זוגיות

זוגיות

אני בת 26 ובן זוגי בן 30. אנחנו ביחד קרוב ל-3 חודשים (בלבד). אולי זה בגלל הגיל והלחץ הסביבתי (משפחה, חברים): התחילה להציק לי השאלה בנוגע ליחסים ביננו מבחינת עד כמה הם רציניים ומה רגשותיו כלפיי, עד כה לא ממש דיברנו על זה. היו סימני הערכה וחיבה לא מעטים אבל לדבר על זה באמת עוד לא יצא וכל פעם שאני כמעט רוצה לשאול אותו , אני משתפנת ואומרת לעצמי שזה צריך לבוא ממנו, ובנוסף אינני רוצה ללחוץ לאף כיוון. והמצב נשאר כמו שהוא. אין לי סימנים להעיד על _חוסר_ רצינות מצידו. אנחנו מכירים את המשפחות אחד של השניה (נפגשנו פעמיים עם כל צד עד כה), היינו בחו"ל ביחד (חופשה קצרה) והיה טוב. כשחזרנו מחו"ל התגלעו ביננו כמה ויכוחים, מיותרים, ההרגשה שלי שיש לו סף קצר מדי, ושהוא לא סובלני מספיק כלפי הצד השני (אני) . מה שלא מצא חן בעיניי זה שזה גרם לי להרגיש רע. אני ממש התרעמתי על כך והעמדתי אותו על טעותו בכל המקרים. הוא מצידו אמר שישתדל למתן את הסף הקצר שלו. בנוסף הוא שאל אותי מה חסר לי. אבל לא יכולתי לענות לו שאני רוצה לדעת מה הוא מרגיש. בעקבות השיחה הזו ,שבה מה שכן עניתי זה שהייתי רוצה שהוא יותר יתייחס אליי,יהיה יותר רומנטי (סוג של לנסות לצאת מזה בלי להגיד את מה שבאמת מציק לי), והוא באמת מנסה להיות יותר רומנטי בימים האחרונים. בשורה התחתונה-בגלל הויכוחים הללו והרבה בגלל חוסר הבעת הרגשות מצידו (ומצידי בעצם), אני מרגישה שאני נמצאת במקום לא בטוח בקשר. אבל אני לא יודעת מה לעשות כיוון שאני חוששת שזה מוקדם מדי לשאלת ה: יחסינו לאן. רציתי לדעת מה דעת החברים בפורום. המחשבה שלי בינתיים היא לחכות עוד כחודש. אז ארגיש שזה יותר במקום לשיחה מהסוג הזה. או שכדאי לי לעשות את זה מוקדם יותר? (מוקדם יותר-כואב פחות?) מה גם שאני אוטוטו בת 27 ואין לי הרבה זמן לבזבז כמו שאומרים.

3 חודשים ??

ראשית לכל,לא פועלים מתוך לחץ של משפחה וחברים,ולא לוחצים בכלל. כ-ו-ל-ה 3 חודשים,ואני מנסה להבין,האם רצית לדבר איתו על חתונה או "סתם" האם הוא רציני בקשר. באם התכוונת לשאלת רצינותו,בהחלט יש מקום לדבר על כך,וכמו שאמרת,שניכם לא "ילדים". אולי תנסי להיות קודם,סגורה עם עצמך בעניין ה"סף הקצר" שלו לפי המשתמע מדברייך,צרכייך הריגשיים שונים משלו,ואם הוא מאלץ עצמו מעכשיו,להיות יותר רומנטיקן רק כדי ל-רצות אותך מסופקני עד כמה זה ימשיך כך בעתיד. העובדה שהמשפחות מכירות,אינה רלוונטית כלל וכלל. זו את מולו ותו לא. ובכל זאת,הייתי מציעה לך להמתין חודש נוסף,אתם בתחילתו של קשר ולבטח הוא עצמו אינו יודע לאן זה הולך.

noa למה את חושבת שהזמן אוזל לך?

אני אוטוטו בת 27 ואין לי הרבה זמן לבזבז

אני חושב שאת צודקת לשים את הכלפים על השולחן אבל,קחי בחשבון שהרבה נשים אחרי החתונה מתחילות להתלונן על חוסר םרפרים בבטן עם הבעל פעם היה מקובל להכיר את הבעל בשידוך וגם להכיר אותו כגבר בליל החתונה היום התסריט הוא שונה הרבה נשים רוצות לבדוק את הסחורה לפני החתונה. יוסי

הייתי רוצה לשתף אותך בקשר לס

הבחור שנפגשתי איתו, שהיום הוא בעלי גם לו יש סף קצר מאוד. גיליתי שהוא כעסן שברקע בשיחות הטלפון הוא היה צועק על אחרים. כששאלתי אותו על צעקותיו קיבלתי תשובה שהוא בחיים לא יצעק עלי מפני שלא תהיה לו סיבה לכעוס עלי בכלל. במציאות העכשווית על כל דבר פעוט זה מתגלגל לכעס. אם את חושבת להתחתן איתו תשלימי עם העובדה שיש לו סף קצר ותצטרכי לוותר הרבה או לריב הרבה. בני אדם משתנים מעט מאוד לאחר החתונה. קחי בחשהון. אל תתחתני עם אדם שאת לא שלמה עם תכונות האופי שלו.

3 חודשים ??

ראשית לכל,לא פועלים מתוך לחץ של משפחה וחברים,ולא לוחצים בכלל. כ-ו-ל-ה 3 חודשים,ואני מנסה להבין,האם רצית לדבר איתו על חתונה או "סתם" האם הוא רציני בקשר. באם התכוונת לשאלת רצינותו,בהחלט יש מקום לדבר על כך,וכמו שאמרת,שניכם לא "ילדים". אולי תנסי להיות קודם,סגורה עם עצמך בעניין ה"סף הקצר" שלו לפי המשתמע מדברייך,צרכייך הריגשיים שונים משלו,ואם הוא מאלץ עצמו מעכשיו,להיות יותר רומנטיקן רק כדי ל-רצות אותך מסופקני עד כמה זה ימשיך כך בעתיד. העובדה שהמשפחות מכירות,אינה רלוונטית כלל וכלל. זו את מולו ותו לא. ובכל זאת,הייתי מציעה לך להמתין חודש נוסף,אתם בתחילתו של קשר ולבטח הוא עצמו אינו יודע לאן זה הולך.

סף קצר

האופי האמיתי של אדם מתגלה דווקא כאשר נמצאים בחול כשכל אחד מבני הזוג רוצה לבלות באופן שונה מבן הזוג האחר.דווקא כשהאדם נמצא בשעת לחץ או משבר חשוב לבחון את התגובות הסמויות שלו מבלי להעמיד פנים או להתנהג באופן מזויף.עלית על נקודת חולשה שלו שאינה משתלבת עם הציפיות שלך דעי לך שהוא לא ישתנה ותחליטי עכשיו ולא אחר כך כשזה מאוחר לגבי המשך דרכך איתו. בהצלחה לכל החלטה שלך.

זוגיות

אני בת 26 ובן זוגי בן 30. אנחנו ביחד קרוב ל-3 חודשים (בלבד). אולי זה בגלל הגיל והלחץ הסביבתי (משפחה, חברים): התחילה להציק לי השאלה בנוגע ליחסים ביננו מבחינת עד כמה הם רציניים ומה רגשותיו כלפיי, עד כה לא ממש דיברנו על זה. היו סימני הערכה וחיבה לא מעטים אבל לדבר על זה באמת עוד לא יצא וכל פעם שאני כמעט רוצה לשאול אותו , אני משתפנת ואומרת לעצמי שזה צריך לבוא ממנו, ובנוסף אינני רוצה ללחוץ לאף כיוון. והמצב נשאר כמו שהוא. אין לי סימנים להעיד על _חוסר_ רצינות מצידו. אנחנו מכירים את המשפחות אחד של השניה (נפגשנו פעמיים עם כל צד עד כה), היינו בחו"ל ביחד (חופשה קצרה) והיה טוב. כשחזרנו מחו"ל התגלעו ביננו כמה ויכוחים, מיותרים, ההרגשה שלי שיש לו סף קצר מדי, ושהוא לא סובלני מספיק כלפי הצד השני (אני) . מה שלא מצא חן בעיניי זה שזה גרם לי להרגיש רע. אני ממש התרעמתי על כך והעמדתי אותו על טעותו בכל המקרים. הוא מצידו אמר שישתדל למתן את הסף הקצר שלו. בנוסף הוא שאל אותי מה חסר לי. אבל לא יכולתי לענות לו שאני רוצה לדעת מה הוא מרגיש. בעקבות השיחה הזו ,שבה מה שכן עניתי זה שהייתי רוצה שהוא יותר יתייחס אליי,יהיה יותר רומנטי (סוג של לנסות לצאת מזה בלי להגיד את מה שבאמת מציק לי), והוא באמת מנסה להיות יותר רומנטי בימים האחרונים. בשורה התחתונה-בגלל הויכוחים הללו והרבה בגלל חוסר הבעת הרגשות מצידו (ומצידי בעצם), אני מרגישה שאני נמצאת במקום לא בטוח בקשר. אבל אני לא יודעת מה לעשות כיוון שאני חוששת שזה מוקדם מדי לשאלת ה: יחסינו לאן. רציתי לדעת מה דעת החברים בפורום. המחשבה שלי בינתיים היא לחכות עוד כחודש. אז ארגיש שזה יותר במקום לשיחה מהסוג הזה. או שכדאי לי לעשות את זה מוקדם יותר? (מוקדם יותר-כואב פחות?) מה גם שאני אוטוטו בת 27 ואין לי הרבה זמן לבזבז כמו שאומרים.

הי נועה

את רק בת 26. הקשר רק בן 3 חודשים. ובנוסף את מגלה דברים(סף קצר,חוסר סבלנות שלו כלפייך) עליו שמעוררים אצלך ספק, והתרעמות כדברייך. ודווקא אז משהו דוחק בתוכך לדעת... את רוצה לדעת???את כבר מוכנה להתחייב לו לשארית חייך???רק הוא זה שצריך להחליט ואז אפשר להזמין אולם??. לאן את ממהרת?? זה שאת מרגישה לא בטוח בקשר לא צריך לגרום לך להאיץ תהליכים. להיפך...לדעתי זה זמן להתבונן. דעתי היותר אישית היא שאנחנו רצים היום לקשר גופני וחיים משותפים מוקדם מדי...לפני שיודעים לאן הקשר הולך ואם הוא רציני...ולהרבה נשים חשש להפוך להיות מובנות מאליו. זו דעתי. אני מציעה לך לבחון מה את רוצה.את צעירה! וזו החלטה רצינית! ממה שאת כותבת נישמע שאת רק מחכה להחלטה שלו. תקני אותי אם אני טועה הן מתנהגות כמו נשים חוקיות...ובעצם עוד לא קיבלו הצעה...

סליחה, השורה האחרונה לא קשורה לשם זה המתוקן

את רק בת 26. הקשר רק בן 3 חודשים. ובנוסף את מגלה דברים(סף קצר,חוסר סבלנות שלו כלפייך) עליו שמעוררים אצלך ספק, והתרעמות כדברייך. ודווקא אז משהו דוחק בתוכך לדעת... את רוצה לדעת???את כבר מוכנה להתחייב לו לשארית חייך???רק הוא זה שצריך להחליט ואז אפשר להזמין אולם??. לאן את ממהרת?? זה שאת מרגישה לא בטוח בקשר לא צריך לגרום לך להאיץ תהליכים. להיפך...לדעתי זה זמן להתבונן. דעתי היותר אישית היא שאנחנו רצים היום לקשר גופני וחיים משותפים מוקדם מדי...לפני שיודעים לאן הקשר הולך ואם הוא רציני...ולהרבה נשים חשש להפוך להיות מובנות מאליו. הן מתנהגות כמו נשים חוקיות...ובעצם עוד לא קיבלו הצעה... זו דעתי. אני מציעה לך לבחון מה את רוצה.את צעירה! וזו החלטה רצינית! ממה שאת כותבת נישמע שאת רק מחכה להחלטה שלו. תקני אותי אם אני טועה

זוגיות

לא ידעת שגברים ממאדים ונשים מנוגה . המוחות שונים הרצונות והרגשות . אף פעם לא ימצא בן זוג או אהפך שמרגישים שווה

תודה לכם על התגובות-

מה שהתכוונתי זה רצינותו בקשר לקשר, מכאן ועד לחתונה באמת שהדרך עוד ארוכה. לא לזו היתה הכוונה שלי. אני מסכימה שאני צריכה לבחון גם את רצונותיי בקשר הזה. יש בו תכונות שאני פחות אוהבת כמו חוסר הסובלנות שלו (הסף הקצר). אני באמת לא יודעת עד כמה זה מפריע לי,ומהתגובות כאן אני מבינה שזה נשמע ממש רע ולכן אני באמת חושבת שאשקול שוב או אצטרך לבחון את זה היטב תוך כדי. יש בתכונה הזו, מעבר לכך שאני חושבת שבאופן כללי היא מאד שלילית, משהו שמאד מרעיל את הקשר, כי זה ממש לא לקבל מישהו אחר וזה באמת יכול להיות קשה לחיות כך לאורך זמן. בימים האחרונים גם חשבתי על מה שאני מרגישה כלפיו, ואני באמת לא יודעת אם מבחינת רגשות זה מגיע להתלהבות מטורפת, אהבה עיוורת. אני יודעת איך זה "אמור" להרגיש ואני לא חושבת שאני מרגישה את זה. אבל כן מאד טוב לי איתו ,כיף לי. אתם חושבים שזה בסדר להרגיש ככה בקשר? יכול להיות שגם הוא מרגיש כמוני ולכן לא אמרנו שאנחנו אוהבים אחד את השני? אולי זה סימן שהגיע הזמן לחתוך ? ? מנסיוני, והיו לי מספר חברים, היה לי רק חבר אחד שבו זה הרגיש ככה כפי שתיארתי -אהבה עיוורת, אולי אהבת חיי. אבל זה נגמר (מאד לא יפה וכואב) ואני חושבת בדיעבד שאולי ההרגשה המדהימה שהיתה לי איתו נבעה מכל מיני סיבות כמו שהייתי צעירה (בת 23) ,ראיתי דברים אחרת,הרבה יותר "גדולים" ממה שהם. (כמו ילד קטן שמתלהב מעצם היותו בחנות ממתקים גדולה..). היום כשאני כמה שנים אחרי ,הרבה יותר מפוקחת מהחיים ובכלל, הרבה דברים שאז אולי נראו לי מדהימים, היום נראים לי בנאלים. אני חשדנית יותר באמירות ומחמאות שאני מקבלת , לוקחת את זה בערבון מוגבל. (אולי כדי לא להיפגע שוב..) מה דעתכם? זה בסדר להיות ככה בקשר? זה מקובל? אני צריכה לחזור להרגיש את אותה הרגשה , אחרת זה לא מתאים ?

האמת........

שאני לא יודעת מה פירוש "אמור". איך "אמורים" להרגיש. זה לא בא עם הוראות הפעלה. אנשים שונים ומבטאים רגשות באופן שונה. אם יש דברים שמפריעים לך בקשר מה טוב מלדבר עליהם? להוציא את המפריע החוצה. כמו שאני מבינה קשר, ובגילי המופלג אני אמורה להבין מהו קשר, הרצון להיות יחד, הרצון לשתף, הרצון לעשות דברים משותפים, ההבנה, הכבוד, החברות, הגעגועים, כל אלה בונים קשר. אהבה עיוורת סופה לפקוח עיניים, ולפעמים אהבה שנבנית מהדברים הקטנים חזקה ויציבה הרבה יותר, ואמיתית הרבה יותר. היום חותכים מאד מהר. על כל קושי קטן שמתגלע חותכים ולא מנסים לבדוק מאין הקושי ולמה הוא קיים. מהתגובות כאן את יכולה להבין שחוסר סובלנות וסבלנות זו תכונה שאינה מוערכת במיוחד ואינה מוסיפה יציבות לחיים זוגיים, אבל אין זה אומר שחוסר הסובלנות הוא שלו בלבד. עדיין יש נעלמים רבים שרק את יכולה לענות עליהם, כמו ממה נובע חוסר הסובלנות שלו והיכן זו מופיעה. ומעל הכל, אם זה מפריע לך ואת אינך יכולה להסתדר עם זה, אם זה גורם לך לשנות את התנהלותך באופן קיצוני מסיבות זרות ורעות לקשר כמו פחד מתגובותיו, אולי באמת את צריכה לבחון אם זה בן הזוג המתאים לך. ועדיין, שלושה חודשים זה זמן שבו לומדים, מכירים, ולא ממהרים להתחייב על קשר, אלא מחליטים אם בכלל יש רצון לקיים את הקשר ולראות כיצד הוא מתפתח.

זוגיות

אני בת 26 ובן זוגי בן 30. אנחנו ביחד קרוב ל-3 חודשים (בלבד). אולי זה בגלל הגיל והלחץ הסביבתי (משפחה, חברים): התחילה להציק לי השאלה בנוגע ליחסים ביננו מבחינת עד כמה הם רציניים ומה רגשותיו כלפיי, עד כה לא ממש דיברנו על זה. היו סימני הערכה וחיבה לא מעטים אבל לדבר על זה באמת עוד לא יצא וכל פעם שאני כמעט רוצה לשאול אותו , אני משתפנת ואומרת לעצמי שזה צריך לבוא ממנו, ובנוסף אינני רוצה ללחוץ לאף כיוון. והמצב נשאר כמו שהוא. אין לי סימנים להעיד על _חוסר_ רצינות מצידו. אנחנו מכירים את המשפחות אחד של השניה (נפגשנו פעמיים עם כל צד עד כה), היינו בחו"ל ביחד (חופשה קצרה) והיה טוב. כשחזרנו מחו"ל התגלעו ביננו כמה ויכוחים, מיותרים, ההרגשה שלי שיש לו סף קצר מדי, ושהוא לא סובלני מספיק כלפי הצד השני (אני) . מה שלא מצא חן בעיניי זה שזה גרם לי להרגיש רע. אני ממש התרעמתי על כך והעמדתי אותו על טעותו בכל המקרים. הוא מצידו אמר שישתדל למתן את הסף הקצר שלו. בנוסף הוא שאל אותי מה חסר לי. אבל לא יכולתי לענות לו שאני רוצה לדעת מה הוא מרגיש. בעקבות השיחה הזו ,שבה מה שכן עניתי זה שהייתי רוצה שהוא יותר יתייחס אליי,יהיה יותר רומנטי (סוג של לנסות לצאת מזה בלי להגיד את מה שבאמת מציק לי), והוא באמת מנסה להיות יותר רומנטי בימים האחרונים. בשורה התחתונה-בגלל הויכוחים הללו והרבה בגלל חוסר הבעת הרגשות מצידו (ומצידי בעצם), אני מרגישה שאני נמצאת במקום לא בטוח בקשר. אבל אני לא יודעת מה לעשות כיוון שאני חוששת שזה מוקדם מדי לשאלת ה: יחסינו לאן. רציתי לדעת מה דעת החברים בפורום. המחשבה שלי בינתיים היא לחכות עוד כחודש. אז ארגיש שזה יותר במקום לשיחה מהסוג הזה. או שכדאי לי לעשות את זה מוקדם יותר? (מוקדם יותר-כואב פחות?) מה גם שאני אוטוטו בת 27 ואין לי הרבה זמן לבזבז כמו שאומרים.

אני בכלל לא מפה

ראיתי את זה בקהילות ראשי הזה לדעתי העצבים שלו הם לא אלה שמפריעים לך אלא הלחץ שאת חשה גם בגלל מהמשפחה וגם כי את רוצה לדעת מה הוא חושב וזה יוצר המון לחץ וכל דבר עכשיו יכול להראות לך כחשוב אולי את רוצה כל כך לדעת אבל מנגנוני ההגנה שלך אומרים לך לשמור על עצמך אז את מחפשת כל דבר קטן שיפריע לך ואם תדברי איתו בסופו של דבר והתשובה לא תענה על הצפיות שלך אולי לשם תברחי "הוא כועס יותר מדי גם ככה אז הוא אולי בכלל לא מתאים לי" ותגני על עצמך בצורה זו. יכול להיות שהוא חש את כל הלחץ שלך והוא נלחץ ומתעצבן ואת בכלל לא רואה את זה.. תנסי לבדוק מה העניין בכל מקרה, אני עם חבר שלי חצי שנה ואני זאת שמתעצבנת אצלנו על כל דבר, אמנם אני לא בגיל עדיין שמתחתנים בו ואולי אני לא באמת יכולה להבין את הצרכים שלך אבל אני יכולה להגיד לך שהכעס הוא נושא גדול אצלנו, אנחנו רוצים להיות ביחד אבל הפתיל קצר והדרך לריב קצרה מאוד לכן אני לומדת להאריך את הפתיל ואני רבה איתו הרבה פחות וגם עם הסביבה הייתי מציעה לך לנסות ללכת עם המערכת יחסים הזאת, נראה שבסה"כ את די מחבבת אותו וחוץ מהפתיל הקצר שלו את די נהנת ממנו

3 חודשים זה מעט זמן

אבל מספיק זמן להתאהב בטירוף או שלא. אם בכל כך מעט זמן את כבר שמת לב לדברים שלא בסדר אצלו, זה צריך להדליק נורה אדומה. ובסך הכל, ותקני אותי אם אני טועה, זה לא נשמע שהכי הכי טוב לך איתו. או שהוא גורם לך להרגיש טוב עם עצמך ועם הקשר שלכם. את בחורה צעירה,לא חסר לך כלום, מגיע לך בן זוג טוב, רומנטי. אנשים לא משתנים כל כך מהר, להיפך, ככל שעובר יותר זמן הם מרגישים יותר בנוח, ואז גם הצדדים הפחות יפים שלהם נחשפים. ואם כל כך מוקדם בקשר כבר שמת לב ל"סף קצר" אצלו,זה יכול להעיד שזה רק ההתחלה של זה ושכנראה הוא אדם לא פשוט. בקיצור, שיהיה לך בהצלחה,נשמח לשמוע עידכונים. ואני מאחלת לך שתמיד תהיהי עם אנשים שאוהבים אותך ועושים לך רק טוב

הי נועה

את רק בת 26. הקשר רק בן 3 חודשים. ובנוסף את מגלה דברים(סף קצר,חוסר סבלנות שלו כלפייך) עליו שמעוררים אצלך ספק, והתרעמות כדברייך. ודווקא אז משהו דוחק בתוכך לדעת... את רוצה לדעת???את כבר מוכנה להתחייב לו לשארית חייך???רק הוא זה שצריך להחליט ואז אפשר להזמין אולם??. לאן את ממהרת?? זה שאת מרגישה לא בטוח בקשר לא צריך לגרום לך להאיץ תהליכים. להיפך...לדעתי זה זמן להתבונן. דעתי היותר אישית היא שאנחנו רצים היום לקשר גופני וחיים משותפים מוקדם מדי...לפני שיודעים לאן הקשר הולך ואם הוא רציני...ולהרבה נשים חשש להפוך להיות מובנות מאליו. זו דעתי. אני מציעה לך לבחון מה את רוצה.את צעירה! וזו החלטה רצינית! ממה שאת כותבת נישמע שאת רק מחכה להחלטה שלו. תקני אותי אם אני טועה הן מתנהגות כמו נשים חוקיות...ובעצם עוד לא קיבלו הצעה...

חתונה תוך 3 חודשים

חתונה קביעת תאריך ביחד תירוצים מצידו והתחכמות תלויים בך או חתונה או פרידה ושלא יספרו שיש לך זמנ כי אין לך בהצלחה

זוגיות

אני בת 26 ובן זוגי בן 30. אנחנו ביחד קרוב ל-3 חודשים (בלבד). אולי זה בגלל הגיל והלחץ הסביבתי (משפחה, חברים): התחילה להציק לי השאלה בנוגע ליחסים ביננו מבחינת עד כמה הם רציניים ומה רגשותיו כלפיי, עד כה לא ממש דיברנו על זה. היו סימני הערכה וחיבה לא מעטים אבל לדבר על זה באמת עוד לא יצא וכל פעם שאני כמעט רוצה לשאול אותו , אני משתפנת ואומרת לעצמי שזה צריך לבוא ממנו, ובנוסף אינני רוצה ללחוץ לאף כיוון. והמצב נשאר כמו שהוא. אין לי סימנים להעיד על _חוסר_ רצינות מצידו. אנחנו מכירים את המשפחות אחד של השניה (נפגשנו פעמיים עם כל צד עד כה), היינו בחו"ל ביחד (חופשה קצרה) והיה טוב. כשחזרנו מחו"ל התגלעו ביננו כמה ויכוחים, מיותרים, ההרגשה שלי שיש לו סף קצר מדי, ושהוא לא סובלני מספיק כלפי הצד השני (אני) . מה שלא מצא חן בעיניי זה שזה גרם לי להרגיש רע. אני ממש התרעמתי על כך והעמדתי אותו על טעותו בכל המקרים. הוא מצידו אמר שישתדל למתן את הסף הקצר שלו. בנוסף הוא שאל אותי מה חסר לי. אבל לא יכולתי לענות לו שאני רוצה לדעת מה הוא מרגיש. בעקבות השיחה הזו ,שבה מה שכן עניתי זה שהייתי רוצה שהוא יותר יתייחס אליי,יהיה יותר רומנטי (סוג של לנסות לצאת מזה בלי להגיד את מה שבאמת מציק לי), והוא באמת מנסה להיות יותר רומנטי בימים האחרונים. בשורה התחתונה-בגלל הויכוחים הללו והרבה בגלל חוסר הבעת הרגשות מצידו (ומצידי בעצם), אני מרגישה שאני נמצאת במקום לא בטוח בקשר. אבל אני לא יודעת מה לעשות כיוון שאני חוששת שזה מוקדם מדי לשאלת ה: יחסינו לאן. רציתי לדעת מה דעת החברים בפורום. המחשבה שלי בינתיים היא לחכות עוד כחודש. אז ארגיש שזה יותר במקום לשיחה מהסוג הזה. או שכדאי לי לעשות את זה מוקדם יותר? (מוקדם יותר-כואב פחות?) מה גם שאני אוטוטו בת 27 ואין לי הרבה זמן לבזבז כמו שאומרים.

לא קראתי את ההודעה שלך ...אבל

לא למהר ...תחשבי טוב טוב ואז תחליטי זה שטויות שאומרים "שאין לך זמן" ..כי אחריי שאת במוסד הנישואים ולא טוב לך אפילו בגלל דבר קטן ..אומרים לך "למה מיהרת" תחשבי טוב חמודה אין לך מה למהר תאמיני לאחת עם ניסיון .
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר