חמותי היקרה........

אז ככה...באופן כללי היחסים שלי איתה מאוד טובים..(היו טובים -מבחינתי). לפני שבועיים בערך היה מתח מסוים ביני לבין אישתי, (שבאופן כללי וב90% מהזמן אנחנו אוהבים ומאוהבים מאוד-14 שנים נשואים),ומכיוון שהיא רגישה מאוד מאוד ובמיוחד אליי...היא הזילה דמעה...אמא שלה ראתה אותה קצת בוכה, וכששאלה אותה היא ענתה לה בתירוץ שלא קשור אלינו אך אמא שלה מכירה אותה מספיק כדי שתסיק מסקנות ובפורום מצומצם של המשפחה אמרה, ואני מצטט: " TTT סובלת בשקט. אמרתי לה לא להתחתן איתו". איכשהו זה נודע לי ומאז: א. השתדלתי להתעלם ממנה לגמרי - למרות המפגש המשפחתי שהיה באותה הסיטואציה. ב. אני ממש ממש מרגיש סוג של נבגדות. כל הזמן אני כל כך משתדל להיות בסדר עם הוריה ואיתה במיוחד. לעזור היכן שאפשר ועוד בהרבה נקודות בחיים שאני יודע שהם מרגישים בהם ממש טוב איתי. יחסים מעולים בקיצור. באמירה הזו שלה כאילו היא תקעה בי סכין בגב. אמרה את מה שב א מ ת חושבת עלי... השאלה שלי היא או השאלות בעצם הן: א. אנחנו נוהגים כמעט כל ערב שבת ללכת אליהם לארוחה. (לפעמים גם הם באים אלינו). האם להמשיך ללכת? למען שלום בית? וכיצד להתנהג? ב. האם לחכות להזדמנות שהיא באה אלינו ולהגיד לה את מה שאני מרגיש? חושב עליה עכשיו? אני פשוט לא יכול/מסוגל להסתובב עם בטן מלאה... ג. יש לי נורא חשק לעקוץ אותה באותה הנקודה ממש בקשר לביתה (אשתי) כמו : אמרו לי גם כך וכך בקשר אליה...אבל מבחינתי האהבה וכו וכו....או שזה חשק ילדותי משהו...? אשמח לפניות רציניות ובמיוחד מנשואים/נשואות שעברו דבר או שניים עם החמות

אפילוג

חזרתי מהאזכרה של הדודה של חמותי בבית הקברות..... חזרתי הבייתה ואחרי כמה דקות הגברת הופיעה...חמותי היקרה...רק שנינו היינו...בשלב מסוים אמרתי לה את מה שאני חושב וציטטתי את מה שאמרה...היא בכלל לא ידעה על מה מדובר! לא זכרה בכלל...ואמרה שממש לא אמרה כזה דבר...בכל מקרה הבהרתי לה שאנחנו זוג אוהב ועדיין מאוהב ולכולם יש פה ושם כסאחים קטנים...רק שאני לא רגיש עד כדי בכי כמו הבת שלה..היא קודם הייתה די בהלם מעצם העלאת הנושא...אמרה שאם טוב לבת שלה אז הכל בסדר מבחינתה. ובסופו של דבר הלכה ואמרה שהכל מבחינתה בסדר...-)..אז אני שמח לפחות שנפתרתי מהמשא הזה על הלב...הייתי חיב להגיד לה בפנים מה אני חושב...ומזל שהיא הייתה מספיק חכמה לא לקחת את זה למקומות רחוקים... תודה לכולכם!! קררתם אותי מאוד...:-)

קודם כל

אני שמחה שנפטרת מהמשא, אבל תראה מה יכול לצמוח מכך. ראשית, הראית שאתה כן רגיש כמו הבת שלה, שכן לא יכולת להתעלם ולהבליג ולספור עד 10 ולא להתייחס. אז באמת אתה לא רגיש עד בכי אבל אתה רגיש עד כדי לקחת ללב מה שאומרים עליך. שנית, הכנסת אותה למצב של מיגננה וזהירות. היא אולי לא תאמר כלום לידך ותהיה מאד נחמדה אליך, אבל היא תקפיד שבעתיים, כך שאם היתה פתיחות ביניכם, יתווסף לה נדבך של זהירות וחשדנות, ובכל מקרה המצב ישתנה. שלישית, היא היתה בהלם מעצם העלאת הנושא, כך שאינך יודע עדיין מה היא תעשה עם השיחה, אם בכלל. כמובן שישנן תמיד האופציות ההפוכות. אחת - היא תתרשם מהעובדה שאתה לא "פראייר" ויודע לעמוד על שלך ולא לקבל כל קיתון רותחים שנשפך על ראשך בהבנה. שתיים - היא תגיד לעצמה שעכשיו היא יודעת שהיא יכולה להגיד לך בפנים כל מה שלא נראה לה כי יש עם מי לדבר. אני לא הייתי מהמרת על השתיים האחרונות. אני מציעה לך בחום רב, ללמוד להבליג ולספור עד 10. לא על כל דבר צריך להגיב. לא מכל דבר צריך להיפגע. לא כל תגובה הגם שהיא הולמת היא רצוייה, ולראיה העובדה שהיא אפילו לא זכרה את המקרה. היא הגיבה כך כי בתה בכתה. תלמד את תורת ההבלגה וההתעלמות ואל תתייחס לכל דבר קטן כגדול.

חמותי היקרה........

אז ככה...באופן כללי היחסים שלי איתה מאוד טובים..(היו טובים -מבחינתי). לפני שבועיים בערך היה מתח מסוים ביני לבין אישתי, (שבאופן כללי וב90% מהזמן אנחנו אוהבים ומאוהבים מאוד-14 שנים נשואים),ומכיוון שהיא רגישה מאוד מאוד ובמיוחד אליי...היא הזילה דמעה...אמא שלה ראתה אותה קצת בוכה, וכששאלה אותה היא ענתה לה בתירוץ שלא קשור אלינו אך אמא שלה מכירה אותה מספיק כדי שתסיק מסקנות ובפורום מצומצם של המשפחה אמרה, ואני מצטט: " TTT סובלת בשקט. אמרתי לה לא להתחתן איתו". איכשהו זה נודע לי ומאז: א. השתדלתי להתעלם ממנה לגמרי - למרות המפגש המשפחתי שהיה באותה הסיטואציה. ב. אני ממש ממש מרגיש סוג של נבגדות. כל הזמן אני כל כך משתדל להיות בסדר עם הוריה ואיתה במיוחד. לעזור היכן שאפשר ועוד בהרבה נקודות בחיים שאני יודע שהם מרגישים בהם ממש טוב איתי. יחסים מעולים בקיצור. באמירה הזו שלה כאילו היא תקעה בי סכין בגב. אמרה את מה שב א מ ת חושבת עלי... השאלה שלי היא או השאלות בעצם הן: א. אנחנו נוהגים כמעט כל ערב שבת ללכת אליהם לארוחה. (לפעמים גם הם באים אלינו). האם להמשיך ללכת? למען שלום בית? וכיצד להתנהג? ב. האם לחכות להזדמנות שהיא באה אלינו ולהגיד לה את מה שאני מרגיש? חושב עליה עכשיו? אני פשוט לא יכול/מסוגל להסתובב עם בטן מלאה... ג. יש לי נורא חשק לעקוץ אותה באותה הנקודה ממש בקשר לביתה (אשתי) כמו : אמרו לי גם כך וכך בקשר אליה...אבל מבחינתי האהבה וכו וכו....או שזה חשק ילדותי משהו...? אשמח לפניות רציניות ובמיוחד מנשואים/נשואות שעברו דבר או שניים עם החמות

מבינה ללבך

המלצתי לך היא להתעלם ולא לעשות מזה סיפור תעביר הלאה, ותנסה לשכוח מכך למרות שנפגעת. כעת אתה יודע מה היא חושבת עליך באמת וזאת הבעיה שלה בלבד אתה לא צריך להתרגש מזה. מה שחשוב שטוב לך עם זוגתך, ודעתה בכלל לא נחשבת, כך שהתעלמות מצדך היא הדבר הכי טוב בעיניי ככה לא תיצור מתחים מיותרים , ואל תשכח שאשתך היא צד נכבד בעניין. יום טוב שיהיה לך

אפילוג

חזרתי מהאזכרה של הדודה של חמותי בבית הקברות..... חזרתי הבייתה ואחרי כמה דקות הגברת הופיעה...חמותי היקרה...רק שנינו היינו...בשלב מסוים אמרתי לה את מה שאני חושב וציטטתי את מה שאמרה...היא בכלל לא ידעה על מה מדובר! לא זכרה בכלל...ואמרה שממש לא אמרה כזה דבר...בכל מקרה הבהרתי לה שאנחנו זוג אוהב ועדיין מאוהב ולכולם יש פה ושם כסאחים קטנים...רק שאני לא רגיש עד כדי בכי כמו הבת שלה..היא קודם הייתה די בהלם מעצם העלאת הנושא...אמרה שאם טוב לבת שלה אז הכל בסדר מבחינתה. ובסופו של דבר הלכה ואמרה שהכל מבחינתה בסדר...-)..אז אני שמח לפחות שנפתרתי מהמשא הזה על הלב...הייתי חיב להגיד לה בפנים מה אני חושב...ומזל שהיא הייתה מספיק חכמה לא לקחת את זה למקומות רחוקים... תודה לכולכם!! קררתם אותי מאוד...:-)

אחרי שכתבתי הבנתי שזה לא רלוונטי

טוב שהסתדר לך
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר