חמותי היקרה........

אז ככה...באופן כללי היחסים שלי איתה מאוד טובים..(היו טובים -מבחינתי). לפני שבועיים בערך היה מתח מסוים ביני לבין אישתי, (שבאופן כללי וב90% מהזמן אנחנו אוהבים ומאוהבים מאוד-14 שנים נשואים),ומכיוון שהיא רגישה מאוד מאוד ובמיוחד אליי...היא הזילה דמעה...אמא שלה ראתה אותה קצת בוכה, וכששאלה אותה היא ענתה לה בתירוץ שלא קשור אלינו אך אמא שלה מכירה אותה מספיק כדי שתסיק מסקנות ובפורום מצומצם של המשפחה אמרה, ואני מצטט: " TTT סובלת בשקט. אמרתי לה לא להתחתן איתו". איכשהו זה נודע לי ומאז: א. השתדלתי להתעלם ממנה לגמרי - למרות המפגש המשפחתי שהיה באותה הסיטואציה. ב. אני ממש ממש מרגיש סוג של נבגדות. כל הזמן אני כל כך משתדל להיות בסדר עם הוריה ואיתה במיוחד. לעזור היכן שאפשר ועוד בהרבה נקודות בחיים שאני יודע שהם מרגישים בהם ממש טוב איתי. יחסים מעולים בקיצור. באמירה הזו שלה כאילו היא תקעה בי סכין בגב. אמרה את מה שב א מ ת חושבת עלי... השאלה שלי היא או השאלות בעצם הן: א. אנחנו נוהגים כמעט כל ערב שבת ללכת אליהם לארוחה. (לפעמים גם הם באים אלינו). האם להמשיך ללכת? למען שלום בית? וכיצד להתנהג? ב. האם לחכות להזדמנות שהיא באה אלינו ולהגיד לה את מה שאני מרגיש? חושב עליה עכשיו? אני פשוט לא יכול/מסוגל להסתובב עם בטן מלאה... ג. יש לי נורא חשק לעקוץ אותה באותה הנקודה ממש בקשר לביתה (אשתי) כמו : אמרו לי גם כך וכך בקשר אליה...אבל מבחינתי האהבה וכו וכו....או שזה חשק ילדותי משהו...? אשמח לפניות רציניות ובמיוחד מנשואים/נשואות שעברו דבר או שניים עם החמות

אולי...

אני מגיבה במלוא הצניעות, בלי להתיימר לדעת טוב יותר ממך, אבל בכל זאת עצתי היא שתדבר עם חמותך בשיחה מלב אל לב, בניחותא ורוגע ותגיד לה איך אתה מרגיש, שמאוד נפגעת ממה שהיא אמרה לך, שאתה לא רוצה לשמור את זה בבטן כי זה גם לא טוב, ושיש בין בני זוג גם לפעמים אי-הסכמות ושמדברים על זה. ככה לא תמשיך להסתובב בתחושה רעה ובטן מלאה כנגדה, כי בכל זאת תצטרכו עוד להתראות, ובסך הכל אתה אומר שהיו ביניכם יחסים נעימים, וגם תפרוק את מה שאתה חושב, וכמובן תגיד גם לאשתך שאתה מתכוון לדבר איתה ועל מה, ואולי תוכלו לדבר כזוג, ואז חמותך תבין שאתם יחד ולא כדאי לה להתערב. כאמא מאוד קל להישאב ולהגן מייד על הבת.

תבליג ותעבור הלאה.

אין אף הורה שחושב שבן הזוג של בנו/בתו ראוי לצאצא היקר. אני אומרת לך מנסיון שלי ככלה קצת יותר זמן ממך, וכמי שעומדת להפוך לחותנת עוד מעט קט. תמיד אנחנו כהורים חושבים שמגיע לילדים שלנו את מה שאין, מושלם. הורים אינם אמורים להתערב במערכות היחסים של ילדיהם. זה מזיק, זה גורם למתח מיותר וזה טיפשי, כי אף אחד לא יודע מה קורה בין השניים מלבד השניים עצמם. ההערה של חמותך היתה לא לעניין, בחוכמה היא נהגה שהיא לא אמרה לך ובטיפשות נהג מה שדאג להעביר לך את הדברים. עצתי לך לתת לדברים לחלוף מעליך. להתייחס אליהם, להיעלב מהם ולרצות להחזיר לה על האמירה תוביל להקצנה מיותרת ולמתח מיותר. אתם מנהלים את חייכם כראות עיניכם, היא אם זוגתך וכשכואב לבתך כואב לה, אל תיקח את הדברים קשה, אז אמרה. תמשיך ללכת, תתנהג כרגיל, תהיה אתה גדול, תראה שלא מזיז לך ולמרות שאתה יודע אתה לא נגרר לדברים האלה, כל תגובה אחרת רק תחזק את התחושה שגם אם הדברים נאמרו בטעות, בטיפשות, מתוך ריתחה, הרי שהנה יש בהם אמת כי אתה בהתנהגותך מאמת אותם. בקיצור - תתעלם. היא חמותך, היא תישאר כזו ואתה תהיה חייב ללמוד להסתדר איתה. אל תיתן לשטות לקלקל הכל.

אני נוטה לקבל את דעתה של ב.ל כשניפגש בסיטואציה שקטה יותר אני פשוט אפתח את הנושא בנעימות ובנוכחות אישתי..

תודה על התגובות

הרבה צפרדעים בולעים במערכת נישואים, זו עוד מחוה קטנה כדי לחיות באושר עם זוגתך,

דלק על זה בקלילות, בהצלחה.

אחחח חמות חמות והפליטות שלהן !!!

אני בעד ישר ולעניין ..... בהזדמנות ראשונה תפוס איתה שיחה וספר לה על ההרגשה שלך בעניין. אני באופן אישי למרות הרצון שלי לא מסוגלת לדלג הלאה, אצלי מרגיש חד וברור כי נפגעתי ויש לזה מחיר. בכל מקרה תשתדל מאד שזה לא יפגע במערכת היחסים שלך עם אשתך ושהיא לא תאלץ לשלם את המחיר על פליטת הפה של אמה. כמובן שזה אומר גם לא להמנע מביקורים ולא לעשות "ברוגז". בהצלחה.

יש לך 2 דרכים!

1. היא פשוט לדלג על העניין לאכול שם כרגיל לדבר כרגיל להמשיך להתייחס בכבוד!!! ופשוט העניין ימשיך.. וישכח מאליו...(אבל בלב לפעמים יהדהד אותו משפט ויצבוט) למרות זאת זה יהיה טוב מכל הצדדים! 2. מצד שני אתה יכול להיות ישיר לבוא עם החמה בשיחה על כך שממש נפגעת מכל העסק.. ואחרי כל כך הרבה שנים...שאתם יחד זה לא נאה ומתאים שהיא תגיד כאילו דברים! כנ"ל גם תשתף את אישתך בעניין על כך ששמעת זאת וזה פשוט מפריע לך.. אני בטוחה שאיפשהו החמה תתחרט על כך! והכל יחזר מלכתיחה ואף יותר טוב!

אני נוטה לקבל את דעתה של ב.ל כשניפגש בסיטואציה שקטה יותר אני פשוט אפתח את הנושא בנעימות ובנוכחות אישתי..

תודה על התגובות

ראשית, תחליט מה שתחליט ובלבד שיהיה טוב

אבל קח בחשבון דבר אחד ותשמור עליו. אל תכניס את אמה של זוגתך בשום צורה ואופן לפינה שבה היא תמצא עצמה במבוכה ובאי נעימות, במצב בו היא תמצא עצמה נאלצת להתנצל ולהסביר ולהתגונן. אם החלטת לומר לה שהדברים פגעו בך, תדאג לומר זאת באופן של משפט ולא בצורה של התחלת דיון על מה ולמה ואיך. יש משמעות רבה מאד לאופן בו הדברים נאמרים ויותר לאופן בו הם נקלטים.

אז הנה..כמעט עברו שבועיים

החלטתי לקחת נשימה ארוכה...(מצדיע לעצמי - פעם הייתי הרבה יותר אימפולסיבי)..2 שבתות שהלכתי לארוחת שישי אצליהם...ושמרתי על השתיקה..כמובן שלשאלה מה שלומך..עניתי "סובל בשקט"..(טוב..להתעלם עד כדי שתיקה מוחלטת - קשה לי)..ובכל זאת..לראות אותה מולי עם חיוך ולשאול מה שלומך כאילו כלום....מיד קופץ לי המשפט שלה...מחכה להזדמנות שנשב ביחד ללא הפרעות..מעניין האם עם בעלה תמיד היה לה 10?

אני חייבת להגיד לך משהו

אני לא יודעת איזה מין טיפוס חמותך, אבל יכול להיות שאתה לוקח סיכון בזה שאתה רוצה לדבר איתה. התגובה שלה יכולה להיות חריפה יותר ממה שתדמיין, והיא עוד עשויה להאמין ולתת לכולם להאמין שהיא המסכנה והמותקפת בסיפור הזה (לי קרה מקרה דומה). תתעלה על עצמך, תחייך חיוך רחב בכל פעם שאתה רואה אותה, צחק איתה ותעשה את עצמך נהנה מכל רגע גם אם זה יעלה לך בכוחות רבים. שווה לך לעשות את זה אם אתה לא רוצה לקלקל את היחסים עם אשתך. מנסיוני זה עובד! והכי חשוב - תזכור תמיד שאתה צריך לסבול את חמותך רק פעם בשבוע או שבועיים, היא צריכה לסבול את עצמה כל יום, כל היום! זה מאושד משעשע ומנחם...

חמותי היקרה........

אז ככה...באופן כללי היחסים שלי איתה מאוד טובים..(היו טובים -מבחינתי). לפני שבועיים בערך היה מתח מסוים ביני לבין אישתי, (שבאופן כללי וב90% מהזמן אנחנו אוהבים ומאוהבים מאוד-14 שנים נשואים),ומכיוון שהיא רגישה מאוד מאוד ובמיוחד אליי...היא הזילה דמעה...אמא שלה ראתה אותה קצת בוכה, וכששאלה אותה היא ענתה לה בתירוץ שלא קשור אלינו אך אמא שלה מכירה אותה מספיק כדי שתסיק מסקנות ובפורום מצומצם של המשפחה אמרה, ואני מצטט: " TTT סובלת בשקט. אמרתי לה לא להתחתן איתו". איכשהו זה נודע לי ומאז: א. השתדלתי להתעלם ממנה לגמרי - למרות המפגש המשפחתי שהיה באותה הסיטואציה. ב. אני ממש ממש מרגיש סוג של נבגדות. כל הזמן אני כל כך משתדל להיות בסדר עם הוריה ואיתה במיוחד. לעזור היכן שאפשר ועוד בהרבה נקודות בחיים שאני יודע שהם מרגישים בהם ממש טוב איתי. יחסים מעולים בקיצור. באמירה הזו שלה כאילו היא תקעה בי סכין בגב. אמרה את מה שב א מ ת חושבת עלי... השאלה שלי היא או השאלות בעצם הן: א. אנחנו נוהגים כמעט כל ערב שבת ללכת אליהם לארוחה. (לפעמים גם הם באים אלינו). האם להמשיך ללכת? למען שלום בית? וכיצד להתנהג? ב. האם לחכות להזדמנות שהיא באה אלינו ולהגיד לה את מה שאני מרגיש? חושב עליה עכשיו? אני פשוט לא יכול/מסוגל להסתובב עם בטן מלאה... ג. יש לי נורא חשק לעקוץ אותה באותה הנקודה ממש בקשר לביתה (אשתי) כמו : אמרו לי גם כך וכך בקשר אליה...אבל מבחינתי האהבה וכו וכו....או שזה חשק ילדותי משהו...? אשמח לפניות רציניות ובמיוחד מנשואים/נשואות שעברו דבר או שניים עם החמות

שמע זה מבחינתי המקרה שלך ריטואל חוזר ולכן

תהיה גבר ותגיד לחמותך שטעית . ושאתה מצטער . תאמין לי אשתך תעריך אותך ותדע שלמענה עשית את זה . וחמותך גם אם לא תקבל או לא תאמין אתה את שלך עשית.למענך ולמען אשתך .

לא צריך לומר לה כלום, זו דעתי,

ויתירה מכך - לא להתייחס. מה שבינך לבין אשתך זה ביניכם. אז אמרה - ביג דיל. תשמע, אני נשואה המון המון שנים, אילו היית יודע כמה דברים היו לחמותי לומר עלי, ספר עב כרס. בהתחלה התרגזתי. הבנתי שזה מטומטם. רבתי עם בן זוגי על כך. עוד יותר מטומטם. זו אמו. היא חושבת מה שהיא חושבת. זכותה. אני בדרך להפוך להיות כזו בעצמי. אני לא אהיה יותר טובה. האינסטינקט אומר שתמיד יוצא חלציך צודק ואם הוא נפגע יש דברים בגו. חברה שלי אמרה כשבנה החל לצאת עם בנות שהיא כבר שונאת את כלתה עוד לפני שהיא בכלל יודעת מי היא תהיה. קח את זה בקלות. תפסיק להרעיל את נפשך במה שהיא אמרה או לא אמרה. היא אמרה, היא תגיד, היא תלמד לא להגיד כשאתה תלמד לא להתייחס. החשוב הוא מה שביניכם. חשוב יותר שתגיד לאשתך שאת הבעיות ביניכם פותרים ביניכם והיה טוב שהיא תלמד לא לרוץ לשתף את אמא בכל דבר, כי זה בעיקר מזיק לאמא שלוקחת את הדברים קשה יותר ועושה עניין במקום שאין עניין, וזהו.

צודקת!

הגישה שלך חכמה וצודקת ואכן זה מה שצריך להציע לו כי אם יגיב לחמותו הוא יוסיף אש למדורה ויזכיר לה ושוב חוזר חלילה גם אישתו צריכה ללמוד לא לשתף את אימה בכל דבר הורים הם רוצים את טובתנו אך הרבה פעמים הם עושים רק נזק בהצלחה לכולכם

חמותי היקרה........

אז ככה...באופן כללי היחסים שלי איתה מאוד טובים..(היו טובים -מבחינתי). לפני שבועיים בערך היה מתח מסוים ביני לבין אישתי, (שבאופן כללי וב90% מהזמן אנחנו אוהבים ומאוהבים מאוד-14 שנים נשואים),ומכיוון שהיא רגישה מאוד מאוד ובמיוחד אליי...היא הזילה דמעה...אמא שלה ראתה אותה קצת בוכה, וכששאלה אותה היא ענתה לה בתירוץ שלא קשור אלינו אך אמא שלה מכירה אותה מספיק כדי שתסיק מסקנות ובפורום מצומצם של המשפחה אמרה, ואני מצטט: " TTT סובלת בשקט. אמרתי לה לא להתחתן איתו". איכשהו זה נודע לי ומאז: א. השתדלתי להתעלם ממנה לגמרי - למרות המפגש המשפחתי שהיה באותה הסיטואציה. ב. אני ממש ממש מרגיש סוג של נבגדות. כל הזמן אני כל כך משתדל להיות בסדר עם הוריה ואיתה במיוחד. לעזור היכן שאפשר ועוד בהרבה נקודות בחיים שאני יודע שהם מרגישים בהם ממש טוב איתי. יחסים מעולים בקיצור. באמירה הזו שלה כאילו היא תקעה בי סכין בגב. אמרה את מה שב א מ ת חושבת עלי... השאלה שלי היא או השאלות בעצם הן: א. אנחנו נוהגים כמעט כל ערב שבת ללכת אליהם לארוחה. (לפעמים גם הם באים אלינו). האם להמשיך ללכת? למען שלום בית? וכיצד להתנהג? ב. האם לחכות להזדמנות שהיא באה אלינו ולהגיד לה את מה שאני מרגיש? חושב עליה עכשיו? אני פשוט לא יכול/מסוגל להסתובב עם בטן מלאה... ג. יש לי נורא חשק לעקוץ אותה באותה הנקודה ממש בקשר לביתה (אשתי) כמו : אמרו לי גם כך וכך בקשר אליה...אבל מבחינתי האהבה וכו וכו....או שזה חשק ילדותי משהו...? אשמח לפניות רציניות ובמיוחד מנשואים/נשואות שעברו דבר או שניים עם החמות

עדכון...

ואולי גם החלטתי הסופית בעניינה... היום יש אזכרה לדודתה..וכרגיל כמו כל שנה אני חלק מהמניין כשעולים לקבר, וגם לפעמים קורא מהסידור...(המילים נגמרות לה/ם כשמדובר בקריאה...).. ממש לא רציתי ללכת...ואף הודעתי לאשתי שלא אלך..קריאה נוספת במיוחד של ההודעות החדשות שלכם ריככו אותי משהו...(המשפט המהדהד שלה..אוךךךךך בא לי לחנוק אותה) אני אלך כמו גדול ואשתדל להתעלות על עצמי..מתישהו אני בטוח שאתן לה להבין שאני יודע בדיוק מה היא חושבת עלי ומה דעתי עליה.. ובכל מקרה תודה לכם...חייב לצאת עכשיו לבית הקברות....
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר