שנה שלא עידכנתי כאן מה שקורה, ושנה שלא שוחחתי כאן איתך, מיכאלה, חברה טובה שלי. האם את עדיין מבקרת כאן לפעמים? חסרת לי, כאן בפורום.
בשנה האחרונה, חיי השתנו מהקצה לקצה. התגרשתי, ואני חיי עם האישה הנכונה לי, באותו בית, שסיפרתי עליו, אפוף ירק וחורש.
המשפחה הגרעינית שהיתה לי התפוררה ועכשיו אני מבין עד כמה לא היה שם דבר. המשפחה שלה קיבלה אותי כל יפה, עד שאני מרגיש סבא לגמרי, לשני הנכדים שלה. הנכדים שלי, הנכדים שלנו!!!
והכל כך נכון לי, מיכאלה. מכיר את האהובה שלי, כמו שלא הכרתי אישה בחיי. מכיר אותה, והיא מכירה אותי, יודע אותה והיא החצי השני שלי. את מכירה אותי, מיכאלה, אני לא טיפוס רומנטי, ובכל זאת, לחיבוק שלנו ישנה משמעות שמעולם לא חוויתי, ולנשיקה שלנו יש טעם שמעולם לא טעמתי, והכול על כך נכון, שרק אלוהים יכל היה לברוא דבר כל כך מושלם...
הכול כל, כך נכון לי, מבעיתה אותי המחשבה על הזמן שביזבזנו, היא ואני על חיים אחרים שלא ביחד, ואני מצר על כך שלא יהיו לנו ילדים משותפים. היו יכולים להיות ילדים של אהבה, בוודאי שהיו יפיפיים, כמוה....
בקרוב נתחתן. אני מתרגש רק מהמחשבה על כך. אנחנו חיים עכשיו כזוג לכל דבר, ובכל זאת, ברית חתונה הוא סימלי וחשוב לי מאוד.
חוץ מזה, מלבד התחושות של זוגיות מעולה, אין הרבה לעדכן....
מה חדש אצלך? ספרי לי.
התגעגעתי לקרוא את דברייך כאן בפורום.
ספרי לי, כתבי לי......
ערב טוב, מיכאלה, חברה טובה שלי.