היי, אלדד
אתה, חברי הטוב.
חברי משכבר הימים .. נראה לי כה רחוק וכה מזמן ...
וכך חולפות להן שנים וכך חולפים להם חיים ...
אכן, היתה כאן תקופה בעבר. תקופה מהנה ומשמשת כמקום מפגש, מקום מפלט.
מקום לחלוק בו, את אשר על ליבינו ובתוככי נבכיי נישמתנו. ולייתר דיוק, את האין בתוכנו, את הריקנות שנוצרה לה בתוכינו. עד כי השתלטה על מרחב חיינו.
כאן, הרגשתי עטופה ומחובקת, מעורסלת ומתנחמת. כאן, ידעתי, שאין מקום לשיפוטיות ולשון של ביקורת.
היו שצמחו מכאן, מהמקום הזה, והיו אלה שהמשיכו בדרכם לעבר מזלם.
ואתה, אלדד יקירי ״שפר עליך גורלך״ כדברייך ...
כמי שמטיבה להכירך, יודעת כי אתה מתנסח בבהירות ובצורה מדויקת ולכן יודעת, שאם זו מטבע הלשון בה בחרת, אזיי שהיא גם מתארת הכי טוב את הרגשתך. את חוויתך.
מאוד חשוב, לדעת לעשות פניות נכונות בחיינו ואתה עשית כזאת!
שמחה בשמחתך ומאושרת באושרך. מאושרת רק בשבילך, כי אתה כבר יודע וזה מכבר, מה אני חושבת על המילה אושר.
מאמינה גדולה באהבה ובכוחה. ביכולותיה המופלאות ובדרכיה הנסתרות. בבחירתו של הלב וגם ללכת איתו ועם אמונתו, עד הסוף!
וכבר כתבתי כאן ולא אחת, כי - הכוהנת היחידה בחיי, הינה האהבה. יש בה כח מרפא, הן לגוף והן לנפש.
מכירה אותך אלדד, יקירי, ויכולה רק לתאר לעצמי, עד כמה האהבה אותה אתה מתאר .. מעצימה אותך ואיתה אתה נוסק גבוה, מאוד גבוה.
שהה שם וכמה שיותר, בגבהים העצומים שיכולה לתת לך אותה אהבה.
חווה, הרגש, התענג ואל תרפה. עלייך ״שפר גורלך״ וזאת העומדת למולך - זכתה! ללא ספק זכתה!! זכתה בך, אלדד.
אתה עדין ואציל נפש. בהלכותייך, במעשייך, במחשבותייך ובמראייך. כולך נועם. ואני יודעת, עד כמה נתינה יש בך.
אהוב ואל תרווה, אהוב ותהנה מכל רגש המוכל בזה המקום. מכל רגע ומכל חלקיק שניה.
נשום מלא ריאותייך את האהבה הזאת. אהוב אותה, את האהבה עצמה. יש בה שיכרון וחייה אותו, את השיכרון.
יש מתנות של פעם בחיים, ישנן הזדמנויות שלא תינתן לך בשנית! יש אהבה, שלא תהא עוד כמותה!
אתה במקום חומל, עוטף ונשגב. חיכית לו רבות וארוכות .. בסבלנות אין קץ.
אין ראוי ממך!
המון אהבה ממני, מכאן ...
רק טוב והרבה, אלדד יקירי
זכור: שמחה בשמחתך, מאושרת באושרך.
איש נפלא שכמותך
כמה שמחה ״לראות״ אותך.
את יודעת שנכנסת לליבי וזכרון מילותייך נצור בו.
, , , ,
, , , ,
