מכתב למישהי שלעולם לא אשלח

תיכף תעבור שנה מאז הפעם האחרונה שדיברנו. הבטחת אז שאת לוקחת פסק זמן, מתאוששת, ואז מחדשת את הקשר. 

 
כבר אז לא האמנתי שזה באמת יקרה. שאלתי אותך אם פסק הזמן הזה יקח שנה. צחקת וענית ״הרבה פחות״. אבל ידעתי, ממש כמו שידעתי שאת אוהבת אותי עוד לפני שהעזת להתוודות בשיחת הצ׳אט ההיא שלעולם לא אשכח. 
 
החיים בלעדייך מוזרים. יש ימים שאני לא זוכר אותך. שהשם שלך לא אומר לי דבר. אני יכול להביט בתמונתך ולהשתומם מהעובדה שפעם האזכור הכי קטן שלך היה גורם לי לדפיקות לב. 
 
אבל יש ימים אחרים, והם רבים. ימים שאני מחפש את שמך בגוגל, בעברית ובאנגלית. ימים שבהם אני משחזר בדימיוני את שיחות הטלפון שלנו, המפגשים במקלט וההתכתבויות הבלתי פוסקות. 
 
ויש גם לילות. לילות מייסרי לב שבהם את נגלית אליי בחלומי. פעם כאישה רעה ופעם כטובה. פעם כמי ששומרת אמונים לבעלה ופעם כמי שמנסה להשתחרר מאחיזת הצבת שלו ולא מצליחה. 
 
ומוקדם בבוקר, כשאני מתעורר שטוף זיעה ומגלה שזהו רק חלום, כאב הלב שב ומתחדש, חריף מאי פעם. הזכרונות הנשכחים מתעוררים במוחי, כאילו לא עברה שנה. כאילו הפרידה שלנו התרחשה אתמול. 
 
ובימים האלה, כשהכאב כבד מנשוא, אני תוהה ביני לבין עצמי האם טוב מותי מחיי. 

לא ״מתערבבת״ כאן לעיתים קרובות. רק כשמשהו באמת מגרה את בלוטת התגובה.

מתוך ליאות של שיגרת יום, גוררת את אצבעותיי על המקלדת.

המכתב כואב ומעיד על איכויות, והמילים צורבות.

פטאליות כזו למען אישה שהותירה שביל חרוך?

אתה לא ורתר המיוסר, חייך ניתנו כמתנה לך ולא לאיש אחר, לכן כבד אותם

ושחרר!

 

תענוג לקרוא מואב ... שם מדהים בחרת ... והכתיבה שלך באיכויות נדירות ... תודה 

ואת מיסי שלי .. ורתר הצעיר ... מי היום יודע ... ומכיר בכלל את יסורי ורתר הצעיר ... אגב ניסתי לקרוא את הספרון המצהיב הזה פעם. 

לא משהו ... ועוד ההסטוריונים מיחסים לספר את את הסחפות הדור הצעיר לכאוס של מלחמת העולם הראשונה ...

 

תענוג לקרוא מואב ... שם מדהים בחרת ... והכתיבה שלך באיכויות נדירות ... תודה 

ואת מיסי שלי .. ורתר הצעיר ... מי היום יודע ... ומכיר בכלל את יסורי ורתר הצעיר ... אגב ניסתי לקרוא את הספרון המצהיב הזה פעם. 

לא משהו ... ועוד ההסטוריונים מיחסים לספר את את הסחפות הדור הצעיר לכאוס של מלחמת העולם הראשונה ...

 

מיסי שלי :-) - אהבתי!

ישנם עוד אי אילו ספרים שנכנסו לקלאסיקה וכל מהותם היתה רק בחדשנות. במבט לאחור אפשר רק לתהות על מה ולמה.
גם כיום, ידוע שיש להמנע מעדכונים על הנושא, הבעייתיות היא באפקט החיקוי כפי שגרם הספר המדובר.

חו״מ סופ״ש נהדר

כמה יפה ועצוב

נוגע

מדויק

כואב

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה אסורה
בחר
בחר