חלקת האלוהים הקטנה שלי

כל כך הרבה ימים חלפו מאז נשק לי נשיקות ארוכות ואוהבות. הגעגוע לגופו הולך ומתעצם מיום ליום. שברירי נקודות הזמן בנינו הפכו טרוטי עיניים ובתוכי מתעצמת התשוקה להפוך לאחד, גוף נוגע בגוף.

פרקי הזמן עוטפים בתוכם את נסיבות החיים המכתיבות את הלך הרוח. שגרה הפכה מילה גסה וברוטלית המופרת ללא הרף.

לרגעים המחשבות נודדות לבוקר ההוא, במרפסת הכחולה המשקיפה למרחק. טעימות אוכל דרך ידיו הענוגות, אינטימיות חוצת גבולות, מרגשת, בתולית וכל כך עצומה.

לעיתים השלווה והחיוך מרימים ראש כלא מאמינים על האושר שממלא כל חלק בגופי.

ברגעי העלטה מסביב, כשהשמש שכבה לנוח, הנחתי ראשי בחיכו, מנסה לנשום סדורות, גופי נרעד קלות, והדמעות זולגות בשקט על חולצתו. מחבק כל כך חזק, בקול שבור לוחשת עד כמה האהבה אליו עצומה, עד כמה ההבנה כואבת שאין לה מעבר. הדמעות זולגות, מרטיבות, והוא לראשונה שר לי באוזן את בנאי וגלרון, תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה, שניים אוחזים ידיים.

רגע סימבולי של עץ דמיוני שלך, חלקת האלוהים הקטנה שלי.

החלקה שאמשיך לטפח בכל האהבה שאתה ממלא אותי. החלקה שהפכה פיסת אושר נדירה בחיי. 
בדמעותיי כי זולגות לא אצליח לתרגם לך עד כמה יפה החלקה, כמה צבעוניות מוקרנת החוצה. עד כמה הפרח מרגיש כל כך מוגן, עד כמה הוא רגיש ושברירי, עד כמה מתגעגע לרגעים הנפלאים של עץ האהבה.

 

https://www.youtube.com/watch?v=y4cFjtD6Cs8

ועכשיו כשאין שמיים 
רק רסיסים של חוסר הבנות 
ונדמה שאי אפשר לראות 
ולא נשאר מקום לטעות.emo_91.png


https://www.youtube.com/watch?v=19-GmbnveEw

הי

ריגשת אותי עם המילים שכתבת.זה בדיוק מה שאני מרגיש כבר שנתיים מאז הפרידה.

מזדהה עם כל מילה שכתבת.

וכמובן עם השיר המדהים הזה.

עדיף לזרום מאשר להיתקע !!!

כל כך הרבה ימים חלפו מאז נשק לי נשיקות ארוכות ואוהבות. הגעגוע לגופו הולך ומתעצם מיום ליום. שברירי נקודות הזמן בנינו הפכו טרוטי עיניים ובתוכי מתעצמת התשוקה להפוך לאחד, גוף נוגע בגוף.

פרקי הזמן עוטפים בתוכם את נסיבות החיים המכתיבות את הלך הרוח. שגרה הפכה מילה גסה וברוטלית המופרת ללא הרף.

לרגעים המחשבות נודדות לבוקר ההוא, במרפסת הכחולה המשקיפה למרחק. טעימות אוכל דרך ידיו הענוגות, אינטימיות חוצת גבולות, מרגשת, בתולית וכל כך עצומה.

לעיתים השלווה והחיוך מרימים ראש כלא מאמינים על האושר שממלא כל חלק בגופי.

ברגעי העלטה מסביב, כשהשמש שכבה לנוח, הנחתי ראשי בחיכו, מנסה לנשום סדורות, גופי נרעד קלות, והדמעות זולגות בשקט על חולצתו. מחבק כל כך חזק, בקול שבור לוחשת עד כמה האהבה אליו עצומה, עד כמה ההבנה כואבת שאין לה מעבר. הדמעות זולגות, מרטיבות, והוא לראשונה שר לי באוזן את בנאי וגלרון, תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה, שניים אוחזים ידיים.

רגע סימבולי של עץ דמיוני שלך, חלקת האלוהים הקטנה שלי.

החלקה שאמשיך לטפח בכל האהבה שאתה ממלא אותי. החלקה שהפכה פיסת אושר נדירה בחיי. 
בדמעותיי כי זולגות לא אצליח לתרגם לך עד כמה יפה החלקה, כמה צבעוניות מוקרנת החוצה. עד כמה הפרח מרגיש כל כך מוגן, עד כמה הוא רגיש ושברירי, עד כמה מתגעגע לרגעים הנפלאים של עץ האהבה.

 

https://www.youtube.com/watch?v=y4cFjtD6Cs8

את כותבת מדהים, חשים כל פעימת לב בגעגוע הגדול.

כמה ברת מזל את שמצליחה להציף געגוע לרגע יפה בצורה כה טהורה ונטולת רעל וכעס.

מאחלת שתזכי לחלקת אלוהים לכל חייך.

פיית האור! emo_91.png

את מרגשת! ומקסימה !emo_11.png

תמשיכי להיות כמו שאת emo_43.png

shirly d

נכון אתה פוחד כמו אדיוט לשלוף רגשות emo_02.png


 


 


 


 


 


            


 

emo_01.png

יפה ומרגש 

אהבתי מאוד 

יש בי אהבה והיא תנצחemo_43.pngemo_38.png 

הי

ריגשת אותי עם המילים שכתבת.זה בדיוק מה שאני מרגיש כבר שנתיים מאז הפרידה.

מזדהה עם כל מילה שכתבת.

וכמובן עם השיר המדהים הזה.

תודה :-)

ועכשיו כשאין שמיים 
רק רסיסים של חוסר הבנות 
ונדמה שאי אפשר לראות 
ולא נשאר מקום לטעות.emo_91.png


https://www.youtube.com/watch?v=19-GmbnveEw

כל כך הרבה ימים חלפו מאז נשק לי נשיקות ארוכות ואוהבות. הגעגוע לגופו הולך ומתעצם מיום ליום. שברירי נקודות הזמן בנינו הפכו טרוטי עיניים ובתוכי מתעצמת התשוקה להפוך לאחד, גוף נוגע בגוף.

פרקי הזמן עוטפים בתוכם את נסיבות החיים המכתיבות את הלך הרוח. שגרה הפכה מילה גסה וברוטלית המופרת ללא הרף.

לרגעים המחשבות נודדות לבוקר ההוא, במרפסת הכחולה המשקיפה למרחק. טעימות אוכל דרך ידיו הענוגות, אינטימיות חוצת גבולות, מרגשת, בתולית וכל כך עצומה.

לעיתים השלווה והחיוך מרימים ראש כלא מאמינים על האושר שממלא כל חלק בגופי.

ברגעי העלטה מסביב, כשהשמש שכבה לנוח, הנחתי ראשי בחיכו, מנסה לנשום סדורות, גופי נרעד קלות, והדמעות זולגות בשקט על חולצתו. מחבק כל כך חזק, בקול שבור לוחשת עד כמה האהבה אליו עצומה, עד כמה ההבנה כואבת שאין לה מעבר. הדמעות זולגות, מרטיבות, והוא לראשונה שר לי באוזן את בנאי וגלרון, תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה, שניים אוחזים ידיים.

רגע סימבולי של עץ דמיוני שלך, חלקת האלוהים הקטנה שלי.

החלקה שאמשיך לטפח בכל האהבה שאתה ממלא אותי. החלקה שהפכה פיסת אושר נדירה בחיי. 
בדמעותיי כי זולגות לא אצליח לתרגם לך עד כמה יפה החלקה, כמה צבעוניות מוקרנת החוצה. עד כמה הפרח מרגיש כל כך מוגן, עד כמה הוא רגיש ושברירי, עד כמה מתגעגע לרגעים הנפלאים של עץ האהבה.

 

https://www.youtube.com/watch?v=y4cFjtD6Cs8

את כותבת מדהים, חשים כל פעימת לב בגעגוע הגדול.

כמה ברת מזל את שמצליחה להציף געגוע לרגע יפה בצורה כה טהורה ונטולת רעל וכעס.

מאחלת שתזכי לחלקת אלוהים לכל חייך.

 

תודה רבה

ועכשיו כשאין שמיים 
רק רסיסים של חוסר הבנות 
ונדמה שאי אפשר לראות 
ולא נשאר מקום לטעות.emo_91.png


https://www.youtube.com/watch?v=19-GmbnveEw

פיית האור! emo_91.png

את מרגשת! ומקסימה !emo_11.png

תמשיכי להיות כמו שאת emo_43.png

shirly d

תודה שירלי

ועכשיו כשאין שמיים 
רק רסיסים של חוסר הבנות 
ונדמה שאי אפשר לראות 
ולא נשאר מקום לטעות.emo_91.png


https://www.youtube.com/watch?v=19-GmbnveEw

emo_01.png

יפה ומרגש 

אהבתי מאוד 

תודה שי

ועכשיו כשאין שמיים 
רק רסיסים של חוסר הבנות 
ונדמה שאי אפשר לראות 
ולא נשאר מקום לטעות.emo_91.png


https://www.youtube.com/watch?v=19-GmbnveEw

פיית האור! emo_91.png

את מרגשת! ומקסימה !emo_11.png

תמשיכי להיות כמו שאת emo_43.png

shirly d

תודה שירלי

בבקשה פיית האור !  בכיף

נכון אתה פוחד כמו אדיוט לשלוף רגשות emo_02.png


 


 


 


 


 


            


 

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה אסורה
בחר
בחר