למונטה...
היי מונטה...
קראתי וקראתי.
אכן אני זו שכתבתי לך מכתב תגובה כרעייתך.
אינני מתחסדת, דילוגיי לכאן נושאים עימם אמירה מסויימת וגם אני קדושה גדולה. אינני מתיימרת לדון אותך או כל אחד המגדיר מחדש את כל נושא הזוגיות הפרטית שלו, כל אחד רשא בכל רגע נתון להיות מחובר לחוסריו ולהחלטותיו ומי אנחנו שנדון לזכות או חובה? יחד עם זאת, ולמרות מעשיי אני לא ״מלבינה״ מילים, נואף הוא נואף, אנוכיות היא אנוכיות ומעשה המעילה באמון לגמרי לא מוסרי כמה שתהפוך בזה. המטען הלא נוח הזה צריך להשתקף כל בוקר במראה ולשאת חיים שלמים של תפקוד ויושר עצמי.
אולי זו הסיבה שקשה לי עם שיגרה של ניאופים בשרשרת, קצת כמו להצית סיגריה בסיגריה ומהו הסף?
אבל זו אני,
במלחמה מתמדת עם הרעיון.
ניסיתי לעשות את זה הכי קליל למרות המורכבות. בכל אופן... הסימפטיה נתונה ואינני כותבת מתוך אנרגיות רעות.
יום טוב
החגים מאחורינו.