הלו לנשוי ממונטה קרייסס.
סתם כך כי פתאום נוצר מרווח זמן שבו יצאתי לשאוף אוויר בחלון אחר, כן, בזה הפורום, אז נטלתי את החופש לנסח מכתב תשובה ובאמת ברוח טובה. ליקטתי מפה ומשם, מתוך מחשבות כמוסות של נשים, מתוך חרדות עמוקות מתוך מקטעי זכרונות (של חברות כמובן) ובעצם מתוך ההוויה הנשית שלא תבינו אתם הגברים (ואולי כן)...
יום רודף יום, והסקס רדום, אותן תנוחות ואותן גניחות. רגע לפני כל הריטואל הצפוי הזה התעניינת מה היה באסיפת ההורים, וזהו יקירי משחקנו המקדים. ניסיתי להדליק אותך בסט תחרה מיזערי, אבל מרכז עניינך היה בעפעוף הנונשלנטי של גל גדות מספרת על עיכוס תחת רזה שהוקרן בטיוי, בועת המחשבות השקופה שלך (״אישתי - אז מה כבר חדש...״) התנפצה בפרצופי. למחרת הלכתי לחנוק כרטיס אשראי על עוד שימלה סקסית שיתכן ותעורר את מבטך - אחד או שניים למרות משקל גופי שעלה, דרלינג, האוכל הפך להיות נחמה מישנית באין מושיע. בדרך הביתה ראיתי אותך חומק מהשכנה, ליבי התכווץ אך שתקתי, כי ליצור סערה גדולה זה להסתכן בהחלטות הרות גורל, דברים קשים יאמרו ואין מחיקת עוונות. אני יודעת שאתה בונה את תדמיתך הגברית מתוך פינות חשוכות ולי אין אומץ לנער מצעים. בינתיים אנחנו כך כמו זוג עיוורים, ואולי יום אחד כשאתפכח יתהפכו היוצרות ואז אני אכתוב לך מכתב מלא סליחות.
* הנאמר לעיל אינו נלקח מדמויות אמיתיות 
יאללה אנשים, חג שמח לכם ורק טוב 