נכנסת לרכב, מתיישבת לצד הנהג שאותו לא פגשתי מימיי.
הלב דופק, הגוף משקשק מבפנים, החוסר מודעות למה שעומד לקרות הורג אותי.
רק לפני יומיים הכרנו, יודע עלי הכל, ואני עליך...כמעט כלום.
כולי עדיין מסוחררת מהיומיים הללו, מכל המחשבות שרצות, מהשליטה שחומקת מידיי,
שאותה אני בעצם מעבירה לך, מוסרת לך, מרצוני, מתוך כמיהתי.
אתה מניע את הרכב ופותח בנסיעה, נסיעה ארוכה מאוד לפנינו.
הפחד עוטף אותי, ממש רועדת מבפנים, זה הזמן לתת לאומץ לצאת ולהעלים את הפחדים.
ואתה, בוהה בי, בוחן אותי, והרי אני תמיד במבחן, תמיד נחקרת, תמיד מקשה עלי.
התלבשתי בדיוק כפי שביקשת, חצאית קצרה, הופעה זנותית,
כזו שתגרום לכל המסביב לרייר אבל אני, אני שלך.
מבט חטוף על הרגליים שלי,
"הן לא חשופות מספיק, תורידי את הגרביון" מורידה אותו.
"תורידי את התחתונים" מורידה ומניחה אותם בידך המושטת, ממתינה להם.
אתה מריח אותם ולא מוריד ממני את העיניים, כל כך נבוכה.
מבטך שב לתנועה שלפניך, ופתאום, משומקום, אצבעותיך בתוכי ואני נאנחת מיידית.
הן כל כך ארוכות, חופרות בי כל כך עמוק, לא יכולה להפסיק להיאנח.
אתה מוציא אותן ממני ואני רוצה עוד...עוד ממך
מבט אחד לתוך עיניי ואני כבר מבינה, פותחת את רוכסן המכנסיים שלך,
מגלה זקפה יפה כל כך, נוקשה, גדול ועבה.
מלקקת ומוצצת אותו במרץ תוך כדי עיסוי מתמיד ומותאם באותו הקצב, צמאה לאנחות שלך.
אתה מתנשף בכבדות, נשאב לפה החם שלי ואז עוצר אותי.
אני שבה למקומי ואתה מורה לי לגעת בעצמי.
"תגעי ותתפרקי. אני רוצה לראות אותך מרטיבה את המושב"
מתחילה לעסות את הדגדגן הנפוח, זרמים עוטפים אותי
זרמים מהולים במבוכה, בבושה, להיחשף כך למולך, גבר זר.
"תדחפי אצבעות. אני רוצה לראות אותך מזיינת את עצמך"
אדומה לגמרי, מחדירה אצבעות פנימה, אותן אצבעות שגורמות למיצים שלי לנטוף החוצה.
אני כל כך מגורה, ממש מתקרבת לשיא והרכב נעצר. הגענו ליעד.
אוספת אלי את התחתונים והגרביון "מה את חושבת שאת עושה?"
"מתלבשת"
"הרשיתי לך להתלבש?"
"לא"
"תבואי ככה. בלי גרביון ובלי תחתונים"
"אבל.." מפסיקה את דבריי בעצמי, לוקחת את התיק ויוצאת איתך מהרכב.
בשעה שאתה בסידורים שתוכננו לך, אני יושבת על ספסל, רגל על רגל, בדיוק
כפי שבקשת ממני.
מקווה שהעוברים ושבים לא שמים לב לריק שתחת החצאית ולרטיבות המצטברת שם...
חשה במבטים הננעצים בי, מבטים מלאי זימה, זה מלחיץ אותי מעט.
מדליקה סיגריה, ושואפת אותה עמוק לריאותיי, אך זה לא מרגיע.
מחכה לך, מחכה לך שתבוא כבר, שאריח אותך שוב, שארגיש בטוח.
והזמן כאילו עצר מלכת, וכל מבט כזה שמוטה אלי, אני נושמת עמוק ומדמיינת את החיוך על פניך
את השביעות רצון הזו, שהנה, הם מריירים, הם רוצים בי, אבל אני שלך.
מרגישה יד מונחת על כתפי, לרגע נבהלת כל כך, קופצת על מקומי, מפוחדת
וברגע השני רגועה ושלווה בין ידיך העוטפות אותי, מחבקות.
המזגן דלוק הדלקתי בשבילך 
תהני גלי המקסימה ! 