שוויוניות בנתינה בקשר
שלום לכולם
במהלך החודש האחרון צפיתי בכם מהצד,טוב לראות שיש מקום אחד שניתן לשפוך בו את הלב.
לא בטוח שהסיפור שלי חריג ושונה במיוחד משל כל אחד אחר כאן, כנראה שכבר קראתם על סיטואציות דומות שאנשים נקלעו לתוכן, אבל בשבילי מדובר בנושא שתופס 100% מהזמינות הרגשית שלי ומעסיק אותי ללא הרף.
הרומן שלי החל לפני למעלה משנתיים עם מישהי שהיו לי אינטרקציות עסקיות שוטפות איתה (רומן ראשון לשנינו).
הקשר ביננו העצים מידידות שהתפתחה לרומן, שהתפתח במהרה לקשר אינטנסיבי יום-יומי, אשר נוגע בכל תחומי החיים שלנו...מעין ״נישואין מקבילים״ לנישואים החוקיים שלנו.
המשפחות שלנו בקשרי חברות הדוקים.
בני הזוג שלנו מיודדים מאוד אחד עם השני, אני חבר של בעלה והיא חברה של אישתי (סרט הוליוודי).
הילדים של שנינו גם הם חברים טובים ונפגשים לשחק יחד לפחות פעמיים או שלוש בשבוע.
אלמנט ״ההדחקה״ בנוגע לבני הזוג אחד של השני לא קיים למעשה, הזוגיות וחיי המשפחה שלה חשופה לעיניי יום-יום כפי ששלי חשופים לה.
זה מוסיף כמובן המון (המון!!) קנאה לקשר שלנו אבל מנגד, מאפשר לנו לבלות הרבה יותר זמן יחד...אין אצלנו הפרדות כמעט בין העולמות.
במהלך הקשר שלנו הפכתי להיות הכותל שלה,הכלתי וספגתי כל בעיה ומשבר שהיא חוותה (והיו המון) בנוסף, התחלתי להיות שותף אקטיבי לפתרון משברים, בעיות וסיטואציות בחיים שלה...זה בא לידי ביטוי בעזרה כמעט בכל תחום בחייה.תפסתי את מקום בכירותו של בעלה באופן מוחלט, והפכתי להיות הכתובת הרגשית והתפעולית לכל עניין בחייה.
היריעה קצרה מלהכיל את כמות הדברים שעשיתי עבורה.
הדברים החלו להסתבך אצלי בראש כשאני הייתי זקוק לה...
לראשונה מזה שנתיים יציבותי הבלתי נלאית נסדקה בפניה בשל משבר בעבודה,והייתי הפעם זה שזקוק להכלה שלה,להקשבה שלה,לתמיכה שלה ובעיקר לחיבוק ממנה.
לא חסכתי ממנה את שעובר עלי,לא עשיתי הצגות של ״כל יכול״...אמרתי לה בצורה מאוד ברורה שאני צריך שהיא תהיה לתקופה מסויימת מה שהייתי בשבילה...הבן אדם שתמיד נמצא שם בכל מצב.
לתדהמתי, גיליתי שהיא מגיבה בעצבנות וחוסר סבלנות למצבי.
לא זכיתי ממנה לאמפטיה הבלתי נגמרת שהיא קיבלה ממני בכל משבר שהיא חוותה (ללא קשר לטבעו ועוצמתו).
הסברתי לה שבשל הקשר שלנו אינני מסוגל לבקש מאישתי תמיכה רגשית, שאני אוהב רק אותה ושאני זקוק לה למשענת...
היא מצידה כנראה נבהלה מכך שלראשונה היא מתבקשת להעניק ולא רק לקבל והגיבה בחוסר הבנה מוחלט למשבר האובייקטיבי בעבודה שנקלעתי אליו ולצורך שלי בתמיכה רגשית ממנה.
היא אפילו אמרה באופן מפורש שלתפיסתה זה אינו תפקידו של הגבר לבקש אהבה ותמיכה.
אני מרגיש שהיא לא ראויה לי, לא ראויה למה שהיא קיבלה ממני...לאהבה שלי.
מנגד, מסרתי לידייה את נפשי ונשמתי, אמרתי לה שהיא היחידה עבורי.
איבדתי את העצמאות שלי ואת הביטחון העצמי שאני יכול לשרוד בלעדיה ואני מלא בתסכולים נוראיים ופגוע ממנה עד עמקי נשמתי.
אני מרגיש שהרסתי כל חלקה טובה בחיי והקרבתי הכל עבורה, ובשעת משבר היא הפנתה לי עורף.
כואב לי, כואב לי שאני לא מסוגל לחתוך אותה מחיי, כואב לי שאני שבוי רגשית של מישהי שלעולם לא תדע להעניק ולעולם לא תדע להעריך את מה שהיא קיבלה ממני.
המצב היום הוא בלתי נסבל עבורי.
אני אוהב אותה בכל ליבי (רק אותה) אך פגוע ממנה ומאוכזב עד עמקי נשמתי.
אני לא מסוגל לשנות את מי שאני ולהתאים את ההתנהלות שלי בקשר שלנו לשלה. אני יודע שאני אמשיך לתת הכל ושאסור לצפות לכלום...אני יודע שאני גם אתאכזב בכל פעם מחדש למרות שמראש אסור היה לי לפתח ציפיות.
אני מרגיש שאני תקוע בבור שחור ואיני יכול לצאת ממנו 
אואה.......לא פשוט, חייבת לציין, אני פשוט נדהמת.
מה שהיא אמרה זאת שטות מוחלטת, אין גבר שלא זקוק לתשומת לב ואהבה, לפחות באותה המידה כמו הנשים.
שמע, כמו שדידוש כתבה, מערכת יחסית אסורה אמורה להיות כפית ומהנה, וברגע שהיא לא כזאת, אין לה זכות קיום,
מה שספרת פה, רק מחדד את הסיבה מדוע אין לערבב בין שמחה לשמחה, ואתה ערבבת יופי.
sorry אין לי מילים מנחמות או דרך לפתור את הבעיה, ואתה לגמרי צודק, היא לא שווה אותך, לא ראוייה לך, מה שנשאר זה רק לחתוך את החבל, אין ברירה, זה יכאב - מאוד, אבל בסופו של דבר תתאושש, מגיע לך יותר.
בחיי, אני פשוט לא מבינה, הלוואי והגבר שלי היה משתף אותי ככה במשברים שלו כדי שאוכל לתמוך ולעזור לו.
פשוט לא מבינה את זה, ועוד אחרי שנתיים של יחסים אינטנסיביים ויום יומיים........
תמים ?
לאוו דווקא ! היית אתה.אמיתי.כמו שאני חושבת שאתה אכן צריך ליהיות.
אני קוראת ולא מבינה למה הכל עם כולם, וכולם אחד עם השני ? למה כל הערבוביה הזאת ?
כל דבר צריך את המקום האחר והמאוד מיוחד שלו.זה מה שמפריד את חיי היום יום מהקשר שאמור לספק לך את הבריחה והמיפלט.זה מה שיוצר את השוני וההבדל.
כל חייך הם שיגרה אחת גדולה.שיגרה בבית.שיגרה עם מי שאיתה היה אמור ליהיות קיים-שובר שיגרה.
הזוגיות הרשמית שלך והקשר האחר שנייהם מתנהלים באותו לבל.ונראה שהפכת למובן מאילוו אצל האישה האחרת.לפניי דידוש הייטיבה לאמר כי כי יישנן נשים אשר חושבות כי גברים לא נועדו לדרוש ולבקש אהבה.לעיתים נדמה כי זהו תפקידו של הגבר-לאהוב ולתת והאישה היא זו שצורכת ונהניית מכך, באופן בילעדי.גבר הוא ייצור אנושי.הוא מרגיש.הוא חש.יש לו רצונות וצרכים.הוא ראוי וזכאי לאהבה בדיוק כשם שאישה צריכה זאת לעצמה.גבר אפילו בוכה וזה ממש בסדר !!! זה חשוך ומיושן לחשוב אחרת.זה אפילו מקומם ! למי זה לא ברור ?
בכל מערכת יחסים בין גבר לאישה אמורה ( דגש על אמורה ) ליהיות שיוויוניות,אך בפועל אין זה כך.תמיד יש צד אחד שנותן יותר.שזקוק ליותר,תמיד יש את זה שהוא יותר אמוציונאלי מהצד השני ולעולם יהיה את זה שהוא שולט ומנגד הנישלט,וגם אם לא נעים להודות בכך !
הכל היה בסדר והתנהל לשביעות רצונך,עד אשר נזקקת לה באמת.היית זקוק לה שתיהיה שם בשבילך והיא לא הייתה ! אז מביין שנייכם אתה הוא זה שנתת והקרבת וטוב וראוי שאתה כזה ולא אחר.ניחנת ברגישות גבוהה וזה מאוד מוערך בעיניי.
אתה מודע לעצמך ובמו פיך אומר כי היא איינה ראויה לך.זה נכון.היא איינה ראויה לך.יחסה אלייך הוא מעליב ופוגעני.אתה פגוע וכאוב !
אני רק לא מבינה מדוע לאחר כל זאת,עדיין יש בך את הרצון ליהיות איתה ולאהוב אותה ? אתה טוב עבורה עד לכאן ! ומכאן -לא מעניין אותה !
אתה ראוי ומאוד-למי שתדע להוקיר ולהעריך את כל התכונות הנפלאות שניכנת בהן !
אתה לא תפסיק לאהוב אותה היום או מחר.אבל מהרגע שכל הכיעור בהתנהגותה יצוף ויעלה ויגבר על הרגש של האהבה אלייה - כך גם תדעך אהבתך אלייה !
אתה כזה שמפתח ציפיות ולכן איינך יכול לדרוש מעצמך שלא לעשות כן.יישנם דברים שאיין לנו שליטה עלייהם.איינך צריך להתאים עצמך לאף אדם.אתה רק צריך את זו המתאימה לך.
בור שחור ? הוא זמני.לא לנצח.
מיכאלה היקרה
היטבת לכתוב את אשר מתרחש ועובר עלי (יותר טוב ממני אפילו..)
אני מתחבר לחלוטין שהפכתי למובן מאליו עבורה. לעיתים, אני מוצא את עצמי עושה עבורה דברים שרק "בעלים חוקיים" עושים ובעינייה זה נראה כאילו חלק מהגדרת התפקיד שלי.
הציפיה שלה ממני לטוטאליות, למחוייבות אין קץ וזמינות מלאה נשארה בעינה.
תגובתה לתיסכול שלי ממנה הייתה בכך שאני הופך אותה לאדם נוראי ושאם היא גורמת לסבל "אני יכול ללכת".
אני מודה ומתוודה שאינני מסוגל... אני מודה ומתוודה שאני נותן לה לגיטימציה לנהוג ככה איתי מבלי לעצור את זה.
אני פשוט לא מאמין במשחקי כוח ושליטה...הגעתי לקשר הזה חף מאגו ואני מתכוון להישאר כזה.
מעולם לא הענקתי לה משהו כדי לקבל בחזרה (ואני לא יודע לתת פחות מהכל), אבל הייתי מצפה לפחות שיכאב לה כשכואב לי... שיופיע אצלה איזה שהוא אינסטיקט להיות שם כדי לתמוך, להיות שם רק כי היא אוהבת.
כן,הדבר הנכון הוא למצוא את מי שכן "ראויה לי"...אבל מעולם לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותה (למרות המינוסים שלה) ומהמקום הנמוך שלי, אינני מאמין שאוהב כך שוב.
בנקודת זמן זו ,
אייני מצפה שתחשוב ותרגיש אחרת מכפי שזה כעת.
פשוט איינך מסוגל להעלות על דעתך כי תיהייה בחייך נוכחות של אחרת מלבדה.ואני יודעת כי לא יעזור עד כמה שייאמר כי כן אפשרי הדבר!
זה היום.זה עכשיו.זה לזמן הקרוב.
איינך יודע אפילו,כי ביום שתהייה זו הנכונה לך-תהייה בך מסוגלות ורצון מבחירה ,עד כי לא תאמין זאת על עצמך.
מעולם לא הענקת כדיי לקבל בחזרה .....כי באהבה אמיתית יישנה נתינה ללא גבולות וללא סייגים.
אני סופקת כפיים-אייך היא לא רואה את מה שזכתה בו ? " הגעתי לקשר הזה חף מאגו ואני מתכוון להישאר כזה "
והמשפט הכל כך חזק בעיניי " אני לא יודע לתת פחות מהכל "
אתה-רגיש,מקסים, אחר ומיוחד.הישאר כזה.אתה לא במקום נמוך.אני מיקמתי אותך גבוהה גבוהה ! אתה צריך ליהיות גאה שאתה כזה.אל תיפול רוחך.אל תרשה לאף אחד לגרום לך לכך.
ימים יגידו ..... ועד אז 
" יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, וודא שהם יהיו שווים צפיה. "
