שלום לכולם
במהלך החודש האחרון צפיתי בכם מהצד,טוב לראות שיש מקום אחד שניתן לשפוך בו את הלב.
לא בטוח שהסיפור שלי חריג ושונה במיוחד משל כל אחד אחר כאן, כנראה שכבר קראתם על סיטואציות דומות שאנשים נקלעו לתוכן, אבל בשבילי מדובר בנושא שתופס 100% מהזמינות הרגשית שלי ומעסיק אותי ללא הרף.
הרומן שלי החל לפני למעלה משנתיים עם מישהי שהיו לי אינטרקציות עסקיות שוטפות איתה (רומן ראשון לשנינו).
הקשר ביננו העצים מידידות שהתפתחה לרומן, שהתפתח במהרה לקשר אינטנסיבי יום-יומי, אשר נוגע בכל תחומי החיים שלנו...מעין ״נישואין מקבילים״ לנישואים החוקיים שלנו.
המשפחות שלנו בקשרי חברות הדוקים.
בני הזוג שלנו מיודדים מאוד אחד עם השני, אני חבר של בעלה והיא חברה של אישתי (סרט הוליוודי).
הילדים של שנינו גם הם חברים טובים ונפגשים לשחק יחד לפחות פעמיים או שלוש בשבוע.
אלמנט ״ההדחקה״ בנוגע לבני הזוג אחד של השני לא קיים למעשה, הזוגיות וחיי המשפחה שלה חשופה לעיניי יום-יום כפי ששלי חשופים לה.
זה מוסיף כמובן המון (המון!!) קנאה לקשר שלנו אבל מנגד, מאפשר לנו לבלות הרבה יותר זמן יחד...אין אצלנו הפרדות כמעט בין העולמות.
במהלך הקשר שלנו הפכתי להיות הכותל שלה,הכלתי וספגתי כל בעיה ומשבר שהיא חוותה (והיו המון) בנוסף, התחלתי להיות שותף אקטיבי לפתרון משברים, בעיות וסיטואציות בחיים שלה...זה בא לידי ביטוי בעזרה כמעט בכל תחום בחייה.תפסתי את מקום בכירותו של בעלה באופן מוחלט, והפכתי להיות הכתובת הרגשית והתפעולית לכל עניין בחייה.
היריעה קצרה מלהכיל את כמות הדברים שעשיתי עבורה.
הדברים החלו להסתבך אצלי בראש כשאני הייתי זקוק לה...
לראשונה מזה שנתיים יציבותי הבלתי נלאית נסדקה בפניה בשל משבר בעבודה,והייתי הפעם זה שזקוק להכלה שלה,להקשבה שלה,לתמיכה שלה ובעיקר לחיבוק ממנה.
לא חסכתי ממנה את שעובר עלי,לא עשיתי הצגות של ״כל יכול״...אמרתי לה בצורה מאוד ברורה שאני צריך שהיא תהיה לתקופה מסויימת מה שהייתי בשבילה...הבן אדם שתמיד נמצא שם בכל מצב.
לתדהמתי, גיליתי שהיא מגיבה בעצבנות וחוסר סבלנות למצבי.
לא זכיתי ממנה לאמפטיה הבלתי נגמרת שהיא קיבלה ממני בכל משבר שהיא חוותה (ללא קשר לטבעו ועוצמתו).
הסברתי לה שבשל הקשר שלנו אינני מסוגל לבקש מאישתי תמיכה רגשית, שאני אוהב רק אותה ושאני זקוק לה למשענת...
היא מצידה כנראה נבהלה מכך שלראשונה היא מתבקשת להעניק ולא רק לקבל והגיבה בחוסר הבנה מוחלט למשבר האובייקטיבי בעבודה שנקלעתי אליו ולצורך שלי בתמיכה רגשית ממנה.
היא אפילו אמרה באופן מפורש שלתפיסתה זה אינו תפקידו של הגבר לבקש אהבה ותמיכה.
אני מרגיש שהיא לא ראויה לי, לא ראויה למה שהיא קיבלה ממני...לאהבה שלי.
מנגד, מסרתי לידייה את נפשי ונשמתי, אמרתי לה שהיא היחידה עבורי.
איבדתי את העצמאות שלי ואת הביטחון העצמי שאני יכול לשרוד בלעדיה ואני מלא בתסכולים נוראיים ופגוע ממנה עד עמקי נשמתי.
אני מרגיש שהרסתי כל חלקה טובה בחיי והקרבתי הכל עבורה, ובשעת משבר היא הפנתה לי עורף.
כואב לי, כואב לי שאני לא מסוגל לחתוך אותה מחיי, כואב לי שאני שבוי רגשית של מישהי שלעולם לא תדע להעניק ולעולם לא תדע להעריך את מה שהיא קיבלה ממני.
המצב היום הוא בלתי נסבל עבורי.
אני אוהב אותה בכל ליבי (רק אותה) אך פגוע ממנה ומאוכזב עד עמקי נשמתי.
אני לא מסוגל לשנות את מי שאני ולהתאים את ההתנהלות שלי בקשר שלנו לשלה. אני יודע שאני אמשיך לתת הכל ושאסור לצפות לכלום...אני יודע שאני גם אתאכזב בכל פעם מחדש למרות שמראש אסור היה לי לפתח ציפיות.
אני מרגיש שאני תקוע בבור שחור ואיני יכול לצאת ממנו 