מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

כל מה שאמרת נכון מלבד עניין השבעה.

השבעה אינו סתם טקס. לא הטקס (המניין) הוא מה שמועיל בשבעה אלא שבעת הימים הללו בהם אנשים אבלים ובוכים על אובדנם.

הבעיה היא שמאחר והיא לא החוקית שלו וכל הקשר הזה בעצם כאילו לא קיים אז אין לה דרך לגיטימית ונורמטיבית לפרוק ולהתאבל.

כל מה שהצעת שזה איש מקצוע וחברה לשוחח זה נכון אבל לא בשלב בראשוני.

בשלב הראשוני היא צריכה עזרה ראשונה SOS - שזה לברוח רחוק ולבכות עצמה עד אובדן דמעות.

בשלב שלאחר מכן  - שלב הניתוח  - כבר ניתן לפנות לייעוץ מקצועי וכו'. ודרך התמודדות אחרת.

 

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

כל מה שאמרת נכון מלבד עניין השבעה.

השבעה אינו סתם טקס. לא הטקס (המניין) הוא מה שמועיל בשבעה אלא שבעת הימים הללו בהם אנשים אבלים ובוכים על אובדנם.

הבעיה היא שמאחר והיא לא החוקית שלו וכל הקשר הזה בעצם כאילו לא קיים אז אין לה דרך לגיטימית ונורמטיבית לפרוק ולהתאבל.

כל מה שהצעת שזה איש מקצוע וחברה לשוחח זה נכון אבל לא בשלב בראשוני.

בשלב הראשוני היא צריכה עזרה ראשונה SOS - שזה לברוח רחוק ולבכות עצמה עד אובדן דמעות.

בשלב שלאחר מכן  - שלב הניתוח  - כבר ניתן לפנות לייעוץ מקצועי וכו'. ודרך התמודדות אחרת.

 

ממה שהספקתי לראות הרבה פעמים דוקא בשבעה אנשים לא בוכים אלא יושבים ומדברים על הנפטר. ודוקא בקטע הזה החברה עושה טוב לאדם שמתאבל. אם היא תתרחק ותתבודד היא אולי תכנס לדכאון עמוק יותר. הסיבה שדברתי על ייעוץ מקצועי היא המחשבה ללכת לאשתו שהיא מחשבה חסרת הגיון מה שמראה שהיא במצב לא טוב.

 

היא כ"כ מחפשת לדבר עם מישהו שהיא מוכנה אפילו ללכת לאשתו. איש מקצוע ישמע אותה ובגלל ההתחייבות לסודיות גם לא תהיה לה בעיה לדבר על הכל ולקבל את העצה שלו

מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

כל מה שאמרת נכון מלבד עניין השבעה.

השבעה אינו סתם טקס. לא הטקס (המניין) הוא מה שמועיל בשבעה אלא שבעת הימים הללו בהם אנשים אבלים ובוכים על אובדנם.

הבעיה היא שמאחר והיא לא החוקית שלו וכל הקשר הזה בעצם כאילו לא קיים אז אין לה דרך לגיטימית ונורמטיבית לפרוק ולהתאבל.

כל מה שהצעת שזה איש מקצוע וחברה לשוחח זה נכון אבל לא בשלב בראשוני.

בשלב הראשוני היא צריכה עזרה ראשונה SOS - שזה לברוח רחוק ולבכות עצמה עד אובדן דמעות.

בשלב שלאחר מכן  - שלב הניתוח  - כבר ניתן לפנות לייעוץ מקצועי וכו'. ודרך התמודדות אחרת.

 

ממה שהספקתי לראות הרבה פעמים דוקא בשבעה אנשים לא בוכים אלא יושבים ומדברים על הנפטר. ודוקא בקטע הזה החברה עושה טוב לאדם שמתאבל. אם היא תתרחק ותתבודד היא אולי תכנס לדכאון עמוק יותר. הסיבה שדברתי על ייעוץ מקצועי היא המחשבה ללכת לאשתו שהיא מחשבה חסרת הגיון מה שמראה שהיא במצב לא טוב.

 

היא כ"כ מחפשת לדבר עם מישהו שהיא מוכנה אפילו ללכת לאשתו. איש מקצוע ישמע אותה ובגלל ההתחייבות לסודיות גם לא תהיה לה בעיה לדבר על הכל ולקבל את העצה שלו

זה נכון אבל לשלב מאוחר יותר. מה שהיא צריכה עכשיו זה לשוחח עם מישהו שקרוב אליה. עם מישהו שיכולה לשתף.

חלק בלתי נפרד מהאבל זה השיתוף עם הסובבים.

לכן לדעתי היא צריכה ללכת עם חברה טובה. מישהי שיודעת מזה ויכולה להקשיב לה.

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

כל מה שאמרת נכון מלבד עניין השבעה.

השבעה אינו סתם טקס. לא הטקס (המניין) הוא מה שמועיל בשבעה אלא שבעת הימים הללו בהם אנשים אבלים ובוכים על אובדנם.

הבעיה היא שמאחר והיא לא החוקית שלו וכל הקשר הזה בעצם כאילו לא קיים אז אין לה דרך לגיטימית ונורמטיבית לפרוק ולהתאבל.

כל מה שהצעת שזה איש מקצוע וחברה לשוחח זה נכון אבל לא בשלב בראשוני.

בשלב הראשוני היא צריכה עזרה ראשונה SOS - שזה לברוח רחוק ולבכות עצמה עד אובדן דמעות.

בשלב שלאחר מכן  - שלב הניתוח  - כבר ניתן לפנות לייעוץ מקצועי וכו'. ודרך התמודדות אחרת.

 

ממה שהספקתי לראות הרבה פעמים דוקא בשבעה אנשים לא בוכים אלא יושבים ומדברים על הנפטר. ודוקא בקטע הזה החברה עושה טוב לאדם שמתאבל. אם היא תתרחק ותתבודד היא אולי תכנס לדכאון עמוק יותר. הסיבה שדברתי על ייעוץ מקצועי היא המחשבה ללכת לאשתו שהיא מחשבה חסרת הגיון מה שמראה שהיא במצב לא טוב.

 

היא כ"כ מחפשת לדבר עם מישהו שהיא מוכנה אפילו ללכת לאשתו. איש מקצוע ישמע אותה ובגלל ההתחייבות לסודיות גם לא תהיה לה בעיה לדבר על הכל ולקבל את העצה שלו

זה נכון אבל לשלב מאוחר יותר. מה שהיא צריכה עכשיו זה לשוחח עם מישהו שקרוב אליה. עם מישהו שיכולה לשתף.

חלק בלתי נפרד מהאבל זה השיתוף עם הסובבים.

לכן לדעתי היא צריכה ללכת עם חברה טובה. מישהי שיודעת מזה ויכולה להקשיב לה.

אם יש לה אפשרות כזו זה יכול לעזור מאוד

מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

כל מה שאמרת נכון מלבד עניין השבעה.

השבעה אינו סתם טקס. לא הטקס (המניין) הוא מה שמועיל בשבעה אלא שבעת הימים הללו בהם אנשים אבלים ובוכים על אובדנם.

הבעיה היא שמאחר והיא לא החוקית שלו וכל הקשר הזה בעצם כאילו לא קיים אז אין לה דרך לגיטימית ונורמטיבית לפרוק ולהתאבל.

כל מה שהצעת שזה איש מקצוע וחברה לשוחח זה נכון אבל לא בשלב בראשוני.

בשלב הראשוני היא צריכה עזרה ראשונה SOS - שזה לברוח רחוק ולבכות עצמה עד אובדן דמעות.

בשלב שלאחר מכן  - שלב הניתוח  - כבר ניתן לפנות לייעוץ מקצועי וכו'. ודרך התמודדות אחרת.

 

ממה שהספקתי לראות הרבה פעמים דוקא בשבעה אנשים לא בוכים אלא יושבים ומדברים על הנפטר. ודוקא בקטע הזה החברה עושה טוב לאדם שמתאבל. אם היא תתרחק ותתבודד היא אולי תכנס לדכאון עמוק יותר. הסיבה שדברתי על ייעוץ מקצועי היא המחשבה ללכת לאשתו שהיא מחשבה חסרת הגיון מה שמראה שהיא במצב לא טוב.

 

היא כ"כ מחפשת לדבר עם מישהו שהיא מוכנה אפילו ללכת לאשתו. איש מקצוע ישמע אותה ובגלל ההתחייבות לסודיות גם לא תהיה לה בעיה לדבר על הכל ולקבל את העצה שלו

בשבעה - האבל בד"כ לא מעכל את הענין וגם אין לו זמן להתאבל , רוב הזמן הוא מוקף באנשים ובין לבין יש את הטקסים, אולי זאת המטרה של השבעה אבל בכל אופן  בהחלט לשבעה יש תפקיד מאוד חשוב בכך שהיא מקנה זמן לאבל להשלים ולהתמודד עם האובדן בהדרגתיות..... אני חושב שבמקרה שלה השבעה נחוצה מאוד ולו רק עבור ההרגשה שלה שהיא עצמה בדרכה שלה "ישבה " עליו מן המניין וכמו קרובים אחרים של הנפטר .......ובכל זאת לשוחח עם בעל מקצוע אף פעם לא מזיק ובמקרה הנ"ל סודיות היא בהחלט עניין מאוד חשוב ורגיש ........

" אנשים הפסיקו לשחק לא מכיוון שהזדקנו, אלא הזדקנו מכיוון שהפסיקו לשחק "

יש לי חברת נפש שנים רבות אשר אנו חולקות סיפורים ומתייעצות לגביי העולם האסור של שתיינו.

לפניי מספר ימים קרה מקרה מצער במיוחד שהאסור שלה נפטר מהתקף לב.

היא נמצאת בסערת רגשות ושבורה.

היא התקשרה אליי בהיסטריה לספר לי על הבשורה וכמובן שניסיתי להרגיע אותה ללא הצלחה

היא מתכננת מחר ללכת לשבעה ואמרתי לה שבשום פנים ואופן לא תחשוב בכלל על להגיע לשם

מה אתם חושבים? עשיתי נכון?

אני לא חושבת שיש לה מקום ללכת לנחם את אשתו והילדים במיוחד לא במצבה הנפשי המעורער שבו היא יכולה לפלוט שטויות על המנוח.

אגב היא כמובן התעלמה לחלוטין ממה שאמרתי ומחר היא בכל זאת הולכת לשם.

 

 

מאיה בוקר טוב...
את עוצרת בעדה... בשום אופן לא נותנת לה ללכת (אני מקווה שלא מאוחר). חבל , גם ככה צער המשפחה כבד ועוד מישהי שתבוא ותעשה סנסציה ... אפילו שהוא אהובה וכו', צריך לזכור שמערכת היחסים הזו חורגת מהנורמה המקובלת .נראה לי מוגזם ולא שווה... שתיגמר השבעה והשלושים, אזי שתעלה לקברו ותבכה את מותו כרגע עצתי לך היא לעצור אותה ומהר!!!

בהצלחה ... ובשורות טובות.

emo_01.png

יש לי חברת נפש שנים רבות אשר אנו חולקות סיפורים ומתייעצות לגביי העולם האסור של שתיינו.

לפניי מספר ימים קרה מקרה מצער במיוחד שהאסור שלה נפטר מהתקף לב.

היא נמצאת בסערת רגשות ושבורה.

היא התקשרה אליי בהיסטריה לספר לי על הבשורה וכמובן שניסיתי להרגיע אותה ללא הצלחה

היא מתכננת מחר ללכת לשבעה ואמרתי לה שבשום פנים ואופן לא תחשוב בכלל על להגיע לשם

מה אתם חושבים? עשיתי נכון?

אני לא חושבת שיש לה מקום ללכת לנחם את אשתו והילדים במיוחד לא במצבה הנפשי המעורער שבו היא יכולה לפלוט שטויות על המנוח.

אגב היא כמובן התעלמה לחלוטין ממה שאמרתי ומחר היא בכל זאת הולכת לשם.

 

 

מקרה קורע לב ... אני מבין את הרגשתה של חברתך כי לפני שנים הכרתי מקרה דומה.
האסור של ידידה שלי נהרג בתאונת דרכים בזמן שדיבר איתה בטלפון ... ! ! !

עד היום היא עדיין מאשימה את עצמה כי אולי הוא נהרג כי שוחח איתה ולא היה זהיר לכביש .... נורא

מנהל הפורום
1000+

יש לי חברת נפש שנים רבות אשר אנו חולקות סיפורים ומתייעצות לגביי העולם האסור של שתיינו.

לפניי מספר ימים קרה מקרה מצער במיוחד שהאסור שלה נפטר מהתקף לב.

היא נמצאת בסערת רגשות ושבורה.

היא התקשרה אליי בהיסטריה לספר לי על הבשורה וכמובן שניסיתי להרגיע אותה ללא הצלחה

היא מתכננת מחר ללכת לשבעה ואמרתי לה שבשום פנים ואופן לא תחשוב בכלל על להגיע לשם

מה אתם חושבים? עשיתי נכון?

אני לא חושבת שיש לה מקום ללכת לנחם את אשתו והילדים במיוחד לא במצבה הנפשי המעורער שבו היא יכולה לפלוט שטויות על המנוח.

אגב היא כמובן התעלמה לחלוטין ממה שאמרתי ומחר היא בכל זאת הולכת לשם.

 

 

מקרה קורע לב ... אני מבין את הרגשתה של חברתך כי לפני שנים הכרתי מקרה דומה.
האסור של ידידה שלי נהרג בתאונת דרכים בזמן שדיבר איתה בטלפון ... ! ! !

עד היום היא עדיין מאשימה את עצמה כי אולי הוא נהרג כי שוחח איתה ולא היה זהיר לכביש .... נורא

נורא ואיום!!!
איך חיים עם זה אח"כ??!emo_11.png

מצב מאוד קשה ועצוב ! בסופו של דבר היא איבדה גם את אהובה ומצד שני האבל שלה לא יכול לקבל ביטוי בפומבי וכך גם נחמה !

אני חושב שזה מצב מאוד רגיש ונפיץ גם כלפי האלמנה שמה שחסר לה זה גם הידיעה שבעלה המנוח ניהל רומן ועוד בעיתוי של שבעה ..

אני הייתי ממליץ לה לסימליות לעלות לקבר כשאין איש ולהדליק נר לזכרו אך להגיע לשבעה נשמע גם לי כמו פצצה מתקתקת ... עם כל הצער והכאב ......

בדיוק !!!

כמה עצוב וכמה כואב !!!

מצב בלתי נתפס....

בשום אופן לא לאפשר לה להגיע לשם לשבעה.

תסבירי לה שזה למענו למען זכרו. זה לא משהו שהיה רוצה שייעשה.

יכולה להבין את הכאב שלה. והכי עצוב שאין לה את האפשרות להתאבל ולהוציא כראוי.

לא סתם מתקיימים שבעה ימי שבעה ומי כמונו יודע כמה במערכת כזו הקרבה היא כבן זוג לכל דבר אם לא יותר לפעמים...אך אין את הלגיטימציה להתאבל מהסיבות הברורות.

אולי תשכנעי אותה שתקח חופש מהעבודה שתשהה אצלך או חופשה או משהו כזה שיעניק לה זמן לבד להתאבל. מקום שבו תוכל לבכות נפשה.  אך בשום אופן לא לשבעה.

ההיגיון אומר אמנם לא להגיע לשבעה

אבל ככל שאני חושב על הפוסט הזה יותר ויותר - המאהבת במצב איום ונורא, זה ממש עצוב, לה לכאורה אין שום ניחום ובטח לא בפומבי.... היא מנועה ואין לה לגיטימציה על פניו לשבת שבעה והיא גם לא יכולה לצעוק לעולם את זעקתה ...... להספיד את אהובה ברבים מן הסתם זה בעייתי ובטח לא לדבר בשבחו...... איייייייי שלא נדע ...... אני מניח שהפוסט הזה מעלה הרבה מחשבות והרהורים... emo_10.png

נכון ולכן הצעתי היא למצוא את הדרך שבה היא תוכל להוציא את זה כי היא חייבת.

בבית שלה - לא יכולה , אצלו - לא יכולה.

זה מצב נוראי ביותר !!!!

והיא חייבת להוציא ולהתאבל חייבת.

זה מזעזע.

למצוא את הדרך לאפשר לה להיות לבד לפחות כמה שעות ביום.

ורצוי לא לבד לגמרי. אם יש חברות שיודעות אז להיות איתה.

 

אני מסכימה איתכן חשבתי בהתחלה להגיד לה לבוא אליי אבל בעלי מכיר אותה ואת בעלה טוב (חברות ילדות) וגם מה אגיד לו? ומה תגיד לבעלה ולילדים

חשבתי לארגן לנו גיחה לחול עד ליום ראשון שם אהיה איתה ואוכל לתמוך בה (אני היחידה שיודעת על כל הסיפור)

אוכל להגיד שרצינו קצת חופש וארגנתי משהו בספונטניות מה אתם אומרים?

ליבי ליבי עליה, איום ונורא, אפילו לחשוב על דבר כזה זה קשה,

וכן, אם יש לך אפשרות, זאת האפשרות הטובה ביותר, גם לנחם אותה רחוק מעיניים סקרניות, וגם להרחיק אותה ממשפחתו.

 

אוי, שאלוהים ישמור, הבטן מתהפכת לי, מצב כואב ומרסק.

יש לי חברת נפש שנים רבות אשר אנו חולקות סיפורים ומתייעצות לגביי העולם האסור של שתיינו.

לפניי מספר ימים קרה מקרה מצער במיוחד שהאסור שלה נפטר מהתקף לב.

היא נמצאת בסערת רגשות ושבורה.

היא התקשרה אליי בהיסטריה לספר לי על הבשורה וכמובן שניסיתי להרגיע אותה ללא הצלחה

היא מתכננת מחר ללכת לשבעה ואמרתי לה שבשום פנים ואופן לא תחשוב בכלל על להגיע לשם

מה אתם חושבים? עשיתי נכון?

אני לא חושבת שיש לה מקום ללכת לנחם את אשתו והילדים במיוחד לא במצבה הנפשי המעורער שבו היא יכולה לפלוט שטויות על המנוח.

אגב היא כמובן התעלמה לחלוטין ממה שאמרתי ומחר היא בכל זאת הולכת לשם.

 

 

מקרה קורע לב ... אני מבין את הרגשתה של חברתך כי לפני שנים הכרתי מקרה דומה.
האסור של ידידה שלי נהרג בתאונת דרכים בזמן שדיבר איתה בטלפון ... ! ! !

עד היום היא עדיין מאשימה את עצמה כי אולי הוא נהרג כי שוחח איתה ולא היה זהיר לכביש .... נורא

נורא ואיום!!!
איך חיים עם זה אח"כ??!emo_11.png

החיים הם חזקים מכל וממשיכים. איכות החיים נפגעת.

מתמודדים ע"י זיכרונות, געגועים, דמעות והמון שתיקה רועמת.

בחיים יש לא פעם טרגדיות שלא ניתן למנוע ואין טעם לקחת על המצפון שלנו האשמות מיותרות.

מנהל הפורום
1000+

יש לי חברת נפש שנים רבות אשר אנו חולקות סיפורים ומתייעצות לגביי העולם האסור של שתיינו.

לפניי מספר ימים קרה מקרה מצער במיוחד שהאסור שלה נפטר מהתקף לב.

היא נמצאת בסערת רגשות ושבורה.

היא התקשרה אליי בהיסטריה לספר לי על הבשורה וכמובן שניסיתי להרגיע אותה ללא הצלחה

היא מתכננת מחר ללכת לשבעה ואמרתי לה שבשום פנים ואופן לא תחשוב בכלל על להגיע לשם

מה אתם חושבים? עשיתי נכון?

אני לא חושבת שיש לה מקום ללכת לנחם את אשתו והילדים במיוחד לא במצבה הנפשי המעורער שבו היא יכולה לפלוט שטויות על המנוח.

אגב היא כמובן התעלמה לחלוטין ממה שאמרתי ומחר היא בכל זאת הולכת לשם.

 

 

מקרה קורע לב ... אני מבין את הרגשתה של חברתך כי לפני שנים הכרתי מקרה דומה.
האסור של ידידה שלי נהרג בתאונת דרכים בזמן שדיבר איתה בטלפון ... ! ! !

עד היום היא עדיין מאשימה את עצמה כי אולי הוא נהרג כי שוחח איתה ולא היה זהיר לכביש .... נורא

נורא ואיום!!!
איך חיים עם זה אח"כ??!emo_11.png

החיים הם חזקים מכל וממשיכים. איכות החיים נפגעת.

מתמודדים ע"י זיכרונות, געגועים, דמעות והמון שתיקה רועמת.

בחיים יש לא פעם טרגדיות שלא ניתן למנוע ואין טעם לקחת על המצפון שלנו האשמות מיותרות.

החיים חזקים ומחזקים, מלמדים אותנו להתמודד ועם כל שיעור אנחנו מתחזקים יותר, אך הכאב לא נעלם - אנחנו פשוט לומדים לחיות גם איתו..

לצערינו באבדן של אדם אהוב ויקר אין באמת התגברות טוטאלית על האובדן, יש השלמה וקבלה של המציאות באובדנו אבל הכאב והחלל שנוצר הוא ילווה אותנו תקופה ארוכה ..........

אבל נכון כמו שאמרת שריתוש ! החיים מכריחים אותנו לשרוד ולהיות חזקים, העבודה,נטל נחיים,משפחה ..... מעסיקים את ראשנו ומעבירים את הזמן מהמחשבות ..... בכל אופן נהיה מדוכא לי עם הנושא הזה ....

" אנשים הפסיקו לשחק לא מכיוון שהזדקנו, אלא הזדקנו מכיוון שהפסיקו לשחק "

מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

כל מה שאמרת נכון מלבד עניין השבעה.

השבעה אינו סתם טקס. לא הטקס (המניין) הוא מה שמועיל בשבעה אלא שבעת הימים הללו בהם אנשים אבלים ובוכים על אובדנם.

הבעיה היא שמאחר והיא לא החוקית שלו וכל הקשר הזה בעצם כאילו לא קיים אז אין לה דרך לגיטימית ונורמטיבית לפרוק ולהתאבל.

כל מה שהצעת שזה איש מקצוע וחברה לשוחח זה נכון אבל לא בשלב בראשוני.

בשלב הראשוני היא צריכה עזרה ראשונה SOS - שזה לברוח רחוק ולבכות עצמה עד אובדן דמעות.

בשלב שלאחר מכן  - שלב הניתוח  - כבר ניתן לפנות לייעוץ מקצועי וכו'. ודרך התמודדות אחרת.

 

ממה שהספקתי לראות הרבה פעמים דוקא בשבעה אנשים לא בוכים אלא יושבים ומדברים על הנפטר. ודוקא בקטע הזה החברה עושה טוב לאדם שמתאבל. אם היא תתרחק ותתבודד היא אולי תכנס לדכאון עמוק יותר. הסיבה שדברתי על ייעוץ מקצועי היא המחשבה ללכת לאשתו שהיא מחשבה חסרת הגיון מה שמראה שהיא במצב לא טוב.

 

היא כ"כ מחפשת לדבר עם מישהו שהיא מוכנה אפילו ללכת לאשתו. איש מקצוע ישמע אותה ובגלל ההתחייבות לסודיות גם לא תהיה לה בעיה לדבר על הכל ולקבל את העצה שלו

בשבעה - האבל בד"כ לא מעכל את הענין וגם אין לו זמן להתאבל , רוב הזמן הוא מוקף באנשים ובין לבין יש את הטקסים, אולי זאת המטרה של השבעה אבל בכל אופן  בהחלט לשבעה יש תפקיד מאוד חשוב בכך שהיא מקנה זמן לאבל להשלים ולהתמודד עם האובדן בהדרגתיות..... אני חושב שבמקרה שלה השבעה נחוצה מאוד ולו רק עבור ההרגשה שלה שהיא עצמה בדרכה שלה "ישבה " עליו מן המניין וכמו קרובים אחרים של הנפטר .......ובכל זאת לשוחח עם בעל מקצוע אף פעם לא מזיק ובמקרה הנ"ל סודיות היא בהחלט עניין מאוד חשוב ורגיש ........


אני מסכימה איתך

אני חושבת שהצורך שלה ללכת לשבעה הוא בשביל ההרגשה שלה היא עדיין הייתה חלק מהעולם שלו (אמנם לא גלוי אבל עדיין)

אגב היא הלכה לשם בבוקר הודיעה שהיא חולה בעבודה והלכה

והיא פשוט התפרקה שם ברמה שבחיים שלי לא חשבתי שאני אשמע את חברה שלי (17 שנה) ככה

אי אפשר להבין מילה ממה שיוצא לה מהפה הכל ייבבות ובכי היסטרי.

אני מאוד מקווה שהיא תצליח להסתיר את האבל שלה עד מחר בצהריים (אני לוקחת אותה לצפון הרחוק)

ולגביי טיפול מקצועי?

אני לא יודעת אם היא תצטרך או לא אבל כשאדם נפטר יש מושג שנקרא "חודש האבל" בו כמעט כל התנהגות מקובלת  ואם אחריי חודש רואים שהמצב לא משתפר אז צריך עזרה מקצועית.

נקווה לטוב...

 

 

מה שהיא מחפשת זה באמת להתאבל, ולא לנחם את אשתו. היא יכולה ללכת לקבר שלו ולדבר איתו, להתיחד עם הזכרון שלו

נכון מאוד. זה חלק מהאבל אבל זה לא נותן מענה מלא..היא חייבת לפרוק..וזה משהו שדורש זמן..מעבר לשהות קצרה בקבר

לדעתי כשיש רגש אמיתי לא צריך טקס כמו שבעה כדי להתאבל. לפרוק יכול להיות בדיבור עם אנשים קרובים שהבנתי שזה בעייתי מבחינתה בגלל המצב, לכתוב לו, לדבר איתו, ואפילו אולי אם מאוד קשה לה (וכנראה שבאמת הגיעה לנקודה קיצונית אם חשבה ללכת לבית של אשתו) אולי לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לה להתמודד

כל מה שאמרת נכון מלבד עניין השבעה.

השבעה אינו סתם טקס. לא הטקס (המניין) הוא מה שמועיל בשבעה אלא שבעת הימים הללו בהם אנשים אבלים ובוכים על אובדנם.

הבעיה היא שמאחר והיא לא החוקית שלו וכל הקשר הזה בעצם כאילו לא קיים אז אין לה דרך לגיטימית ונורמטיבית לפרוק ולהתאבל.

כל מה שהצעת שזה איש מקצוע וחברה לשוחח זה נכון אבל לא בשלב בראשוני.

בשלב הראשוני היא צריכה עזרה ראשונה SOS - שזה לברוח רחוק ולבכות עצמה עד אובדן דמעות.

בשלב שלאחר מכן  - שלב הניתוח  - כבר ניתן לפנות לייעוץ מקצועי וכו'. ודרך התמודדות אחרת.

 

ממה שהספקתי לראות הרבה פעמים דוקא בשבעה אנשים לא בוכים אלא יושבים ומדברים על הנפטר. ודוקא בקטע הזה החברה עושה טוב לאדם שמתאבל. אם היא תתרחק ותתבודד היא אולי תכנס לדכאון עמוק יותר. הסיבה שדברתי על ייעוץ מקצועי היא המחשבה ללכת לאשתו שהיא מחשבה חסרת הגיון מה שמראה שהיא במצב לא טוב.

 

היא כ"כ מחפשת לדבר עם מישהו שהיא מוכנה אפילו ללכת לאשתו. איש מקצוע ישמע אותה ובגלל ההתחייבות לסודיות גם לא תהיה לה בעיה לדבר על הכל ולקבל את העצה שלו

בשבעה - האבל בד"כ לא מעכל את הענין וגם אין לו זמן להתאבל , רוב הזמן הוא מוקף באנשים ובין לבין יש את הטקסים, אולי זאת המטרה של השבעה אבל בכל אופן  בהחלט לשבעה יש תפקיד מאוד חשוב בכך שהיא מקנה זמן לאבל להשלים ולהתמודד עם האובדן בהדרגתיות..... אני חושב שבמקרה שלה השבעה נחוצה מאוד ולו רק עבור ההרגשה שלה שהיא עצמה בדרכה שלה "ישבה " עליו מן המניין וכמו קרובים אחרים של הנפטר .......ובכל זאת לשוחח עם בעל מקצוע אף פעם לא מזיק ובמקרה הנ"ל סודיות היא בהחלט עניין מאוד חשוב ורגיש ........


אני מסכימה איתך

אני חושבת שהצורך שלה ללכת לשבעה הוא בשביל ההרגשה שלה היא עדיין הייתה חלק מהעולם שלו (אמנם לא גלוי אבל עדיין)

אגב היא הלכה לשם בבוקר הודיעה שהיא חולה בעבודה והלכה

והיא פשוט התפרקה שם ברמה שבחיים שלי לא חשבתי שאני אשמע את חברה שלי (17 שנה) ככה

אי אפשר להבין מילה ממה שיוצא לה מהפה הכל ייבבות ובכי היסטרי.

אני מאוד מקווה שהיא תצליח להסתיר את האבל שלה עד מחר בצהריים (אני לוקחת אותה לצפון הרחוק)

ולגביי טיפול מקצועי?

אני לא יודעת אם היא תצטרך או לא אבל כשאדם נפטר יש מושג שנקרא "חודש האבל" בו כמעט כל התנהגות מקובלת  ואם אחריי חודש רואים שהמצב לא משתפר אז צריך עזרה מקצועית.

נקווה לטוב...

 

 

את רוצה להגיד שהיא בסוף הלכה אליו הביתה? והיא הצליחה להתאפק שם ולא להראות סימנים?

עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה אסורה
בחר
בחר