יחסים אסורים ומחלה פתאומית

היי חברים, הפעם נושא רציני, נושא שנתקלתי בו באחד הקומונות שבהם אני פעילה, ואני רוצה להעלות אותו כאן לדיון רציני וענייני.

ולמען הגילוי הנאות, הפוסט הזה מוקדש לאלדד, שהדיונים הרציניים חסרים לו, ולמען האמת גם לי.

אז אלדד, הנה תרומתי הצנועה.

 

כמו שרובנו כאן יודעים, יחסים אסורים באים מתוך צורך להשלים את שאבד בביתנו הפרטי, בדרך כלל צרכים מהנים וכפיים.

יש כאלה שנכנסים למערכת יחסים כזאת עם כל הלב והנשמה, מערבים את כל הרגש והאהבה, ויש כאלה שנמצאים שם רק לצורך הריגוש הפיזי. כל אחד ובחירותיו.

מה קורה כשלפתע פתאום ביום בהיר, אחד מבני הזוג (האסורים) חלה במחלה לא פשוטה לא עלינו, שמצריכה תקופה מאוד ארוכה של החלמה, שלצידם טיפולים ארוכים ומתישים, ניתוחים, שגוררים בהכרח שינויים פיזיים כאלה ואחרים.

מה תעשו? תפרדו? תשארו לתמוך בכל מצב? תקחו פסק זמן?

 

אני רוצה פה דיון רציני וענייני.

וכן, גם האורחים" הישועיים שלנו מוזמנים להצטרף לדיון, ולתרום את דעתם.

ולא, אני לא רוצה לראות את התשובה - אל תבגדו ולא תצטרכו להיות בדילמה, זאת לא תשובה מספיק רצינית, אתם מוזמנים להפעיל את הדמיון שלכם כל אחד לפי ראות עיניו, זה הנושא, וזה הדיון. 

כולם מוזמנים.

קרה לי -היה מאד קשה להשאר לתמוך וקשה מכל להפגש מאחר והיא נשארה כל הזמן בביתה. בסופו של דבר היא החלימה וחזרנו לשגרה.

  החלק הקשה ביותר במצב שכזה הוא היכולת לשמור קשר ולעיתים אפילו טלפונית זה לא היה אפשרי, מצב שכזה מעמיד במבחן את איכות הקשר ומי שבורח לא היה ראוי מלכתחילה להיות שותף לקשר. כמובן קיים גם המצב ההפוך שבו החולה מעדיף לנתק את הקשר בבחינת "די לי מהצרות שיש לי כבר" אך במקרה שלי היא היתה זקוקה לכתף ולנוחם.

זה נושא קשה מאוד רגשית.

לדעתי, זה מאוד אינדיבידואלי לכל אחד. כל אחד לוקח את זה למקום אחר.

אם זה היה קורה לי, אם אני הייתי הצד החולה אין לי מושג איך הייתי פועלת..

יש מצב שהייתי חותכת על מנת לחסוך ממנו את הכאב שבלחוות איתי את הסבל הזה

אבל בתוך תוכי ברור שהייתי רוצה להמשיך ולהרגיש בנוכחותו כל עוד אפשר..

מצד שני, אם הייתי הצד השני, הבריא, אני חושבת שהייתי מתעקשת ללוות אותו בתהליך..

עם זאת כמובן שלא בכוח אם הוא היה מחליט באופן נחרץ שזה לא עושה לו טוב ושלא רוצה אותי שם אז הייתי מכבדת את זה ומתייסרת עם עצמי על כך שאינני שם איתו..

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

בתור אחד שיודע לצערי הרב עד כמה חוסר אונים יש במחלות הללו, כל אחד ירצה להאחז בכל תקווה אפשרית, כלומר: 

מדובר בנקודת משבר מאוד רצינית והחום והאהבה שהוא מקבל נותנים לו תקווה ומעודדים את נפשו.

מחזקים אותו בכל מובן המילה.

אם אני הייתי בסירה הזו הייתי מתעקש להשאר שם ולתמוך במה שרק אני יכול.

אל תעשו משהו שאתם לא אוהבים emo_01.png

נושא קשה וכאוב! למה? טוב אז ככה בעיני קשר מסוג זה שיש בו מעורבות רגשית והרבה, אז הרצון להישאר ולהילחם יחד גובר על כל הגיון. השאלה היא מה ההגיון היה אומר? אני מניחה שאצלי ההיגיון היה מתבטל במצב כזה כי הרגש היה גובר שוב במטרה להילחם לתמוך לנחם לרפא ולו  במעט כי זה ברור שהקושי לכרכר סביב החולה רק גדל ו ה״תחרות״ מול החוקי/ת רק גדלה. אני אפילו יכולה לומר שיכול להיות מצב שבו הבן זוג החוקי ינטוש זה גם קרה. בכל אופן לחילופין היה ואני הייתי במצב החולי אז בהחלט הייתי רוצה לשמור על האור הטוב הסודי שלי גם כדי שיהיו לי כוחות להילחם וגם כי זו הנחמה היחידה. מה שכן אני לא יכולה להבטיח לי במצב כזה שהאסור יהיה מוכן להישאר בסביבה לנחם לרפא לתמוך וכו׳. 

emo_01.png

אני לא רואה את עצמי נוטש ... המעורבות שלי היא גם רגשית ..... הייתי נשאר לתמוך ....

יש בי אהבה והיא תנצחemo_43.pngemo_38.png 

 

אין כל הבדל מבחינתי,בין האסור/ה לבין חבר/ה קרובים.

ולכן תמיד אצפה לאותו יחס כמו מחבר קרוב,כמובן שזה תמיד יהיה הדדי.

ובעניין המגבלות בקשר וכו',אז כמו שידענו להסתירו כך גם נדע להסתירו בתמיכתינו,"אם רוצים אין זו אגדה".

מצער שקורה.אבל היה וכן קרה-ברור לי כי אהיה שם בשבילו,באש ובמים.

בימים רגילים,בימים כתיקונם,וביימי חולין,אנו רוצים להיות בקירבת אהבתיינו-כל שכן כאשר משהו חריג ושונה קורה לו פתאום.

להיות שם רק כשטוב,זו חכמה קטנה מאוד.

ייתרה מכך-זו חובה מוסרית להיות שם .לעזור,לתמוך ולסייע ככל שניתן ובמה שנידרש.

לא עולה בדעתי כי דווקא בעת שכזו-אעדר או אנטוש.

ברגעיי האמת-כשהייתי זקוקה לו ,הוא היה.אני,בטח אהיה.

 "  יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, וודא שהם יהיו שווים צפיה. "

מצער שקורה.אבל היה וכן קרה-ברור לי כי אהיה שם בשבילו,באש ובמים.

בימים רגילים,בימים כתיקונם,וביימי חולין,אנו רוצים להיות בקירבת אהבתיינו-כל שכן כאשר משהו חריג ושונה קורה לו פתאום.

להיות שם רק כשטוב,זו חכמה קטנה מאוד.

ייתרה מכך-זו חובה מוסרית להיות שם .לעזור,לתמוך ולסייע ככל שניתן ובמה שנידרש.

לא עולה בדעתי כי דווקא בעת שכזו-אעדר או אנטוש.

ברגעיי האמת-כשהייתי זקוקה לו ,הוא היה.אני,בטח אהיה.

ולמי שזקוק ,שתהיה רפואה שלמה והחלמה מהירה.

 "  יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, וודא שהם יהיו שווים צפיה. "

האמת שגם אני באותה דיעה, ממשיכים עד כמה שאפשר, כולל תמיכה נפשית ורגשית, כמובן במסגרת המגבלות.

ברגע שהפגישות כבר יהיו בלתי אפשריות, לוקחים פסק זמן עד שהפרנר מתאושש/ת, וחוזרים לאותו המקום בו הפסקנו.

ולא לשכוח לחשוב חיובי - זה בהחלט משפיע !!

לחשוב רק על הטוב ויהיה טוב !!!

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

מכשפה יקרה,

ראשית - רפואה שלמה לבן הזוג. תודה על ההקדשה. לא באמת יש צורך, אבל מחמיא.

גם לי בת זוג בטיפול. אהבה יש הרבה. אבל סקס, כבר אין כבר הרבה זמן. ואני לא מדבר על זיון נטו, סליחה על הביטוי. אני מדבר על ל"עשות אהבה", ששם את הזוגיות במקום אחר לגמרי. באופן פרדוקסלי, דווקה עם ה"לעשות אהבה" אני יכול ומחכה לה. זה שלה ושכשתחזור אלי, אהיה שם בשבילה. דווקה עם הסקס נטו יש לי בעיה. מנחם תלמי הסופר המעולה כתב פעם "לאכול את הברזלים של המיטה בלילה". וזה כול כך נכון.

כמו שכתבת - אני לא צריך שיגידו לי לא לבגוד ואז אין דילמה. זו החלטה שלי מה לעשות ואם לעשות. אני רוצה להתלבט יחד עם אחרים שבמצב שלי. האם סקס נטו זו בגידה? האם זה שאשתי לא יכולה אומר שאני מצטרף למנזר? ובנוסף - אני לא אכנס למיטה עם משהי שאין לנו רגש חם ואמפטיה. איפה זה שם אותי?

לגבי מה שקורה בפורום. קטעים אירוטים זה נחמד. לפעמים זה אפילו מדליק. ולהשטתות זה כיף. אבל מכיוון שהצורך שלי שונה, לא מוצא באלו את התשובה. אני מצטרף לקריאה שלך לחדשים להצטרף לדיונים הרציניים. כמה שיותר דעות, רק ישפרו את הדיון.

ברוכים הבאים.

בעלים הופכים למאהבים מוצלחים כאשר הם בוגדים בנשותיהם.


מרלין מונרו

ולא לשכוח לחשוב חיובי - זה בהחלט משפיע !!

לחשוב רק על הטוב ויהיה טוב !!!

emo_45.png

emo_01.png

אני זוכרת שקראתי פה באחד הפוסטים לפני מס חודשים גם על השאלה לבגוד או לא לבגוד על סיפוק החסך המיני . בכל אופן השבתי קודם על כך שבהנחה והיה לי מאהב שהיה חולה איפה זה היה מעמיד אותי - נתתי את דעתי בעניין. ולאחר שקראתי את שכתבת אלדד, אז גם פה תשובתי לא השתנתה, היה וחלילה בן זוגי היה חולה במחלה אשר הייתה מונעת מאיתנו לקיים יחסי מין, הייתי בהחלט מחכה . בהחלט הייתי מחכה יכול להיות שזה יגמר מתישהו גם לטוב וגם לרע , אבל זה ייגמר כמו כל דבר אחר שיש לו סוף. לא הייתי מצטרפת למנזר בטוח!!! הייתי מנסה לעבוד על עצמי ועל הרגשות שלי , כמו-כן, בעיני סקס או כמו שאני מעדיפה לעשות אהבה  זה משהו שחייב לבוא תמיד עם רגש. לא חושבת שהייתי נכנסת למיטה עם מישהו גם לא כדי להשלים חסך במידה ולא היה לי רגש אליו. מקווה שתשובתי תרמה ולו במעט ! לא לשכוח לחייך ולחשוב טוב!!! רפואה שלמה...

emo_01.png

אני איתך דידוש..סקס נטול רגשות לא שווה כלום לדעתי..

הרי אנחנו לא באמת מחפשים את הסיפוק בלבד אלא את הדרך אליו..

אני בעד לעשות אהבה..אין יותר טוב מזה

ומישהו מקסים וחכם אמר לי לא מזמן..

שמי שאוהב באמת לא נעלם 

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה אסורה
בחר
בחר