מיואשת...
ראשית כל חייבת לציין שאני מבקרת כאן לעיתים קרובות אך מעולם לא העזתי להשמיע קול ולהעביר בכתב את מה שאני מרגישה,
מקווה שלא תישפטו אותי ותחשבו שאני אדם נורא..
אני בתחילת שנות ה 30 נשואה 8 שנים ואמא לשני ילדים מקסימים שבזכותם החיוך לא יורד מהשפתיים זה כודם כל הם ולאחר מיכן אני וכל השאר..
ב3 שנים האחרונות התחלתי להשלים עם זה שאני בזוגיות הלא נכונה, זה לא מה שחיפשתי וסיפור חיי הוביל אותי לחתונה רציתי כתף שאוכל להניח עליה את הראש,
אני מיסתכלת עליו על בעלי, אב ילדי שפעם היה אהבה מאוד גדולה ואני לא מרגישה כלום כלפיו... מבינה כמה טעיתי, כמה בחרתי לא נכון, וזה לא כי הוא אדם רע ולא כי הוא לא אוהב פשוט אנחנו לא מתאימים.
בגלל תחושת הרייקנות הזאת התחלתי לחפש ולהתעניין בקשר אחר, משהו שישלים את החסר שיחזיר את הריגוש, ששוב אני ירגיש מחוזרת..
אבל רע לי עם זה, רע לי עם הצביעות עם העוול שאני גורמת לו לאיש שכל כך בטוח שאני הכי נאמנה לו בעולם, ולא משער לעצמו כמה אני לא,
כמה אני צמאה לאהבה אחרת, שתמלא אותי..
עכשיו תישאלו את עצמכם "אז מה היא עושה שם? שתיתגרש"
אז זהו שזה הכי לא פשוט בעולם, כלכלי, הילדים, הם הכי חשובים לי שלא יפגעו.
אז אני משחקת את המישחק יום אחרי יום, שעה אחרי שעה ונותנת לו להאמין שאני משלימה עם מה שהוא ועם מה שהוא מחסיר ממני.
אני יחסוך לכם טיפול זוגי לא עבד, וגם לדבר על זה ממש לא, אני לא מוכנה לוותר על השנים הכי יפות שלי ואחר כך להיצטער על זה...
פרקתי מעט מליבי תודה רבה למי ששרד עד הסוף
שבת ניפלאה לכולם
מההתרשמות שלי,
יצאת מבולבל, ולכן אני לא מבינה את מטרת הטיפול.
לדעתי כל ההתעסקות הזו במניעים לפעול כך או אחרת רק מסבכת את כל התמונה.
אולי בגלל זה אני לא מסתייעת בפסיכולוגים?
לא בטוח שזה צעד נכון
גם אני חשבתי כמוך ....את יודעת יש פתגם שאומר "מכל מלמדיי השכלתי" דרך הטיפול אתה בעצם מבין שבזוגיות אתה מצפה לקבל את מה מה שאתה זקוק לו מבחינה רגשית כאדם אהוב ...והיא תלויה בהרבה גורמים שחלקם לפחות קשור במה שנבנה בילדות ובחיים הבוגרים במערכת היחסים עם ההורים והמשפחה הקרובה וכן עם חברים וחברות הקודמים שלך...ככה ניבנה הערך העצמי שלך והבטחון שלך בעצמך בתוך הקשרים שאתה מקיים עם בני זוג...אם משום מה אן לך ביטחון בקשר שחלקו נובע ממבנה האישיות שלך ואתה לא מקבל את מה שאתה חושב שאתה זקוק לו מתפתח קונפליקט...ושוב לפי נסיונך והאופי שלך אתה פוטר את הבעיה..בן אם לנסות להשקיע ולקוות לקבל את מה שצריך דרך הקשר הקיים או לפתור את הבעיה בחוץ ......
"כבד" ...אבל מעניין...
יש בי אהבה והיא תנצח
מההתרשמות שלי,
יצאת מבולבל, ולכן אני לא מבינה את מטרת הטיפול.
לדעתי כל ההתעסקות הזו במניעים לפעול כך או אחרת רק מסבכת את כל התמונה.
אולי בגלל זה אני לא מסתייעת בפסיכולוגים?
לא בטוח שזה צעד נכוןגם אני חשבתי כמוך ....את יודעת יש פתגם שאומר "מכל מלמדיי השכלתי" דרך הטיפול אתה בעצם מבין שבזוגיות אתה מצפה לקבל את מה מה שאתה זקוק לו מבחינה רגשית כאדם אהוב ...והיא תלויה בהרבה גורמים שחלקם לפחות קשור במה שנבנה בילדות ובחיים הבוגרים במערכת היחסים עם ההורים והמשפחה הקרובה וכן עם חברים וחברות הקודמים שלך...ככה ניבנה הערך העצמי שלך והבטחון שלך בעצמך בתוך הקשרים שאתה מקיים עם בני זוג...אם משום מה אן לך ביטחון בקשר שחלקו נובע ממבנה האישיות שלך ואתה לא מקבל את מה שאתה חושב שאתה זקוק לו מתפתח קונפליקט...ושוב לפי נסיונך והאופי שלך אתה פוטר את הבעיה..בן אם לנסות להשקיע ולקוות לקבל את מה שצריך דרך הקשר הקיים או לפתור את הבעיה בחוץ ......
"כבד" ...אבל מעניין...
הזוגיות היא מערכת מאוד דינמית,ולכן אין בה שום דבר קבוע.
מה שקיבלת אתמול מהזוגיות לא בטוח שתקבל מחר.כל יום חייבים להשקיע בזוגיות.
כל אחד מאיתנו ,כאדם בוגר מרגיש מה חסר לו בזוגיות וכשאין השלמה של החסר הזה,אנחנו נחפש את זה במקום אחר.
לדעתי לחפור בילדות והחברים שהיו לך אז ,רק מסבך את המצב כי לא תמיד תדע לצאת ממנו וגם לא הפסיכולוג.
לכן אני מאוד סקפטית בכל מה שקשור לפסיכולוגים והטיפול שהם מעניקים.
כל אחד רשאי לבחור בדרך המתאימה לו לטיפול בבעייתו.
לא מסכים
"החפיחה בילדות" קשורה לברור מידת הערך העצמי שלך בעניי עצמך....מידת הצורך האישי שלך וניזקקות שלך באהבה של בן זוג ? ההורים? האחים ? החברים ? כול זה בונה את הרקע למידת הציפיות שלך כשאתה נמצא בקשר זוגי
כמוובן צריך להכניס את הנתונים העכשווים כשאתה בקשר זה נכון שהכול דינמי אבל את בטח מכירה אך אחד יכול לקבל את התנהגות השני "בהבנה" ואילו האחר רץ לחפש בחוץ ..על אותו מקרה דדומה של "חוסר או התמעטות" סקס בהריון ...למשל ....
"חפירה--חפירה" 
יש בי אהבה והיא תנצח
