רציתי לכתוב תגובה לשאלה כאן לפני איזה שבוע שבועיים כשהכל ביני לבינה היה טוב. היום הכל כבר לא טוב. כנראה שכבר אין. ולא מרצוני. אני כרגע עם לב קרוע. כמו שגלי כתבה בהתחלה. לא ממש מתפקד, אין חשק לכלום והכי גרוע אי אפשר להראות את זה. בבית חייבים להראות עסקים כרגיל. וזה פחות או יותר מה שרציתי אז לכתוב.

 

ראשית, הדבר לא מוגבל לעולם האסור. גם אהבות מותרות לפעמים נגמרות כשאחד הצדדים נשאר שבור.

שנית, במבט ראשון התשובה משתנה בהתאם למצב. ליום. כשאוהבים אז בטח זה נראה שעדיף לאהוב מאשר לא. וכשהלב נשבר אז התשובה הראשונית היא עדיף היה לא לאהוב ולא לכאוב. לוותר על כיף והאושר ולא לסבול את הסבל הנוראי. ואני, בכל זאת, חושב, שגם ברגעים של החרא (סליחה על הביטוי) עדיף היה לאהוב. אני חושב שעדיף לכאוב מאשר לא להרגיש כלל. החיים כוללים גם כאב. רק מי שחיי מרגיש כאב. ועדיף לחיות מאשר למות.

אז זה מה שרציתי לכתוב אז. והיום כשאני במצב החרא. הלב שבור ושותת דם. גם עכשיו אני חושב ככה גם מתוך הכאב. הכאב הזה ועוד פי עשרה ממנו שווים כל רגע קטן של אושר של אהבה. של פרפרים בלב של הרצון לשיר ולרקוד אפילו בדרך לסופר.

אז היום עצוב לי מאודדדדד. אפילו בכיתי לא מעט. אבל עדיין אני שמח על האהבה שהייתה לי ומקווה שהיא תחזור ואם לא היא אז אחרת.

 

ולעוד עניין שעלה כאן. אני לא חושב שבאמת אפשר לבנות הגנות ולהתאהב לייט או לא לתת את הלב. מי שאוהב באמת לא בוחר מתי להתאהב במי להתאהב ועד כמה. מי שאוהב באמת אוהב עד הסוף. כשהאהבה תופסת אותך אתה לא ממש שולט בה. ואת זה אומר אדם שאחרי שהתחתן מאהבה גדולה בחיים לא האמין שיתאהב שוב, שלא חיפש אהבה בכלל. אדם מאוד שכלתני ושולט ברגשות. אבל האהבה תפסה אותי לחלוטין. כל הגנה שניסיתי וכל בלם שניסתי לא עזרו.

 

מי יתן והיא תתעשת ותחזור אלי.

אני חושב שאתה לא מבדיל בין התאהבות לאהבה.

We all change. When you think about it, we're all different people all through our lives, and that's okay, that's good, you gotta keep moving, so long as you remember all people that you used to be

עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה אסורה
בחר
בחר