נשואה בודדה

נשואה בודדה

אני נשואה לבעלי כבר 12 שנה עם שלושה ילדים ( 12 , 11 , 7 ) . בעלי מאז ומתמיד לא משתף ולא שיתף אותי בענייני כספים, וחייתי עם זה בלי בעיה. העניין שהוא ואני חיים יחד וכל אחד לחוד. נמאס לי מהבודדות הזאת. אין לי איתו נושאי שיחה , הוא אינו איש שיחה ולעומת זאת אני אשת שיחה , אקדמאית , מצליחה מאוד בעבודה , מוערכת מאוד בעבודה , אני זו שמטפלת בילדים , מגדלת אותם לבד, רופאים לבד , קניות לבד , תיקוני האוטו לבד. ה כ ו ל !!! לבד. אני לא מקבלת ממנו אהבה , לא חיבוק / נשיקה , אין ביננו אינטימיות. אני לא יכולה להגדיר אותו כ- חבר. יש לציין שהוא לא אדם משכיל , אין לי בעיה עם זה . פשוט נמאס לי מכל המצב הזה , ואני מתחילה לחשוב על גירושין. אני די פוחדת מבחינה כלכלית , שאולי אני לא אסתדר ? אני עובדת בחוץ ויש לי משכורת סבירה . איפה להתחיל ? הבית לא רשום בשמי רק בשמו. מה לעשות ? אנא יעצו לי . נמאס לי להיות לבד , תמיד אני לבד , לא משתפת אותו בכלום , הוא מסוגל להעליב אותי ליד אנשים לפגוע בי בלי להרגיש. אני נפגעת. לא יכולה לקבל את זה. האם אפשר להמשיך בצורת חיים זו , או שעדיף לפרק ? אולי הכי טוב לעשות לי איזה חבר דיסקרטי ונגמר ? תודה מבולבלת מאוד

מייל

היי רונית. אשמח שתכתבי לי למייל ונשוחח בפרטיות. doron196666@walla.co.il

גרושה ומאושרת

שלום רונית עד לפני שנה אני הייתי במצבך רק עם שלוש בנות גדולות ועשרים שנות נשואים ויום אחד קמתי בבוקר ולא יכולתי יותר, פניתי אל בעלי לשעבר ושיתפתי אותו בהרגשתי.הוא לא רצה ללכת לייעוץ ולכן הצעתי לפרק את החבילה. להפתעתי הרבה הוא הסכים ובצורה מפוכחת ויפה- ניגשנו לעו"ד משותף וסידרנו את כל הנושאים הכספיים- ולאחר חודשיים כבר הייתי גרושה. להגיד לך שהיה קל- לא היה קל לא כלכלית ולא ריגשית.- אבל לא התביישתי אגרתי כוחות ופניתי למשפחה לקבלת עזרה כספית- שעכשוו לאט לאט אני מחזירה . וגם פניתי לייעוץ מקצועי-לתמיכה ריגשית. בדרך פגשתי באנשים טובים - למדתי להתנהל כלכלית, מצאתי עוד עבודה ועכשוו אחרי שנה אני יכולה לומר שאפשר להסתדר- אם אני הסתדרתי- שלא ידעתי מה זה לשלם חשבונות ולטפל בכל הניירת והבירוקרטיה- אז גם את יכולה. את צריכה רק לקבל החלטה ולהיות שלמה איתה. אם תצטרכי עזרה צרי איתי קשר אשמח לעזור לך בכל צורה שהיא אור

תודה על תגובתך

אני שמחה לשמוע שכיום טוב לך . אני לא יודעת למה אני כל כך חוששת , שהרי קול ההגיון שלי אומר לי שאין לי מה לעשות בזוגיות או חוסר הזוגיות שאני חיה בה , שהרי אני בניגוד לך מנהלת את כל הבית לבד. אני אומנם נשואה , אבל אני חד הורית .אין לי ממש שותף. בעלי הוא רק כתוב על הנייר כבעל , אנחנו ממש לא מנהלים אפילו שיחות. יכול להיות שאני מפחדת סתם , ואם אני אעשה את הצעד הראשון זה כבר לא ייראה לי נורא. אני רק לא יודעת מהן בדיוק הזכויות שלי , הייתי רוצה לפנות לעו"ד טוב ולהתייעץ , אך אין לי מישהו שיכול להמליץ לי על אחד כזה. הייתי רוצה המלצה על עו"ד שידוע כעו"ד טוב , שיידע להגן על מה שמגיע לי. תודה רבה

ומה עם הילדים? - גם מאושרים?

מי שטוען שהוא מאושר לאחר הגירושין, הוא או טיפש או כבד לב.

ומה עם הילדים

אתה טיפש אם אתה נשאר עם בן זוג שאין לך איתו כלום בגלל הילדים, הילדים גם כך סובלים לראות את הוריהם לא מאושרים.

נשואה בודדה

אני נשואה לבעלי כבר 12 שנה עם שלושה ילדים ( 12 , 11 , 7 ) . בעלי מאז ומתמיד לא משתף ולא שיתף אותי בענייני כספים, וחייתי עם זה בלי בעיה. העניין שהוא ואני חיים יחד וכל אחד לחוד. נמאס לי מהבודדות הזאת. אין לי איתו נושאי שיחה , הוא אינו איש שיחה ולעומת זאת אני אשת שיחה , אקדמאית , מצליחה מאוד בעבודה , מוערכת מאוד בעבודה , אני זו שמטפלת בילדים , מגדלת אותם לבד, רופאים לבד , קניות לבד , תיקוני האוטו לבד. ה כ ו ל !!! לבד. אני לא מקבלת ממנו אהבה , לא חיבוק / נשיקה , אין ביננו אינטימיות. אני לא יכולה להגדיר אותו כ- חבר. יש לציין שהוא לא אדם משכיל , אין לי בעיה עם זה . פשוט נמאס לי מכל המצב הזה , ואני מתחילה לחשוב על גירושין. אני די פוחדת מבחינה כלכלית , שאולי אני לא אסתדר ? אני עובדת בחוץ ויש לי משכורת סבירה . איפה להתחיל ? הבית לא רשום בשמי רק בשמו. מה לעשות ? אנא יעצו לי . נמאס לי להיות לבד , תמיד אני לבד , לא משתפת אותו בכלום , הוא מסוגל להעליב אותי ליד אנשים לפגוע בי בלי להרגיש. אני נפגעת. לא יכולה לקבל את זה. האם אפשר להמשיך בצורת חיים זו , או שעדיף לפרק ? אולי הכי טוב לעשות לי איזה חבר דיסקרטי ונגמר ? תודה מבולבלת מאוד

שיחה

שלום רונית .אני קורא את מה שכתבת ואני חושב שמדובר בי. אותה הרגשה מצד השני ואותם חוויות ותחושות אם תרצי לחלוק יחד בעיצות ושיתןף אשמח אם תכתבי למייל שלי. dory399@walla.com

היי, יקירתי אני כ"כ מבינה לליבך

רונית מתוקה, את אוהבת אותו? חשבת לדבר איתו לפני שאת עושה צעד כלשהוא? חשבתם אולי אפשר ללכת לייעוץ זוגי? יקירתי לפרק תא משפחתי תמיד אפשר אומנם לא תמיד בצורה מהירה אבל זה אפשרי. אני הייתי בדיוק כמוך ואף יותר. אצלי הוא לא היה עובד יושב רוב הזמן בבית (וגם בשבתות הייתי הולכת עם הילדים לבד מהבוקר). הייתי מפרנסת יחידה ותאמיני לי המשכורת שלי ממש לא בשמיים, לא זאת ועוד הוא היה גם אלים מילולית אלי, ולאחר מספר פעמים שדיברתי איתו וביקשתי שנלך לייעוץ זוגי וקיבלתי סירוב וראיתי שבאמת עשיתי הכל כדי שהתא המשפחתי ישאר שלם, אזרתי אומץ ופתחתי בהליכי גירושין וגם רק כאשר האלימות נהפכה לפיזית. מאז שהוא הורחק מהבית (לפני כ-5 חודשים) עברנו אני והתאומים שלי בני שש כ"כ הרבה כלכלית, נפשית ופיזית, גם לחיוב וגם לשלילה. ואני עשיתי ממש "שיעורי בית" לפני שהתחלתי בבירורים ושפתחתי בהליכים כי ההתנהגות שלו נמשכה כך כ 5.5 שנים. אם את שלמה עם החלטתך התחלי לברר בשקט מהן זכויותיך (לגבי הרכוש שנרכש במסגרת הנישואין וגם בררי בנוגע זכויות סוציאליות), ומבחינה כלכלית עשי חישוב שעל המשכורת שלך הוא מחוייב לתת לך גם מזונות לשלושה ילדים ובדקי כיצד את מסתדרת, אם תוכלי תעזרי במשפחתך, היפגשי והתייעצי עם מספר עו"ד לפני שאת סוגרת עם עו"ד מסויים וצאי לדרך חדשה האמיני לי כל ההתחלות קשות אבל ישנם מקרים שהקשיים בסופו של דבר משתלמים. שהיה לך בהצלחה (בכל החלטה). כיתבי לי אם אוכל לעזור אז בשמחה, ודרך אגב פה בפורום מצאתי מענה להרבה שאלות אז תעזרי גם בדרך זו. אורלי

את לא לבד

אני איתך צרי קשר

דעתי

שלום, אני יכולה לומר לך שחיי נישואין הם חשובים.חשוב לאהוב להיות נאהב והכי חשוב לכבד ולהעריך. כל הענין שאת מעליו לכאורה אין בהם טעם מכיון שאין אנשים דומים כולם שונים ומגוונים ברמות כאלה או אחרות. יש למצוא תמיכה גיבוי הערכה וכבוד בינכם. למצוא תחום ענין משותף. הפרוק הוא קל ואפילו קל מאוד. אבל צריך לעשות זאת בהסכמה מלאה. בכבוד. יש את הפאן של הילדים שהוא מאוד חשוב. חשוב מכיון שהילדים הם כאן המפתח ולדעתי צריך למצוא את המקום שלהם יהיה טוב. אנחנו המבוגרים כביכול צריכים לתת מענה לכל השאלות הללו ולהיות אחראים שלהם יהיה טוב בהצלחה

גרושה ומאושרת

שלום רונית עד לפני שנה אני הייתי במצבך רק עם שלוש בנות גדולות ועשרים שנות נשואים ויום אחד קמתי בבוקר ולא יכולתי יותר, פניתי אל בעלי לשעבר ושיתפתי אותו בהרגשתי.הוא לא רצה ללכת לייעוץ ולכן הצעתי לפרק את החבילה. להפתעתי הרבה הוא הסכים ובצורה מפוכחת ויפה- ניגשנו לעו"ד משותף וסידרנו את כל הנושאים הכספיים- ולאחר חודשיים כבר הייתי גרושה. להגיד לך שהיה קל- לא היה קל לא כלכלית ולא ריגשית.- אבל לא התביישתי אגרתי כוחות ופניתי למשפחה לקבלת עזרה כספית- שעכשוו לאט לאט אני מחזירה . וגם פניתי לייעוץ מקצועי-לתמיכה ריגשית. בדרך פגשתי באנשים טובים - למדתי להתנהל כלכלית, מצאתי עוד עבודה ועכשוו אחרי שנה אני יכולה לומר שאפשר להסתדר- אם אני הסתדרתי- שלא ידעתי מה זה לשלם חשבונות ולטפל בכל הניירת והבירוקרטיה- אז גם את יכולה. את צריכה רק לקבל החלטה ולהיות שלמה איתה. אם תצטרכי עזרה צרי איתי קשר אשמח לעזור לך בכל צורה שהיא אור

לאור - אשמח לייעוצך

אני מרוסקת לגמרי נפשית מיחסו של הגרוש שלי ומשפחתו. אני לוקחת על עצמי את כל התנהגותם הבלתי ראויה כלפיי . אני לא מאמינה בפסיכולוגים כי אף אחד לא יכול לעמוד ברגשותיי וכל הענין כביכול שכולם אומרים לי צריך ככה וככה וככה וככה עדיף ולא אחרת ותנהגי באיפוק ותהיה עדינה ונבונה וכו' ותנהגי בשקול דעת ותפנימי את הרגשות ואל תראי חלשה וכיו"ב, כשאני מתמודדת כלכלית לבד וצריכה לחיות בדאגה מתמדת להכל זה מפיל אותי מהעומס. הגרוש שלי נתמך על ידי אימו וחי חיי רווק בן שש עשרה הוא בגד בי אימו והוא התעללו בי ממש. נו מה איך מוצאם נחמה במה שעברתי. ויותר מזה איך אפשר להמשיך ולראות אותו.

נשואה בודדה

אני נשואה לבעלי כבר 12 שנה עם שלושה ילדים ( 12 , 11 , 7 ) . בעלי מאז ומתמיד לא משתף ולא שיתף אותי בענייני כספים, וחייתי עם זה בלי בעיה. העניין שהוא ואני חיים יחד וכל אחד לחוד. נמאס לי מהבודדות הזאת. אין לי איתו נושאי שיחה , הוא אינו איש שיחה ולעומת זאת אני אשת שיחה , אקדמאית , מצליחה מאוד בעבודה , מוערכת מאוד בעבודה , אני זו שמטפלת בילדים , מגדלת אותם לבד, רופאים לבד , קניות לבד , תיקוני האוטו לבד. ה כ ו ל !!! לבד. אני לא מקבלת ממנו אהבה , לא חיבוק / נשיקה , אין ביננו אינטימיות. אני לא יכולה להגדיר אותו כ- חבר. יש לציין שהוא לא אדם משכיל , אין לי בעיה עם זה . פשוט נמאס לי מכל המצב הזה , ואני מתחילה לחשוב על גירושין. אני די פוחדת מבחינה כלכלית , שאולי אני לא אסתדר ? אני עובדת בחוץ ויש לי משכורת סבירה . איפה להתחיל ? הבית לא רשום בשמי רק בשמו. מה לעשות ? אנא יעצו לי . נמאס לי להיות לבד , תמיד אני לבד , לא משתפת אותו בכלום , הוא מסוגל להעליב אותי ליד אנשים לפגוע בי בלי להרגיש. אני נפגעת. לא יכולה לקבל את זה. האם אפשר להמשיך בצורת חיים זו , או שעדיף לפרק ? אולי הכי טוב לעשות לי איזה חבר דיסקרטי ונגמר ? תודה מבולבלת מאוד

לדעתי...

היי, כמוני כמוך, למיטב הבנתי את עובדת ומרויחה יפה, בכל מקרה במידה ותחליטי להתגרש בעלך צריך לתת מדור לילדים עד גיל 18 מה גם שהמזונות הם בערך 1250 ש"ח לילד תלוי ברמת החיים שאליה הורגלתם.ואם תחליטי להתגרש תתבעי קודם מזונות דרך בית משפט לעיניני משפחה ורק אחר כך תפני לרבנות על מנת לפתוח תיק גרושים בלבד!

היי

אני מבין אותך התסכול קשה אני מציע לך לקום וללכת .מגיע לך גבר אחר שידע להעריך אותך . אל תחששי בטוח שטוב יותר יהיה לך .לחיות ככה קשה ואין לך מה להפסיד את הרי אומרת שאין בינכם כלום אפילו לא שיחות מה יכול להיות רע מיזה?ההפך רק טוב יכול לצאת לך אל תחששי צאי לעולם חפשי את האחד ששווה יהיה לך לשנות בשבילך את החיים !

לאור - אשמח לייעוצך

אני מרוסקת לגמרי נפשית מיחסו של הגרוש שלי ומשפחתו. אני לוקחת על עצמי את כל התנהגותם הבלתי ראויה כלפיי . אני לא מאמינה בפסיכולוגים כי אף אחד לא יכול לעמוד ברגשותיי וכל הענין כביכול שכולם אומרים לי צריך ככה וככה וככה וככה עדיף ולא אחרת ותנהגי באיפוק ותהיה עדינה ונבונה וכו' ותנהגי בשקול דעת ותפנימי את הרגשות ואל תראי חלשה וכיו"ב, כשאני מתמודדת כלכלית לבד וצריכה לחיות בדאגה מתמדת להכל זה מפיל אותי מהעומס. הגרוש שלי נתמך על ידי אימו וחי חיי רווק בן שש עשרה הוא בגד בי אימו והוא התעללו בי ממש. נו מה איך מוצאם נחמה במה שעברתי. ויותר מזה איך אפשר להמשיך ולראות אותו.

אין לך גורם שיכול לעזור לך? שיכנס בינכם כמגשר? אבל מהצד שלך

נשואה בודדה

אני נשואה לבעלי כבר 12 שנה עם שלושה ילדים ( 12 , 11 , 7 ) . בעלי מאז ומתמיד לא משתף ולא שיתף אותי בענייני כספים, וחייתי עם זה בלי בעיה. העניין שהוא ואני חיים יחד וכל אחד לחוד. נמאס לי מהבודדות הזאת. אין לי איתו נושאי שיחה , הוא אינו איש שיחה ולעומת זאת אני אשת שיחה , אקדמאית , מצליחה מאוד בעבודה , מוערכת מאוד בעבודה , אני זו שמטפלת בילדים , מגדלת אותם לבד, רופאים לבד , קניות לבד , תיקוני האוטו לבד. ה כ ו ל !!! לבד. אני לא מקבלת ממנו אהבה , לא חיבוק / נשיקה , אין ביננו אינטימיות. אני לא יכולה להגדיר אותו כ- חבר. יש לציין שהוא לא אדם משכיל , אין לי בעיה עם זה . פשוט נמאס לי מכל המצב הזה , ואני מתחילה לחשוב על גירושין. אני די פוחדת מבחינה כלכלית , שאולי אני לא אסתדר ? אני עובדת בחוץ ויש לי משכורת סבירה . איפה להתחיל ? הבית לא רשום בשמי רק בשמו. מה לעשות ? אנא יעצו לי . נמאס לי להיות לבד , תמיד אני לבד , לא משתפת אותו בכלום , הוא מסוגל להעליב אותי ליד אנשים לפגוע בי בלי להרגיש. אני נפגעת. לא יכולה לקבל את זה. האם אפשר להמשיך בצורת חיים זו , או שעדיף לפרק ? אולי הכי טוב לעשות לי איזה חבר דיסקרטי ונגמר ? תודה מבולבלת מאוד

נשואה בודדה

רק היום קראתי את מה שכתבת ואני מזדהה איתך מאד. אני נשואה 9 שנים עם 2 ילדים, ומהרגע הראשון בעצם חיה לבד. בעלי עובד עד 2 בלילה מידי יום וגם בשבת כשאנחנו מתראים, אין בינינו שום דיבור. אני כבר תשע שנים רוצה להתגרש אבל לא מעזה כי מבחינה כלכלית טוב לי. האם יזמת את הגירושין והאם טוב לך היום? בבקשה אני רוצה לדעת אם זה קשה להתגרש ואם החיים אח"כ טובים יותר.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מתגרשים
בחר
בחר