אין זה סוד, ומחקרים אמפיריים רבים מצביעים חד משמעית בחשיבות
האב בחיי ילדיו - לא פחות מחשיבות האם!!!
גם אם לדעתך (הסובייקטיבית, יש לאמר) "אין לו יכולת כלכלית ונפשית לגדל את הילד", יש לאפשר לו מקום נכבד - אם לא שיוויוני - בחיי ילדכם המשותף. יש לזכור כי איש מאיתנו אינו מושלם, הגם ש"מושלמות" אף היא סובייקטיבית בעיניו של המתבונן. אובייקטיבית, אני סמוך ובטוח שאם זה היה הוא שמעיד כאן במקומך על היחסים בינכם, גם לו הייתה בטן מלאה על התנהגותך שלך.
בעניין חינוכו של הילד, אין להתעלם מכך שגם לו יש - לפחות על פי הוראת החוק - זכות אמירה, זכות לקבוע בכל הנוגע לחינוכו של הילד.
לא ברור מדוע בביקורים "אינך סומכת עליו" ואת תקועה שם. האם מדובר באב אלים? לא ברור גם למה את מכוונת כשאת אומרת: "התנהגותי המניעתית". את לא חושבת שבהתנהגותך בולטת יהירות והתנשאות?
