הרהורים של שבת בבוקר......

כולנו יודעים שבשנים האחרונות ומשום מה התחושה שלי שבשנה שנתיים האחרונות במיוחד המון בתים נהרסים ומתפרקים. אני רואה מסביבי המון חורבן ואבל. גם מי שמתגרש יפה למעשה מחריב משפחה. גם אני בין המתגרשים. ולמרות שהתגרשתי גירושים הכי אידיאלים שיכולים להיות ויש לי פרק ב' נהדר, אני לא יכולה למנוע את המחשבה שמתגנבת אלי מידי פעם - איפה טעינו. איפה טעיתי כבת זוג, כאמא ואיפה טעינו כחברה. האם אנחנו מוותרים מהר מידי? האם התחלנו לוותר לעצמנו,להעדיף את הסיפוק המהיר והמיידי מבלי להתמודד עם קשיים? האם לא יכולנו למנוע את זה, להתגבר ולדבוק במי שהיה נראה לנו הכי הכי בעולם ואותו רצינו כאב/אם לילדים שלנו. משום מה יש לי הרגשה שכמו שאנחנו מחליפים היום רהיטים, מוצרי חשמל, בגדים - קונים מהר וזורקים מהר, ככה התחלנו להתייחס גם לחיי הנישואין שלנו. נראה לי שכגרושים אנחנו לא יכולים להימנע מהבחינה החוזרת ונשנית והשאלה - האם זה היה כדאי? הרי גם בזוגיות חדשה יש התמודדות כי הרי אף אדם אינו מושלם ועם כל אחד צדיך להתמודד. מה דעתכם?

הי מדונה...שאלה טובה!

אני לא יודעת מה נכון...רק יכולה לכתוב מה אני חושבת. המון בתים מתפרקים...זה נכון... מהנסיון שלי לא היתה קלות בהחלטה. הרמתי כל אבן...בדקתי כל דבר...ובמקביל נגמרה האהבה. אני עדיין אוהבת אותו כאב ילדי. אבל הסוג הזה של אהבה ששמור לגבר שלי...לא קיים. הגירושים שלי לא היו קלים...אבל נישארנו בקשר..היום כשהוא בא לבקר הוא ישן עם הילדים אצלי בבית(גם כשבן זוגי היה בבית). ולא מזמן נסענו עם הילדים לטייל. אני לא יודעת אם יש יותר אידאלי מזה. ובכל זאת אני יודעת שעשיתי מעשה נכון. יש לנו ילדים מדהימים....אבל בתור בני זוג לא יכולנו להישאר. התפתחנו למקומות שונים. מה שהיסכמתי פעם- לא יכול להתקיים יותר מבחינתי.והוא לא זז יחד איתי לשם. חבל לי שזה לא הצליח...אבל אני מאמינה שהמטרה שלנו היא התפתחות.נקודה. לא נישואים. נכון שאפשר להתפתח מאוד בנישואים הנימשכים לנצח...ולנצח.... הלוואי שיכולתי. אהבה היא פרח עדין, שצריך לטפח...באדמה פוריה...בטיפול מתמיד...בכל התנאים שלא היו קיימים יותר אצלנו. ואיפה שאין טיפוח גדלים קוצים...שמשתלטים... וצריך שניים עם רצון אדיר לשנות...אחרי שמגיעים למצב כזה. ולא היה לי שותף הרבה זמן וגם אני בסוף וויתרתי. אצלי זה לא היה הקלות הבלתי ניסבלת. יש הרבה שלבים לפרידה ונראה שאת עוברת עוד שלב.תודה לך על השאלה.

עוד דבר...על התפתחות זוגית כללית. (ארוך אבל שווה)

יש את הזוגיות הפרטית ,של שני אנשים , שעוברת את ההתפתחות שלה. ובעיני יש גם התפתחות זוגית כללית..הקשורה לתרבויות..לשינוי שעובר העולם...עקב המודרניזציה...התעשייה...עקב תוצאות של מהפכות(כמו הפמניזם, למשל) ועקב מה שהביא בכלל לקיומן של אותן מהפכות...על המבנה הרגשי אנושי..פחד..אגו...ועוד המון המון גורמים... הזן האנושי מתפתח...מזמן אדם וחווה.אנחנו בתהליך אינסופי... למשל:היו ההורים שלנו שהתחתנו וזה היה לנצח...מעט מאוד אנשים התגרשו..גם אם היה בבית גהנום. היתה שמרנות...חוסר יכולת להבין שאפשר אחרת..והשלמה...לפחות כלפי חוץ. מרוב הלחץ שנוצר בתוך הבתים....(ותמיד כשנוצר לחץ יש "התפוצצות")הגיעה קיצוניות אחרת...שנות השישים והשבעים...אם כל המתירנות...אין כללים ...הכל מותר..אהבה חופשית. זו היתה לדעתי המהפיכה של הילדים שגדלו בבתים האלה, ... הפמניזם היתה ההפיכה של הנשים...שעד אז הרבה מהן(למרות שבתוכן הרגישו מאוד מוכשרות)היו בבית ובקושי ידעו למלא צ'ק. מה גם שהעולם מאוד התפתח ולהיות בבית נחשב נחות. למרות שאשה המגדלת ילדים ומנהלת בית,צריכה להיות מבורכת בהרבה כישורים, כידוע. אבל לא כך חשבו הגברים(לפחות לא כלפי חוץ). האגו הגברי החליט "בעל המאה הוא בעל הדיעה" והיו נשים שקיבלו "תקציב"..והשפלות... איפה שמורידים אותך אתה מתקומם(=קם)...זה היה הפמניזם...והיום הרבה בנות לאמהות שלא ידעו לכתוב צ'ק- מנהלות מפעלים.... היום הגברים שלנו נידרשים למיומנות הרגשית...גם כי הכוח הפיזי כבר לא חשוב כל-כך(אין צורך לצוד חיות) וגם כי כל כך דחקנו אותם הצידה והראנו להם שאפשר לעשות כמעט הכל בלי גבר. גם למהירות הזו שהיכרות שטחית עוברת מיד ליחסים מיניים...חסר איזון לדעתי. הקלות הזו גורמת לגברים לא להעריך את האישה שלצידו שנותנת לו הכל לפני שהוא בכלל דיבר על מחוייבות...יש המון נשים עם כאב ריגשי...זה מחליש את שני הצדדים. אני מקווה שיגיע האיזון...שגברים ונשים יוכלו להביא את הייחוד שלהם ולהתחבר יחד ...ולכבד ולהעריך ולפצח את הסוד הנפלא של האהבה...בלי פחד...רק באהבה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מתגרשים
בחר
בחר