דיוויד

שמעתי על הפסיקה הזו אתמול והייתי המומה. מסכימה איתך בכל מילה, לא הייתי נותנת לילדה שלי להתקרב לתחום הגיאוגרפי בו מצויה גננת שהורשעה, או אפילו גננת שזוכתה. בגלל הספק ולו הקטן ביותר לא הייתי מקריבה את ילדיי. ודרך אגב גם אני הייתי המומה מדבריה של לב. אי אפשר להיות חסיד אומות העולם כשעלולים להקריב את היקר מכל. לילה טוב, מיכל

ה"המומה" בהחלט דו-כיוונית!! נשאלת השאלה הרטורית מדוע היה חשוב לך לכתוב זאת

מעניין, כי אני לא מוצאת לנכון לכתוב אודות ה"המומה" שלי.. ייתכן שזה בא ממקום של צורך בתגובה, כזו שאני נמנעת לתת כבר כמה זמן.

לב

ממש לא אישי - אני לא מחכה לתגובה שלך. אל תייחסי לעצמך חשיבות יתר, יש לי דברים יותר מעניינים לעשות בחיים. אפשר להיות המומים כשאת כותבת את המשפט הבא: "יחד עם זאת, לא יודעת אם היתי מוציאה ילד מטיפולה כעת כשהיא תחת השגחה ונתונה עדיין לפני גזר דין-מה שלא סביר שתסבך עצמה בעונשים מקבילים או עוקבים." אומנם אח"כ תיקנת את עצמך וכתבת שלא היית שמה את ילדייך תחת אחריותה, אבל ציינת שיש לאפשר לגננת להמשיך ולהתקיים. הדברים שאת כותבת לא ברורים וחד משמעיים וקיימת סתירה בדברייך. אי אפשר להיות ליברלית ולמען הצדק לכתוב שצריך לאפשר לה להתפרנס כי היא כבר נענשה ותענש ע"י ההורים. איך בדיוק תאפשרי לה את זה אם לא תפקידי בידיה ילדים (ולא משנה אם הם שלך או של הורים אחרים) ובמקביל הסתירה שלא התכוונת ספציפית לילדייך. לא כתבת בטון גורף כמו דיוויד שכתב שהיה מעדיף להקרא קרציה או לא משנה מה- רק כדי להעביר את המסר שהוא לא היה אפילו שוקל את האופציה הזו. רק בתגובות מאוחרות יותר שדיוויד שאל את רצינית הוספת תיקון לרושם שנוצר ומכאן באה תגובתי. ודרך אגב אשמח אם תשתדלי לא לכתוב בטון כל כך מתנשא כאילו יש לך זכויות יוצרים על החיים ודוקטורט מהי הדרך הנכונה להתנהל בחיים. ברור לי שחלק זה מניסיון וחלק מכאב, אבל אני לא היחידה ששמה לב שאת תוקפנית מידי בתגובותייך. מיכל

אני לא רק מייחסת

- אכן יש לי חשיבות ייתר. - רמת הצדקנות שלי לא תהיה לעולם מובנת לך. את לא שם!!!! - אכן את עסוקה בדברים "הרבה יותר חשובים בחיים" - מעריכה שיכולת הניתוח שלי אכן גבוהות עבורך להבנה. - עבורך לא מרגישה שום חובה לעשות שום מאמץ! לא נעים לך אל תקראי. עדין לא מובן לי מדוע בכלל את קוראת. האם לא הפנמת עד כה שכל התגובות שלי נוטפות צדקנות? ואת הרי לא אוהבת צדקנות - אז למה המאמץ? כדי להיות "מופתעת" ו-"המומה". למה? יש לך כל כך הרבה בחיים - באמת חבל לבזבז ת'זמן עלי... הכל מאוד ברור לך. את יודעת הכל. מבינה הכל. "ברור לי שחלק זה מניסיון"... ברור!! ברור!!! אני רק אזכיר לך שיחות טלפון מלוות בהתפרצויות צחוק מצדך על אותה "תוקפנות" שנהנית ממנה מאוד!! או שמא הכל הצגה אצלך?? יושר יקירתי. יושר. גם אם משהו (הכרות) לא עולה יפה בחיים - לא חוזרים לחרבן מתחת לעץ שפעם נהנית והיה לך נעים לשבת בצילו. - מיותר. עזבי. חבל על הזמן שלך ושלי. אני זה אני, דיויד זה דיויד וכו'... עדיף לך להשקיע באמת בדברים יותר מעניינים לעשות בחיים. באמת עצוב. באמת.

לילה טוב

בזכות תגובתך מתגלה הפרצוף האמיתי. שמחה בשבילך שאת ברמה גבוהה יותר.... לא חירבנתי מתחת לעץ, גיליתי שהוא לא מתאים לי. מאחלת לך אושר והצלחה בחיים בדרכך הצדקנית או בדרך התמיד צודקת. מיכל

"גילית" .... תגלית מתאימה גילית..

יש לך עוד כברת דרך לעשות... כדי לגלות עוד דברים מענינים. ה"פרצוף" שהתגלה לך כעת היה שם תמיד אותו אחד. לא הוצא עכשיו. זה בדיוק אותו פרצוף ש"מצא חן בעינייך" אז.. מיכל, שיעורים בנושא של "ערך וחברות" ודרך ארץ זה יעזור לך מאוד בהמשך הדרך.

מכיוון שאת אוהבת להגיד את המילה האחרונה- משאירה לך אותה....

מיכלי מתוקה

מה את כל כך מתעבצנת מלב ידוע שהיא חושבת את עצמה ותמיד היא יודעת הכל יותר מכולם והיא הכי טובה, אז היא חושבת... אז מה? לא צריך להתייחס לכל אחד יום יבוא והמציאות תטפח לה על הפנים ואז היא תישאר חסרת כל.. לאנשים כמוה אין לב, מעניין איך קוראת לעצמה לב הרי את פרוש המילה היא לא ממש מבינה. היא זו שנמצאת בתחתית וחושבת שהיא למעלה, סתם אפס.. חבל על הבריאות בשביל אחת כמוה. ואגב, היא ודויד אותו דבר שני רוטווילר שצריך לקשור דחוף!!!

הימור על שלומם של ילדים (החלטת בימ"ש).

לא פעם אני טוען שלשופטים אין מושג מה כולל המונח "טובת הילד". לפעמים הם רחוקים מזה כמזרח ממערב. הנה החלטת בימ"ש כפי שהובאה בוואלה-חדשות ואני מתמצת. הורשעה בהתעללות בילדים בגן בו הועסקה. ביהמ"ש העליון קבע כי במהלך הדיון על ערעורה, היא תחזור לעבודתה בית המשפט העליון פסק הערב (רביעי) כי אהובה כחלון, שהורשעה בהתעללות בילדים בגן בו עבדה כגננת, תוכל לשוב לעבודתה במהלך הדיון בערעורה. היא הטיחה את ראשו של אחד הילדים בקיר ובמקרה אחר היא תלשה שיערות מילדה שלא שבה לכסאה. מיד לאחר הרשעתה הגישה כחלון ערעור. שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר קבע בצעד נדיר יחסית כי כחלון לא תחל לרצות את מאסרה סמוך להרשעתה. לדבריו, "אמנם אין ספק כי העבירות בהן הורשעה הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר, אך בשלב זה, שבו ערעורה של המבקשת תלוי ועומד, אני סבור כי נסיבותיה מצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר". הוא קבע כי בגן בו היא תועסק יותקנו מצלמות וידאו במעגל סגור, שיבטיחו את שלומם של הילדים. מנכ"ל המועצה לשלום הילד, אמר כי מדובר באחת ההחלטות השערורייתיות שיצאו מבית המשפט העליון. "מדובר ברישיון להרוג ילדים שנתן בית המשפט העליון. איך קורה שבית משפט נותן לגננת שהורשעה ודינה נגזר לשוב ולעבוד בסביבת ילדים. האם השופט דנציגר היה נותן למנהל בנק שהורשע בגניבת כסף לשוב ולעבוד בבנק? בית המשפט נתן אור ירוק להתעללות בילדים". עד כאן מהכתבה ואני שואל - האם השופט היה מפקיד/מפקיר את ילדו או נכדו בידי גננת זו? למה השופט מניח לה להמשיך בעבודה על אף שקבע "אין ספק כי העבירות בהן הורשעה הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר"? ממתי מצלמות מונעות ממטורף לחזור על מעשיו? למה הועדפה טובת פושעת מורשעת על פני בטחון הילדים? האם אי אפשר היה לדחות את ביצוע העונש בלי להפקיד בידיה ילדים? האם מעשה בית המשפט אינו הזנחת קטין חסר ישע? האם אין כאן רשלנות? ומה יגיד השופט אם חס וחלילה חס וחלילה ילד יפגע? "סליחה טעיתי"? אתה רואה ירון למה אני מתכוון? עכשיו בית המשפט מרוצה מעצמו (כרגיל דאג לפושע ולא לקורבן ובטח לא לקורבן פוטנציאלי). ואני חרד לילדים ואני מתכוון ברצינות. אם ילד שלי היה בסיטואציה הזו - הייתי מעיף אותו מיד מהגן שלה (כאלטרנטיבה - הייתי מעיף לה לבנה בראש. תגיד שאני לא צודק?). לילה טוב לכולכם. אנוכי דיויד השני

אין מילים...

אני רק מקווה שהורים לילדים שאמורים להיות בגן הספציפי הזה יקחו את הצדק לידיים ופשוט ישאירו את היצור הזה ללא עבודה, שלא יקרבו אליה לגן שום ילד, למרות שנראה לי שאין מצב שמישהו יקח סיכון והימור על הילד שלו, זה ממש לשים את חיי העתיד של הילדים בידייה, זו לא השפעה רק לזמן היותם בגן, אלא השפעה לכל החיים.

לא בלשון עיתונאית מגמתית ע"מ לייצר סקופים - הפעם:החלטתו של ביהמ"ש (מדובר בהחלטת ביניים ולא הכרעה בערעור)

ע"פ 5986/08 , אהובה כחלון נ' מדינת ישראל כבוד השופט י' דנציגר 09.07.2008 העובדות: 1. ענייננו בבקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקשת ביום 29.5.2008 על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקשת, בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע, התעללות בקטין חסר ישע ואיומים. המבקשת היתה הבעלים, המנהלת והגננת של גן ילדים באשקלון. על פי עובדות כתב האישום (אשר בית המשפט קמא קבע כי הוכחו), המבקשת התנהגה באופן העולה כדי התעללות גופנית ונפשית בילדי הגן. בית המשפט המחוזי גזר על המבקשת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה, בתנאי שלא תעבור עבירת אלימות מסוג פשע, וכן פיצוי בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהילדים המפורטים בכתב האישום. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת לעכב את ביצוע עונש המאסר והפיצוי למשך 45 ימים, וקבע כי אם לא יוגש ערעור או לא יוארך עיכוב הביצוע על ידי בית המשפט העליון, תתייצב המבקשת לריצוי עונשה. 2. המבקשת הגישה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובד בבד הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי. החלטה: 1. עונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני, לאינטרסים של הפרט הנדון. על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בזכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע המאסר במידה העולה על הנדרש. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה. 2. המקרה דנן הוא מסוג המקרים בהם ישנה הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו יש לרצות עונש מאסר בסמוך לגזר הדין. אין ספק כי העבירות בהן הורשעה המבקשת הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר. אולם בשלב זה, בו ערעורה של המבקשת תלוי ועומד, נסיבותיה מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר. 3. הערעור שהוגש על ידי המבקשת, אשר מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין כאחד, מעורר שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות. ביהמ"ש ססבור במקרה דנן קיים חשש, כי לאור טיבו של הערעור ונוכח תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקשת, עלולה המבקשת לרצות חלק ניכר מהעונש שנגזר עליה, אם לא את כולו, עוד בטרם יוכרע ערעורה. לכך יש להוסיף את העובדה כי למבקשת אין כל עבר פלילי, כמו גם את העובדה שמאז הגשת כתב האישום ועד היום, למעלה מארבע שנים, לא הוגשו נגד המבקשת תלונות כלשהן בגין אלימות כלפי ילדים בגן אותו היא מנהלת. 4. ביהמ"ש דוחה את בקשת המשיבה להתנות את עיכוב הביצוע בתנאי שייאסר על המבקשת לעבוד עם ילדים. סמכותו של בית המשפט להורות כי נאשם (או נידון) לא ישלח ידו בעיסוק מסוים כתנאי לשחרורו ממעצר או ממאסר מעוגנת בסעיף 48 לחוק המעצרים. מכוחו של סעיף זה ניתן לאסור על נאשם להמשיך בעיסוק הקשור בעבירה, בהתקיים אחד משניים: המשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או שהוא עלול להקל על ביצוע עבירה דומה. כידוע, חופש העיסוק עוגן כזכות חוקתית במסגרת חוק יסוד: חופש העיסוק, אולם גם חופש העיסוק אינו מוחלט, ועל כן נדרש איזון ראוי בינו לבין זכויות ושיקולים אחרים. כשמדובר בסעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים, עסקינן באיזון בין הזכות לחופש עיסוק של נאשם או של נידון לבין האינטרס הציבורי למנוע מאדם לעסוק בעיסוק הטומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או האינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות דומות. 5. השאלה הראשונה שיש לשאול הינה, האם ישנו יסוד סביר לחשש שהמשך עיסוקה של המבקשת כגננת בגן ילדים טומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או באינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות. ביהמ"ש סבור כי בנסיבות העניין אין יסוד סביר לחשש כאמור. במשך כארבע שנים מאז הגשת כתב האישום עובדת המבקשת עם ילדים, בלא שהוגשו נגדה תלונות כלשהן. הפגיעה בחופש העיסוק של המבקשת תהא למעלה מן הנדרש אם יוטל עליה איסור לעבוד בעיסוקה במהלך התקופה שבה היא ממתינה להכרעה בערעורה. הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, במובן זה שריצוי עונש המאסר יעוכב עד להכרעה בערעור. באשר לפיצוי שנפסק, המבקשת תפקיד את הסכום שנפסק במזכירות בית המשפט אולם הסכום לא יועבר להורי הילדים עד להכרעה בערעור.

חמור אף יותר.

תימצתתי את הפס"ד ומיד תבין למה אני מתכוון. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקשת, בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע, התעללות בקטין חסר ישע ואיומים. על פי כתב האישום (אשר בית המשפט קמא קבע כי הוכחו), המבקשת התנהגה באופן העולה כדי התעללות גופנית ונפשית בילדי הגן. המבקשת הגישה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובד בבד הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע. עונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות >>יוצאות מגדר הרגיל<<. הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין האינטרס הציבורי ואינטרסים של הפרט הנדון. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה. אני: וכאן בא החלק התמוה של ההחלטה, במיוחד לאור האמור לעיל. המקרה דנן הוא מסוג המקרים בהם ישנה הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו יש לרצות עונש מאסר בסמוך לגזר הדין. אין ספק כי העבירות בהן הורשעה המבקשת הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר. אולם בשלב זה, בו ערעורה של המבקשת תלוי ועומד, נסיבותיה מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר. ואני שואל: אחרי שהשופט קבע שהדברים חמורים ועוד קבע שצריך נסיבות מיוחדות לעיכוב מאסר, איך זה שהגשת הערעור די בה כדי לדחות את המאסר? הוא לא מציין מה המיוחד שהצדיק את זה. כל מה שכתב לעיל ולהלן אינו "יוצא מגדר הרגיל" יותר מכל ערעור אחר. גם אם צודק השופט באמרו שהערעור "מעורר שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות" (בלי לציין מה הן, לפחות כדוגמא) הוא אומר בהמשך "ניתן לאסור על נאשם להמשיך בעיסוק הקשור בעבירה, בהתקיים אחד משניים: המשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או שהוא עלול להקל על ביצוע עבירה דומה." שים לב היטב "עלול להקל" לא מקל בפועל. עלול להקל. מה ענין המילה "עלול"? ברגע שקיים ולו פוטנציאל קטן להקלת עבירה חוזרת דומה - התקיים התנאי "עלול" והשופט היה חייב לאסור עליה לעבוד עם ילדים. קירבתה לילדים עלולה לאפשר ביצוע חוזר של >>עבירה בה הורשעה<< מה עוד שהיא בטוחה שהיא בסדר ולא מבינה את בסיס הרשעתה. זה כבר לא ענין של חזקת החפות. היא הורשעה. הגשת ערר אינה מקימה לתחיה את חזקת החפות. השופט קבע שבמשך 4 שנות הדיון היא המשיכה לעבוד עם ילדים. באמת? מי המופרע ששלח אליה את ילדיו? אולי מי שלא שמע עליה. אבל אני בכלל לא בטוח שהובאה לפני השופט אפילו בדל ראיה לכאורה שבאמת המשיכה לעבוד עם ילדים באין מפריע. לא הוגשו תלונות? אולי כי לא עבדה בגן ילדים ולכן לא היה מי שיתלונן. זה בדיוק הסיפור ששופט אומר לנאשם בגניבת סוס "יש כאן 20 עדים שאומרים שראו אותך גונב את הסוס". עונה לו הנאשם "ואני אביא לך 80 עדים שיגידו שלא ראו אותי גונב את הסוס". השופט קובע "השאלה הראשונה שיש לשאול הינה, האם ישנו יסוד סביר לחשש שהמשך עיסוקה של המבקשת כגננת בגן ילדים טומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או באינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות. ביהמ"ש סבור כי בנסיבות העניין אין יסוד סביר לחשש כאמור." ואני שואל מאיפה הזחיחות הזו. על סמך מה הוא קבע את זה. מדוע משקלם של דברי שופט מחוזי לא עלו כאן בכלל? אבל על הכסף הוא לא ויתר לה: תפקידי את הכסף בבית המשפט ואחר כך נראה. ממש נחמד מצידו: המאסר יחכה, הילדים יחכו (אולי יהיו חיילים עד שכל הסיפור יגמר) אבל הכסף - דחוף ביותר. אוי לי. שבת שלום לכם. אנוכי דיויד השני

הימור על שלומם של ילדים (החלטת בימ"ש).

לא פעם אני טוען שלשופטים אין מושג מה כולל המונח "טובת הילד". לפעמים הם רחוקים מזה כמזרח ממערב. הנה החלטת בימ"ש כפי שהובאה בוואלה-חדשות ואני מתמצת. הורשעה בהתעללות בילדים בגן בו הועסקה. ביהמ"ש העליון קבע כי במהלך הדיון על ערעורה, היא תחזור לעבודתה בית המשפט העליון פסק הערב (רביעי) כי אהובה כחלון, שהורשעה בהתעללות בילדים בגן בו עבדה כגננת, תוכל לשוב לעבודתה במהלך הדיון בערעורה. היא הטיחה את ראשו של אחד הילדים בקיר ובמקרה אחר היא תלשה שיערות מילדה שלא שבה לכסאה. מיד לאחר הרשעתה הגישה כחלון ערעור. שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר קבע בצעד נדיר יחסית כי כחלון לא תחל לרצות את מאסרה סמוך להרשעתה. לדבריו, "אמנם אין ספק כי העבירות בהן הורשעה הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר, אך בשלב זה, שבו ערעורה של המבקשת תלוי ועומד, אני סבור כי נסיבותיה מצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר". הוא קבע כי בגן בו היא תועסק יותקנו מצלמות וידאו במעגל סגור, שיבטיחו את שלומם של הילדים. מנכ"ל המועצה לשלום הילד, אמר כי מדובר באחת ההחלטות השערורייתיות שיצאו מבית המשפט העליון. "מדובר ברישיון להרוג ילדים שנתן בית המשפט העליון. איך קורה שבית משפט נותן לגננת שהורשעה ודינה נגזר לשוב ולעבוד בסביבת ילדים. האם השופט דנציגר היה נותן למנהל בנק שהורשע בגניבת כסף לשוב ולעבוד בבנק? בית המשפט נתן אור ירוק להתעללות בילדים". עד כאן מהכתבה ואני שואל - האם השופט היה מפקיד/מפקיר את ילדו או נכדו בידי גננת זו? למה השופט מניח לה להמשיך בעבודה על אף שקבע "אין ספק כי העבירות בהן הורשעה הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר"? ממתי מצלמות מונעות ממטורף לחזור על מעשיו? למה הועדפה טובת פושעת מורשעת על פני בטחון הילדים? האם אי אפשר היה לדחות את ביצוע העונש בלי להפקיד בידיה ילדים? האם מעשה בית המשפט אינו הזנחת קטין חסר ישע? האם אין כאן רשלנות? ומה יגיד השופט אם חס וחלילה חס וחלילה ילד יפגע? "סליחה טעיתי"? אתה רואה ירון למה אני מתכוון? עכשיו בית המשפט מרוצה מעצמו (כרגיל דאג לפושע ולא לקורבן ובטח לא לקורבן פוטנציאלי). ואני חרד לילדים ואני מתכוון ברצינות. אם ילד שלי היה בסיטואציה הזו - הייתי מעיף אותו מיד מהגן שלה (כאלטרנטיבה - הייתי מעיף לה לבנה בראש. תגיד שאני לא צודק?). לילה טוב לכולכם. אנוכי דיויד השני

בוקר טוב פורום יקר - דיויד יש לי עוד להוסיף בעניין:

היי, בשבת קראתי כתבה בעיתון "הורים וילדים" שעסקה בנושא התעללות בילדים והקלות הבלתי נסבלת שהמערכת המשפטית מקלה ראש בעניין ומענישה בקלות או לא מענישה כלל. הכתבה כללה את כל סוגי ההתעללות גם מצד ההורים המתעללים וגם צד שלישי מתעלל בתינוקות, פעוטות וילדים. וכתבו שם על הכל ובמיוחד שמתי לב לתגובת מנכ"ל העמותה לשלום הילד ששם הוא כתב ובצדק רב: הורים שהתעללו בפעוט בן שלוש, במשך 3 שנים הועמדו לדין, הורשעו אך ה"עונש" שקיבלו היה רק: מאסר על תנאי. שימו לב אפילו לא יום אחד בכלא. באותו יום בדיוק התנהל משפט / דיון בבית משפט אחר בארץ ששפט מישהו על העלמת מס לא בסכום גדול ואותו אחד נשפט ל - 6 חודשי מאסר בשל העלמת מס מהמדינה. הוא התקומם על העניין ובצדק רב, איך זה שהעלמת מס עולה בחשיבותה על התעללות בילדים??? והוא רוצה להביא את העניין לכנסת ולחוקק חוק בעניין. הוא גם כתב שם שקלות ראש בעניין נותנת לגיטימציה להורים / מטפלות/סייעות/גננות וכל צד שלישי שהוא, שהילד תלוי בו במידה מסויימת, להתעלל, להזניח, להשפיל ולהכות בלי פחד כיוון שגם ככה בית המשפט לא יעניש והוא לא יכנס לכלא, והילדים ימשיכו לסבול בשקט, כי לא תמיד הם בסביבה מבינה ומקשיבה. מה המסקנה שאני הסקתי? אז ככה: הסקתי שכל מה שמשרת את המדינה(לדוגמא: העלמת מס) בתי המשפט ישפטו אותו בחומרה ובמעצרים ואנשים יפחדו לבצע מעשים כאלו (לא שחסרים אבל נניח....) ואילו מקרים כמו התעללות וכד' לא נוגעים לממשלה ולא למערכת המשפטית ולכן קלות הראש. הורה מתעלל הוא בפירוש לא פושע פחות ממעלים מס רק שבהעלמה גונבים כסף מהמדינה ובמקרה השני גונבים את חייו ונפשו של הילד וזה כאמור לא מעניין אף אחד!!!! יום טוב לכולם, חגית

לא כל כך פשוט. זה לא 1+1

מי שמתעלל בילדים זה לא בגלל שמאן דהוא נתן לו לגיטימציה. מי שמתעלל בילדים זה בגלל שהוא מופרע. לצורך המשל: מי שאונס נשים או ילדות זה לא בגלל הקלות הבלתי נסבלת של פסקי הדין. זה בגלל שהוא חולה נפש. שום פס"ד, מקל או מחמיר ככל שיהיה, לא לוקח חלק במחשבותיו של המופרע, כי הוא מופרע. שום אדם לא אומר לעצמו "כיון שהעונש הוא קל - שווה לי להתעלל או לאנוס". זה לא עובד ככה. נגד מופרעים - רק הרחקה מהחברה לתקופה ארוכה, טיפול נפשי וחינוך מחדש, ורק אז לבדוק ולשקול אם יחזור לחברה תחת השגחה. זה לא כדי להרתיע עבריין לפני מעשה אלא כדי להרחיק אותו ולהגן עלינו אחרי מעשה, כדי שהמעשה לא יחזור. אבל כאן יבוא התירוץ הרגיל - אין תקציב. מה לעשות לפני מעשה? כל אחד יגן על הילדים שלו מפני התעללות של אחרים כולל קרובי משפחה. תשומת לב רצופה וצמודה עם אצבע על הדופק. לתחקר את הילד יום יום, להתעניין בו יותר מפוציניו מוציניו. לשים לב להתנהגותו, דיבורו, ציוריו, תגובותיו. להיות מעורב כמו אמא פולניה בכל פיפס שקורה לו. במקביל - כל אחד ידווח לרשויות על כל מקרה של חשד להתעללות. אבל יש עם זה בעיה (כבר אמרתי שזה מסובך?). כאשר אצל הרשויות מתעורר חשד כזה - גם אם אין מאחוריו דבר וחצי דבר - זו מטחנת בשר שלא ברא השטן. מי שעובר במטחנה הזו כבר לא ירצה אפילו לפנות לסיוע רפואי או נפשי אם זה נוגע לילדו. זה סיוט שלא כתוב בתורה. בנוסף, ילדים יותר גדולים מנצלים את זה בצורה לא הוגנת. אני יודע על ילד שאביו אסר עליו לצאת (בגלל סוג החברה או כעונש אבל זה לא משנה), הילד התקשר למשטרה והתלונן שאביו מכה אותו. תוך חמש דקות הגיעה משטרה והאב הוצא מהבית עם אזיקים. הילד הלך לבילויים שלו והתפאר לפני החבר'ה איך יצא מהבית למרות האיסור מאביו. זה לא מקרה יחיד. עוד סיבוך - הכורח בהוכחה קבילה בבית משפט. רק חסר שהנאשם יוצא זכאי מחוסר הוכחות או בגלל "ספק סביר" (כי דברים כאלה נעשים בדרך כלל בהסתר) - וזה מה שיתן לו (כפרט מעורב) עידוד להמשיך במעשיו. זה האדם הכי מסוכן. הוא עבריין שיש לו אישור ממשלתי מבימ"ש שהוא צדיק. (במוסגר - לדעתי זה בדיוק המקרה של הגננת הזו. בינתיים בית המשפט נהג בה כבצדקת). ומי שמתעלל בילדיו - לקחת לו את הילדים לצמיתות. אין הזדמנות שניה. אבל לצורך כך צריך חקיקה. ומי יחוקק? כל המושחתים שעסוקים בהשרדות פוליטית? ומי ישפוט? מי שלא מבין את המושג "טובת הילד"? יאללה. נעצור כאן. ככל שאני ממשיך לכתוב נהיה לי יותר רע. שבוע טוב לכולם. אנוכי דיויד השני

בוקר טוב פורם...שבוע מקסים.


היי לב...כנסי לפנימי

בוקר טוב פורום יקר - דיויד יש לי עוד להוסיף בעניין:

היי, בשבת קראתי כתבה בעיתון "הורים וילדים" שעסקה בנושא התעללות בילדים והקלות הבלתי נסבלת שהמערכת המשפטית מקלה ראש בעניין ומענישה בקלות או לא מענישה כלל. הכתבה כללה את כל סוגי ההתעללות גם מצד ההורים המתעללים וגם צד שלישי מתעלל בתינוקות, פעוטות וילדים. וכתבו שם על הכל ובמיוחד שמתי לב לתגובת מנכ"ל העמותה לשלום הילד ששם הוא כתב ובצדק רב: הורים שהתעללו בפעוט בן שלוש, במשך 3 שנים הועמדו לדין, הורשעו אך ה"עונש" שקיבלו היה רק: מאסר על תנאי. שימו לב אפילו לא יום אחד בכלא. באותו יום בדיוק התנהל משפט / דיון בבית משפט אחר בארץ ששפט מישהו על העלמת מס לא בסכום גדול ואותו אחד נשפט ל - 6 חודשי מאסר בשל העלמת מס מהמדינה. הוא התקומם על העניין ובצדק רב, איך זה שהעלמת מס עולה בחשיבותה על התעללות בילדים??? והוא רוצה להביא את העניין לכנסת ולחוקק חוק בעניין. הוא גם כתב שם שקלות ראש בעניין נותנת לגיטימציה להורים / מטפלות/סייעות/גננות וכל צד שלישי שהוא, שהילד תלוי בו במידה מסויימת, להתעלל, להזניח, להשפיל ולהכות בלי פחד כיוון שגם ככה בית המשפט לא יעניש והוא לא יכנס לכלא, והילדים ימשיכו לסבול בשקט, כי לא תמיד הם בסביבה מבינה ומקשיבה. מה המסקנה שאני הסקתי? אז ככה: הסקתי שכל מה שמשרת את המדינה(לדוגמא: העלמת מס) בתי המשפט ישפטו אותו בחומרה ובמעצרים ואנשים יפחדו לבצע מעשים כאלו (לא שחסרים אבל נניח....) ואילו מקרים כמו התעללות וכד' לא נוגעים לממשלה ולא למערכת המשפטית ולכן קלות הראש. הורה מתעלל הוא בפירוש לא פושע פחות ממעלים מס רק שבהעלמה גונבים כסף מהמדינה ובמקרה השני גונבים את חייו ונפשו של הילד וזה כאמור לא מעניין אף אחד!!!! יום טוב לכולם, חגית

בוקר טוב פורם...שבוע מקסים.

לא כל כך פשוט. זה לא 1+1

מי שמתעלל בילדים זה לא בגלל שמאן דהוא נתן לו לגיטימציה. מי שמתעלל בילדים זה בגלל שהוא מופרע. לצורך המשל: מי שאונס נשים או ילדות זה לא בגלל הקלות הבלתי נסבלת של פסקי הדין. זה בגלל שהוא חולה נפש. שום פס"ד, מקל או מחמיר ככל שיהיה, לא לוקח חלק במחשבותיו של המופרע, כי הוא מופרע. שום אדם לא אומר לעצמו "כיון שהעונש הוא קל - שווה לי להתעלל או לאנוס". זה לא עובד ככה. נגד מופרעים - רק הרחקה מהחברה לתקופה ארוכה, טיפול נפשי וחינוך מחדש, ורק אז לבדוק ולשקול אם יחזור לחברה תחת השגחה. זה לא כדי להרתיע עבריין לפני מעשה אלא כדי להרחיק אותו ולהגן עלינו אחרי מעשה, כדי שהמעשה לא יחזור. אבל כאן יבוא התירוץ הרגיל - אין תקציב. מה לעשות לפני מעשה? כל אחד יגן על הילדים שלו מפני התעללות של אחרים כולל קרובי משפחה. תשומת לב רצופה וצמודה עם אצבע על הדופק. לתחקר את הילד יום יום, להתעניין בו יותר מפוציניו מוציניו. לשים לב להתנהגותו, דיבורו, ציוריו, תגובותיו. להיות מעורב כמו אמא פולניה בכל פיפס שקורה לו. במקביל - כל אחד ידווח לרשויות על כל מקרה של חשד להתעללות. אבל יש עם זה בעיה (כבר אמרתי שזה מסובך?). כאשר אצל הרשויות מתעורר חשד כזה - גם אם אין מאחוריו דבר וחצי דבר - זו מטחנת בשר שלא ברא השטן. מי שעובר במטחנה הזו כבר לא ירצה אפילו לפנות לסיוע רפואי או נפשי אם זה נוגע לילדו. זה סיוט שלא כתוב בתורה. בנוסף, ילדים יותר גדולים מנצלים את זה בצורה לא הוגנת. אני יודע על ילד שאביו אסר עליו לצאת (בגלל סוג החברה או כעונש אבל זה לא משנה), הילד התקשר למשטרה והתלונן שאביו מכה אותו. תוך חמש דקות הגיעה משטרה והאב הוצא מהבית עם אזיקים. הילד הלך לבילויים שלו והתפאר לפני החבר'ה איך יצא מהבית למרות האיסור מאביו. זה לא מקרה יחיד. עוד סיבוך - הכורח בהוכחה קבילה בבית משפט. רק חסר שהנאשם יוצא זכאי מחוסר הוכחות או בגלל "ספק סביר" (כי דברים כאלה נעשים בדרך כלל בהסתר) - וזה מה שיתן לו (כפרט מעורב) עידוד להמשיך במעשיו. זה האדם הכי מסוכן. הוא עבריין שיש לו אישור ממשלתי מבימ"ש שהוא צדיק. (במוסגר - לדעתי זה בדיוק המקרה של הגננת הזו. בינתיים בית המשפט נהג בה כבצדקת). ומי שמתעלל בילדיו - לקחת לו את הילדים לצמיתות. אין הזדמנות שניה. אבל לצורך כך צריך חקיקה. ומי יחוקק? כל המושחתים שעסוקים בהשרדות פוליטית? ומי ישפוט? מי שלא מבין את המושג "טובת הילד"? יאללה. נעצור כאן. ככל שאני ממשיך לכתוב נהיה לי יותר רע. שבוע טוב לכולם. אנוכי דיויד השני

דיויד,

אין ספק שהמופרעים עושים את המעש/ים. הפרעה נפשית חמורה מהתעללות קטנה לאונס ופדופיליה. אבל הקצנת. ולצורך העניין אני מאמינה שאתה יודע שיש מדינות כמו איראן נמשל שהם קיצוניים ביותר, שחותכים את איבר המין לאנס או גזר דין מוות ללא תלות במצבו הנפשי החמור...... אבל ההתעלמות הזאת כן מעודדת, מקרי התעללות והזנחה.אנשים פחות יפחדו מהחוק. אין ספק שצריך לשמור על ילדינו אך אתה שוכח שלא תמיד ערים ולא תמיד הילדים משתפים אותנו. בוא לא נשפוט אותם...... נקווה לטוב ושההחולים בנפשם והפוגעים בחברה ובילדים שלנו ימעטו עד כדי כך שיעלמו מן העולם מקרים דומים.... חגית
עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מתגרשים
בחר
בחר