לא בלשון עיתונאית מגמתית ע"מ לייצר סקופים - הפעם:החלטתו של ביהמ"ש (מדובר בהחלטת ביניים ולא הכרעה בערעור)
ע"פ 5986/08 , אהובה כחלון נ' מדינת ישראל
כבוד השופט י' דנציגר
09.07.2008
העובדות:
1. ענייננו בבקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקשת ביום 29.5.2008 על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקשת, בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע, התעללות בקטין חסר ישע ואיומים. המבקשת היתה הבעלים, המנהלת והגננת של גן ילדים באשקלון. על פי עובדות כתב האישום (אשר בית המשפט קמא קבע כי הוכחו), המבקשת התנהגה באופן העולה כדי התעללות גופנית ונפשית בילדי הגן. בית המשפט המחוזי גזר על המבקשת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה, בתנאי שלא תעבור עבירת אלימות מסוג פשע, וכן פיצוי בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהילדים המפורטים בכתב האישום. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת לעכב את ביצוע עונש המאסר והפיצוי למשך 45 ימים, וקבע כי אם לא יוגש ערעור או לא יוארך עיכוב הביצוע על ידי בית המשפט העליון, תתייצב המבקשת לריצוי עונשה.
2. המבקשת הגישה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובד בבד הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי.
החלטה:
1. עונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני, לאינטרסים של הפרט הנדון. על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בזכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע המאסר במידה העולה על הנדרש. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה.
2. המקרה דנן הוא מסוג המקרים בהם ישנה הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו יש לרצות עונש מאסר בסמוך לגזר הדין. אין ספק כי העבירות בהן הורשעה המבקשת הן חמורות ביותר ומצדיקות הטלת עונש מאסר. אולם בשלב זה, בו ערעורה של המבקשת תלוי ועומד, נסיבותיה מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר.
3. הערעור שהוגש על ידי המבקשת, אשר מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין כאחד, מעורר שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות. ביהמ"ש ססבור במקרה דנן קיים חשש, כי לאור טיבו של הערעור ונוכח תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקשת, עלולה המבקשת לרצות חלק ניכר מהעונש שנגזר עליה, אם לא את כולו, עוד בטרם יוכרע ערעורה. לכך יש להוסיף את העובדה כי למבקשת אין כל עבר פלילי, כמו גם את העובדה שמאז הגשת כתב האישום ועד היום, למעלה מארבע שנים, לא הוגשו נגד המבקשת תלונות כלשהן בגין אלימות כלפי ילדים בגן אותו היא מנהלת.
4. ביהמ"ש דוחה את בקשת המשיבה להתנות את עיכוב הביצוע בתנאי שייאסר על המבקשת לעבוד עם ילדים. סמכותו של בית המשפט להורות כי נאשם (או נידון) לא ישלח ידו בעיסוק מסוים כתנאי לשחרורו ממעצר או ממאסר מעוגנת בסעיף 48 לחוק המעצרים. מכוחו של סעיף זה ניתן לאסור על נאשם להמשיך בעיסוק הקשור בעבירה, בהתקיים אחד משניים: המשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או שהוא עלול להקל על ביצוע עבירה דומה. כידוע, חופש העיסוק עוגן כזכות חוקתית במסגרת חוק יסוד: חופש העיסוק, אולם גם חופש העיסוק אינו מוחלט, ועל כן נדרש איזון ראוי בינו לבין זכויות ושיקולים אחרים. כשמדובר בסעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים, עסקינן באיזון בין הזכות לחופש עיסוק של נאשם או של נידון לבין האינטרס הציבורי למנוע מאדם לעסוק בעיסוק הטומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או האינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות דומות.
5. השאלה הראשונה שיש לשאול הינה, האם ישנו יסוד סביר לחשש שהמשך עיסוקה של המבקשת כגננת בגן ילדים טומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או באינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות. ביהמ"ש סבור כי בנסיבות העניין אין יסוד סביר לחשש כאמור. במשך כארבע שנים מאז הגשת כתב האישום עובדת המבקשת עם ילדים, בלא שהוגשו נגדה תלונות כלשהן. הפגיעה בחופש העיסוק של המבקשת תהא למעלה מן הנדרש אם יוטל עליה איסור לעבוד בעיסוקה במהלך התקופה שבה היא ממתינה להכרעה בערעורה. הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, במובן זה שריצוי עונש המאסר יעוכב עד להכרעה בערעור. באשר לפיצוי שנפסק, המבקשת תפקיד את הסכום שנפסק במזכירות בית המשפט אולם הסכום לא יועבר להורי הילדים עד להכרעה בערעור.