מורן בהקשר לכך:

האם יש לאם זכות למנוע מהאב לראות ילדיו אם הוא לא משלם מזונות עברו ילדיו? באילו תנאים? והאם זה מבחינת החוק

ה"קשר" שבין אי תשלום מזונות לבין הסדרי קשר

ה"קשר" הוא שאין קשר. חבותו של אב לזון את ילדיו אין לה ולא כלום עם זכותו של הילד לקשר עם אביו. מנקודת מבטו של הילד, הוא אמור לשאוב הן את מזונותיו, והן את הקשר שלו עם אביו, כך שה"זכות" של האב אינה עומדת על הפרק, כי אם זכותו של הילד לקשר. לכן, הטלת "איסור" כנגד האב - כסנקציה - לראות את ילדיו, לא זו בלבד שלא משרת את המטרה (גביית מזונות), אלא שמריעה עם הילד, ולעיתים, רק עם הילד. לכן, הפסיקה ממש לא ממהרת לנקוט בסנקציות של צימצום הזכויות של הילד לראות את אביו. אכיפתו של פס"ד או החלטה למזונות ניתנת להפעלה ע"י הוצל"פ או מל"ל.

אין. אין היום כלי נכון לאכיפ/להענשה על אי קיום חוק

חובת אב לזון את ילדיו!!! אורך הרוח והנעת גלגלי המערכת החלודים מצריך כוחות ואנרגיות שלפעמים עדיף לקיימן במקום אחר... אבל.... אם כולנו נרים ידיים/נתבייש לחשוף/נחשוש מ... עוד דורות רבים של "ילדים חד הוריים" (כי בעיניי הורה שלא נושא בערך המוסרי של הזנת ילדו אינו הורה) יגדלו לתוך מצוקות כלכליות קשות ומה שנילווה מהן.... בל נשכח שבחברה מתוקנת אנו חייבים כאזרחים לפעול למען הנחלשים שבאוכלוסיה וחסרי הישע בכדי לקיים כאן עתיד טוב יותר, בכדי להקטין את אחוזי הפשע, ההרס וכ"ו. ראש הפירמידה נבנה מהבסיס.

לא יודעת למה... צו הטרדה מאיימת מתקשר לי עם דברים כבדי משקל אחרים

ולא כל כך עם נושא אי קיום הסדרי ראייה, או קיומם בתנאים שנוחים רק לאב. זאת ועוד, שני הצדדים עושים שימוש בילדים ומלעים אותם בתכנים שאין לילדים שום יכולת לסווג אותם כראוי. מדובר בניפוח שכל ששום צו למניעת הטרדה לא יביא לסוף... שהרי אין לנו שליטה על הפה של אף אחד. הדרך להתמודד עם בעיה מסוג כזה היא אחרת לדעתי ולא באמצעות צווים - שבוודאות לא ישיגו את המטרה שלשמה הוצאו.

היי לב,

באמת כלום לא יביא לסיום המצב הבלתי נסבל הזה וגם אני מתלבטת בקשר לצו. אך זו השפה שהוא קולט. זה הכי נוח לו מסבר, לראות את ילדו האחד, להזכירך, ורק אותו. הוא מערים קשיים, לא מתפשר ומחמיר את המצב. מה עוד ניתן לעשות ובאילו אמצעים עלי לנקוט עוד? הילדים שלי נפגעים. כואב לי בעבורם, בימים האחרונים אני לא מפסיקה לבכות, ועוד כואב לי על הילד הקטן שהוא לא מתעניין בו בכלל. והגדול?מדי פעם שואל עליו, לרוב הוא כועס עליו..... רשמת: "הדרך להתמודד עם בעיה מסוג כזה היא אחרת לדעתי ולא באמצעות צווים - שבוודאות לא ישיגו את המטרה שלשמה הוצאו" אילו דרכים את ממליצה לי כדי להתמודד עם קשיים אלו חוץ מצווי בתי המשפט? שלדעתי לא יועילו הרבה.... תודה על התמיכה, חגית

בוקר טוב פורום, שאלה בנושא צו הרחקה:

האם אתם יודעים: אם אני מוציאה צו הרחקה לאב מהילדים, לכמה זמן הצו תקף? ואילו סיבות מצדיקות הוצאת צו כזה?בגדול אני רוצה להוציא כי הוא לא עומד בהסדרי ראיה , בכל מובן אפשרי ובחוצפתו הולך לילד הגדול לגן, רואה אותו דקה ויוצא. כמו דוד....... הילד סיפר לי וששאלתי אותו הוא לא הכחיש..... ורק אמר "זה הילד שלי אני לא יראה אותו"? נמאס לי כבר מכל הזיבולי שכל שלו...מהמעשים הפאנטים שלו..... מה ההשלכות שיכולות לנבוע מהוצאת צו כזה? מבחינתי, מבחינתו ומבחינת בית המשפט? אודה לתשובותיכם בהקדם. יום טוב ומלא אור לכולם, (שבניגוד אלי מלא חושך...£18 £

שלום חגית,

ניכר שאת דואגת לבריאות הנפשית של הילדים שלך. כל הכבוד. ועכשיו לדעתי את צריכה להתעלות...להתעלם מהרגשות שמציפים אותך ולחשוב מה יהיה טוב יותר לילדייך. מבחינה משפטית עומדות בפנייך כמה אפשרויות, ברוטליות יותר וברוטליות פחות, אבל את צריכה לשאול את עצמך מה תשיגי בסוף? את באמת מעדיפה לאסור על האבא לראות את הילדים שלו? מי יפגע יותר? תכל'ס, קשה לחנך אנשים מבוגרים, הגזע כבר עקום. אולי תשאליאת האבא הזה ל-מ-ה הוא לא מסוגל להתמודד עם הסדרי הראייה? הרי חשוב לדעת מה גורם לו להתנהג כך. ואם ההמנעות מגיעה ממניעים אגואיסטיים וילדותיים, אולי כדאי לחשוב על דרכים ל"עזור" לו להיפגש עם הילדים, בלי שהוא ירגיש שהוא "מקריב" כל כך..את חייבת לעשות הכל כדי שלא יהיה נתק. אולי מפגשים אצל המשפחה שלו? אולי אפילו אצלכם בבית - את תצאי לתחביבים שלך באותה עת.. תשאירי את הצווים בצד...הם לא ישנו את המציאות..אני מדברת מניסיון. בכל מקרה, מאחלת לך שתראי את האור.

לאופטימית....

אני יודעת למה, ההסבר מאוד פשוט. הוא משתמש בהם בפרנציפ נגדי, כי הוא יודע שאני עם מישהו חדש. הכל קשור אחד לשני, הוא לא לוקח אותם כשצריך, לפי המוסכם ביננו, גם שהוא לקח בעבר הוא עשה זאת כשהתחשק לו וטובת הילדים לא הייתה לרגע לנגד עיניו. אני שבורה והרוסה בגלל המצב הזה........ עד ששמתי סוף לעניין, והתניתי איתו או שאתה לוקח אותם כשסיכמנו או שתפסיק לעשות להם עוול, הוא בחר בדרך השנייה, ועוד בא לגן של הילד שרוצה..... נורא מעצבן.... אני אנסה להימנע מעניין הצווים לעת עתה, אולי ישתנה משהו. תודה רבה, חגית

ירון

אם תשים לב לדבריי לא התכוונתי למקרים בהם מתקיימים הסדרי הראיה. המצב אותו תיארה חגית שונה לחלוטין - מדובר באב שאינו מקיים דרך קבע את הסדרי הראיה , ומגיע כשנוח לו לגן הילדים של הילד למספר דקות - ובמצב כזה, ברמה מסויימת, יש כדי להטריד את הילד. כאשר הקשר עם ההורה רציף - לדעתי ביקור בגן הילדים לא אמור להזיק - ההפך.

אף אם נצא מנקודת הנחה שההסדרים הפורמליים אינם מתקיימים:

האם ניתן להגדיר ביקורו של אב במעון כהטרדה? ועוד מאיימת? האם ניתן להגדיר ביקורו של אב במעון כהפרעה? אולי ישנם פראמטרים קריטיים אחרים לסיפור? הייתכן כי המעון - החולייה היחידה המקשרת בין האב לילדיו - יהפך למוקצה או "אסור", ובמיוחד כאשר הגננת או המורה לא מתלוננות על "הפרעה" או "הטרדה"? ומה אם האם כה דאגנית עד כי תחליט אף היא לבקר את ילדיה מידי פעם במעון (ובמיוחד נוכח מקריי הזוועה של אלימות גננות כלפי חסרי ישע)? גם אז יחשב "הטרדה" .... "מאיימת"????

היי לב,

באמת כלום לא יביא לסיום המצב הבלתי נסבל הזה וגם אני מתלבטת בקשר לצו. אך זו השפה שהוא קולט. זה הכי נוח לו מסבר, לראות את ילדו האחד, להזכירך, ורק אותו. הוא מערים קשיים, לא מתפשר ומחמיר את המצב. מה עוד ניתן לעשות ובאילו אמצעים עלי לנקוט עוד? הילדים שלי נפגעים. כואב לי בעבורם, בימים האחרונים אני לא מפסיקה לבכות, ועוד כואב לי על הילד הקטן שהוא לא מתעניין בו בכלל. והגדול?מדי פעם שואל עליו, לרוב הוא כועס עליו..... רשמת: "הדרך להתמודד עם בעיה מסוג כזה היא אחרת לדעתי ולא באמצעות צווים - שבוודאות לא ישיגו את המטרה שלשמה הוצאו" אילו דרכים את ממליצה לי כדי להתמודד עם קשיים אלו חוץ מצווי בתי המשפט? שלדעתי לא יועילו הרבה.... תודה על התמיכה, חגית

חגיתוש, אני מוציאה את הצדקנית שבי לרגע.... אולי לא תתחברי לנאמר אבל בכל זאת

בסעיפים כי יותר קל לי: 1. לא בטוח בכלל שזו השפה היחידה שהוא מבין. לדעתי הוא מחפש אמפתיה ורחמים... הוא הרי מסכן.... ואת רק מקשה עליו. אני לא חושבת ששימוש בכוח במקרים כאלו יפתור את הבעיה. 2. אין ספק שהוא עושה מה שנוח לו.. ככה העולם עובד. אין ספק שכאשר אדם עושה "טוב לעצמו" ודואג ורואה רק את טובתו, פועל יוצא הוא שמוערמים קשיים, הצד שכנגד מרגיש שלא באים לקראתו או בשפה אחרת "לא סופרים אותו" ופועל יוצא מכך הוא שהמצב אכן מחמיר. 3. על שימת גבולות כבר התכתבנו פעם. ואולי כאן המקום להדגיש את הנושא של אסרטיביות. זו תכונה מעולה אם יודעים כיצד להעזר בה מבלי לגרום לאנטגוניזם. יחד עם זאת עלייך להכיר בעובדה ששימת גבולות מחד יוצרת תחושה של הצרת צעדים מאידך, מה שעשוי להביא להסלמה. יחד עם זאת אני חושבת שאין דרך אחרת מלבד שימת גבולות. עלייך מוטלת החובה למשוך את הגבול היכן שגבול אמור לעבור. כפי שכתבתי לך את אמורה להביא לידי כך שאבי ילדיך לא יכנס לגן בזמן פעילות הגן. נקודת המוצא: זה מפריע לילד שלך זה גם מפריע ולא הוגן כלפי ילדים אחרים שלא זוכים לאותו יחס. 4. לגבי הפגיעה של הילדים לנוכח העובדה שאביהם אינו מקפיד על הסדרי ראייה איתם - אין לך הרבה מה לעשות, הרי לא תגררי את החמור לשוקט וגם תגרמי לו לשתות. המלצתי לך להניח לנושא הזה. ככל שתתעסקי איתו יותר, ככל שהוא יהיה חלק נכנד בחייך כך גם יחושו הילדים את תחושת האובדן והאסון. הניחי לזה. אין לך שליטה אז עזבי. אני ממליצה לך בחום אם עדיין אינך מקבלת עזרה וייעוץ מאיש מקצוע - זה הזמן!!! אני מתמודדת עם דברים מאוד לא פשוטים עם ילדיי ומעולם לא העליתי על דעתי להרים את ה"פרויקט" הזה לבד. מעולם לא חשבתי שיש לי הכלים או הידע לעבור זאת לבד.. הרי בסה"כ זו פעם ראשונה בחיי שאני (והילדים) עוברים משבר שכזה, מעולם קודם לא עברתי כזה דבר כדי שאדע להתמודד ו/או שיהיו לי הכלים המתאימים לכך. עצם זה שאת נמצאת בתקופה של בכי מצביעה על עומס רגשי רב. אם את שואלת לעצתי: עזרה רגשית לך / עבורך תתן בידיך הכלים לעזור לעצמך וגם לילדיך. יהיו לך הכלים הנכונים להגיב ולווסת את הפגיעות של הילדים שגם את נפגעת בשמם. תקבלי כלים כיצד לנתב את הכעסים של הילדים על אביהם ושלך עליו. כל המערכת בעצם מגיבה כעת בכעס/עלבון/עצבות = תחושות שליליות קשות שמשאיאות חותם ומקשות על התפקוד היומי. אני ממליצה לך לעשות ככל יכולתך להרגיע את המערכת המשפחתית שלך ושל הילדים כדי באמת לתת להם הזדמנות לגדול בנחת. צווי בית משפט לא יואילו במאומה. גם אם לא יבוא לגן של הילד ו"ינפח" לו שם את הראש הוא ימצא הזדמנות מתי כן לעשות זאת. צווים מבית משפט לא יעזרו לך בקטע הזה. הם רק יתנו גושפנקא לאבא להתרחק עוד יותר. כלים להתמודדות מול הילדים, כלים להרגעת המצב בבית, כלים להפחית חרדות מהילדים - זו הדרך שאני חושבת שיכולה לעזור לך כעת. מה את חושבת / מרגישה בקשר למה שכתבתי לך?

אף אם נצא מנקודת הנחה שההסדרים הפורמליים אינם מתקיימים:

האם ניתן להגדיר ביקורו של אב במעון כהטרדה? ועוד מאיימת? האם ניתן להגדיר ביקורו של אב במעון כהפרעה? אולי ישנם פראמטרים קריטיים אחרים לסיפור? הייתכן כי המעון - החולייה היחידה המקשרת בין האב לילדיו - יהפך למוקצה או "אסור", ובמיוחד כאשר הגננת או המורה לא מתלוננות על "הפרעה" או "הטרדה"? ומה אם האם כה דאגנית עד כי תחליט אף היא לבקר את ילדיה מידי פעם במעון (ובמיוחד נוכח מקריי הזוועה של אלימות גננות כלפי חסרי ישע)? גם אז יחשב "הטרדה" .... "מאיימת"????

למען הסדר הטוב...

מצאתי לנכון להביא ציטוט של סעיף 1 לחוק למניעת הטרדה מאיימת: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה: (1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; (2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; (3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; (4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו. (ג) לענין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין." כמו שניתן לראות בסעיף שהובא לעיל, יצירת קשר באופן הפוגע בשלוות חייו של אדם מהווה הטרדה מאיימת. אב שנוהג שלא לבקר את ילדיו וכשנוח לו מגיע לבקר בגן הילדים יכול שייתפס כמי שמפר את שלוות חייו של הקטין. ושוב אני חוזרת - זה לא באופן גורף והכל תלוי בנסיבות.

מורן סמון, עו"ד


בן גור-כהן, סמון ושות' - משרד עורכי דין ומגשרים


מנהלת משותפת בפורום דיני משפחה וגירושין


_____________________________________


כתובת: רח' משה שרת 6 תל אביב 6209213


טל: 03-6966060


פקס: 03-6966040


מייל: moran@getonline.co.il


 


 

ירון יקירי

אני חושבת שאתה מערבב מצבים לא דומים וקורא להם בכותרת אחת - למרות ששני המצבים שונים לחלוטין. במקרה האישי שלך - אם הייתי במקומך ברור לי שהייתי מבקרת את ביתי בגן ועושה ככל יכולתי להפגש איתה , אפילו בגן, במיוחד אם הצוות והגננת מעודדת את זה והילדה מאושרת מכך ותפקודה בגן ובהמשך היום לא נפגע. במקרה של חגית המצב שונה לדעתי, אב שלא מקיים הסדרים ומופיע למספר דקות כ"אורח" יוצר ציפיה ואכזבה בו זמנית אצל הילד שיודע שלא יראה את אביו בטווח הקרוב. מניסיון אישי לפני הגירושים שלא היו לנו הסדרי ראייה מסודרים האקס נהג (בעיקר כדי לעצבן) להגיע לגן לראות את הילדה, למרות שלא מנעתי ממנו לראותה במסגרת מחוץ לגן. הילדה היתה פעוטה, נלחצה מאוד מהביקור והיתה בוכה כשהיה הולך. מעבר לכך שהביקור שלו הוציא את שאר הפעוטות מהשגרה ובהחלט פגע בתיפקוד של הגן. אז בזמנו מכתב אחד מעו"ד ובו בקשה ברורה לא להגיע לגן וכן בקשה לתאם כל ביקור בבית מראש פטרה את הבעיה. בעקרון לא מנעתי ממנו אף פעם לראות אותה, רציתי רק לא להיות מופתעת. היום ברוך השם יש יום קבוע שהם מתראים והעניינים בנושא זה נרגעו. מיכל

למען הסדר הטוב...

מצאתי לנכון להביא ציטוט של סעיף 1 לחוק למניעת הטרדה מאיימת: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה: (1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; (2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; (3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; (4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו. (ג) לענין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין." כמו שניתן לראות בסעיף שהובא לעיל, יצירת קשר באופן הפוגע בשלוות חייו של אדם מהווה הטרדה מאיימת. אב שנוהג שלא לבקר את ילדיו וכשנוח לו מגיע לבקר בגן הילדים יכול שייתפס כמי שמפר את שלוות חייו של הקטין. ושוב אני חוזרת - זה לא באופן גורף והכל תלוי בנסיבות.

מורן ?

אני לא יודעת האם מבחינה משפטית יש משמעות לנושא ה-"בזדון" אבל לדעתי יש לתת את הדעת, כי נושא ההטרדה המאיימת קשור לעניין ה- "בזדון". משזה לא מתקיים אולי צריך לחשוב על מונחים אחרים לעשות בהם שימוש... ? אין לי תשובה בדוקה רק משתפת במחשבות. הסעיף הזה גרם לי לחשוב עד כמה הוא באמת אינו מתאים לדוגמאות של חגית ושל ירון עם השוני בינהם.

חגיתוש, אני מוציאה את הצדקנית שבי לרגע.... אולי לא תתחברי לנאמר אבל בכל זאת

בסעיפים כי יותר קל לי: 1. לא בטוח בכלל שזו השפה היחידה שהוא מבין. לדעתי הוא מחפש אמפתיה ורחמים... הוא הרי מסכן.... ואת רק מקשה עליו. אני לא חושבת ששימוש בכוח במקרים כאלו יפתור את הבעיה. 2. אין ספק שהוא עושה מה שנוח לו.. ככה העולם עובד. אין ספק שכאשר אדם עושה "טוב לעצמו" ודואג ורואה רק את טובתו, פועל יוצא הוא שמוערמים קשיים, הצד שכנגד מרגיש שלא באים לקראתו או בשפה אחרת "לא סופרים אותו" ופועל יוצא מכך הוא שהמצב אכן מחמיר. 3. על שימת גבולות כבר התכתבנו פעם. ואולי כאן המקום להדגיש את הנושא של אסרטיביות. זו תכונה מעולה אם יודעים כיצד להעזר בה מבלי לגרום לאנטגוניזם. יחד עם זאת עלייך להכיר בעובדה ששימת גבולות מחד יוצרת תחושה של הצרת צעדים מאידך, מה שעשוי להביא להסלמה. יחד עם זאת אני חושבת שאין דרך אחרת מלבד שימת גבולות. עלייך מוטלת החובה למשוך את הגבול היכן שגבול אמור לעבור. כפי שכתבתי לך את אמורה להביא לידי כך שאבי ילדיך לא יכנס לגן בזמן פעילות הגן. נקודת המוצא: זה מפריע לילד שלך זה גם מפריע ולא הוגן כלפי ילדים אחרים שלא זוכים לאותו יחס. 4. לגבי הפגיעה של הילדים לנוכח העובדה שאביהם אינו מקפיד על הסדרי ראייה איתם - אין לך הרבה מה לעשות, הרי לא תגררי את החמור לשוקט וגם תגרמי לו לשתות. המלצתי לך להניח לנושא הזה. ככל שתתעסקי איתו יותר, ככל שהוא יהיה חלק נכנד בחייך כך גם יחושו הילדים את תחושת האובדן והאסון. הניחי לזה. אין לך שליטה אז עזבי. אני ממליצה לך בחום אם עדיין אינך מקבלת עזרה וייעוץ מאיש מקצוע - זה הזמן!!! אני מתמודדת עם דברים מאוד לא פשוטים עם ילדיי ומעולם לא העליתי על דעתי להרים את ה"פרויקט" הזה לבד. מעולם לא חשבתי שיש לי הכלים או הידע לעבור זאת לבד.. הרי בסה"כ זו פעם ראשונה בחיי שאני (והילדים) עוברים משבר שכזה, מעולם קודם לא עברתי כזה דבר כדי שאדע להתמודד ו/או שיהיו לי הכלים המתאימים לכך. עצם זה שאת נמצאת בתקופה של בכי מצביעה על עומס רגשי רב. אם את שואלת לעצתי: עזרה רגשית לך / עבורך תתן בידיך הכלים לעזור לעצמך וגם לילדיך. יהיו לך הכלים הנכונים להגיב ולווסת את הפגיעות של הילדים שגם את נפגעת בשמם. תקבלי כלים כיצד לנתב את הכעסים של הילדים על אביהם ושלך עליו. כל המערכת בעצם מגיבה כעת בכעס/עלבון/עצבות = תחושות שליליות קשות שמשאיאות חותם ומקשות על התפקוד היומי. אני ממליצה לך לעשות ככל יכולתך להרגיע את המערכת המשפחתית שלך ושל הילדים כדי באמת לתת להם הזדמנות לגדול בנחת. צווי בית משפט לא יואילו במאומה. גם אם לא יבוא לגן של הילד ו"ינפח" לו שם את הראש הוא ימצא הזדמנות מתי כן לעשות זאת. צווים מבית משפט לא יעזרו לך בקטע הזה. הם רק יתנו גושפנקא לאבא להתרחק עוד יותר. כלים להתמודדות מול הילדים, כלים להרגעת המצב בבית, כלים להפחית חרדות מהילדים - זו הדרך שאני חושבת שיכולה לעזור לך כעת. מה את חושבת / מרגישה בקשר למה שכתבתי לך?

היי לב, תודה על האריכות:

ולהלן התגובות: 1.בקשר לצו הרחקה לאחר התייעצות עם עצמי ועוד גורם החלטתי לא ללכת על הצעד הזה. זה קיצוני מדי. ואין לי מושג לאן זה יוביל. אם הוא מחפש רחמים שיחפש במקום אחר, ולא מעניין אותי מה קורה איתו, אני חייבת מזונות ואני אעשה הכל בשביל זה, זה עבור ילדי ולא בעבורי. אז לרחמים אין כאן מקום.... 2.בדוק ומאושר שהוא עושה רק מה שנוח לו אלא מה? בטח שלא יעשה מה שנוח לי!!! ולא לילדיו אגב. 3. קשה לתת גבולות לאדם שלא מסוגלת להפנים את העובדה שמדובר פה בילדים וגבולות זה דבר חשוב. הוא לא מבין שמדברים איתו, ועושה בדיוק את ההפך הגמור, במיוחד שמדובר בי. אי אפשר פשוט ככה. אם אין שיתוףפעולה אין עם מי לדבר ואין לשים גבולות אלא רק דרך החוק וצעדים משפטיים. 4. אני כבר לא ממש מתעסקת בנושא אני רק משייכת את זה לכך שהוא מבקר את הילד בגן - דבר לא רצוי. ואמרתי: לא מספיק שהוא לא מקפיד על ההסדרי ראייה, גם הולך לגן שזה דבר לא רצוי... וכמו שאמרת, אין לי הרבה מה לעשות, אני לא יכולה להכריח אותו אבל גם לי יש תנאים מסויימים. ופה זה השימת גבולות. יש עלי עומס רגשי רב, זה בא בתקופות, הפנמתי המון זמן הרבה רגשות ובקושי דיברתי על הקשיים שלי עם חברות או אנשי מקצוע. כיום אין מצב שאני הולכת לטיפול מחוסר תקציב ומחוסר זמן, ומכך שאין לי מי שישמור לי על הילדים הקטנים שלי ככה שאני סגורה מכל הכיוונים.אני משתוקקת לזה אך לא מסוגלת מכל הסיבות הללו. 5. אני חייבת לומר לך שאת כ"כ צודקת בנוגע לכך שזה מקשה על חיי היום יום: אני עייפה כל הזמן, עצבנית ולעיתים לא מרוכזת בעבודה מה שמוביל לפאשלות ...... אני מרגישה שזה פוגע בי בחיים, אבל אין לי פיתרונות אחרים. אני מאמינה מבפנים שזו תקופה זוועתית אבל היא תעבור בסוף. כדי לעבור מכשול צריך לחוות אותו בחיים ואז החיים שאחרי הם "החיים שאחרי" אז אני מתנחמת בכך שזו תקופה שתחלוף, החלטתי לעצמי להתתגרש, לעזוב הכל והאושר יגיע, אין לי ספק. רק צריך זמן לחכות.... אני משתדלת להרגיע את המערכת המשפחתית הקטנה שלי, וכצעד ראשון עוברת לדירה שכורה - רק אני והילדים, שזה קצת יוריד מהלחץ והמתח שאני שרויה בו.... לגור עם ההורים זה לא קל. במיוחד שהם דאגנים מדי. ורואים הכל מולם, כל מה שאני עוברת, מה שהגרוש מעולל לי ולילדים, לא קל להם ולא לי. לעיתים הילדים סופגים הכל. אני רוצה שתהיה להם ילדות יפה ולא רבויית בעיות. תודה על ההקשבה והתמיכה. אוהבת, חגית 3.

אף אם נצא מנקודת הנחה שההסדרים הפורמליים אינם מתקיימים:

האם ניתן להגדיר ביקורו של אב במעון כהטרדה? ועוד מאיימת? האם ניתן להגדיר ביקורו של אב במעון כהפרעה? אולי ישנם פראמטרים קריטיים אחרים לסיפור? הייתכן כי המעון - החולייה היחידה המקשרת בין האב לילדיו - יהפך למוקצה או "אסור", ובמיוחד כאשר הגננת או המורה לא מתלוננות על "הפרעה" או "הטרדה"? ומה אם האם כה דאגנית עד כי תחליט אף היא לבקר את ילדיה מידי פעם במעון (ובמיוחד נוכח מקריי הזוועה של אלימות גננות כלפי חסרי ישע)? גם אז יחשב "הטרדה" .... "מאיימת"????

ירון, תגדיל ראש ותשים לב שמדובר פה במקרה שונה:

התייחסתי לכך שהוא לא רואה אותם בכלל ועד שהוא כבר בוחר לראות את הילד הוא עושה זאת דרך הגן, במקום וזמן לא מאימים..... אל תיקח את המילים בכלליות אלא בהקשר למקרה שלי......

אף אם נצא מנקודת הנחה (שוב) כי האב לא רואה את ילדיו כלל, האם

בכך שנאסור עליו לראותם במעון נייטיב עם הילדים או נגרום לנתק מוחלט, וכך נהרע עימם? זו שאלה הן פילוסופית והן פסיכולוגית (לא שאני מאמין בפסיכולוגים), כלומר, זוהי אחת מן הסוגיות שלדעתי לא צריכות להכנס בשעריו של ביהמ"ש - עם כל הכבוד הראוי. זו רק דעתי ... את לא חייבת להסכים. יום נעים וקריר

מורן ?

אני לא יודעת האם מבחינה משפטית יש משמעות לנושא ה-"בזדון" אבל לדעתי יש לתת את הדעת, כי נושא ההטרדה המאיימת קשור לעניין ה- "בזדון". משזה לא מתקיים אולי צריך לחשוב על מונחים אחרים לעשות בהם שימוש... ? אין לי תשובה בדוקה רק משתפת במחשבות. הסעיף הזה גרם לי לחשוב עד כמה הוא באמת אינו מתאים לדוגמאות של חגית ושל ירון עם השוני בינהם.

לב יקרה

לדעתי, קיימת בעייתיות לאמוד את הזדון של אדם בנוגע למקרה של חגית - מצד אחד ניתן לומר שהאב כן רוצה לפגוש בילדו, למרות שהוא לא עושה את זה באמצעות הסדרי הראיה אלא כשבא לו. מצד שני, מעצם זה שהוא מבקר בכל אימת שבא לו, פוגע בסדר יומו של הקטין - יש מן הזדון. אני חושבת שהכל תלוי בנסיבות העניין. שוב אחזור - במקרה של חגית אני חושבת שיש כמה צעדים שאפשר לנקוט לפני שנוקטים בצו הטרדה מאיימת.

מורן סמון, עו"ד


בן גור-כהן, סמון ושות' - משרד עורכי דין ומגשרים


מנהלת משותפת בפורום דיני משפחה וגירושין


_____________________________________


כתובת: רח' משה שרת 6 תל אביב 6209213


טל: 03-6966060


פקס: 03-6966040


מייל: moran@getonline.co.il


 


 

עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מתגרשים
בחר
בחר