מה הייתם עושים במקומי
היי אני חדשה כאן,
ומקווה שזה המקום אכן לשאול מתנצלת אם זה ארוך...
אני בת 28 נשואה מזה 5 שנים פלוס ילד
לאחר תקופה יחסית ארוכה של זוגיות במשבר
בעלי נאות לשתף פעולה ולשוחח.
לאחר ששיטח את דבריו אמרתי לו אם אני כל הדברים שציינת למה אתה איתי? בתחילה ענה לא יודע לאחר כמה דקות אמר אני חושב שבגלל הילד ששאלתי אם הוא רציני לגבי מה שענה אמר הוא שכן שהוא איתי 90% בגלל הילד ולגבי ה10% הנותרים לא ענה שאמרתי שזה מעט ענה שגם זה הרבה. יום למחרת התעקשתי לשוחח על שאמר, והוא היה קר ודיבר על כל כך שהבית לא מסודר, לפתע בכה ואמר ואני מצטטת "למה הבית שלי לא יכול להיות נקי? למה לא יכול להיות בית כמו של כולם? (אני רתוקה לכיסא גלגלים והוא מסרב לעובדת זרה) 3 ימים עברו ונראה שהוא משתדל ששאלתי אותו אם הוא מאמין שיכול להיות פה בגללי ב100% ענה שכן. עליי גם לציין שבעבר היחסית רחוק בשתי הזדמנויות שונות העיף עליי דברים בשעת כעס.
בתוך תוכי האשמתי את עצמי בכך. בעבר הצעתי לו ללכת ליועץ נישואים והוא סירב. אין בינינו כמעט סקס גם כאשר אני מנסה ליזום אין שיתוף פעולה.אני עדיין חשה אליו אהבה וגם רואה כיצד הילד מבקש ובוכה שרוצה את אבא שבעלי בעבודה.
אני חשה שעדיין הוא חש משהו כלפיי אך תשובתו עוררה תהיות אם אכן כך הדבר.
אני יודעת שהשלושה הימים האחרונים נראה שאכן הוא משתדל,
אך כך היה גם בעבר, והדברים חזרו על עצמם

אינני יודעת מה לעשות כל כך מבולבלת,
מה אתם הייתם עושים במקומי