האם להתגרש

נכון נכנסתי למצב ביודעין

נכון הצדק איתכם ניכנסתי למצב ביודעין ואני לא יכולה לשנות התנהגות זו או אחרת של הוריו של בעלי, נכון. אבל אני חיה עם בעל שלא מכבד אותי, לא אכפת לי שלא ידברו איתי, הם לא מעניינים אותי ואולי מטוב שילדיי לא יהיו בקשר עם חלאה כמו אביו. אבל מה שכואב לי זה - בעלי. בעלי שמצדיק את משפחתו, הוא הסכים להתחתן איתי למרות כל ההתנגדויות כי הוא אוהב אותי מאוד וכיון שאני חיכיתי לו חמש שנים שייסיים את הלימודים, אבל בתת המודע שלו הוא כנראה מרגיש שעשה להם עוול - ולזה לא הייתי מודעת לא ולא . אני לא מצפה שיפסיק לבקר את הוריו או ללכת לשם, אבל אני מצפה שיבין אותי. לדוגמא שאחיו התחתן (אחרינו) ניסיתי לדבר איתו חודש עם כך שיהיה קשה לי לבוא ולראות את הוריו מובילים את אחיו לחופה, הוא לא בא ואמר לי "לילך אם קשה לך אל תבואי אל תעני את עצמך, אני אקח את הילדים ואלך" הוא שכנע והפציר בי לבוא ואני בכיתי שם בלי הפסקה כמו מטומטמת ורציתי ללכת והוא אפילו לא אמר לי שם - "לילך לכי הביתה אל תתעני". זו הבעיה , זה הקושי. לילך

משהו נוסף

משהו נוסף ששכחתי לומר. אביו של אבי מתנהג כך וכולם מתייחסים אליו כאילו כלום לא קרה. האם מספקת את רצונותיו בשל חולשתה האישית. שאר האחים בקשר איתו ולא מנסים להפעיל עליו לחץ יותר. עכשיו נולדו לאחיו 2 בנות, אלו הנכדים החדשים היחידים בנוסף לילדינו ואני יודעת שאביו של אבי ייעשה הכל כדי לגרום לי להתעצב . שאלתי את בעלי- מה יהיה אם תלך אליהם ביום שישי בערב ואחיך יהיה שם עם אשתו ובנותיו לא יפריע לך שהילדים של אחיך שם וילדיך לא - אמר לי "למה זה צריך להפריע" אני מרגישה במערבולת בבקשה עזרה לילך

קראתי חלק מהמכתבים כאן.

לדעתי - יש כאן פיספוס אחד גדול. לאנשים ההם יש רגשות. ברגשות אין נכון ולא נכון. חלקם נכנעו לדרישות משפחת בעלך. זה נתון. את לא יכולה להילחם נגד זה. גם לא נגד בעלך. לפחות לא במלחמה גלויה ומוצהרת. אפילו אילו יכולת - הייתי אומר לך להמנע מזה כי המצב ביניכם רק יוחמר. כבר נאמר "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה". תחבולות זה לא רמאות. הכל חייב להיות כשר למהדרין. גם בכתובה הוא התחייב לכבד אותך יותר מאשר את גופו (תקראי. כתוב). הוא לא מקיים את חלקו - יש לך פתח. עד כאן מסכימים? יופי. כעת את צריכה לעבוד על עצמך ואולי לגשת לטיפול פסיכולוגי אישי. לא זוגי. אישי. המגמה - אסרטיביות ונחישות. הם לא רוצים אותך ואת הילדים? לא צריך. בעלך מעדיף אותם על פניך - שלמי באותה מטבע - בלי לדבר יותר מדי. למשל: שהם יכבסו לו. שהם יבשלו לו. שהם יבלו איתו. אל תייללי, אל תיגררי למגרש שלהם. העבירי את המשחק למגרש הביתי שלך. איך - זה תילמדי בטיפול. הוא רוצה ללכת לאיזה מקום יחד איתך? בשום אופן. שירגיש מה זה להיות לבד. הוא יעדיף את זה? אז ירדה המסכה. את רוצה לקנות משהו? לא להתייעץ איתו (אני מניח שעד היום התייעצת). הוא רוצה להתייעץ איתך? אין תגובה. הפני אותו אליהם, על משקל "ככה אתה רוצה? תאכל את זה עד הסוף". והכי חשוב - נגמרו הדמעות. גב זקוף וראש מורם. זה לא קל, אבל אם הוא יראה מעבר חד - הוא יתחיל לשים לב. ואם לא ישים לב - ירדה המסכה. במצב הנוכחי הוא רואה שלמרות הכל את משלימה עם זה והוא צריך להיות אדיוט ולא לרקוד על שתי החתונות. אל תתני לו לרקוד על שתי החתונות. הוא הולך לשם? שישן שם, שיאכל שם, שיכבסו ויגהצו לו שם. אולי אפילו שידברו איתו שם. את - דום שתיקה. אם הוא יתנהג אליך כמו אל סמרטוט ואת תקבלי את זה בהכנעה - את באמת סמרטוט (סליחה). אבל אם לא תתני לו לדרוך עליך, לא תשאר לו ברירה אלא לבחור - את או הם. אם הוא ישאל למה פתאום את שותקת, התשובה תהיה - ממילא אתה מקשיב להם ולא לי אז למה לבזבז מילים. את תדברי כשיהיה לך שותף לדבר איתו. זה לא המצב כרגע. קשה לי להסביר הכל על רגל אחת כאן. לכן את צריכה טיפול. ברצינות. אני יכול לספר לך מנסיון אישי. החוצפנית שנהגה לקרוא לעצמה "אשתי" הצליחה לגרור אותי לטיפולים זוגיים. הלכתי ובכל הטיפולים נוכחתי שהייתי אדיוט שעשיתי מעצמי סמרטוט (כן, כן, היום אני מודה בזה). מכל טיפול יצאתי יותר מחוזק ופחות ותרן. משהו זוגי לא יצא לי אבל סופו של התהליך - אנחנו מתגרשים סוף כל סוף. שנה טובה וחתימה טובה. אנוכי דיויד השני

נכון נכנסתי למצב ביודעין

נכון הצדק איתכם ניכנסתי למצב ביודעין ואני לא יכולה לשנות התנהגות זו או אחרת של הוריו של בעלי, נכון. אבל אני חיה עם בעל שלא מכבד אותי, לא אכפת לי שלא ידברו איתי, הם לא מעניינים אותי ואולי מטוב שילדיי לא יהיו בקשר עם חלאה כמו אביו. אבל מה שכואב לי זה - בעלי. בעלי שמצדיק את משפחתו, הוא הסכים להתחתן איתי למרות כל ההתנגדויות כי הוא אוהב אותי מאוד וכיון שאני חיכיתי לו חמש שנים שייסיים את הלימודים, אבל בתת המודע שלו הוא כנראה מרגיש שעשה להם עוול - ולזה לא הייתי מודעת לא ולא . אני לא מצפה שיפסיק לבקר את הוריו או ללכת לשם, אבל אני מצפה שיבין אותי. לדוגמא שאחיו התחתן (אחרינו) ניסיתי לדבר איתו חודש עם כך שיהיה קשה לי לבוא ולראות את הוריו מובילים את אחיו לחופה, הוא לא בא ואמר לי "לילך אם קשה לך אל תבואי אל תעני את עצמך, אני אקח את הילדים ואלך" הוא שכנע והפציר בי לבוא ואני בכיתי שם בלי הפסקה כמו מטומטמת ורציתי ללכת והוא אפילו לא אמר לי שם - "לילך לכי הביתה אל תתעני". זו הבעיה , זה הקושי. לילך

למה בכית שם?

את חייבת להיות פחות רגשנית ויותר עינינית..זה קשה אני יודעת אבל בעלך בדרכו המאוד מתחמקת כן מנסה לקרב אותך להיכן שהוא מרגיש יכול ולא פגיע מצד אביו. (לא מספיק טוב..אבל שווה משהוא..) ואת עכשיו..צאי מהמצב הרגשני ותהיה ענינית..יש דברים שאין ואי אפשר להיתפשר עליהם כמו יחסו של בעלך אליך. ויש דברים שניתן להניח להם בצד..לפחות בנתים. עשי סדר לא מתוך רגש מתוך מה באמת חשוב לך במסגרת מה שניתן. ואז עשי בחירה. תהיה שמחה בו ביחסים איתו בכבוד שהוא מחויב לתת לך ולילדיכם המשותפים. (כול אחד מקבל את שלו..אל דאגה..יש אלוהים והוא נותן בסדרים בסופם של תהליכים מסוימים) את עשי סדר איתו. ושימי בראש הרשימה את מה שחשוב לך הכי הכי. ליום זה רות סוף. לילה טוב..אולי אקום אם תובנות חדשות.(בתקווה.. בשבילי גם)

תודה רבה

ולילה טוב לכולכם

האם להתגרש

שמי לילך אני ובעלי נשואים 8 שנים . בעלי נישא לי בהיותי אם חד הורית לילדה בת 7 . נולדו לנו 2 ילדים נוספים . מאז חתונתינו ועד ליום זה אביו של בעלי מסרב להכיר בי כאשת בעלי, יש לציין שלא הגיע לחתונה והניא את אמו של בעלי מלהגיע והן את משפחתו, הוא אינו מכיר בי או בנכדיו ולא ראה אותם מעולם הבעיה שבעלי מנסה ל"רקוד" על שתי החתונות . מצד אחד הוא מבקר את משפחתו ונכנס לביתו של אביו, על עף הניכור ומצד שני הוא איתנו . קשה לי עם העובדה הזו ואני הגעתי למסקנה שאני רוצה להתגרש. למישהו יש עצה טובה בשבילי ? תודה לילך

שלום לך לילך. אל תתני לשום דבר ולאף אחד לתקוע טריז בינך לבין בעלך.

אל תאפשרי שמהשהו יחצוץ בינכם. אל תתני לזה לנצח. העולם לא מושלם וגם לא הוגן. לקיים זוגיות בעולם הזה זה אתגר, ויש לשמר את הזוגיות ולא לתת "לחוסר הגינות" של העולם להרוס אותה. בהצלחה.

לאדיק.

אני מבין מאיפה הדברים שלך יוצאים. אבל אני לא מסכים עם הקו. העולם לא מושלם ולא הוגן - צדקת. לקיים זוגיות זה אתגר - עוד יותר צדקת. יש לשמר את הזוגיות? לא בכל מחיר. לקיים את "העצמי" לא פחות חשוב ואולי יותר. לא לתת לחוסר ההגינות "של העולם" להרוס את הזוגיות? לא העולם הורס לה את הזוגיות. זו משפחת הבעל ושיתוף הפעולה שלו איתם. אין שום טעם לקיים את הזוגיות כשהמחיר הוא להיות הסמרטוט שלה. לא ולא. לא טוב לה בזוגיות הזו במצב הנוכחי. אני לא אומר שהם חייבים להיפרד. מה שאני כן אומר זה שהיא צריכה לחייב אותו להחליט מי באמת המשפחה שלו. איפה המקום שלו. איפה הבית שלו ואיפה האנשים שהוא אוהב. אם זו היא והילדים - נא להתנהג בהתאם (ואני בטוח שכולם כאן מבינים את כוונתי ב-"בהתאם"). אם זה הם והשגעונות - סלאמאט. אבל שהוא ירקוד על שתי החתונות כאשר היא והילדים משלמים את המחיר - בשום אופן. לכן אמרתי שקודם כל היא חייבת לטפל בעצמה, לשים לרגע את הזוגיות בצד ולעבוד על ההתנהגות שלה ועל התיפקוד שלה בסיטואציה הזו (ואולי בכלל. אני לא מכיר את האישיות שלה). אין חוכמה להילחם בטחנות רוח. דון קיחוטה דלמנסה לא ניצח. אפילו לא בדימיונו. בטח לא במציאות. שנה טובה וחתימה טובה. אנוכי דיויד השני

דיויד

כמה שדברייך נכונים אתה צודק אני באמת צריכה לעבוד על עצמי ואני מנסה תאמין לי. אבל אני עצובה כל כך , בתוך תוכי . הצעתי לבעלי ללכת לייעוץ זוגי והוא הסכים, וזו כבר התחלה טובה אולי אם צד ג' יסביר לו איך אני מרגישה הוא יבין טוב יותר. אני מקווה שזה יעזור המון תודה לילך

דיויד

רק עכשיו ראיתי את התגובה הנוספת שלך באשכול אני חושבת שאתה ממש צודק אני צריכה ללכת למטפלת לבד. האמת - אני עושה בדיוק מה שאתה אומר, אני לא מתנגחת אלא מגלה קרירות ממשית ביחסים, ולא מונעת ממנו לעשות כלום - כי הרי אם לא אכפת לו שזה כואב לי, לא זו שאני צריכה להתחנן על נפשי. המון תודה לילך

לאדיק.

אני מבין מאיפה הדברים שלך יוצאים. אבל אני לא מסכים עם הקו. העולם לא מושלם ולא הוגן - צדקת. לקיים זוגיות זה אתגר - עוד יותר צדקת. יש לשמר את הזוגיות? לא בכל מחיר. לקיים את "העצמי" לא פחות חשוב ואולי יותר. לא לתת לחוסר ההגינות "של העולם" להרוס את הזוגיות? לא העולם הורס לה את הזוגיות. זו משפחת הבעל ושיתוף הפעולה שלו איתם. אין שום טעם לקיים את הזוגיות כשהמחיר הוא להיות הסמרטוט שלה. לא ולא. לא טוב לה בזוגיות הזו במצב הנוכחי. אני לא אומר שהם חייבים להיפרד. מה שאני כן אומר זה שהיא צריכה לחייב אותו להחליט מי באמת המשפחה שלו. איפה המקום שלו. איפה הבית שלו ואיפה האנשים שהוא אוהב. אם זו היא והילדים - נא להתנהג בהתאם (ואני בטוח שכולם כאן מבינים את כוונתי ב-"בהתאם"). אם זה הם והשגעונות - סלאמאט. אבל שהוא ירקוד על שתי החתונות כאשר היא והילדים משלמים את המחיר - בשום אופן. לכן אמרתי שקודם כל היא חייבת לטפל בעצמה, לשים לרגע את הזוגיות בצד ולעבוד על ההתנהגות שלה ועל התיפקוד שלה בסיטואציה הזו (ואולי בכלל. אני לא מכיר את האישיות שלה). אין חוכמה להילחם בטחנות רוח. דון קיחוטה דלמנסה לא ניצח. אפילו לא בדימיונו. בטח לא במציאות. שנה טובה וחתימה טובה. אנוכי דיויד השני

לדוד שלום. שיחה ביני לבינך

יכולה לגלוש ולהתפתח באפיק הפילוסופי אפילו. זה לא ישרת את לילך. לכן ברשותך, בוא נשאיר את בימת הפורום למען אלה שמחפשים עזרה ואף מזור לבעיות המכאיבות שלהם. בכבוד רב. אדיק.

ואם תשים לב....

זה בהחלט שירת אותה. ראה תגובותיה. היא לוקחת את דברי לגמרי ברצינות ולפי מה שהבנתי ממנה היא גם תיישם אותם, כך שזה לגמרי לא פילוסופי אלא הפנייה ממשית "למען אלה שמחפשים עזרה ואף מזור לבעיות המכאיבות שלהם", כדבריך. אני לא יכול לעזור בנושא הנדון אבל מנסה לעזור בהפנייה לאפיק שבו היא תקבל סיוע מקצועי וראוי. ואם נראה לך שהדברים לא ראויים להיאמר/להיכתב ולא שווים תגובה - אל תגיב. שנה טובה וחתימה טובה. אנוכי דיויד השני

שלום דוד.

כל עזרה מבורכת. אני לא שללתי שתענה לה ותתרום לה מהידע והניסיון שלך. על זה צריך להתמקד. לתת תשובה לפניה ראשונית בפורום. ולא להוסיף תגובה על תגובה על תגובה ..... זה פשוט מתרחק מעצם העניין. מבחינתי לילך היא הכתובת לענות, לא אני. כל טוב.

האם להתגרש

שמי לילך אני ובעלי נשואים 8 שנים . בעלי נישא לי בהיותי אם חד הורית לילדה בת 7 . נולדו לנו 2 ילדים נוספים . מאז חתונתינו ועד ליום זה אביו של בעלי מסרב להכיר בי כאשת בעלי, יש לציין שלא הגיע לחתונה והניא את אמו של בעלי מלהגיע והן את משפחתו, הוא אינו מכיר בי או בנכדיו ולא ראה אותם מעולם הבעיה שבעלי מנסה ל"רקוד" על שתי החתונות . מצד אחד הוא מבקר את משפחתו ונכנס לביתו של אביו, על עף הניכור ומצד שני הוא איתנו . קשה לי עם העובדה הזו ואני הגעתי למסקנה שאני רוצה להתגרש. למישהו יש עצה טובה בשבילי ? תודה לילך

למה?

בעלך לא התגרש- *לא ממך *לא מאביו בעצם,למה להתגרש?

נבון יקר

נבון , אם קראת את כל השרשורים למינהם - אז יש שם הרבה דברים שמפורטים בנושא. הבעיה העיקרית היא ביחס של בעלי לענין הניכור של אביו. בעלי למעשה מעריך מאוד את אביו ואומר שהוא אבא נפלא, וזה מאוד לא מסתדר עם העובדה שהוא לא מקבל אותי ואת הילדים. אני באמת לא יכולה לשנות את אביו של בעלי אך קשה לי לחיות עם מציאות כזו. לילך

האם להתגרש

שמי לילך אני ובעלי נשואים 8 שנים . בעלי נישא לי בהיותי אם חד הורית לילדה בת 7 . נולדו לנו 2 ילדים נוספים . מאז חתונתינו ועד ליום זה אביו של בעלי מסרב להכיר בי כאשת בעלי, יש לציין שלא הגיע לחתונה והניא את אמו של בעלי מלהגיע והן את משפחתו, הוא אינו מכיר בי או בנכדיו ולא ראה אותם מעולם הבעיה שבעלי מנסה ל"רקוד" על שתי החתונות . מצד אחד הוא מבקר את משפחתו ונכנס לביתו של אביו, על עף הניכור ומצד שני הוא איתנו . קשה לי עם העובדה הזו ואני הגעתי למסקנה שאני רוצה להתגרש. למישהו יש עצה טובה בשבילי ? תודה לילך

"על כן עזב איש את בית אביו ואימו ודבק באישתו....והיו לבשר אחד"!!!!!

מוכר לך? על זה בדיוק הענין!!!! אסור לאיש לשמוע בקול הוריו אם מדברים/מרחיקים/דוחים. את האישה שנשא!!!! לפני החתונה אם ניסו להניא אותו מילא. אבל לאחר החתונה??? אסור בתכלית האיסור!!! ואם כן אסור לשמוע להם ואם הם גורמים למחלוקת רשאי לא לקיים בהם כיבוד הורים!!!! תיראי עד לאן הדברים מגיעים!!! קחי החלטות!!! הפסיקי לבכות!!!! ועכשיו יאללה מלחמה על שלמות ביתך---בלעדיהם!!! בכי טוב לפורקן אבל די לרחמים עצמיים.(סליחה) דיויד צודק! זה הזמן להיות אסרטיבית!!! ולבנות את ביתך בחכמה. כמו שנאמר:"חכמת נשים בנתה ביתה"... בהצלחה!!!

"אין גם.."

אני חייבת לומר לך, שחלק גדול ממה שאני עוברת עכשיו זה בגלל המשפחה שלו. הכל תלוי בבעל. עד כמה הוא אטום לשמוע מהמשפחה על אישתו. ועד כמה הוא חלש אופי ושומע.
עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מתגרשים
בחר
בחר