עיזרו לי בבקשה

עיזרו לי בבקשה

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהןגם לפני שנודע שהוא עקר. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על רקע הבדלי תרבות ופיצוצים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתנהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג`יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו ותפיסותיו ועם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין ``נורמלים בראש`` שהם גם ללא ילדים ותרומת זרע לא באה בחשבון. מעבר לזה : מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

תשובה לחמודה

היי, מכירה מאוד מקרוב את מצבך. בעלי גם כן , סבל מעקרות ועקב כך עבר ניתוח זהה לבעלך. ובעלי,לצערי , העביר אותי סבל רב באלימות נפשית ללא קשר לעקרותו. עקב מצב הפוריות , עברתי תקופה ארוכה מאוד,לאחר הניתוח , כמה וכמה סדרות של טיפולי פוריות ,שלא צלחו. לאחר כ-4 שנים נזקקתי להפוגה מכל זה , ולקחתי פסק זמן , בפרק זמן זה נקלטתי להריון ספונטני וילדתי . האלימות הנפשית לא פסקה , במשך השנים רק החריפה ,ההבדלים לא הטשטשו בין השנים, אלא רק החרימו. אפילו שהואשמתי שנלחמתי להביא ילד לעולם כדי לרושש אותו.... כיום,אנו נמצאים במאבק גרושים מגעיל עד מאוד. השאלה- האם היה שווה ללדת ילד שיחווה את המצב המלוכלך ? האם ילד צריך לשמוע את אביו מקלל ומגדף את אימו? ומנגד - האם היה שווה ללדת ילד מגבר שהתחתנת איתו באהבה גדולה ונלחמת בשביל שניכם להביא לעולם את הדבר הכי יקר בעולם? הילד שלי הוא העולם שלי. הילד שלי הוא הנשמה שלי . את לבד צריכה להחליט מה הדבר הטוב ביותר בשבילך. האם יש לך הכוחות הנפשיים להתמודד עם האלימות הנפשית והאם יש לך את הכוחות הפיזיים להתמודד עם הטיפולים? זה קשה . קשה מאוד .אני יודעת. מאחלת לך את הכי טוב בעולם

את כנראה לא תאהבי את מה שיש לי לומר.

נתחיל מזה שאת מחפשת ערבויות. אז ערבויות אין לשום דבר. נמשיך בזה שיש ביניכם הבדלי תרבות שנראים ענקיים לפי מה שאת מתארת. אדם לא משנה את עורו. שנאמר: היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? אין דבר כזה. לדעתי טיפול יכול לעזור רק במקום בו כולם מבינים שיש בעיה ורוצים לפתור אותה. לפתור זה לא לשנות את האחר אלא להשתנות ביחד. לא נראה לי שזה יילך אצלכם. רק קחי את דברי בערבון מוגבל כי הכל מתבסס על מכתב אחד שלך. שום פסיכולוג שמכבד את עצמו לא היה מסתפק בזה. הוא עקר? אם הניתוח לא יעזור, היום יש טיפולים שיכולים לעקוף את הבעיה. אבל את לא מוכנה לעבור טיפולים. אז למה את בעצם מצפה? יותר מזה, תיסכולו על העקרות וכעסו על חוסר הרצון שלך לעבור טיפולים ינחתו לך על הראש מצידו ומצד בני משפחתו כמו סלע של 10 טון במקרה הטוב. הם יוציאו את זה עליך - ובגדול. הם יאשימו אותך בכל דבר. במקרה הקיצוני אולי אפילו יגידו שאת גרמת לו לעקרות. אני לא יודע מי הם ומה הם אבל לא מן הנמנע שיגידו שהטלת עליו קללת עין הרע. כשאנשים נותנים דרור למחשבות הרעות וללשון - אין גבול. לזה את מוכנה? לא נראה לי. גיל 37 זה לא הרכבת האחרונה. אם תבחרי לצאת מהסרט הזה - יש זמן. גם יש הרבה דגים בים. נוכלים יש בכל גיל ובכל מקום וצריך להזהר מהם תמיד. אין שום דבר מיוחד בגיל 37. ואם יש ביניכם פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתנהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בך - התשובה לא ברורה לך? אין "נורמלים בראש"? ידוע. גם אין נורמליות כאלה. אני מכיר כמה נשים שבחרו מכל מיני סיבות שלא לקשור את חייהן עם גבר והלכו על תרומת זרע. נכון לעכשיו - יצא לא רע. אבל זה בסיטואציה שלך איתו בלתי סביר. רק אם תחליטי לצאת מזה. האמת? זה מה שנראה לי שייצא בסוף. שנה טובה. אנוכי דיויד השני

לחמודה

היי חמודה, צריך לחלק את ההודעה שלך לשניים. א. בעיית האלימות ב. בעיית העקרות. גבר אלים מילולית או פיזית - הוא גבר אלים. ונשאלת השאלה, האם כדאי להשאר עם גבר אלים? זה שהוא עקר, זו בעיה. אבל במסגרת של זוגיות בסיסית טובה, אינה צריכה להוות שיקול לפירוק קשר. נהפוך הוא: כאן נאמדת כוחה של זוגיות. בפורום הזה, אף אחד לא יקח במקומך את ההחלטה - האם להתגרש או לא. את צריכה לשבת עם עצמך ולחשוב טוב טוב - ולשים על מאזניים - כמה טוב יש לך בקשר הזה - כמה רע יש לך בקשר. איפה שיש יותר טוב - נשארים - ולהיפך. החיים הם לא קלים. הליך הגירושין הוא דבר נורא. מי יתן ותגיעי להחלטה הנכונה בחייך, שתוביל אותך לדרך של הצלחה שלווה ואושר. שנה טובה. בטי.

שנה טובה לך חמודה

קראתי את דברייך והזדעדעתי, אני יכולה להבין את הכמיהה לילד אבל לא בכל מחיר. אלימות מלולית/פיזית היא נוראה ולהביא ילד לעולם שזו המציאות שבה את חייה זה נורא שבעתיים. גם אני הייתי נשואה לגבר (לטעמי עם בעיה נפשית) שהתעלעל בי מילוית ויש לנו ילדה משותפת ובחרתי בזמנו להביא ילדה לעולם בידיעה שיש סיכוי לא מבוטל שאתגרש. למרות שבחיים לא הייתי מוותרת על הילדה שלי, אני עדיין ממליצה לך להתגרש ולא לבזבז את המעט שנותר לך על להביא איתו ילד. רק העקרות עצמה וטיפולי הפוריות מספיק קשים נפשית שלטעמי לא תצליחי לעמוד בזה. מה יהיה אם לא תצליחו ותבזבזי את מעט הזמן שנותר לך להפוך לאמא, מה אם תשמיני מהטיפולים ותראי לא טוב, האם זו תהיה סיבה מבחינתו להתעלל בך? בשביל לעבור טיפול פוריות משותף בני הזוג צריכים להיות כעזר כנגדו, לתמוך ולשתף פעולה ולך אין את זה.מספיקה עקרות פיזית להתמודדות, לא צריך גם "עקרות נפשית" - זו משימה קשה מידי. לכן בגלל שאין ילדים הייתי בוחרת באופציה להתגרש והייתי בוחרת להכיר מישהו חדש/ או לחפש שותף להורות בזמן שנשאר. אל תבזבזי זמן מיותר, אל תתני לנשמתך לצלול לתהום- אל תקריבי את עצמך ואת ילדייך העתידיים. לכל אחד יש את הזכות לחיות באושר, לקום בבוקר עם חיוך ולא עם פחד/הרגשה רעה. צאי אל העולם - הוא יפה מסביב אל תשקעי במציאות בה את נמצאת כעת. מאחלת לך את כל האושר שבעולם, שנה טובה, אני פה אם תרצי להתייעץ שוב, מיכל

עיזרו לי בבקשה

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהןגם לפני שנודע שהוא עקר. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על רקע הבדלי תרבות ופיצוצים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתנהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג`יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו ותפיסותיו ועם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין ``נורמלים בראש`` שהם גם ללא ילדים ותרומת זרע לא באה בחשבון. מעבר לזה : מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

שנה טובה חמודה

אני מאוד מבינה אותך ואת ההתלבטויות שלך ויחד עם זאת אני מאמינה שרק בידייך התשובה. את חייבת ללכת עם תחושות הבטן שלך. נשמע שיש לך הרבה שאלות וספקות לגבי הזוגיות שלך ואת מחפשת חיזוקים. מהנסיון שלי לא מומלץ להתערב בין בני זוג. מה שכן הייתי מייעצת לך, אם יש לך אפשרות, זה לשבת עם איש מקצוע שיעזור לך לעשות סדר במחשבות. איש מקצוע נאטרלי שיודע לכוון ולשאול את השאלות הנכונות. עד כאן לגבי הזוגיות. לגבי הבאת ילד לעולם, אני אישית חושבת, שכדאי לך לחכות קצת, לחכות עד שתגבשי דיעה לגבי הזוגיות שלך. נשמע שכרגע את לא פנוייה ריגשית להביא ילד. טפלי בנושא הזוגי במלא המרץ ואז תחליטי לגבי ילד. לא חייבים זוג כדי להביא ילד. מקווה שקצת עזרתי. צדף.

אני מקוה שיש לך נעלי ספורט...

כי את חייבת להתחיל לרוץ... אני לא מתכוונת לענות באופן סימפטי, כי באמת אכפת לי, וכואב לי, על נשים שעושות ויתור כל כך גדול על כבודן העצמי ולימים יש לכך השלכות על הערכתן העצמית(חיים ב"צעקות וקללות . היתעללות נפשית. ופערי תרבות"=פגיעה בנפש). את מתארת יחס משפיל ופערי תרבות שהם תנאים איומים למחיה וקל וחומר לגידול ילדים. בכתיבתך ניכר עלייך שאת שמרנית ,או שוהה בחברה שכזו -אך צריכה להיות הבנה מצידך שבתנאים הללו יש מקום לערוך שינוי תפיסתי ולקבל פשרות מסוג שונה כגון: הבאת ילד במסגרת אחרת :לבד/או בהסכם עם בן זוג למטרה זו בלבד .או גרוש עם ילדים שיהיו גם עשרה,אינני מבינה איך אפשר לפסול נישאין לאדם טוב על רקע היותו הורה ולהעדיף אדם שלהגדרתך מתעלל בך נפשית רק כי הוא רווק ו"נורמאלי בראש" (מה שלא ממש עולה מהמעט שכתבת)כפי שאני רואה זאת את מתלבטת בין אדם עם תפיסות שונות משלך ופערים שהינם קרקע פורייה לגרושים עתדיים שהבאת ילדים עימו עלולה גם כך להיות סאגה ארוכה ולא מהנה במיוחד ,לבין שמירה על קודים חברתיים . עלייך להבין שאת עשויה לערוך ויתור עצום כדי להראות בעלת משפחה 'נורמאלית' כאשר את יודעת שב ד' אמותייך אין זה כך, והאופציה להיות גרושה + מאדם כזה אינה 'נורמאלית' יותר מהאופציות האחרות . מה גם שישנו סיכוי וגם אם קטן. למציאת בן זוג ראוי יותר ללא ילדים-אם זה 'בל יעבור' מבחינתך. כל כך הרבה פשרות וויתורים ,ובעבור מה? ברור לי שאת לא נואשת -כי את מעלה זאת ולא משלימה עם הדברים .איזרי כוחות פני ליעוץ .תתקדמי. ממני ליבנת
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: forumbot
עבור לפורום:
מתגרשים
בחר
בחר