חושבים על גירושים

אז הרי החדשות ועיקרן תחילה: לא. והרי החדשות בפירוט: לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אחד הדברים ביצירת זוג חדש (מה שקורין חיי זוגיות) הוא: להתאים את ההרגלים. החלק הכי קשה בחיי אדם הוא לשנות הרגלים. אז אם את תתעקשי על החיים כפי שאת מבינה ומכירה אותם ומנגד הוא יתעקש על חיים בצל הדת כפי שהוא מכיר ומבין אותם - אין סיכוי לשינוי. חייבים להפגש באיזה שהוא מקום. אבל זה יקרה עם כל אחד. אף אחד לא ירצה ללכת לפי ההרגלים שלך ולשכוח את כל ההרגלים שלו. זה מזכיר לי בדיחה. אחד בא לאבא של מי שהולכת להיות אשתו. האבא אומר לו: אל תצפה מבתי שתשכח ביום אחד את כל ההרגלים הישנים שלה. טוב - עונה הבחור - מתאים לי. שתמשיך לקבל דמי כיס מאביה. מה זאת אומרת שאת מתקשה עם המנהגים והאיסורים. המינהג והאיסור הוא רק תירוץ לזה שאת לא מוכנה להפרד מההרגלים הישנים שלך. אצלו זה המינהג והאיסור. אצל מישהו אחר תגידי שאת מתקשה עם משהו אחר. את חייבת להתגמש מאד. גם הוא. אבל תסתכלי קודם כל על עצמך. לא עליו. מה את מוכנה לשנות. לא מה את דורשת ממנו שישנה. אז גם מבעלך השני תגרשי אחרי שנה? מה זה? קפצונים? את אמורה לעשות מה שהבעל אומר? אולי לא בכל דבר אבל בהחלט צריך שיהיה לשיקול דעתו חלק בתוך שיקול הדעת שלך. זה לא הולך אחרת. לא איתו ולא עם מישהו אחר. לענין הדירה - חסרים פרטים. מהיכן בא הכסף לקניה? האם יש משכנתא? אם את רשומה או לא רשומה בחוזה - לא מעלה ולא מוריד. אז אם היא נקנתה במשותף ופחות או יותר כל אחד השקיע אותם משאבים - הדירה תתחלק. אבל אם אחד מכם שם 90% והשני 10%, אין הגיון שאחרי שנה תתחלקו חצי חצי. אחרת זו פרנסה לא נורמלית. להתחתן, להשקיע 10% מערך הבית, אחרי שנה להתגרש ולקחת חצי. לא מאמין שבית משפט כל שהו יכפה דבר כזה, למרות שאינני משפטן ולכן אי אפשר להוציא את זה לחלוטין מכלל אפשרות. לדעתי, אם כל המשאבים לרכישת הדירה באו ממנו ואת לא שמת גרוש - גם אם יש לך זכויות כל שהן - הן מעטות לדעתי. אם בימ"ש נוהג לפסוק אחתר (מנהלת הפורום מבינה בזה יותר ממני) אז סימן שהכברים בארץ נמצאים בצרה יותר גדולה ממה שחשבתי. שבת שלום. אנוכי דיויד השני.

אם בימ"ש נוהג לפסוק אחרת (מנהלת הפורום מבינה בזה יותר ממני) אז סימן שהגברים בארץ נמצאים בצרה יותר גדולה ממה שחשבתי. שבת שלום. אנוכי דיויד השני.

ביהמ"ש לא יפסוק לטובתך חצי מהדירה אם אכן לא השקעת בה כסף.וזה מידע אישי. רק אם עברו מספיק שנים שבהם הוכחת שהשקעת בדירה מכספך,לשיפוצים או לכל דבר אחר המראה ששניכם משקיעים לשם המשפחה או חיי זוגיות.כל זה רק באמת אם זה כך.לא פירטת מספיק בכדי לקבל תשובה אמיתית. ולעניין,אני לא כ"כ מבינה מה חשבת לעצמך ואיך תוכלי ל"וותר" או להתפשר" כי זו בעיה אמיתית ורק זוגות מעטים מצליחים בדרך הזו. בכל מקרה, בהצלחה.

מה שמשנה ימותר זה מאילו משאבים היא נקנתה. שנה טובה. אנוכי דיויד השני

אם נקנת הדירה לפני הנישואים מכספו של אחד הצדדים ואף נרשמה רק עליו - אין שום עילא לתבוע. אם נקנתה אחרי הנישואים ממשאבים של צד אחד ונרשמה על צד אחד, יש אילא לתבוע, על בסיס "אומד דעת הצדדים" שניתן להוכיח על חשיבה של שיתוף וחלוקה שאם לא כן היו כורתים הסכם שמסדיר את סוגית הנכס, משלא נעשה נפתח פתח לדרישות. בכל מקרה, נכס שנקנה לא רק מכספים משותפים, אין זה משנה על שם מי רשום הוא נחלק לפי החוק חצי חצי.... אלא אם הובהר אחרת. זו סוגייה משפטית שניתן לדון עליה בנושא של "נצטבר"... ברור שאחרי שנת נישואים לא "צוברים" 200 אלף $ יחד עם זאת השופט ידון ויצוק תוכן משפטי לעובדה שלא נכרת הסכם בנוגע לנכס. אם הנכס נקנה ממשאבים משותפים ונרשם על שם צד אחד, אין זה משנה כלל הוא נחלק. שנה טובה, תכלה שנה וקיללותיה תחל שנה ובירכותיה.