יש סרט: תיראו מי מדברת......
אז נתחיל מזה שבמקומות החשובים לי באמת (במישור האישי והרגשי) אני מקבל את כל התמיכה שבעולם. במוסדות הרשמיים אני גם מקבל אסמכתאות כתובות לזה, גם בכל מה שאמור לגבי צדק. אבל נשים את זה בצד לרגע, כי לא מקישים מהפרט אל הכלל.
מי שלוקח את "אמרי השפר" של כבוד המאסטרו דודו טופז כתיזה.... תבינו בעצמכן.
ולא, אני לא חושב שאני מקופח. ברמה האישית - המערכת הרשמית עשתה לי עד היום רק טוב (בכל מה שקשור לדיני משפחה לפחות).
אבל אני רואה את המקופחים האמיתיים כמעט יום יום. רק מה? יש מי שנוח לו לא לראות אותם ממטר. זה נכון לגבי העניים, זה נכון לגבי הנכים, זה נכון לגבי הקשישים, החלשים ושאר בעלי צרות. אז זה גן נכון למקופחים האמיתיים בתחום המשפחה. מה חדש?!
זה שאני הצטרפתי לנאבקים נגד אופי החקיקה, אופי השפיטה, ההתייחסות המשטרתית והלוחמנות הפמיניסטית, זה מתוך גישה עקרונית (שלא לומר את המילה המגונה אצלכן כנראה - אידאולוגית).
אילו היה צורך בשינוי שלי, עברתי דרך מספיק מוסדות רשמיים שהיו מראים לי את הצורך והדרך בשינוי או אף כופות אותו עלי. מה לעשות, זה לא קרה.
המילים והמנגינה לא נראות לכן? אל תקשיבו לשיר.
כל ההשמצות לא משנות את העובדות וחוץ מלתקוף אדם, לא ראיתי דיבורים עניניים. ומי בראש המדברות? זו שמגיבה כמעט לכל מכתב, תמיד מוסיפה ציונים והערות (כאילו היתה מורה). ממש קולה של השפיות בהתגלמותה. מזלי שהיא לא יכולה להעמיד אותי בפינה לעיני כל הכתה, כמו שעשו כשהיתי בבי"ס.
אין לי דבר נגד ביקורת. אבל ביקורת צריכה להיות עניינית בלי קשר על מי היא מועברת אלא על מה היא מועברת.
מי שמתענגת על "ירידה" על אחרים, השמצות ולגלוג, יבושם לה. מי שהיכולת לתת דרור לביטוים ולגישות כאלה מסבה לה תחושה עילאית - יערב לה.
ואם בגיבנים עסקינן - יש חנויות מצויינות למראות. אני ממליץ על מראות קריסטליות.
יום טוב.
אנוכי דיויד השני
,
אין הגיבן רואה את גיבנתו
,