ביסלי אורגני זה לא מספיק, מאמר של עוד מישהו החושב כי הוא לבד בעולם, שווה קריאה

ביסלי אורגני זה לא מספיק אתה, כן, אתה. אנחנו מדברים אליך. אין לך מושג כמה אתה מזהם את הסביבה. האור בחדר שבט אתה נמצא כעת מגיע מתאורה חשמלית או מהשמש? והאוויר - מקורו בחלון או במזגן? יש לך מכונית? וילדים? אוהו, אתה מפגע סביבתי של ממש. הסברים אצל אסף לויתן חגית כהן מאמר ממקור ראשון כשהיה בן שלוש וחצי, כלא חיפושית ונמלים בתוך כוס למשך לילה, במחשבה שעד הבוקר הנמלים ינושנשו. אך בזרוח השחרית, עוד בטרם יבשו צפרירי הטל, החיפושית היא שהיתה מכורסמת. הפעוט אחוז ההשתאות מיהר לדווח על מחקרו פורץ הדרך לשבועון הילדים 'פשוש'. אסף לויתן איננו הסביבתן היחיד שבעברו כילד טבע תלויה קופה של שרצים. אבל הוא היחיד, בישראל לפחות, שתרגם את מודעותו האקולוגית המפותחת לכדי כתיבת מדריך חובק-יומיום בשם 'ימים ירוקים'. בספר הזה הוא מייעץ לאזרח הישראלי כיצד לנהל את מישורי חייו – במטבח, בגינה, בשירותים, בדרך לעבודה וגם בעבודה עצמה - באופן כמה שפחות פוגעני כלפי הסביבה. "אפשר לנקות את כל הבית בחומץ ובסודה לשתייה, זה יוצא לא פחות נקי", הוא קובע בין השאר. למשמע הביטוי 'חיים אקולוגיים' מלבלבת בדמיוננו התמונה הבאה: אנו גרים בבקתת עץ, אוכלים ביסלי אורגני, ומרפדים את הילד בחיתול בד רב-פעמי (או לחילופין משחררים את הדרדק כליל ממשטר החיתולים, ופשוט מפזרים נסורת על רצפת הבית). על גופנו אנו עוטים בגדי פלסטיק, ניילון בשפה עממית, שהרי ניילון אינו מצריך כביסה שאוכלת מים ומזהמת את האדמה בדטרגנטים. מובן שצימר-הקבע שלנו יהיה נטוע במרחב טבעי נדיב, ללא הרבה שכנים ברדיוס הראייה. אלא שבספרו מזים לויתן את תמונת הארקדיה הפסטורל-נאיבית. בשימוש בעץ, הוא מדגיש, יש לקמץ ככל הניתן, ובוודאי לא לבנות ממנו בית. לוחות תעשייתיים הם חומר הגלם האקולוגי, החסכוני והזול ביותר לבניית צל קורתנו; ההבדל בין מזון אורגני ללא-אורגני עשוי להיות קטן למדי, משום שגם מזון נקי מחומרי הדברה עלול לצמוח על קרקע מזוהמת – נתון שאינו בשליטתו של המגַדֵל; לגבי הגינה הפרטית, בארץ קמוצת-דונמים אנוכי מצדנו להפקיע לעצמנו מרחב מחיה מוגזם, ובהגדרה הזו נכלל כל בית צמוד קרקע, בעוד דווקא מגורים בגורד-שחקים הם מעשה ירוק אמיתי; ובעניין החיתולים, מוטב חד-פעמיים. "תהליך הכביסה של חיתול הבד מזיק הרבה יותר מהפסולת הבלתי-מתכלה", מסביר הסביבתן. בספרו מציין לויתן את אופציית "האסלה היבשה", שאינה דורשת מים (אין מדובר ב'שירותים כימיים'). נשמע טוב, אך בראיון הוא מבהיר כי מדובר בשירותים שמתאימים לגברים בלבד. ואם כבר להיכנס לשם, מוטב שיהיה זה בגלל בירה ולא בגלל משקאות ממותקים. "אני קונה רק בירה שחורה, כי הבקבוקים שלה עוברים שימוש מחדש – אין אפילו צורך למחזר אותם", אומר לויתן. בדירתו התל-אביבית חיכתה לי תאורה עמומה, כמו בבאר אפלולי במיוחד. האם אסף לויתן מבלבל בין ראיון לפגישה רומנטית? כנראה חשבתי את זה בקול רם, כי לויתן ענה פתאום שככה הוא תמיד, קצת בחושך, כדי לחסוך בחשמל. כל הפחם הזה, את יודעת. יש אנשים שרואים במחזיקי הגישה הסביבתנית תמהונים. כמו למשל הבחורה שהגיעה למכון הכושר שבו מתאמן לויתן. היא נכנסה לחדר המכשירים והדליקה אור, למרות שנכנס הרבה אור טבעי מבעד לחלונות הגדולים. לויתן שאל "בשביל מה להדליק?", והבחורה, מופתעת, ענתה לו "אתה יודע, ויהי אור וכל זה". הוא העיר "אבל חבל על החשמל". אז היא ענתה שמה אכפת לו, הרי מכון הכושר משלם. ומסכם לויתן את התקרית: "אנשים חושבים שמגיע להם. שאם חשמל קיים, מוכרחים להשתמש בו. שוכחים שכל כפתור מפעיל משאב". מה הציפיות שלך מהספר? "לשנות את העולם, כמובן. לחולל מהפכה". החלקה על הקרח אסף לויתן, 37, הוא ממקימי מפלגת הירוקים בארץ, כותב המצע שלה, ומועמד מטעמה לכנסת ולמועצת עיריית תל-אביב במערכות הבחירות האחרונות. בבחירות לכנסת ה-16 ניגפו הירוקים באחוז החסימה. "לא יכולתם לזייף קולות?", נזפתי בלויתן בשם כמה אלפי מתוסכלים שהטריחו עצמם לקלפי אך לא הצליחו להכניס לפרלמנט הישראלי אפילו אף או אוזן של פאר ויסנר, מס' אחת ברשימה.כיום פאר ויסנר והדס שכנאי, ירוקה מספר שתיים, הם חברי מועצה בעיריית תל-אביב מטעם שוחרי איכות הסביבה, יחד עם מרדכי וירשובסקי ואורנה בנאי. למה הארגונים הירוקים שקיימים בארץ לא מתאחדים ורצים יחדיו לכנסת, כדי שהאופק של ילדינו יהיה תכול יותר? "על איזה ארגונים ירוקים את מדברת? 'אדם טבע ודין' זה 4.5 אנשים. 'צלול' זה שלושה אנשים, והוא בעצם הארגון היחידי שמתפקד כארגון, כלומר עם תקציב ואג'נדה ברורה. אבל אפילו הוא לא הצליח בכלום. עובדה שחוות הדגים שהורסות את הריף באילת עדיין קיימות. "אין שום מלחמה אמיתית בין הירוקים ל'רעים'. הירוקים זה רק אני, ועוד איזה חמישה פעילים. המלחמה היא וירטואלית, מעל דפי העיתונים בלבד, כי אנחנו לא כוח. כל מה שאנחנו עושים זה להגיד משהו בעקבות איזה אירוע. הציבור חושב 'למה הירוקים לא עשו ככה ולא עשו ככה', אבל הלוואי שהיינו קבוצת אינטרס אמיתית, עוצמתית". לפני שש שנים, משנוכח כי אינו מצליח לקדם פוליטית את העניין הירוק, עזב לויתן את מקום עבודתו - שבשלב זה לא אגלה היכן הוא, כדי ששריקות הבוז לא ינקבו את הנייר חירורין-חירורין - ונרשם לתואר שני בלימודי הסביבה באוניברסיטת יורק שבקנדה ("עוזרים שם לפרימיטיבים מאינדונזיה וישראל, שהם לא משהו באנגלית"). הוא הספיק ללמוד שם סימסטר אחד, ואז, במסיבה לסטודנטים זרים שנערכה בטורונטו בערב המילניום, חשך עליו עולמו. לויתן: "כמו שאצלנו יש פיגועים, לקנדים יש 'בְּלֵק אַייס', אותו קרח דקיק ובלתי נראה שמצפה את האספלט לקראת חג המולד. המכונית שנסעתי בה למסיבה עשתה תאונה שגרמה לי פגיעת ראש קשה". במשך חודש היה במצב של צמח. אביו, חובש קרבי, התקשר מהארץ לבית החולים בקינגסטון כדי לשאול אם להביא איתו מישראל משהו שיוכל לעזור לבנו. הרופאים ענו "תביא כסף". הם התכוונו לסידורי הקבורה. השיקום היה מופלא אבל איטי. לויתן זוכר חודשים של כאב נוירולוגי, שבו אתה לא יודע אם הרגל כואבת או היד. בבית החולים הקנדי הוא טופל במסירות (כך מספרת משפחתו; הוא עצמו אינו זוכר דבר), ומשם עבר לבית לוינשטיין. כיום, למעט צליעה קלה, הוא נראה חסון למדי. אמנם המוטוריקה העדינה שלו נפגעה - הוא יכול לכתוב רק במקלדת – אך לויתן רחוק מרחמים עצמיים כרחוק הפיורדים מגבעתיים. "אני לא חולה, אני קצת מקולקל", הוא מחייך. "הבעיה העיקרית היא שאת רוב הדברים שנכנסים לשדה הראייה התחתון שלי, אני רואה פעמיים". אז אתה חושב שיש לי סנטר כפול? "לא, כי המוח שלי עושה תיקון תמידי למה שהעין רואה". גפן על מים אפורים עם 76 אחוזי הנכות הנוירולוגית שנפסקו לו, התקשה לויתן להמשיך להשתטח מתחת לדחפורים, ועל כן הקדיש את שנות הדה-תאוּניזציה השיקומיות לכתיבת המדריך 'ימים ירוקים'. נאמן להשקפתו כי על כל אדם להשאיר "טביעת אצבע אקולוגית" מינימלית, בנה לעצמו בית צהוב וקטן שתלוי על צלע גבעה בשומרון. המראה ציורי כל כך, ש'דיוקן' כמעט התפתה לשלוח לשם מאייר במקום צלמת. ארבעים מדרגות מובילות אל המבנה, כי לויתן לא רצה לגלח את ההר, כמו שנהגו שכניו ליישוב עץ-אפרים. את מעונו האקולוגי בנה בידיו כמעט, יחד עם פועל ערבי (ערש האינתיפאדה הראשונה). בין צדק לחוק, לויתן מעדיף לעתים את הקוטב הפיראטי. ביתו אינו עומד בתקן הבנייה המקובל כיוון שהדייר סירב כאמור ליישר את המגרש, אך מסביב לבית לא חסרות "מפלצות ישראליות טיפוסיות", כהגדרתו, קרי - בתים שגיהצו את השטח ללא נקיפות-היסוס, עם חללים ענקיים וחניות מרובות, שפריץ, קשתות ו"כל הזוועה הזאת". לויתן אינו מעוניין להשמיץ את שכניו, אבל מתקשה להתאפק. "אין שמץ של גישה ירוקה בעץ-אפרים", הוא אומר. "להפך, הצעד הראשון בבניית היישוב היה ישראלי-כוחני טיפוסי – קודם כל גילחו שלושה הרים כדי לבנות את הווילות בזול, ולמטה נשארה זרוקה כל פסולת הבנייה". מה הופך את ביתו לנאור יותר כלפי הסביבה? ראשית, לויתן מנצל את 'המים האפורים' (אלה שיוצאים ממכונת הכביסה וכיור המטבח) למילוי מכל ההדחה באסלה ולהשקיית הגינה. לצורך מחזורו של הביוב-לייט הזה נבנה מסלול צינורי ארוך, המאפשר למי הכביסה והכיור להספיק לעבור התחמצנות, שהיא סוג של טיהור. הבית גם פתוח לארבעה כיווני אוויר כדי לייתר את המיזוג, אם כי לא נרכשה מערכת סולרית כתחליף לחשמל. "זה יקר מאוד", מסביר לויתן. אבל כתבת בספר שלהיות ירוק זה לא יקר, ואפילו משתלם. "המערכת הסולרית היא אכן השקעה שמחזירה את עצמה לאורך זמן. במקרה שלי, התפשרתי". את הבית בעץ-אפרים מלפפות בחן גפנים, צמח שכמעט אינו דורש השקיה, ובמקרה הצורך מסתפק ב'מים האפורים' הממוחזרים. הגפנים נותנות צל בקיץ, ומהעלים הנושרים עושים קומפוסט. בקפריסין, נזכר לויתן, הזקנות משחילות צימוקים על חוטים ודוחסות אותם למעין 'נקניקים', שנמכרים בדרגות יושן שונות - כמה שבועות עד כמה שנים - בדיוק כמו יין. הגינון עשוי בטראסות, שמנצלות את התוואי המקורי של הקרקע. את הסלעים הגדולים וצמחי הבר הותיר לויתן במקומם. השכנים שלך רואים בך ובביתך הקטן קוריוז? "בוודאי. אני אהוד-לא-אהוד". הפואנטה, אם אפשר לקרוא לזה כך, היא שלויתן אינו מתגורר עוד בביתו האקולוגי למופת אשר בעץ-אפרים, אלא דווקא בשכונת המשתלה בתל-אביב, שרוב תושביה נוטים להסתגר בדל"ת אמות מזגניהם, ולרבים מהם יש רכבי שטח מבזבזי דלק. הבית הצהוב והקטן מאוכלס כיום על ידי אמו של לויתן, שהגיעה מקריית-אתא לסעוד את בנה בשנות השיקום מהתאונה, ובתוך כך התאהבה במקום ונשארה לגור בו. "לא צריך לגור בשומרון או בכפר כדי לנהל אורח חיים ירוק", מתנצל לויתן בתקיפות. "מספיק שכל אחד מאתנו יעשה משהו קטן – ישתמש בפחות שמפו וסבון, ויקפיד לקנות את הסוג שלצורך ייצורו לא נעשו ניסויים בבעלי חיים; יעשה שימוש חוזר בשקיות מהסוּפר; יצרוך פחות חשמל; יחמם את הדירה בגז במקום במזגן; או ישפץ רהיטים במקום לקנות חדשים. לאזרח הקטן יש המון כוח למזער נזקים סביבתיים. הבעיה היא שהוא לא יודע את זה, או שלא אכפת לו". את מכוניתו ודירתו התל-אביבית, הקרובה לאוניברסיטת מגוריו, קנתה לו חברת ביטוח קנדית בעקבות התאונה שעבר בטורונטו. על טופס הביטוח הרפואי הוא חתם זמן קצר קודם לכן בהיסח הדעת ממש, כחלק מהליכי ההרשמה השגרתיים לתואר שני באוניברסיטת יורק. "אם כבר להידרס, אז מוטב בקנדה ולא בהודו", הוא מפטיר בציניות. שכונת המשתלה דווקא מפורסמת במספר המטרדים הסביבתיים שבה - אנטנות סלולריות, קו מתח גבוה ואנטנה צבאית ענקית, ואם אין די בכך, היא גם נושקת למתקן של חברת החשמל. מצד שני, אפשר לראות את השתקעותו של לויתן בשכונה כמעשה ירוק ונאצל: אולי ככל שיותר אנשים חשופים לאותה כמות קרינה – כל אחד סופג ממנה פחות? הצינורות הלא-מקובלים את לימודי הסביבה שנקטעו בקנדה ממשיך כיום לויתן באוניברסיטת תל-אביב. הדוקטורט שלו יהיה כתב אישום חריף ומקיף נגד כל הגופים הציוניים, ממשלתיים ופרטיים כאחד, שמתעללים במעטפת החי (כולל ההומו-ישראלוּס) והצומח. "חברת 'מקורות' למשל אחראית לעשירית עד חמישית מתצרוכת החשמל בישראל, בגלל המסחרה הבלתי פוסקת שלה: היא מעבירה מים מהכנרת לאקוויפרים ולהפך, וחוזר חלילה. הכל כדי ליצור מנגנון מנופח ובזבזני שנותן להם כוח. מי שסובל אלו הסביבה ומשלם המסים. נחל כזיב הוא דוגמה למה שאנחנו מפסידים בגלל מדיניות השאיבה – מקורות שואבת אותו למעלה ולמטה, השאירו ממנו רק את האמצע. בירקון לא נשארה טיפת מים. למעשה, רוב נחלי הארץ כבר לא זורמים בשל השאיבה הנהוגה באקוויפרים". מה האלטרנטיבה? "להפסיק לשאוב את הכנרת לצורכי חקלאות! המוביל הארצי, שהיה בשנות השישים מפעל ציוני מחויב המציאות לכאורה, הוא כיום אסון אקולוגי. אי אפשר להתעלם מהנזק הנורא שהוא ואופן הפעלתו גרמו לכנרת. הייצוא החקלאי שלנו מתמחר את מרכיב המים כזול יותר ממה שהוא עולה לנו באמת. המחיר האמיתי כולל את עלות החשמל, את הנזקים הסביבתיים הכרוכים בשאיבת המים ובטיפול בהם, ואת אובדן הסביבות הרטובות הטבעיות". החברות עצמן לא בהכרח אשמות, אומר לויתן. פעמים רבות דווקא ועדי העובדים הם שגורמים נזק אקולוגי. מה הוועדים אשמים? כנראה אין להם מספיק מודעות סביבתית. "ההפך הוא הנכון. במקורות ובחברת החשמל יש מחלקות גדולות לאיכות הסביבה שמחזיקות מומחי סביבה מהשורה הראשונה, ובכל זאת החברות הללו דבקות בטכנולוגיות המזיקות. זה גם המצב במפעלי ים המלח. הם מחזיקים מחלקת איכות סביבה לתפארת, אבל זו אחיזת עיניים. בפועל הם מתנהגים כמו מדינה בתוך מדינה. הם יכולים לסנן את ים המלח, לייבש את הים, להרטיב את הים, מה שהם רוצים. מדוע הם אינם משקיעים בתיקון העיוותים הנוצרים בשטח השיפוט של המפעל – כל הצינורות והחפירות? הרי זה נכס תיירותי". רק בקושי מרסן לויתן את עשתונותיו כשהוא מונה את שאר אויבי הפאונה, הפלורה והאנוש בארץ. "המפעלים הוותיקים במפרץ חיפה גורמים תחלואה איומה, וזה ידוע, אבל גם יבואני הרכב אשמים. רכב פרטי הוא אחד ממקורות ההכנסה הגדולים של המדינה, שמרוויחה 100 אחוזי מס על כל רכב חדש. סביב הרכב הפרטי התפתחה תעשייה שלמה של ביטוח, רישוי, דלק, חלפים - וזו תעשייה שהורסת, לא בונה. "העיריות עושות הון מדו"חות וקנסות למכוניות. גם בתי החולים ובתי הקברות וחברות הביטוח עושים קופה על המכונית הפרטית. ה'פרייבט' מפרנסת עשרות אלפי אנשים, וזו תעסוקה לרִיק כי לא מייצרים כלום. אבל למשרד האוצר כל זה לא אכפת. כדאי לו שיהיו הרבה תאונות וכדאי לו שהרכב הפרטי יתקלקל הרבה. זו הסיבה לכך שהאוצר לא מעודד תחבורה אלטרנטיבית נקייה. הרי אי אפשר לגרוף רווחים ממערכת רכבות יעילה. בטורונטו כל משפחה מחזיקה 2-3 מכוניות, אבל משתמשים בהן בעיקר בחגים ובסופי השבוע, כי לצורך היומיום יש תחבורה ציבורית 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. גם המיסוי על המכוניות לא אדיר כמו בארץ. כאן הישראלי אומר לעצמו: מה, אחרי כל מה ששילמתי על המיסוי והביטוח, אני לא אסע באוטו לעבודה?" למה אתה רואה שחורות? הנה, הוחלט על מיסוי נמוך למכוניות מוּנעות גז. "אלו צעדים קטנים ומאוחרים מדי. השיפור הוא איטי לאין ערוך מקצב החורבן. המומחים צופים שתוך עשר שנים התחלואה בגוש דן שנגרמת מזיהום אוויר תהיה קשה ביותר. אנחנו דוגמה קיצונית למערב המטריאליסטי, ולצערי שִכללנו את המנגנון הזה אפילו יותר מארה"ב". ממש כתבת את 'הפרוטוקולים של פקידי ציון'. אתה באמת מאמין שמדובר בזדון פושע מצידה של המדינה? "בפירוש כן. צחי הנגבי מעסיק שורה של דוקטורים לאיכות סביבה, שמפיקים דו"חות ותרשימים והכל, אבל זה נשאר ברמת הבלה-בלה. איכות הסביבה מנוגדת לאינטרסים המיידיים של המדינה. וגם אם הממשלה היתה בעלת מודעות סביבתית גבוהה יותר, אני מפקפק ביכולתה לפעול נגד המשק המאורגן". 'המשק המאורגן' זה על משקל 'הפשע המאורגן'? "בפירוש כן". מה האוטופיה שלך, לחתור לקומוניזם? "להפך, להגביר את התחרות במשק. תחרות מאפשרת לציבור לבחור בחברות הפחות מזהמות. פואד בן-אליעזר הוא כמעט האויב מספר אחת של הסביבה, בגלל ההגנה שהוא מעניק למונופול של חברת החשמל. רק מפלגת ירוקים חזקה יכולה לשנות את זה". אז אתם משנסים כוחות לקראת הבחירות בעוד חודשיים וחצי? "נרוץ, אבל לא יהיה קמפיין גדול. נהיה עוד שקופית בין כל המפלגות הקיקיוניות, כמו 'עלה ירוק'. אלא אם כן יגיע פתאום איזה תורם פלאי". לויתן, אוהב דגים? לא מעט ישראלים רואים באכפתיות הסביבתית של לויתן מין תחביב אזוטרי, אולי אפילו טרחני וצדקני. העיתונאית גפי אמיר ('ידיעות אחרונות') למשל שאלה אותו למה בכלל צריך לעניין אותה שבמדינת גאנה נזרקו 60 אלף איש מבתיהם וגולחו אלפי דונם של יערות לטובת חפירת אגם מלאכותי הנדרש לתפעול מכרה אלומיניום (שמפיק אחוז אחד מצריכת האלומיניום העולמית). "עניתי לגפי: אם לא מעניין אותך הנזק הסביבתי המיידי והבלתי-הפיך, תחשבי על ההשלכות הגיאופוליטיות. הגנאים שהושלכו מהבית יגיעו לישראל ולאירופה כפועלים זרים". לא רק אפריקה מתעללת בקרום האנתרו-ביולוגי של כדור הארץ. "סין מפחידה אותי", אומר לויתן. "היא מניעה הכחדה של אלפי דונמים של טבע. בשנה האחרונה לבדה, היא בנתה על שטח שגודלו כגודל כל השטח הבנוי בארה"ב! יש שם סחיפת קרקעות מטורפת בגלל חקלאות נצלנית והרסנית, שכוללת למשל נטיעה בעונות לא נכונות. גם דרום אמריקה בצרות. הקונצרנים המערביים גילו שמאוד משתלם לגדל סויה בארצות טרופיות. האינדיאנים עושים מהסויה כסף, אבל מחריבים את ארצם". אז להיות צמחוני זה לעודד השמדת ג'ונגלים? "לא, הכל שאלה של איזונים. הסויה אחראית אמנם לבירוא יערות, אבל הבשר הוא מעמסה סביבתית חמורה לאין שיעור. בשר פירושו שטחי מרעה בזבזניים, תועפות של חשמל להקפאה, תרופות וטרינריות מזיקות לבריאות ומים בכמויות אדירות לשטיפת הרפתות, שלא לדבר על אקט השחיטה". לויתן מעריץ צמחונים, שלדעתו בולטים במוסריות שלהם על רקע חברה אולטרה-אגואיסטית ופוגענית. הוא עצמו התנזר במשך שנים מיונקים (בעלי זימים ממילא אינו אוהב), אך כיום הוא אוכל בשר משהו כמו פעם בחודש, "לא בטקס קבוע". בעיניו זאת לא צביעות. בני האדם, הוא אומר, מוגדרים כאוכלי-כל, כמו הדובים. וחוץ מזה המוטו שלו, המצוטט רצוא ושוב בספרו, הוא "מותר לצרוך בשר ומוצרי חלב וחשמל - אבל פחות. הרבה פחות". לגבי דגים יש ללויתן מִשנה היררכית: הכי אסור לאכול דגים מים סוף, כיוון שגידולם התת-מימי כרוך בהרס השוניות; אחר כך יש להימנע מדגי הים התיכון המזוהמים - "אני לא יודע מה דגי עכו שתו בטרם הגיעו לאנקול, וגם הדגים החיפאים במצב אנוש" (אפילו בית לווינשטיין כבר לא יעזור להם, כנראה); המסקנה היא שאם כבר דגים, אז רצוי מאוד מבריכות, שהן בבחינת "הנבזיות במיעוטה". אמנם בריכות דגים לא נשמע סקסי במיוחד, אומר לויתן, אבל זה ירוק יותר. הבריכות גם מחליפות את הבִּצות הארץ-ישראליות כתחנות הזנה לעופות נודדים. ישראל כמחנה ריכוז רק לפני שש שנים נאלץ לויתן לנסוע לקנדה כדי ללמוד אקולוגיה. היום, אין מכללה בארץ שלא תמצאו בה לימודי סביבה. האם הסביבתנות היא טרנד-מחמד של השכבות המבוססות? לויתן טוען שלאו דווקא. מניסיונו, גם בעיירות פיתוח נרשמת התעניינות. מי מלכלך יותר, עשירים או עניים? "עשירים צורכים יותר – חשמל, דלק, אריזות וכו'. מצד שני, עניים מתרבים יותר". אבל אם נצרוך פחות, אנשים יהיו מובטלים. "לא נכון. יש תעשיות עתירות כוח אדם שמפרנסות הרבה אנשים מבלי לפגוע בסביבה, כמו תעשיית היין. גם ענף התיירות, במיוחד אם הוא מכולכל בתבונה, ללא מרינות ושאר מרעין-בישין, מפרנס הרבה אנשים". במגזר הערבי, סבור לויתן, יש כשלים סביבתיים חריפים, ולא רק בגלל הריבוי הטבעי. "אנחנו, היהודים, מסתכלים בצורה רומנטית על הנטייה של הערבים 'לשוב אל האדמה', כאילו הם הירוקים האחרונים במדינה. אבל האמת היא שזה בדיוק להפך: הערבים נוטים לבנייה פרטית בזבזנית בשטח ובמשאבים, ומרבים בסלילה הרסנית. מעצבן אותי לשמוע את המנטרה ש'הבדווים צריכים לגור קרוב לאדמה'. אלה שאומרים את זה, שיראו איך במצרים בונים גורדי שחקים. ואני יודע כי הייתי שם שלוש פעמים. לעומת זאת בירדן, שגם בה ביקרתי, הבנייה נמוכה כמו בכפרים הבלתי חוקיים אצלנו בנגב. שמעתי שזה המצב גם בסוריה ובלבנון". אם כל אדם נוסף על הגלובוס הוא מפגע אקולוגי, אתה בטח בעד הגבלת ילודה. "בארץ זה נושא רגיש מאוד", עונה לויתן בזהירות. לו עצמו יש ילד בן שנה וחצי, ש'הוּפק' אחרי התלבטות מסוימת. "בהחלט לקחתי בחשבון את העובדה שכל אדם נוסף הוא עוד מעמסה על הסביבה'", מודה האב, שכבר הכין לפעוט צעצועי עץ אנתרופוסופיים. הוא מתפרנס מהדרכת טיולים, במיוחד טיולי עיר. אחיו, מדריך טיולים מקצועי, הכניס אותו לעסק. "דווקא את הטבע העירוני קשה לי לראות. אני רואה עמודי חשמל". אם יש משהו שמרגיז אותו בארץ אלו תורְני החשמל. על כך נסב המאבק הנוכחי של מפלגת הירוקים, שבה הוא עדיין פעיל. "מילא שאין עמודי חשמל בטורונטו ובציריך – זה נראה לנו טבעי, כי מדובר במדינות מתקדמות. אבל מה נגיד על ורשה, שנקייה מעמודי חשמל למרות שנבנתה חאפ-לאפ אחרי שנחרבה עד היסוד במלחמת העולם השנייה? אפילו בבולגריה לא קיימים המראות הנחשלים האלה של עמודים. ואצלנו - עמודי חשמל עד הרי אילת המדהימים". מה הם מפריעים, חוץ מהבעיה הנופית-אסתטית? "העמודים האלה פולטים קרינה אלקטרומגנטית. לאורך הכביש הראשי לאשדוד למשל אפשר לראות לפחות שלוש (!) שורות של עמודי חשמל – החדשים, הישנים, העוד יותר ישנים וכו'. כל זה תופס שטח מטורף של איזה עשרה קילומטרים מרובעים של אדמת חולות, שהפכה פתאום לאדמה של חברת החשמל. אלו לא עמודי חשמל – אלו עמודי נדל"ן. רק ביפן ובמצרים ראיתי עמודים בהיקף כזה. איך הישראלים מסוגלים לגור בארץ דמוית מחנה ריכוז?" אולי יקר מדי לעבור לכבלים תת-קרקעיים. "חברת החשמל מרוויחה מיליארדים, וחוץ מזה - לטווח הארוך מאוד משתלם לטמון את כבלי החשמל באדמה. השיקול כאן, בדומה למה שקורה ב'מקורות', הוא ניפוח המנגנון לצורך צבירת כוח והשתלטות על שטח". מאכילים אותנו צדפות לויתן הוא חסיד גדול של נסיעה ברכבת. את האוטובוס הישראלי הוא מחבב הרבה פחות. "דן ואגד עושות לאזרח 'גרין ווש' (green wash), כלומר מראית עין של התנהלות ירוקה. הם צבעו כמה אוטובוסים בירוק ומחזיקים איזו שלישיית אוטובוסים ייצוגית ולא מזיקה יחסית בשם 'יורו 3' - ואנו אמורים לחשוב שהכל בסדר. חברות גדולות ומזהמות מומחיות בספינים של תדמית. הסמל של חברת הדלק הענקית 'שֶל' הוא צדפה, והיא מפרסמת בסי-אן-אן קמפיין עם בחורים ובחורות שרצים בשדות ירוקים. זה גרין ווש קלאסי". האוטובוס העברי מעצבן אותו גם משום שהוא תלוי מיזוג, לאחר שבמשך השנים נעלמו ממנו החלונות, והוא הפך למין אוטובוס תיירים. אצלנו גם לא מופעלים night busesכמו בלונדון – כלומר מיניבוסים המחליפים את האוטובוסים, ובלילות מכסים כמו עכביש את כל הצירים המרכזיים במטרופולין, במקום לנסוע במסלולי יום נפתלים וארוכים. "אצלנו אין גמישות, תמיד אותו תִפלץ מזהם באותו מסלול בזבזני. מבחינת אוטובוסים, המצב אצלנו מזכיר לי את אלבניה, ארץ לובשי הסמרטוטים", אומר לויתן, שביקר באלבניה אי שם בשנות העשרים (שלו, לא של המדינה). עוד טוען אסף לויתן כי עמיר פרץ פעל בזמנו לכך שהאוטובוסים יורכבו בארץ במקום בחו"ל, אף כי ההרכבה בארץ נעשית באיכות ירודה. לכן האוטובוסים שמיובאים לכאן מאירופה מרעישים ומזהמים פי כמה מאשר מקביליהם באירופה עצמה. ועדיין, למרות הביקורת הרעילה שארובות הדעת שלו פולטות לעבר דן ואגד, לויתן מודה שאוטובוס עדיף על מכונית פרטית. גם בנייני ההיי-טק מרוממים לו את הסעיף. "יש להם פוטנציאל להיות חכמים – להשתמש בבנייה תעשייתית במקום באבן, ולהכניס פנימה הרבה אור טבעי. במקום זאת, כל האורות דולקים בהם והמיזוג לא מכובה גם כשהעובדים הולכים הביתה". איך הוא מסביר את חוסר האכפתיות? "זאת גישה אמריקנית שאומרת 'אין דבר כזה, אקלים'. מתנהגים כמו מיקרוקוסמוס, ולעזאזל עם כל השאר". אילו בניינים בישראל קרובים לחזון הירוק? "מגדלי עזריאלי נהדרים", מפתיע אותי לויתן, "כי על שטח קטן פועלים הרבה עסקים, וכל זה קרוב לרכבת. הבעיה עם מתחם עזריאלי היא ביזוי התפיסה של הולכי הרגל. המדרכה מהאוטובוסים למגדלים צרה מאוד, על שולי הכביש ממש. "קריית הממשלה של מחוז המרכז, שממוקמת ברמלה דווקא, היא דוגמה להתנהלות פיקחית: לצורך הקמת הקריה לא 'נשרפו' עוד אדמות, אלא שופץ מבנה קיים במרכז העיר. שיפוצים זה בכלל דבר נהדר. זאת בניגוד לאזור ההיי-טק של באר-שבע, שנבנה בשדות על חשבון שטחים פתוחים, מה שגם אומר שהוא נגיש פחות לתחבורה ציבורית. באקולוגיה, כמו בחיים, רע גורר רע". האינטונציה של אסף לויתן מתקדרת עד מאוד כשהוא עובר לדבר על צומת ירקון. "כל הבנייה שם לא חוקית. זה חורבן אורבני, מה שקורה בצומת ירקון. הרשתות הגדולות שרפו את השדות מסביב והשתלטו שם על שטח פתוח שמרוחק מהעיר ומהרכבת. הם טוענים שהם מביאים פרנסה למאות אנשים. זו דרך מאוד מעוותת להביא פרנסה, ההשתלטות הפיראטית הפראית על שטחים. שלא לדבר על כך שמי שמתפרנס שם זה בעיקר קופאיות מסכנות, שעובדות בשכר עבדוּת". גם המתים לא זוכים, לדעתו של לויתן, למנוחה נכונה. הבעה צינית קלה, והנה זה בא: "בהר המנוחות בירושלים החליטו שהמתים חייבים להגיע בנוחות לקבריהם, על בסיס של פעם בשעה נניח, ולצורך כך הפכו את כל ההר למדורג ומבוּטן (מלשון בטון). פה ושם שתלו כמה עצים מסכנים שלא נותנים צל". אולי כדי להירגע מכל המחדלים, האטימויות והרשעויות, נוסע לויתן בסופי שבוע לקיבוץ לוטן, פנינת-חמד בדרום הערבה (שאליה מגיעים תוך 3,000 עמודי חשמל) אשר חרתה על דגלה אג'נדה ירוקה. הקיבוץ הזה הוא חלומו של כל רגיש-סביבתית: גם חקלאי, גם קטן וגם מספק איכות חיים גבוהה – והכל במדבר. 70 אחוזים מהפסולת המקומית ממוחזרת, וחומרים כמו צמיגים, פחיות משקה וקש משולבים בחומר היסוד לבנייה בקיבוץ – בוץ. את הבוץ מוצאים באזור באתרים של קידוחי מים ובזמן שיטפונות, והוא נאסף בחביות בבריכה מיוחדת. אין צורך לומר שהתושבים מגדלים ירקות, פירות וצמחי תבלין אורגניים, כולל גידולים בני-קיימא כמו תמרים. לויתן אינו צובע את היישובים הסביבתניים בוורוד היפואלרגני מתמוגג. בספרו הוא מפרט בדייקנות מה ירוק ומה לא ירוק בקהילות האקולוגיות בארץ, כמו הרדוף, כליל ויערי-גן. קיבוץ לוטן למשל שינה את פניה של סביבה בתולית כמעט, ובשל ריחוקו מריכוזי אוכלוסייה הוא מהווה מעמסה סביבתית מבחינת דלק לתחבורה וחשמל. המים שצורכים הלוטנים דורשים הולכה ממרחקים והובלה, והקיבוץ מחזיק פארק לצפייה ציפורים נודדות – פרויקט שנוי במחלוקת מבחינה סביבתנית. אנחנו על המפית כמה כנפי צפרדעים אפשר כבר לתלוש בתור ילד? כמה ניסיונות הכלאה בין נרקיס לקולרבי אפשר לעשות בתור נער? לויתן המתבגר החליט להרחיב את מוטת-השכלתו הסביבתית במדרשת שדה-בוקר, התיכון הראשון בארץ שהכין לבגרות בלימודי סביבה. משם המשיך לנח"ל, לדשדש באיזה ג'וב צבאי "לא ממש סביבתי". כמה שנים לאחרי השחרור היה קצת שחקן ואפילו רקד בלהקה של ליאת דרור וניר בן-גל, שאיתם הופיע פה ושם בחו"ל. בהמשךגר בניו-יורק במשך שנה. כשחזר ארצה הבין שעם חרדונים אי אפשר לקנות במכולת, ומצא את עצמו עובד בצד השני של המתרס, "אצל הרעים" - כמנהל מכירות בסלקום, לא פחות. שרקני הבוז מתבקשים להרגיע את שפתותיהם החמומות, שכן במקביל לעבודתו בתשלובת האנטנות היה לויתן חבר בארגונים כמו 'מגמה ירוקה' ו'פעולה ירוקה'. "בתקופתי הארגונים האלה היו יותר אקטיביסטיים", הוא נזכר בגאווה. "היינו נשכבים מתחת לדחפורים כדי לעצור את העבודות על כביש חוצה ישראל מול אלקנה". בסיכומה של היסטוריה, כידוע, ציונות האספלט ניצחה. לויתן מודע לכך שהירקרקות שלו רחוקה מלהיות טוטלית. לא רק שיש לו ילד, הוא גם נוסע לפעמים באוטו וגם יש לו מיזוג, רחמנא שלא נדע. אבל לדעתו, לא מוכרחים להיות פנאטים. כל אחד יכול לעשות ביומיום משהו סביבתי קטן. "אם למשל את מקבלת מפית במסעדה ולא משתמשת בה, אל תזרקי אותה. תשמרי אותה להזדמנות אחרת. הרי מפית זה עץ, הובלה, ייצוא. אפשר גם לשמור את הניילון של הסנדוויץ' במקום לזרוק. זה רעיון שיכול לתפוס טוב אצל הנוער", הוא מהרהר לעצמו באופטימיות. ******** כך תבנה בית ירוק * העיקרון החשוב ביותר בבנייה ירוקה הוא פחות לבנות ויותר לשפץ מבנים קיימים. * אם כבר בונים, אין הכרח להשתמש דווקא בחומרים ממוחזרים או בחומרים הניתנים למחזור - כמו עץ, קש, אבן או בוץ – שהם משאבים שארצנו כבר אינה משופעת בהם. מוטב להשתמש בבנייה מתועשת, כלומר בחלקי בניין מוכנים, טרומיים. היתרונות ברורים: אין צורך לשנע לאתר הבנייה בלוקים, מלט, חול, סיד ומים, על כל הפסולת שלהם. לקיר הבלוקים הוותיק יש יכולת מצומצמת למנוע חדירת חום או לבודד בית ממוזג. הוא אינו ידידותי לסביבה כי אחד ממרכיביו הוא החול, משאב טבע הולך ומתכלה. הקירות התעשייתיים, לעומת זאת, מבודדים היטב והולמים את התנאים האקלימיים. אין להירתע מן הדימוי השלילי של בנייה טרומית, הנובע בעיקר מהירושה העגומה של שנות ה-50, תקופת העליות ההמוניות. הבנייה המתועשת של היום איכותית וחסכונית, ומתאימה לישראל הדלה במשאבים טבעיים. * כשאין מסביב בנייה צפופה, כדאי שהחזיתות המוארכות של הבית יפנו לכיוון צפון-דרום, והצרות – למזרח ולמערב. זה נותן יתרונות אור וחימום טבעיים. * מבנה ריבועי חסכוני בצריכת אנרגיה יותר ממבנה מלבני. * בבתים משותפים כדאי להותיר חלל מפולש בקומת הקרקע, שדרכו יעבור אוויר קריר ויחדור אל הבית דרך הרצפה. מאותה סיבה יש להימנע מבנייה כזו באזורים הקרים. להקטנת שטח המגע של המבנה עם הקרקע יש עוד יתרון מלבד צינון: נותרים יותר פני שטח פנויים, וזה טוב לסביבה. * הגג הטוב הוא לאו דווקא שטוח או משופע, אלא גג כפול, כלומר – גג שטוח מתחת לגג נוסף, כגון רעפים, וחלל ביניהם. * הערבים שותלים שיחי גפנים כבר עם הנחת אבן הפינה לבית המגורים. גג של גפן נותן צל ופרטיות ולא נחשב, על פי רוב, לתוספת בנייה שיש לבקש בעבורה אישור מהעירייה. * אם בונים בלבני בוץ, ניתן להוסיף אל תערובת האדמה והתבן זבל אורגני המיוצר מהפרשות בעלי חיים כמו סוסים, חמורים וגמלים. לבני הבוץ הן חומר מבודד מצוין. * על המדינה לשקול בנייה במכולות: מתחילת שנות האלפיים מצטברות בעולם מדי שנה כמיליון מכולות שסיימו את תפקידן והן מהוות מטרד סביבתי ואקולוגי. לצורכי בנייה, השלד שלהן חזק מאוד: מכולה השוקלת כשני טונות יכולה לתמוך במעמס של כמאה טונות, והיא גם עמידה ברעשי אדמה ומאפשרת בניית בתי קומות מודולריים. כך תחיה חיים ירוקים * גז עדיף על חשמל כאמצעי חימום ובישול. אמנם הגז הוא מקור אנרגיה פוסילי בדיוק כמו הדלק, ולפיכך עתיד לכלות מן העולם, אך הוא מזהם פחות. * יש להימנע משימוש בחומרי הדברה ודישון תעשייתיים בבית ובגינה. קומפוסט ביתי שעשוי מסך כל הפסולת האורגנית של הבית – שאריות ירקות ופירות, עלים, קליפות ביצים, תה, קפה, אורז, פסטה, נייר, ואפילו שערות וציפורניים - הוא טבעי ובריא יותר לבני הבית ולסביבתו. * אין לקשט את הגינה בחומרים נדירים ומוגנים, כמו צדפים וחלוקי נחל. * עצי נוי קטנים, שרכים, דשא, פרחים וצמחי נוי אחרים הם מותרות. הגינה הישראלית צריכה להתבסס על העיקרון של צל, צל, צל. * יש להותיר פינות של צמחייה לא מטופלת בגבהים שונים למען הציפורים. * מוטב לאכול פירות בעונתם, ולא תפוזים של יולי-אוגוסט שבילו חצי שנה במתקני קירור מבזבזי חשמל, שטח ומים. * מים מינרליים – לא ממקור רגיש סביבתית (רמז לעין-גדי). * פולי קפה וקקאו נערמים במשך חודשים בשדות לחים או על רציפים מזוהמים של ערי נמל, ועל כן שורצים חרקים, פטריות וטפילים, מלבד הדשנים והתוספים. הקפה הנמס והשוקולד מכילים את כל הפולשים האלה. * מי שצורך דבש תומך בצורה עקיפה בתהליכי שתילה, ייעור ועידוד צמחייה. * צמצום אכילת הבשר יחסוך מיליוני טון של חיטה, וכן יביא לחיסכון ניכר במים ובאנרגיה. hagit@makorrishon.co.il

חיחולים אקולוגים

אני מוכרת חיתולים חד פעמיים אקולוגים מעולים עודפי יצוא 120 חיתולים ב-110 שח בדרכ מגיעים אלי להוד השרון אשמח לתת פרטים נוספים 050-2277234

אני לא משתמש ברכב. אין לי ויזה. לא טלוויזיה בכבלים ולא חיבור לאינטרנט 

גר בתל אביב ממחזר ככל יכולתי וחי טוב.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
איכות הסביבה
בחר
בחר