גבירותיי ורבותיי- באמת אכפת לנו ממי שיישב לידנו באוטובוס בטיול פסח? אני כמעט בטוח שלא!

ולמה לא אתם בטח שואלים? לא כי אני מזלזל בכם חס וחלילה, אלא כי לעיתים רחוקות אנו עוצרים לרגע מהכל כדי לחשוב על המשמעות של ההתנהגות שלנו, ומה היא מבטאת משדרת ומשרתת. קחו לדוגמא את כל העצירות בדרך לטיולים- האם פעם חשבתם אם זה בסדר לעצור לקניות? אולי יש בזה משהו פסול? הרבה שכב"גים בהנהגה עובדים קשה כדי לסבסבד חניכים וגם את עצמם. אז מה כל זה שווה אם מתלוננים על המחיר אבל עוצרים לקנות בדרך הלוך וחזור איזה ארוחת ראנץ' (במקום להביא אוכל מהבית?) או שלא מתלוננים, אבל יש חניכים שמסתכלים בתאווה על החברים שלהם קונים והם רק יכולים לחלום על-כך. אז אולי זה משהו שנכון לוותר עליו, או שזה לא משנה? האם לדעתכם זה יכול להבליט את הפערים החברתיים בתוך הקכוצה, או שאין פה אי-נעימות וגם לחברים שאין לקנות לא מפריע ולא אכפת? ואני בטוח שלכם יש עוד דוגמאות שונות על איך אנו פועלים מתוך הרגל.

אני לא מבינה מה הסיפור...

בכל מקום יש כאלה שיש להם יותר וכאלה שיש פחות. למה תמיד אלה שיש להם יותר צריכים לסבול ולא להנות מכל הדברים. אי-אפשר להוציא חולצות, משלמים יותר ועכשיו גם אסור לעצור לאכול בטיולים?? אולי גם נבטל את המזנון בשבטים?

אצלנו באמת לא עוצרים לקנות עם חניכים

אבל מה הקשר למי ישב לידנו באוטובוס? זה עניין אחר לגמרי
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הנהגת ירושלים
בחר
בחר