טוב נו, לפחות ניסיתי....

מאז שהגעתי לפורום רבים וטובים המליצו לי לקרוא את "רשומות רומח הדרקון". בהתחלה הייתה לי רתיעה מפנטזיה באופן כללי (אני במקור חובבת מד"ב) אבל עם הזמן (ובעזרתה של ספריה טובה) התחלתי לקרוא גם פנטזיה. נהניתי מאוד מ"שושלת הרואים למרחק" וקראתי את "טיגאנה" הראשון. לפני שבועיים סוף סוף זכיתי להניח את ידי על "רומח" הראשון. בחדווה רבה נגשתי לקרוא ו... זה לא נדבק!!! אני ממש לא נהנית. קודם כל, הספר לא נהנה מ"אפקט הראשוניות, אצלי. הוא לא מחדש לי. במבחנתי זה עוד עולם, עוד מלחמה ועוד מינים חדשים של יצורים. כמו כן, יש המון דמויות שפועלות יחדיו מה שמביא לפחות בעיניי לכך שהן מאוד שטוחות. כל אחד מהם יכול להיות מאופיין במשפט יחיד. שלישית, העלילה מרגיזה אותי. הרבה דברים קורים שם במקרה וכתוצאה מטפשות של הדמות או בגלל שהן מאוד נוקשות, חייבות להתנהג לפי האיפיון שלהם כמו גדילן שדוחף את עצמו לכל מקום או סער שחייב תמיד להתנהג באצילות ואבירות.... וויס והיקמן מנסות להצחיק על ידי אינטראקציות שונות בין הדמויות. מה לעשות, עלי זה לא עובד. בנתיים אני תקועה באמצע ויש לי הרושם שאני לא אמשיך. בכל מקרה זו רק דעתי אז אל תקחו אותה באופן אישי. שני.

מסכים לחלוטין! מנוסח טוב מאד.

זו גם הייתה ההרגשה שלי. הסיבה שהמשכתי לקרוא ושאותי זה כן תפס במידת מה היא שנגליתי לספרים יחד עם זה שנחשפתי למשחקי תפקידים אז זה היה שוונג הדדי. אז אל תרגישי רע, יש רבים מאיתנו שלא ממש מתלהבים מהסדרה.

עלית כאן על סוד לא כמוס של הקהילה בארץ

רומח הדרקון הוא ספר מחורבן. פרט להתלהבות של לדמיין את גלגולי הקוביות ולראות את החוקים היבשים של מוד"מ קורמים סוג של עור וגידים, אין בספרים האלה דבר פרט לעצים שקיפחו את חייהם סתם. תישארי עם קיי. הוא עולה על כל ספר רומח הדרקון שהוא בעשרות רמות. ואפרופו - יצאו לא מזמן זוג ספרים חדשים שלו בעברית - "הפלגה לסרנטיום" ו"אדון הקיסרים". מומלץ.

למרות שאת טרילוגיית האגדות של רומח הדרקון ,לא היתה ממש כזאת

אני מניח שלרובנו יש אהבה לסידרה -יותר בגלל שהיא נוסטלגית , כמעט כולנו - אחד הספרים הראשונים אם לא הראשון היה ספרי רומח הדרקון ,וזה כבר נוסטלגיה - גם אני ניתקף רגעי געגוע ונוסטלגיה כשאני קורא את ספרי רומח הדרקון - ולכן קשה לי לומר דברים רעים עליו. את רוצה סידרה יותר מוצלחת - שלדעתי הרבה הרבה יותר מוצלחת - מחזור שער המוות - סידרה בעלת 7 ספרים מאוד מומלצת (במקביל ווס והיקמן דואגים לצחוק ולפזר עקיצות כל קוראי רומח הדרקון ,ואלו שלא קראו לא יבינו את זה) לדעתי האישית בכל הנוגע לרומח הדרקון - טרילוגית האגדות עשויה הרבה יותר טוב מאשר סידרת הרשומות, (את הרשומות - יצרו אחרי ששיחקו את זה , ואת האגדות כתבו כמו ספר נורמאלי) אבל מאמר ויש רצף עלילתי - קשה לוותר על הספרים - בכל מקרה - מחזור שער המוות מומלץ:) א ס פובונזק

מסכים לחלוטין! מנוסח טוב מאד.

זו גם הייתה ההרגשה שלי. הסיבה שהמשכתי לקרוא ושאותי זה כן תפס במידת מה היא שנגליתי לספרים יחד עם זה שנחשפתי למשחקי תפקידים אז זה היה שוונג הדדי. אז אל תרגישי רע, יש רבים מאיתנו שלא ממש מתלהבים מהסדרה.

חשבתי שיורידו לי את הראש

:) הבעיה שלי היא כמו שאמרתי, אין לסדרה ערך נוסטלגי בעייני ואני לא משחקת מ"ת כך שזה לא ממש מדבר אלי. אני רוצה לקרוא את טיגאנה 2, זה מצא חן בעייני.

אז תקראי.

אל תכריחי את עצמך בגלל מוסכמות שאת חושבת שקיימות (גם אם הן כן). את לא חייבת לאהוב הכל. חברה שלי לא אוהבת את רוב ז'אנר המד"ב (פמטזיה ומ"ת כן) ד"א אם את רוצה סדרת פנטזיה טובה תקראי את "שיר של אש וקרח" של מרטין סדרה מעולה. ומציע לך לנסות מ"ת. עדיף עם חברים אך אם אין כאלה שמעוניינים לשחק אפשר באחד הכמסים שיש - אפילו יש אחד שמתקרב - פאנקון. אם את מרגישה אבודה שם אני בטוח שיש פה אנשים שיעזרו לך כולל אותי.

עלית כאן על סוד לא כמוס של הקהילה בארץ

רומח הדרקון הוא ספר מחורבן. פרט להתלהבות של לדמיין את גלגולי הקוביות ולראות את החוקים היבשים של מוד"מ קורמים סוג של עור וגידים, אין בספרים האלה דבר פרט לעצים שקיפחו את חייהם סתם. תישארי עם קיי. הוא עולה על כל ספר רומח הדרקון שהוא בעשרות רמות. ואפרופו - יצאו לא מזמן זוג ספרים חדשים שלו בעברית - "הפלגה לסרנטיום" ו"אדון הקיסרים". מומלץ.

כל הקהילה בארץ לא הייתי אומר

עדיין ינם אנשים רבים שאוהבים את הסדרה וקל לראות זאת רק בהסתכלות על כמות האתרים המוקדשים לסדרה והאנשים שבאים לפורומי רומח הדרקון. מה שכן הספרים כפי שהזכרתי מקודם לא משהו.

אז תקראי.

אל תכריחי את עצמך בגלל מוסכמות שאת חושבת שקיימות (גם אם הן כן). את לא חייבת לאהוב הכל. חברה שלי לא אוהבת את רוב ז'אנר המד"ב (פמטזיה ומ"ת כן) ד"א אם את רוצה סדרת פנטזיה טובה תקראי את "שיר של אש וקרח" של מרטין סדרה מעולה. ומציע לך לנסות מ"ת. עדיף עם חברים אך אם אין כאלה שמעוניינים לשחק אפשר באחד הכמסים שיש - אפילו יש אחד שמתקרב - פאנקון. אם את מרגישה אבודה שם אני בטוח שיש פה אנשים שיעזרו לך כולל אותי.

ד"א

בקשר למשחקי תפקידים: אם את מעוניינת במידע עדכני, סקירה מעולה, אנשים שמבינים על מה הם מדברים ואתר מעולה בלי קשר, תבקרי באתר הפונדק - הפורטל הישראלי היחיד למשחקי תפקידים שלדעתי שווה משהו. הוא גם מתפקד כחנות אינטרנט אם תחליטי לרכוש משהו. טוב, אני אפסיק להלל את האתר. :)

אם כבר אז כבר...

נזכיר את פורומי פונדק הכוכבים (שיתוף של הפונדק ו"כוכבי כסף"): http://forums.pundak.co.il/ אני אשמח אם חלק מכם (או כולכם) תקפצו ותכתבו שם מדי פעם. אני מנהל שם את פורום "עולם המיניאטורות" ואת "משחקי תפקידים כללי", ואנחנו תמיד מסבירים פנים לכותבים חדשים.

אתה במקרה פסייביסט?

טוב נו, לפחות ניסיתי....

מאז שהגעתי לפורום רבים וטובים המליצו לי לקרוא את "רשומות רומח הדרקון". בהתחלה הייתה לי רתיעה מפנטזיה באופן כללי (אני במקור חובבת מד"ב) אבל עם הזמן (ובעזרתה של ספריה טובה) התחלתי לקרוא גם פנטזיה. נהניתי מאוד מ"שושלת הרואים למרחק" וקראתי את "טיגאנה" הראשון. לפני שבועיים סוף סוף זכיתי להניח את ידי על "רומח" הראשון. בחדווה רבה נגשתי לקרוא ו... זה לא נדבק!!! אני ממש לא נהנית. קודם כל, הספר לא נהנה מ"אפקט הראשוניות, אצלי. הוא לא מחדש לי. במבחנתי זה עוד עולם, עוד מלחמה ועוד מינים חדשים של יצורים. כמו כן, יש המון דמויות שפועלות יחדיו מה שמביא לפחות בעיניי לכך שהן מאוד שטוחות. כל אחד מהם יכול להיות מאופיין במשפט יחיד. שלישית, העלילה מרגיזה אותי. הרבה דברים קורים שם במקרה וכתוצאה מטפשות של הדמות או בגלל שהן מאוד נוקשות, חייבות להתנהג לפי האיפיון שלהם כמו גדילן שדוחף את עצמו לכל מקום או סער שחייב תמיד להתנהג באצילות ואבירות.... וויס והיקמן מנסות להצחיק על ידי אינטראקציות שונות בין הדמויות. מה לעשות, עלי זה לא עובד. בנתיים אני תקועה באמצע ויש לי הרושם שאני לא אמשיך. בכל מקרה זו רק דעתי אז אל תקחו אותה באופן אישי. שני.

תחשבו מה שאתם רוצים על הרומח- בכל פעם שמישהו מתחיל לדבר עליו הפורום הזה מתעורר וגורם לי לתהות "איפה היו כולם?"+תגובה

כך שמשהו חיובי כבר יש פה. ולעניין *משפשף ידיים* נתחיל בהצתנעות אלגנטית: מי אני הקטן שאחלוק על דעותיהם של האריות שבעינהם הרומח הוא לא יותר מאשר משחק AD&D שהפך לספר. וזהו עם הנימוס המלאכותי. תפסתם אותי אחרי חזרה כללית על ספרי הרומח (לאחר הויכוח האחרון בנושא שהיה בעצם הדיון הרציני הקודם) כך שהחומר טרי אצלי, ההיסטוריה של קריין פרושה בראשי כמטפחתו של הקנדר, או משהו כזה. שני- אני הייתי מהממליצים על הרומח, אני יודע שבתור סדרת הפנטזיה השניה שלי (אחרי נרניה שכשקראתי אותה כלל לא ידעתי מה זה פנטזיה) היא זו שדחפה אותי עמוק לפנזטיה והביאה אותי עד הלום. היה בה משהו שאני, קורא טום קלנסים\נלסון דה מילים ודומיהם בכמויות, נשביתי בו לחלוטין בהחלט היה את אפקט ה"ראשוניות" שעליו דברת ואני בטוח שזה כבר הופך אותי למשוחד במקצת. אבל זה כלל לא משנה. קראתי סדרות רבות, שנכתבו ע"י סופרים רבים, קראתי סגנונות רבים, בחלקם סגנונות מלוטשים ומגונדרים הרבה יותר מהרומח- אולם גם היום אין ספרים שמסבים לי הנאה רבה יותר בקריאתם הרצופה. הספר הראשון של רשומות הרומח- "דרקונים של דמדומי סתיו" הוא הספר ה-י-ח-י-ד שנלקח ישירות ממ"ת, וזה מאד משפיע עליו, בקריאה חוזרת שלו זה באמת קצת מביך כמעט לשמוע "טרייסי, גלגל ג"ה נגד לחשים..." אולם מהספר השני (איפהשהו באמצע), אני לפחות, אבדתי את התחושה שאני קורא מ"ת והחלקתי לחלוטין לעלילה. ולאחר ה"רשומות" בכלל איבדתי את סמני ההיכר של משחק התפקידים. לדעתי, קריין הוא עולם מדהים, היסטוריה, תרבויות וגזעים במידה שאני לא מצאתי כמוה, בכלל, באגדות הרומח (הסדרה שנייה) כשמתחילים לשחק עם הזמן אני הרגשתי, שלא כמו בספרים אחרים, שלהיסטוריה יש משמעות בסדרה הזו והיא לא נוצרה רק בשביל לפאר את העולם. אני כבר מדמיין את ההצהרות (כמו הקביעה העדינה להפליא ש"הרומח היא סדרה מחורבנת")- יופי, הרואים למרחק יותר, מארג פינבאאר יותר, שיר של אש יותר, הכל טוב ויפה אבל בשלב מסוים שוכחים בסדרות האחרות (אני לא מדבר על מרטין שלא קראתי את כל ספריו)את ההנאה והכיף- שהם המרכיב העיקרי בספרי הרומח. אין, לדעתי, סדרה שמצאה בצורה טובה כ"כ את האיזון בין להתעלות מעל רמה של ספרים "לעוסים"- אבל לקחת את הכיף שבקריאתם ובין לברוח מהכבדות שמאפינת ספרים רבים, רבים מדי. דמויות שמתאפינות בשורה? זו אמרה שאני מאד לא אוהב, לדמויות הראשיות בסדרה יש אפיון יוצא מהכלל ואפילו סער ה"פוץ" הוא לא אביר סולמניה רגיל ("לעזאזל עם המידה! שתלך לכל הרוחות!" זה לא דברים של אביר כפי שהוא מנסה להיות, גם להוליד בן משותף עם קיטיארה זה לא מעשה נורמלי) סער אמור להיות יותר סמל מאשר דמות, למרות שהוא הדמות הפחות טובה בעיני. נכון שזה מעצבן שבכל הסדרות בסופו של דבר צריך למנוע מטאקיזיס להכנס לעולם אבל יש כ"כ הרבה חוץ מזה כך שזה סביל בעיני. למשל באגדות הרומח *ספויילרים* - אהבה בין כוהנת טהורה למכשף שחור, יחסים בין תאומים שלא יכולים להיות שונים יותר, פוליטיקה, משחקי פיתוי וכח, נסיעה בזמן אחורה וקדימה (כולל תסבוכת אדירה כשריססטלין מהעבר מבקש מדאלמאר בעתיד לקרוא לו מספרי ההיסטוריה מה עומד לקרות לו), אמונה מתעררת ונבנית מחדש וכהנה וכהנה קונפליקטים, אולי לא ספרותי מספיק, אולי קלאסי מדיי, אבל יש על מה לשרוף את הזמן- ובהנאה גדולה. ובתור מנהל: בפעם שעברה שעסקנו ברומח הדיון הדרדר לרמות לא נעימות- אז בבקשה, הפורום שלנו לא פחות מכובד מכל הפורומים הנהדרים שכל מיני אנשים מפרסמים פה על ימין ועל שמאל. תום מרילין מנהל פורום פנטזיה ומשחקי-תפקידים.

ד"א

בקשר למשחקי תפקידים: אם את מעוניינת במידע עדכני, סקירה מעולה, אנשים שמבינים על מה הם מדברים ואתר מעולה בלי קשר, תבקרי באתר הפונדק - הפורטל הישראלי היחיד למשחקי תפקידים שלדעתי שווה משהו. הוא גם מתפקד כחנות אינטרנט אם תחליטי לרכוש משהו. טוב, אני אפסיק להלל את האתר. :)

הצחקת אותי.

למה? אתר מעולה לכל הדעות

יש בו כל שתרצה למצוא: 'ישורים לאתרים אינספור, אנשים נחמדים שיעזרו לך, חנות בה המחירים מעולים (אפילו לקמצן כמוני)

אתה במקרה פסייביסט?


לא משנה ביררתי אצל רוזנברג.

ועכשיו אני הולך להתקלח ולישון כי מחר (למעשה כבר היום) יש לי מבחן מהקשים.

תחשבו מה שאתם רוצים על הרומח- בכל פעם שמישהו מתחיל לדבר עליו הפורום הזה מתעורר וגורם לי לתהות "איפה היו כולם?"+תגובה

כך שמשהו חיובי כבר יש פה. ולעניין *משפשף ידיים* נתחיל בהצתנעות אלגנטית: מי אני הקטן שאחלוק על דעותיהם של האריות שבעינהם הרומח הוא לא יותר מאשר משחק AD&D שהפך לספר. וזהו עם הנימוס המלאכותי. תפסתם אותי אחרי חזרה כללית על ספרי הרומח (לאחר הויכוח האחרון בנושא שהיה בעצם הדיון הרציני הקודם) כך שהחומר טרי אצלי, ההיסטוריה של קריין פרושה בראשי כמטפחתו של הקנדר, או משהו כזה. שני- אני הייתי מהממליצים על הרומח, אני יודע שבתור סדרת הפנטזיה השניה שלי (אחרי נרניה שכשקראתי אותה כלל לא ידעתי מה זה פנטזיה) היא זו שדחפה אותי עמוק לפנזטיה והביאה אותי עד הלום. היה בה משהו שאני, קורא טום קלנסים\נלסון דה מילים ודומיהם בכמויות, נשביתי בו לחלוטין בהחלט היה את אפקט ה"ראשוניות" שעליו דברת ואני בטוח שזה כבר הופך אותי למשוחד במקצת. אבל זה כלל לא משנה. קראתי סדרות רבות, שנכתבו ע"י סופרים רבים, קראתי סגנונות רבים, בחלקם סגנונות מלוטשים ומגונדרים הרבה יותר מהרומח- אולם גם היום אין ספרים שמסבים לי הנאה רבה יותר בקריאתם הרצופה. הספר הראשון של רשומות הרומח- "דרקונים של דמדומי סתיו" הוא הספר ה-י-ח-י-ד שנלקח ישירות ממ"ת, וזה מאד משפיע עליו, בקריאה חוזרת שלו זה באמת קצת מביך כמעט לשמוע "טרייסי, גלגל ג"ה נגד לחשים..." אולם מהספר השני (איפהשהו באמצע), אני לפחות, אבדתי את התחושה שאני קורא מ"ת והחלקתי לחלוטין לעלילה. ולאחר ה"רשומות" בכלל איבדתי את סמני ההיכר של משחק התפקידים. לדעתי, קריין הוא עולם מדהים, היסטוריה, תרבויות וגזעים במידה שאני לא מצאתי כמוה, בכלל, באגדות הרומח (הסדרה שנייה) כשמתחילים לשחק עם הזמן אני הרגשתי, שלא כמו בספרים אחרים, שלהיסטוריה יש משמעות בסדרה הזו והיא לא נוצרה רק בשביל לפאר את העולם. אני כבר מדמיין את ההצהרות (כמו הקביעה העדינה להפליא ש"הרומח היא סדרה מחורבנת")- יופי, הרואים למרחק יותר, מארג פינבאאר יותר, שיר של אש יותר, הכל טוב ויפה אבל בשלב מסוים שוכחים בסדרות האחרות (אני לא מדבר על מרטין שלא קראתי את כל ספריו)את ההנאה והכיף- שהם המרכיב העיקרי בספרי הרומח. אין, לדעתי, סדרה שמצאה בצורה טובה כ"כ את האיזון בין להתעלות מעל רמה של ספרים "לעוסים"- אבל לקחת את הכיף שבקריאתם ובין לברוח מהכבדות שמאפינת ספרים רבים, רבים מדי. דמויות שמתאפינות בשורה? זו אמרה שאני מאד לא אוהב, לדמויות הראשיות בסדרה יש אפיון יוצא מהכלל ואפילו סער ה"פוץ" הוא לא אביר סולמניה רגיל ("לעזאזל עם המידה! שתלך לכל הרוחות!" זה לא דברים של אביר כפי שהוא מנסה להיות, גם להוליד בן משותף עם קיטיארה זה לא מעשה נורמלי) סער אמור להיות יותר סמל מאשר דמות, למרות שהוא הדמות הפחות טובה בעיני. נכון שזה מעצבן שבכל הסדרות בסופו של דבר צריך למנוע מטאקיזיס להכנס לעולם אבל יש כ"כ הרבה חוץ מזה כך שזה סביל בעיני. למשל באגדות הרומח *ספויילרים* - אהבה בין כוהנת טהורה למכשף שחור, יחסים בין תאומים שלא יכולים להיות שונים יותר, פוליטיקה, משחקי פיתוי וכח, נסיעה בזמן אחורה וקדימה (כולל תסבוכת אדירה כשריססטלין מהעבר מבקש מדאלמאר בעתיד לקרוא לו מספרי ההיסטוריה מה עומד לקרות לו), אמונה מתעררת ונבנית מחדש וכהנה וכהנה קונפליקטים, אולי לא ספרותי מספיק, אולי קלאסי מדיי, אבל יש על מה לשרוף את הזמן- ובהנאה גדולה. ובתור מנהל: בפעם שעברה שעסקנו ברומח הדיון הדרדר לרמות לא נעימות- אז בבקשה, הפורום שלנו לא פחות מכובד מכל הפורומים הנהדרים שכל מיני אנשים מפרסמים פה על ימין ועל שמאל. תום מרילין מנהל פורום פנטזיה ומשחקי-תפקידים.

מסכים ב100 אחוז

אהלן חברים! מצטער שלא כתבתי כל הזמן היו לי המון מבחנים ופעם ראשונה אחרי הרבה זמן שאני נכנס מה אני רואה שוב פעם מתקפה על הסדרה שהיא בלי ספק ציפור נפשי אולי זה נכון שהרשומות בנוי כמו משחק תפקידים אבל הטרילוגיה שבאה אח"כ היא ממש לא משחק תפקידים ויש לדעתי לדמיות שם עומק ויש התפתחות של דמיות אני חושב שזוהי הסדרה הכי טובה שקראתי (וקראתי כמה) אין הרבה סדרות שמשלבות כך מתח הומור וגם רגש ואישית אני חושב שלהגיד על דרת ספרים כולשהיא מחורבנת זה לא לרמה שך הפורום והחברים בו כי גם אם אתה לא אוהב סידרה זה לא אומר שאין אחרים שכן אוהבים אותה! ולסיום אני מקווה שאחרי הבחינות יצא לי לכתוב יותר זאב בודד
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר