החלטתי לעשות צעד נועז

מבחינתי לפחות, הוא נועז. אני הולך לחשוף בפניכם את ההתחלה של הספר האחרון שהתחלתי לכתוב. זה ממש קצת כרגע אבל בראש יש לי עוד הרבה. זו פעם ראשונה שאני חושף את החומר שלי לאנשים שאני מכיר אישית וזה קצת מלחיץ אני חייב לציין, אבל אני מאוד נהנה בפורום הזה ומעריך הרבה מהאנשים פה אז החלטתי לחשוף את הספר. תקראו ותבקרו בכיף. פרק 1- האיש הכחול הייתה זו עונת הסתיו. האוויר היה קריר והרוח נשבה מבעד לתריסים. השמיים היו עטורי כוכבים, ועננים עבים הכתימו אותם. ליהי התכרבלה תחת שמיכתה מנסה להירדם ללא הצלחה. השעה הייתה קרובה לחצות והבית היה שקט מאוד. שקט מידי. אוף אין לי כח לקום בשש מחר, חשבה לעצמה ליהי. אולי אני לא אלך ללימודים מחר?, היא פיהקה קלות וחשה כי גרונה יבש. היא הסירה את השמיכה מעליה וקמה מהמיטה נועלת את נעלי הבית הפרוותיות שלה. חדרה היה קר מאוד, מכיוון שהוא היה נמצא בעליית הגג. רעש של גרגור יונים נשמע מבעד לדלת מחסנה הקטן- יונים היו נוהגים למצוא בו מקום מסתור. ליהי פיהקה שוב והתמתחה, חצתה את חדרה ויצאה ממנו. חתולה הקטן פיתגורס קיפץ אחריה, רודף אחר בד הפיג'מה שלה. היא ירדה במדרגות בזריזות אך בשקט, משתדלת שלא להעיר אף אחד. היא הגיעה לקומת הסלון והמטבח, ועברה את הדלפק עשוי המראות, אשר מפריד בין המטבח לחדר המדרגות. היא ניגשה אל המקרר ופתחה אותו. אוף אימא ואבא לא עשו קניות..., מה בא לי? מה בא לי? מה בא לי מה בא לי מה בא לי? טוב נו. היא לקחה את בקבוק המים ומזגה ממנו לכוס שתיה. היא לגמה מעט ושמעה נעימה מאחוריה. היא הסבה את מבטה, "קרלוס עזוב את פיתגורס בשקט". קרלוס היה חתולה הראשון של ליהי, והוא לא אהב את מראהו של החתול הצעיר והחדש בביתו. הוא הביט עם עיניו הזהובות בבעלים שלו ופנה מן המטבח בזנב מורם וקפץ מהחלון לטייל ברחוב. "פיתגורס... מסכן קטן" אמרה ליהי שהתכופפה וליטפה את גרונו של חתולה החדש. חלקי עיתון שונים היו פזורים על דלפק השיש במטבח. שום דבר לא היה חדש בעיתון, הכל משעמם ורגיל, חשבה לעצמה. היא החלה להסתובב בבית בחוסר מעש, לוגמת מכוס המים, שהחזיקה בידה, מפעם לפעם. פיתגורס החל לשחק עם איזה מקל שהוא מצא, מקפץ לו מנקודה לנקודה. הוא היה בצבע אפור עם פסים ונקודות בצבע שחור, וכפות רגליו ופניו היו לבנות מעט. פניו של החתול היו נראות כציור, אפו היה אדום ורדרד ועיניו היו כפנינות מושלמות. פיתגורס קפץ לפתע על רגלה של ליהי עם ציפורניו. "אוואו" קראה ליהי, והביטה בפיתגורס שנתלה על הפיג'מה שלה עם ציפורניו, "מה אתה עושה חתול טיפש?" אמרה לו בתון תקיף ושיחררה אותו מרגלה. לפתע היא שמעה נביחה. היא פנתה לכיוון דלת שהייתה נמצאת במטבחם, פתחה אותה ויצאה החוצה. קור עז תקף אותה וגרם לה להצטמק מעט. היא ירדה במדרגות לכיוון החנייה של ביתם, שהייתה מקום צגוריהן של שתי כלבותיה- גודזילה וטקילה. טקילה הייתה במלונה שלה ישנה כמו תינוקת. אבל גודזילה, שהייתה בוקסרית יפייפיה, עמדה על רגליה במתח ונבחה מידי פעם. "מה קרה גודזי? את תעירי את טקילה ואת כולם" פנתה ליהי לכלבתה היפה, מלטפת את ראשה. מבטה של גודזילה היה מופנה אל מעבר לשער, ומבטה היה נראה חד. ליהי הביטה גם היא אל מעבר לשער, מחפשת לצמוא את מה שהבחינה בו גודזי. "זה רק קרלוס גודזי, חיזרי לישון" אמרה ליהי, אבל אז עיניה ראו דבר מה נוסף. היה זה איש כחול. זהו, זאת רק ההתחלה של הפרק הראשון כמובן, ויש לי המון רעיונות לפיתוח. בכל אופן הביעו את דעתכם, אני כבר סקרן לדעת מה אתם חושבים. שי

טוב, זה דיי קשה

להביע דעה על קטע מתוך פרק ראשון שעוסק בעיקר בהצגת הדמויות, אולי עדיף שתביא לנו קטע שלם יותר או פרולוג מסקרן? אבל אפשר להתיחס עקרונית- אתה כותב בשפה יפה וספרותית, לא חסרים תאורים ואפילו השכלת ליצור אוירת רקע מסתורית, עיסוק עם חיות תמיד מוביל לדברים משעשעים כך שנראה לי שיש למה לצפות. וסתם הערה חסרת חשיבות: נדמה לי שהביטוי "הצטמקה" לא מתאים כ"כ :-) אולי נרעדה?

קודם כל תודה

הביקורת שלך מאוד מעודדת ומעלה חיוכים רבים. בקשר ל"הצטמקה" יש משהו בדבריך, אבל היא לא ממש רועדת- מצטמררת, זאת המילה. נחליף למצטמררת. עכשיו תקציר על העלילה (יותר נכון הרעיון הכללי): הספר עוסק בקיום של העולם שלנו במקביל לעולם הפנטזיה. בעולם הפנטזיה קיימת שמועה על נבואה שרצה כבר כמה שנים (מאות, עשרות- עוד לא הגעתי לפרטים האלה), והנבואה אומרת ששד שחי מתחת לאדמה עומד לפרוץ החוצה בעזרתם של כהני דת אדוקים, ורק חבורה שמורכבת מארבעה אנשים יכולה לעצור זאת- האיש הכחול, הנערה מהארצות שמעבר (שזה המקום שבו אנחנו חיים, ובנחה שהיינו מודעים לעולם שלהם הם גם היינו נקראים בפינו אותו דבר- הם הארצות שמעבר מנקודת המבט שלנו, סתם נקודה שאני מחבב את הרעיון זה), רוצח מבוקש בממלכה ולוחמת בעלת טירוף רציני ביותר. במשך הניסיון של הארבעה למלא את תפקידם בנבואה הם רדופים ע"י קבוצות רבות שמנסות למנוע בעדם את מטרתם- אנשי הדת שרוצים בהתעוררות השד, חיילי המלך אשר רודפים אחר הקבוצה בשל הרוצח שעימם, ויש עוד כל מיני קבוצות קטנות שרודפות אחריהם, ושנמצאות גם בסכסוכים פנימיים. זה בערך הרעיון הכללי, וכבר העלת במוחי רעיון נוסף- תודה לך תום ידידי :) שי

בקריאה שניה...

...זה מצחיק אותי:) let me hear you crying just for me.

זה הצחיק אותך גם בקריאה הראשונה :)

מצטערת, אבל...

אם זכרוני אינו מטעה אותי, זה הפחיד אותי מאוד בקריאה הראשונה.... death is everywhere

עכשיו טורי לצחוק ממך...

"אם זכרוני אינו מטעני"- פרפל מה קורה איתך? זה משהו שאני הייתי אומר בכל אופן כן פחדת, אבל רק אחרי שקראת- תוך כדי את מאוד השתעשעת. שי

סליחה- *תורי*

קודם כל תודה

הביקורת שלך מאוד מעודדת ומעלה חיוכים רבים. בקשר ל"הצטמקה" יש משהו בדבריך, אבל היא לא ממש רועדת- מצטמררת, זאת המילה. נחליף למצטמררת. עכשיו תקציר על העלילה (יותר נכון הרעיון הכללי): הספר עוסק בקיום של העולם שלנו במקביל לעולם הפנטזיה. בעולם הפנטזיה קיימת שמועה על נבואה שרצה כבר כמה שנים (מאות, עשרות- עוד לא הגעתי לפרטים האלה), והנבואה אומרת ששד שחי מתחת לאדמה עומד לפרוץ החוצה בעזרתם של כהני דת אדוקים, ורק חבורה שמורכבת מארבעה אנשים יכולה לעצור זאת- האיש הכחול, הנערה מהארצות שמעבר (שזה המקום שבו אנחנו חיים, ובנחה שהיינו מודעים לעולם שלהם הם גם היינו נקראים בפינו אותו דבר- הם הארצות שמעבר מנקודת המבט שלנו, סתם נקודה שאני מחבב את הרעיון זה), רוצח מבוקש בממלכה ולוחמת בעלת טירוף רציני ביותר. במשך הניסיון של הארבעה למלא את תפקידם בנבואה הם רדופים ע"י קבוצות רבות שמנסות למנוע בעדם את מטרתם- אנשי הדת שרוצים בהתעוררות השד, חיילי המלך אשר רודפים אחר הקבוצה בשל הרוצח שעימם, ויש עוד כל מיני קבוצות קטנות שרודפות אחריהם, ושנמצאות גם בסכסוכים פנימיים. זה בערך הרעיון הכללי, וכבר העלת במוחי רעיון נוסף- תודה לך תום ידידי :) שי

מעניין...

דומה בצורה מדהימה לעלילה של סדרת "המגדל האפל".

החלטתי לעשות צעד נועז

מבחינתי לפחות, הוא נועז. אני הולך לחשוף בפניכם את ההתחלה של הספר האחרון שהתחלתי לכתוב. זה ממש קצת כרגע אבל בראש יש לי עוד הרבה. זו פעם ראשונה שאני חושף את החומר שלי לאנשים שאני מכיר אישית וזה קצת מלחיץ אני חייב לציין, אבל אני מאוד נהנה בפורום הזה ומעריך הרבה מהאנשים פה אז החלטתי לחשוף את הספר. תקראו ותבקרו בכיף. פרק 1- האיש הכחול הייתה זו עונת הסתיו. האוויר היה קריר והרוח נשבה מבעד לתריסים. השמיים היו עטורי כוכבים, ועננים עבים הכתימו אותם. ליהי התכרבלה תחת שמיכתה מנסה להירדם ללא הצלחה. השעה הייתה קרובה לחצות והבית היה שקט מאוד. שקט מידי. אוף אין לי כח לקום בשש מחר, חשבה לעצמה ליהי. אולי אני לא אלך ללימודים מחר?, היא פיהקה קלות וחשה כי גרונה יבש. היא הסירה את השמיכה מעליה וקמה מהמיטה נועלת את נעלי הבית הפרוותיות שלה. חדרה היה קר מאוד, מכיוון שהוא היה נמצא בעליית הגג. רעש של גרגור יונים נשמע מבעד לדלת מחסנה הקטן- יונים היו נוהגים למצוא בו מקום מסתור. ליהי פיהקה שוב והתמתחה, חצתה את חדרה ויצאה ממנו. חתולה הקטן פיתגורס קיפץ אחריה, רודף אחר בד הפיג'מה שלה. היא ירדה במדרגות בזריזות אך בשקט, משתדלת שלא להעיר אף אחד. היא הגיעה לקומת הסלון והמטבח, ועברה את הדלפק עשוי המראות, אשר מפריד בין המטבח לחדר המדרגות. היא ניגשה אל המקרר ופתחה אותו. אוף אימא ואבא לא עשו קניות..., מה בא לי? מה בא לי? מה בא לי מה בא לי מה בא לי? טוב נו. היא לקחה את בקבוק המים ומזגה ממנו לכוס שתיה. היא לגמה מעט ושמעה נעימה מאחוריה. היא הסבה את מבטה, "קרלוס עזוב את פיתגורס בשקט". קרלוס היה חתולה הראשון של ליהי, והוא לא אהב את מראהו של החתול הצעיר והחדש בביתו. הוא הביט עם עיניו הזהובות בבעלים שלו ופנה מן המטבח בזנב מורם וקפץ מהחלון לטייל ברחוב. "פיתגורס... מסכן קטן" אמרה ליהי שהתכופפה וליטפה את גרונו של חתולה החדש. חלקי עיתון שונים היו פזורים על דלפק השיש במטבח. שום דבר לא היה חדש בעיתון, הכל משעמם ורגיל, חשבה לעצמה. היא החלה להסתובב בבית בחוסר מעש, לוגמת מכוס המים, שהחזיקה בידה, מפעם לפעם. פיתגורס החל לשחק עם איזה מקל שהוא מצא, מקפץ לו מנקודה לנקודה. הוא היה בצבע אפור עם פסים ונקודות בצבע שחור, וכפות רגליו ופניו היו לבנות מעט. פניו של החתול היו נראות כציור, אפו היה אדום ורדרד ועיניו היו כפנינות מושלמות. פיתגורס קפץ לפתע על רגלה של ליהי עם ציפורניו. "אוואו" קראה ליהי, והביטה בפיתגורס שנתלה על הפיג'מה שלה עם ציפורניו, "מה אתה עושה חתול טיפש?" אמרה לו בתון תקיף ושיחררה אותו מרגלה. לפתע היא שמעה נביחה. היא פנתה לכיוון דלת שהייתה נמצאת במטבחם, פתחה אותה ויצאה החוצה. קור עז תקף אותה וגרם לה להצטמק מעט. היא ירדה במדרגות לכיוון החנייה של ביתם, שהייתה מקום צגוריהן של שתי כלבותיה- גודזילה וטקילה. טקילה הייתה במלונה שלה ישנה כמו תינוקת. אבל גודזילה, שהייתה בוקסרית יפייפיה, עמדה על רגליה במתח ונבחה מידי פעם. "מה קרה גודזי? את תעירי את טקילה ואת כולם" פנתה ליהי לכלבתה היפה, מלטפת את ראשה. מבטה של גודזילה היה מופנה אל מעבר לשער, ומבטה היה נראה חד. ליהי הביטה גם היא אל מעבר לשער, מחפשת לצמוא את מה שהבחינה בו גודזי. "זה רק קרלוס גודזי, חיזרי לישון" אמרה ליהי, אבל אז עיניה ראו דבר מה נוסף. היה זה איש כחול. זהו, זאת רק ההתחלה של הפרק הראשון כמובן, ויש לי המון רעיונות לפיתוח. בכל אופן הביעו את דעתכם, אני כבר סקרן לדעת מה אתם חושבים. שי

ותגובתי...

כתוב היטב, ומשאיר את הקורא במתח. יפה מאוד. ועכשיו, להערות דקדוקיות וניסוחיות: "השמיים היו עטורי כוכבים, ועננים עבים הכתימו אותם." - לדעתי, החלף ב " השמיים היו עטורי כוכבים, מוכתמים בעננים גדולים." עבים בעייתי כאן, כי עב היא למעשה מילה נרדפת לענן. "שקט מידי" - כותבים "שקט מדי". "מכיוון שהוא היה נמצא בעליית הגג." - החלף ב "מכיוון שנמצא בעליית הגג." "יונים היו נוהגים..." - "יונים היו נוהגות..." או "יונים נוהגות היו..." "ושמעה נעימה מאחוריה." - "נהימה". "פניו של החתול היו נראות כציור," - "פניו של החתול נראו כציור," "אדום ורדרד" - "אדום-ורדרד" "בתון תקיף" - "בטון תקיף" "היא פנתה לכיוון דלת שהייתה נמצאת במטבחם" - "היא פנתה לכיוון דלת המטבח" או "דלת החזית". "להצטמק" - אכן, כפי שהזכרת, "להצטמרר" יתאים יותר. " ומבטה היה נראה חד" - "ומבטה נראה חד" "אבל אז עיניה ראו דבר מה נוסף" -" אבל אז עיניה הבחינו בדבר מה נוסף" או "אבל אז הבחינה בדבר מה נוסף"

מעניין...

דומה בצורה מדהימה לעלילה של סדרת "המגדל האפל".

לא קראתי ולא מכיר את העלילה

אבל מישהו דיבר על הסידרה הזו בעבר וזה היה נשמע לי מאוד מעניין. תודה על כל התיקונים המועילים ועל ההתיחסות הרצינית, אין מה לעשות הפורום הזה לא מאכזב בדברים האלה. תודה שי

החלטתי לעשות צעד נועז

מבחינתי לפחות, הוא נועז. אני הולך לחשוף בפניכם את ההתחלה של הספר האחרון שהתחלתי לכתוב. זה ממש קצת כרגע אבל בראש יש לי עוד הרבה. זו פעם ראשונה שאני חושף את החומר שלי לאנשים שאני מכיר אישית וזה קצת מלחיץ אני חייב לציין, אבל אני מאוד נהנה בפורום הזה ומעריך הרבה מהאנשים פה אז החלטתי לחשוף את הספר. תקראו ותבקרו בכיף. פרק 1- האיש הכחול הייתה זו עונת הסתיו. האוויר היה קריר והרוח נשבה מבעד לתריסים. השמיים היו עטורי כוכבים, ועננים עבים הכתימו אותם. ליהי התכרבלה תחת שמיכתה מנסה להירדם ללא הצלחה. השעה הייתה קרובה לחצות והבית היה שקט מאוד. שקט מידי. אוף אין לי כח לקום בשש מחר, חשבה לעצמה ליהי. אולי אני לא אלך ללימודים מחר?, היא פיהקה קלות וחשה כי גרונה יבש. היא הסירה את השמיכה מעליה וקמה מהמיטה נועלת את נעלי הבית הפרוותיות שלה. חדרה היה קר מאוד, מכיוון שהוא היה נמצא בעליית הגג. רעש של גרגור יונים נשמע מבעד לדלת מחסנה הקטן- יונים היו נוהגים למצוא בו מקום מסתור. ליהי פיהקה שוב והתמתחה, חצתה את חדרה ויצאה ממנו. חתולה הקטן פיתגורס קיפץ אחריה, רודף אחר בד הפיג'מה שלה. היא ירדה במדרגות בזריזות אך בשקט, משתדלת שלא להעיר אף אחד. היא הגיעה לקומת הסלון והמטבח, ועברה את הדלפק עשוי המראות, אשר מפריד בין המטבח לחדר המדרגות. היא ניגשה אל המקרר ופתחה אותו. אוף אימא ואבא לא עשו קניות..., מה בא לי? מה בא לי? מה בא לי מה בא לי מה בא לי? טוב נו. היא לקחה את בקבוק המים ומזגה ממנו לכוס שתיה. היא לגמה מעט ושמעה נעימה מאחוריה. היא הסבה את מבטה, "קרלוס עזוב את פיתגורס בשקט". קרלוס היה חתולה הראשון של ליהי, והוא לא אהב את מראהו של החתול הצעיר והחדש בביתו. הוא הביט עם עיניו הזהובות בבעלים שלו ופנה מן המטבח בזנב מורם וקפץ מהחלון לטייל ברחוב. "פיתגורס... מסכן קטן" אמרה ליהי שהתכופפה וליטפה את גרונו של חתולה החדש. חלקי עיתון שונים היו פזורים על דלפק השיש במטבח. שום דבר לא היה חדש בעיתון, הכל משעמם ורגיל, חשבה לעצמה. היא החלה להסתובב בבית בחוסר מעש, לוגמת מכוס המים, שהחזיקה בידה, מפעם לפעם. פיתגורס החל לשחק עם איזה מקל שהוא מצא, מקפץ לו מנקודה לנקודה. הוא היה בצבע אפור עם פסים ונקודות בצבע שחור, וכפות רגליו ופניו היו לבנות מעט. פניו של החתול היו נראות כציור, אפו היה אדום ורדרד ועיניו היו כפנינות מושלמות. פיתגורס קפץ לפתע על רגלה של ליהי עם ציפורניו. "אוואו" קראה ליהי, והביטה בפיתגורס שנתלה על הפיג'מה שלה עם ציפורניו, "מה אתה עושה חתול טיפש?" אמרה לו בתון תקיף ושיחררה אותו מרגלה. לפתע היא שמעה נביחה. היא פנתה לכיוון דלת שהייתה נמצאת במטבחם, פתחה אותה ויצאה החוצה. קור עז תקף אותה וגרם לה להצטמק מעט. היא ירדה במדרגות לכיוון החנייה של ביתם, שהייתה מקום צגוריהן של שתי כלבותיה- גודזילה וטקילה. טקילה הייתה במלונה שלה ישנה כמו תינוקת. אבל גודזילה, שהייתה בוקסרית יפייפיה, עמדה על רגליה במתח ונבחה מידי פעם. "מה קרה גודזי? את תעירי את טקילה ואת כולם" פנתה ליהי לכלבתה היפה, מלטפת את ראשה. מבטה של גודזילה היה מופנה אל מעבר לשער, ומבטה היה נראה חד. ליהי הביטה גם היא אל מעבר לשער, מחפשת לצמוא את מה שהבחינה בו גודזי. "זה רק קרלוס גודזי, חיזרי לישון" אמרה ליהי, אבל אז עיניה ראו דבר מה נוסף. היה זה איש כחול. זהו, זאת רק ההתחלה של הפרק הראשון כמובן, ויש לי המון רעיונות לפיתוח. בכל אופן הביעו את דעתכם, אני כבר סקרן לדעת מה אתם חושבים. שי

וואו... כל הכבוד על היוזמה.

לצערי, אני ממש גרועה בלתת תגובות... אני אנסה בכל זאת, כי כפי שציינתי למעלה - אני ממש מעריכה את היוזמה. אז הנה כמה נקודות: * הרבה חיות. עם שמות משעשעים (טקילה ). אהבתי. היה מוזר קצת, אבל אהבתי. טוב, זאת לא ממש תגובה רצינית. זה פשט שעשע אותי :). * בניית מתח טובה, בעיקר בגלל שמצאתי את עצמי מדמיינת הכל לפרטי הפרטים שציינת, וככה באמת נכנסתי לזה. מה שקשה לי להבין זה איך ניתן להמשיך את זה. כלומר, הרבה פרטים זה דבר שאני די אוהבת, אבל בספרים, מעצם היותם ארוכים יותר מסיפורים קצרים, יכולים לאבד את המתח שלהם אם זה ממשיך באותו הסגנון ולהפוך למייגעים. כאן אני מצטרפת לבקשתו של תום להוסיף עוד משהו... * מילים ספורות בהחלט היו מטזרות (ה"הצטמקה" בעיקר) אבל באופן כללי ממש אהבתי את צורת התיאור שלך. טוב, זה הכל... כמו שציינתי, אני לא ממש טובה בזה... ושוב, כל הכבוד.... אולי גם אני אביא לכאן את הפרק הראשון שלי, כשאני אחשוב שהוא מושלם מספיק (יקרה בעוד שנים, בעיקר בגלל שלקחתי הפסקה מכתיבה כדי לנצל את המשאבים הנפשיים שלי לדברים חסרי משמעות כמו שיפור הערכה עצמית.)

מעניין...

דומה בצורה מדהימה לעלילה של סדרת "המגדל האפל".

*מוסיף לרשימה*

זה עוד ספר שאני שומע עליו המון ואף פעם לא מגיע לקרוא אותו. תורגם לעברית? כמה חלקים? דבר!

וואו... כל הכבוד על היוזמה.

לצערי, אני ממש גרועה בלתת תגובות... אני אנסה בכל זאת, כי כפי שציינתי למעלה - אני ממש מעריכה את היוזמה. אז הנה כמה נקודות: * הרבה חיות. עם שמות משעשעים (טקילה ). אהבתי. היה מוזר קצת, אבל אהבתי. טוב, זאת לא ממש תגובה רצינית. זה פשט שעשע אותי :). * בניית מתח טובה, בעיקר בגלל שמצאתי את עצמי מדמיינת הכל לפרטי הפרטים שציינת, וככה באמת נכנסתי לזה. מה שקשה לי להבין זה איך ניתן להמשיך את זה. כלומר, הרבה פרטים זה דבר שאני די אוהבת, אבל בספרים, מעצם היותם ארוכים יותר מסיפורים קצרים, יכולים לאבד את המתח שלהם אם זה ממשיך באותו הסגנון ולהפוך למייגעים. כאן אני מצטרפת לבקשתו של תום להוסיף עוד משהו... * מילים ספורות בהחלט היו מטזרות (ה"הצטמקה" בעיקר) אבל באופן כללי ממש אהבתי את צורת התיאור שלך. טוב, זה הכל... כמו שציינתי, אני לא ממש טובה בזה... ושוב, כל הכבוד.... אולי גם אני אביא לכאן את הפרק הראשון שלי, כשאני אחשוב שהוא מושלם מספיק (יקרה בעוד שנים, בעיקר בגלל שלקחתי הפסקה מכתיבה כדי לנצל את המשאבים הנפשיים שלי לדברים חסרי משמעות כמו שיפור הערכה עצמית.)

תודה :)

וכדי לדעת אם הספר יהפוך למייגע או לא, נצטרך כולנן לחכות, כולל אני, כי אפשר לדעת איך זה יתפתח יותר מידי. אני רק יכול להפתיח שזה לרוב יהיה מעניין ומותח. וגם אשתדל לשמור על השעשוע :) שי

*להבטיח* מה קורה איתי עם השגיאות האלה???

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר