אנחנו לא יורדים עליה, אנחנו מפרטים את החסרונות שלה

מה לעשות ששום דבר לא מושלם. אני מוכן לעשות אותו הדבר גם לגבי טולקין, רולינג, רוברט, אסימוב ועוד ועוד (רק תזרוק שם) שעדיין מוציאים ספרים (טוב, טולקין כבר לא יכול) וגם אותם אני אקנה, אקרא ואביע ביקורות. מה, אם אני נהנה ממשהו אז אסור לי להגיד עליו שום דבר רע? ושי... תעשה לי טובה...

אתה מוזמן לתת דוגמא לפרטים שמופיעים אצל טולקין ולא ברומח. אני אשמח לסתור הכל....


טוב, בוא נתחיל:

טולקין פורש עולם של 400 שנה, פחות או יותר (העידן הראשון) בו יש אלפים של סוגים של אלפים (בסוף הסילמרליון יש את עצי המשפחה של המשפחות החשובות, יד על הלב: לא הלכת לשם אף פעם כדי להיות בטוח ולעשות לך סדר בראש? לא דפדפת עד למילון בסוף כדי לראות מה זה 'אנגלכל' וכו'? אני די בטוח שכן, זה פשוט מסובך מאוד), מספר שבטים של בני אדם ועוד כהנה וכהנה (מיאר, גמדים, ולאר, אנטים וכו'). העולם עצמו הרבה יותר מורכב מבחינת יריביות בין אנשים ושבטים, מעבר לזה הוא באמת לא כזה מורכב.

אנחנו לא יורדים עליה, אנחנו מפרטים את החסרונות שלה

מה לעשות ששום דבר לא מושלם. אני מוכן לעשות אותו הדבר גם לגבי טולקין, רולינג, רוברט, אסימוב ועוד ועוד (רק תזרוק שם) שעדיין מוציאים ספרים (טוב, טולקין כבר לא יכול) וגם אותם אני אקנה, אקרא ואביע ביקורות. מה, אם אני נהנה ממשהו אז אסור לי להגיד עליו שום דבר רע? ושי... תעשה לי טובה...

לעשות טובה?

רק תבקש, אני בדר"כ אוהב לעשות טובות לאנשים שי

טוב, בוא נתחיל:

טולקין פורש עולם של 400 שנה, פחות או יותר (העידן הראשון) בו יש אלפים של סוגים של אלפים (בסוף הסילמרליון יש את עצי המשפחה של המשפחות החשובות, יד על הלב: לא הלכת לשם אף פעם כדי להיות בטוח ולעשות לך סדר בראש? לא דפדפת עד למילון בסוף כדי לראות מה זה 'אנגלכל' וכו'? אני די בטוח שכן, זה פשוט מסובך מאוד), מספר שבטים של בני אדם ועוד כהנה וכהנה (מיאר, גמדים, ולאר, אנטים וכו'). העולם עצמו הרבה יותר מורכב מבחינת יריביות בין אנשים ושבטים, מעבר לזה הוא באמת לא כזה מורכב.

בוא נמשיך....

ברומח הדרקון, נפרש עולם עם הסטוריה של 2000 שנים: עידן החלומות, עידן הדמדומים וכו'. ההיסטוריה של עולם רומח הדרקון מתחילה מייסוד אומת האלפים סילבנסטי וקואלינסטי. אירועים מיוחדים בהיסטוריה: מלחמת הדרקונים הראשונה שאירעה לפני כ-500 שנים והחורבן הגדול שארע לפני כ- 400 שנים. מבחינת גזעים, אני לא אמנה את כל הגזעים ברומח הדרקון. די אם נאמר שיש שם את כל הגזעים שיש אצל טולקין: אלפים (לסוגיהם), גמדים (לסוגיהם), בני אנוש וכמובן קנדרים, נואומים (הוביטים) וכו' וכו'. ברומח הדרקון יש הרבה יותר אלים כאשר לפחות 6 מהם (פלדין, טקיזיס וגילאן וכן לוניטארי סולינארי ונואיטרי) הם בעלי השפעה מכרעת על האירועים בעולם. מוכרבות בין שבטים וגזעים ? בוא ונראה כמה רומח הדרקון מורכב: גמדי ההרים שונאים את גמדי הגבעות. אלפי קלינסטי שונאים את אלה מסילבנסטי שגוזלים את אדמות הדארגונסטי. הקוסמים שונאים את האבירים (ולהיפך). קיימת איבה לא קטנה בין כל הגזעים הקיימים (פחות או יותר). כולם שונאים את הדרגונים... הדרקונים מחולקים לשתי קבוצות... כל הדברים הללו הן יריבויות בנות אלפי שנים, לא משהו שנברא במיוחד לצרכי סיפור עלילה מסויים... שאלות ? 007

אני לא בטוח שיש בין השורות בספרים האלו

שקצת מוגבלים מבחינה ספרותית, אבל גם אחרי שאני אקרא קשה לי להאמין שאני אמצא. אם נדבר רק על השישיה הראשונה, ולא על שישית המפגשים או כל ספר אחר בסגנון שם באמת כבר ניפחו את הדמות שלה (ובכל מקרה בעיני רק רשומות ואגדות הן באמת רומח הדרקון, כל השאר זה כבר ניצול המותג) יש לה בדיוק שני סטוצים, אחד עם תניס, שזה מקרה קלאסי של אהבה-משכבר-הימים-ולא-ראינו-הרבה-זמן-אז-בואו-נזדיין-כבר-למה-אנחנו-מחכים ועוד מקרה אחד עם דלאמאר, שהתחיל כסטוצ נורמלי לכל דבר ואחר כך היא השתמשה בו למטרותיה, בסדר, אבל ההתחלה הייתה ממש חמודה בעיני ולא מתוך מניעים אפלים כלשהם. חוצמזה לא מוזכר כלום (תאירו את עיניי אם אני טועה, כן) על המיניות שלה או על איך שהיא מתקדמת. אה, יש גם את המאהבים שלה, הקצינים (בקריס, מה שמו?) בצבאה, אבל היא לא השתמשה בהם כדי להתקדם, סתם סיפוק צרכים. וזהו על פי השישיה הזאת, כל השאר... נו... סיפור עצוב בפני עצמו.

חמודה? חמודה?!?!?!?!

אני לא הכי בעולם אהבתי את הרומח וגם לא ראתי יותר משבעת הספרים המקובלים 0תאומים ודרקונים ראשונים ושל הלהבה) אבל חמודה?! חמודה?! לא! ובין השורות אני מניחה מתכוון להערות המטופשות שלה ולרמיזות המיניות האין סופיות שלה... בסיומת מה-כל-כך-מושך-בחיוך-מעוקל-כשמאותו-הפה-יוצאות-שטויות - הדר.

לדעתי...

אין לי שום דבר נגד אדינגס ומאד אהבתי את הבלגריאד, אבל אני חושב שיש הרבה מין המשותף בין הרומח לבלגריאד (ותרשה לי להתעלם מהמלוריאן שהיא בושה)- הם מסווגים לאותו תת ז'אנר בפנטזיה שלי -הז'אנר הקלאסי- להרחבה (לכל הרוחות עם הבגרות בהיסטוריה!!!) חפש מאמר על סוגי הספרות בלוח. עם זאת בוודאי שהרומח עדיפה, היא מצחיקה, מרובת קונפליקטים ורחבת יריעה יותר מהבלגריאד. אם אתה רוצה ללכת על עומק "כבד" יותר אז אין את זה בשתי הסדרות, בשביל זה צריך את "הרואים למרחק" או "שיר של אש ושל קרח". תום.

רואים למרחק! רואים למרחק!

רק כי הייתי חייבת להתלהב... מצטערת, ככה זה שמזכירים את הסדרה האהובה עליי ביותר... ואגב, סדרת הספינות מעצבנת. מאוד. אני רוצה את פיץ שוב!

מצחיקה? מרובת קונפליקטים?? רומח הדרקון???

הדבר היחיד שמצחיק שם זה גדיל. ואולי גם פיזבן. וגם זה נשחק מתישהו. אדינגס הרבה יותר מצחיק, והכתיבה שלו עצמה הרבה יותר זורמת ומשעשעת, בניגוד לכתיבה ה... צולעת מעט של הרומח. מבחינת עומק אין מה לדבר, אדינגס הוא ילד והכל אצלו מאושר מדי בסוף שזה קצת מגעיל (טוב, יותר מקצת, בסדר) למרות שקשה להגדיר את רומח הדרקון (או כל אחד אחר מהספרים שהם כתבו) כ'עמוקים' או מורכבים. באמת שהם לא כאלו סופרים גדולים.

תראה, זה לא ממש מדויק.

יש מאחורי הכל עומק מסוים. תלוי בקורא. כל אחד קורא את עצמו, כדבריי. הכל עניין של התחברות.

בוא נמשיך....

ברומח הדרקון, נפרש עולם עם הסטוריה של 2000 שנים: עידן החלומות, עידן הדמדומים וכו'. ההיסטוריה של עולם רומח הדרקון מתחילה מייסוד אומת האלפים סילבנסטי וקואלינסטי. אירועים מיוחדים בהיסטוריה: מלחמת הדרקונים הראשונה שאירעה לפני כ-500 שנים והחורבן הגדול שארע לפני כ- 400 שנים. מבחינת גזעים, אני לא אמנה את כל הגזעים ברומח הדרקון. די אם נאמר שיש שם את כל הגזעים שיש אצל טולקין: אלפים (לסוגיהם), גמדים (לסוגיהם), בני אנוש וכמובן קנדרים, נואומים (הוביטים) וכו' וכו'. ברומח הדרקון יש הרבה יותר אלים כאשר לפחות 6 מהם (פלדין, טקיזיס וגילאן וכן לוניטארי סולינארי ונואיטרי) הם בעלי השפעה מכרעת על האירועים בעולם. מוכרבות בין שבטים וגזעים ? בוא ונראה כמה רומח הדרקון מורכב: גמדי ההרים שונאים את גמדי הגבעות. אלפי קלינסטי שונאים את אלה מסילבנסטי שגוזלים את אדמות הדארגונסטי. הקוסמים שונאים את האבירים (ולהיפך). קיימת איבה לא קטנה בין כל הגזעים הקיימים (פחות או יותר). כולם שונאים את הדרגונים... הדרקונים מחולקים לשתי קבוצות... כל הדברים הללו הן יריבויות בנות אלפי שנים, לא משהו שנברא במיוחד לצרכי סיפור עלילה מסויים... שאלות ? 007

הבעיה הגדולה ביותר...

הבעיה הגדולה ביותר של רומח הדרקון היא שהוא נכתב בעקבות קמפיין שהורץ בשיטת מ"ת סוג ב' (מו"ד), ולכן נאלץ לתרץ את כל השיגיונות של השיטה: א. חלוקה דיכוטומית לטוב-ניטרלי-רע: מגוחך. לא אמין. לא מקובל בספר רציני. "אני קוסם רע אז אני לובש את הגלימות השחורות." בחייכם... ב. שינון הלחשים - שוב, תופעה שנובעת מהשיטה ונראית מגוכחת בספר. ג. עלילה - זולה וצפויה מראש. בתור קמפיין זה נהדר (כנראה אחד הקמפיינים הטובים), אבל בתור ספר זה פחות מבינוני. חבורה מתגבשת תוך שניות. האביר והגמד מתים בדרך. החבורה מצילה את העולם (ע"י מציאת חפץ קסום ורב עוצמה). ד. הדמויות - מתפתחות לא רע, אבל זולות וברורות למדי: רייסטלין - טיפוס החנון שהציקו לו בילדותו וכעת, בעזרת כוחו הרב, הוא נוקם בכולם. זו הדמות עמה הקורא החנון הממוצע אמור להזדהות. סער - נאד עם שפם. תניס - חצי אלף מעונה. "אוי, אני נקרע בין שני העולמות. קשה לי. איה. אמא". חלמיש - הגמד הרוטן. פשוט גימלי, ובלי שטרחו הלסתיר את זה. קיטיארה - הזונה. גדיל - האתנחתא הקומית. נכון, כולם מתמפתחות והופכות מדמויות ברמה נמוכה לדמויות בינוניות, אבל לא הייתי קורא לזה כתיבה טובה. ה. הדרקונים: "לבן, שחור, ירוק, אדום וכחול זה רע! כל צבעי המתכת זה טוב!" נשמע כמו חלוקה שילד בן 3 עשה. ד. החלוקה הכללית של העולם לטוב-ניטרלי-רע. הקוסמים. האלים. הדרקונים. כל זה נובע משיטת הנטיות של מו"ד, וכופה את עצמו על הספר. מגוחך להפליא ומשאיר טעם רע בפה.

אחד אחד בבקשה...

הדרך הכי טובה לענות לך היא ע"י העתקת הנקודות שלך ותגובה עליהם. "א. חלוקה דיכוטומית לטוב-ניטרלי-רע: מגוחך. לא אמין. לא מקובל בספר רציני. "אני קוסם רע אז אני לובש את הגלימות השחורות." בחייכם... " תגובה: שכה יהיה לי טוב, אחותי עשתה במקרה עבודה לאוניברסיטה על "שטניזם ספיריטואלי" (אל תשאלו אותי) אני הצצתי בחומר שלה שנלקח בעיקר מאתרי אינטרנט. מסתבר, שי היקר, שהיא מצאה 4 זרמים עיקריים בקשר לעבודתה: השטניסטים ("אני קוסם רע אז אני לובש את הגלימות השחורות"), ה"ויקה" שהם הכוהנים הלבנים, זרם נוסף שמשתמש בקסמים שלו (נו טוב) כדי לאזן בין הטובים לרעים (אדומים?) והזרם העיקרי שאומר שהכל שטויות (עזבו האלים את העולם?) יש גם לציין שהחלוקה לא צמיד מכרעת- רייסטלין שהיה אדום- שחור, דלמר האפל שמשום מה עוזר, ג'סטריוס השחור שגילה כמה תכונות לא אופיניות ועוד. ב. שינון הלחשים - שוב, תופעה שנובעת מהשיטה ונראית מגוכחת בספר. תגובה: מה מגוחך בזה? אדרבה, זה מחזק מאד את הרעיון שהקסם דורש את כל משאבי הגוף והנפש ומשאיר את הקוסם מרוקן לאחריו. איזו שיטה של קסם קלאסי יותר טובה? ג. עלילה - זולה וצפויה מראש. בתור קמפיין זה נהדר (כנראה אחד הקמפיינים הטובים), אבל בתור ספר זה פחות מבינוני. חבורה מתגבשת תוך שניות. האביר והגמד מתים בדרך. החבורה מצילה את העולם (ע"י מציאת חפץ קסום ורב עוצמה). תגובה: העלילה הראשית באמת צפויה למדי אבל לי זה לא הפריע, הפשטות והקלילות שלה דווקא כבשו את לבי, וחוצ"מ יש את הקונפליקטים הרבים מחוץ לעלילה הראשית (הלגיטימית לחלוטין- בכמה ספרים הטובים לא נלחמים ברעים ומצילים את העולם?) ואת היריעה העמוקה (בשנים) והרחבה שנותנת לכל ה"עלילה הזולה" נפח בלתי רגיל. ד. הדמויות - מתפתחות לא רע, אבל זולות וברורות למדי: רייסטלין - טיפוס החנון שהציקו לו בילדותו וכעת, בעזרת כוחו הרב, הוא נוקם בכולם. זו הדמות עמה הקורא החנון הממוצע אמור להזדהות. סער - נאד עם שפם. תניס - חצי אלף מעונה. "אוי, אני נקרע בין שני העולמות. קשה לי. איה. אמא". חלמיש - הגמד הרוטן. פשוט גימלי, ובלי שטרחו הלסתיר את זה. קיטיארה - הזונה. גדיל - האתנחתא הקומית. נכון, כולם מתמפתחות והופכות מדמויות ברמה נמוכה לדמויות בינוניות, אבל לא הייתי קורא לזה כתיבה טובה. תגובה: רייסטלין הוא בפשטות הדמות המרשימה, העמוקה והמסובכת בינה לבין עצמה מכל הדמויות בתת הז'אנר הזה, איזה נוקם בכולם? במי הוא נקם? תראה איזה מהפכות הוא עובר- מילדותו הרעה, השותפות עם קרמון בנדודים לפני הרשומות ואחרי המבחן ששינה את חייו (המבחן של הקוסמים פשוט גאוני, תערבב אותו עם נשמה של קוסם עתיק יומין וקיבלת ממש פטוצ'יני), הבחירה שלו בסוף הרשומות וההתנגות לכל אורך האגדות עד לסליחה המרשימה בסופן, וההתערבות העדינה אך חשובה בבחירותיו של פאלין במבחן שלו ובדשל"ק. ברורות למדי? מה ברור פה? מתפתחות לא רע? לא רע? סער- זוהי דמות קלאסית של נאד עם שפם עם כי נאד מוזר (לידת פלד, אלהנה צפריר, השנאה אליו באבירות) חלמיש- נכון שהוא מבוסס על גימלי מטולקין הקדוש אבל תזכיר לי מה ההשפעה של גימלי על שה"ט? מה הוא עושה? טוקלין הנערץ (שסיפורו מבוסס על סיפור לילה טוב אם אני לא טועה) יצר דמות ריקה לחלוטין מתוכן רק לפרוטוקול שיהיה קצת משעשע בתוך היובש הכללי- חלמיש עולה עליו בכל המובנים. גדיל אתנחתא קומית? אתנחתא קומית???????? גדילן קוץ רגל הוא בעל חשיבות ע-ל-י-ו-נ-ה למהלך הסיפור, נוכחותו אינה רק בשביל להצחיק אלא בשביל לתת נפח נוסף ומסר חדש (הקטנים משפיעים- אז מה אם זה קיטשי?) הוא גם נמצא בקשר עם פיזבן- אל, תראה לי עוד "אתנחתא קומית" בספר כלשהוא עם השפעה כה רבה. (אין בכלל על מה לדבר שהוא השתנה גם במלחמת הנשמות אבל אני לא רוצה לדבר על הספר הזה) כתיבה טובה? אין טובה ממנה בתת הז'אנר. ד. החלוקה הכללית של העולם לטוב-ניטרלי-רע. הקוסמים. האלים. הדרקונים. אצל הקוסמים החלוקה לא מוחלטת, אצל האלים זה בסדר גמור ומהדרקונים לא ממש איכפת לי. רק לא לערב בדיון ספרים מסגנון אחר (למשל הרואים למרחק), אני מדבר על דברים בסגנון הרומח (הפנטזיה האפית- קלאסית) תום.

אגב תום- בהצלחה בבגרות בהיסטוריה!!!


תודה!

בעזרת הרבה עזרה משמיים היא עברה בשלום...

הכי אירוני לראות אנשים שיורדים על סדרה מסויימת אחרי שקראו בשקיקה את כל ספריה..

וזה בדיוק מה שקורה כאן. כולם ממהרים לרדת על רומח הדרקון שהיא אמנם סדרה בת 20 שנים ויכול להיות שכבר כתבו ספרים יותר מתוחכמים ממנה.. אבל שימו לב שכולכם (ללא יוצא מן הכלל) יודעים את כל הפרטים על הסדרה ואת כל הפרטים המופיעים בכל הספרים. אם הסדרה כל כך גרועה, למה השקעתם זמן בקריאת 6 ספרים (אגדות ורשומות) לא דקיקים במיוחד ? 007

זה סוד הקסם...

אני לא מכיר מישהו שקרא ולא אהב, עכשיו, כמה שנים אח"כ עם הרבה סדרות אחרות בראש זה אולי נראה לו פחות טוב אבל לי יש פתרון מצויין שאצלי תמיד עובד... תקראו הכל שוב :-) תום.

אני כבר ניסיתי את זה, וזה פעל

אמנם לא הייתה קיימת ההתרגשות של הפעם הראשונה, אבל אני תמיד נהנה מקריאת ספרי הרומח- הם פשוט נצחיים. שי

בהחלט כן !!! "נצחי" זו המילה הנכונה....

אחד אחד בבקשה...

הדרך הכי טובה לענות לך היא ע"י העתקת הנקודות שלך ותגובה עליהם. "א. חלוקה דיכוטומית לטוב-ניטרלי-רע: מגוחך. לא אמין. לא מקובל בספר רציני. "אני קוסם רע אז אני לובש את הגלימות השחורות." בחייכם... " תגובה: שכה יהיה לי טוב, אחותי עשתה במקרה עבודה לאוניברסיטה על "שטניזם ספיריטואלי" (אל תשאלו אותי) אני הצצתי בחומר שלה שנלקח בעיקר מאתרי אינטרנט. מסתבר, שי היקר, שהיא מצאה 4 זרמים עיקריים בקשר לעבודתה: השטניסטים ("אני קוסם רע אז אני לובש את הגלימות השחורות"), ה"ויקה" שהם הכוהנים הלבנים, זרם נוסף שמשתמש בקסמים שלו (נו טוב) כדי לאזן בין הטובים לרעים (אדומים?) והזרם העיקרי שאומר שהכל שטויות (עזבו האלים את העולם?) יש גם לציין שהחלוקה לא צמיד מכרעת- רייסטלין שהיה אדום- שחור, דלמר האפל שמשום מה עוזר, ג'סטריוס השחור שגילה כמה תכונות לא אופיניות ועוד. ב. שינון הלחשים - שוב, תופעה שנובעת מהשיטה ונראית מגוכחת בספר. תגובה: מה מגוחך בזה? אדרבה, זה מחזק מאד את הרעיון שהקסם דורש את כל משאבי הגוף והנפש ומשאיר את הקוסם מרוקן לאחריו. איזו שיטה של קסם קלאסי יותר טובה? ג. עלילה - זולה וצפויה מראש. בתור קמפיין זה נהדר (כנראה אחד הקמפיינים הטובים), אבל בתור ספר זה פחות מבינוני. חבורה מתגבשת תוך שניות. האביר והגמד מתים בדרך. החבורה מצילה את העולם (ע"י מציאת חפץ קסום ורב עוצמה). תגובה: העלילה הראשית באמת צפויה למדי אבל לי זה לא הפריע, הפשטות והקלילות שלה דווקא כבשו את לבי, וחוצ"מ יש את הקונפליקטים הרבים מחוץ לעלילה הראשית (הלגיטימית לחלוטין- בכמה ספרים הטובים לא נלחמים ברעים ומצילים את העולם?) ואת היריעה העמוקה (בשנים) והרחבה שנותנת לכל ה"עלילה הזולה" נפח בלתי רגיל. ד. הדמויות - מתפתחות לא רע, אבל זולות וברורות למדי: רייסטלין - טיפוס החנון שהציקו לו בילדותו וכעת, בעזרת כוחו הרב, הוא נוקם בכולם. זו הדמות עמה הקורא החנון הממוצע אמור להזדהות. סער - נאד עם שפם. תניס - חצי אלף מעונה. "אוי, אני נקרע בין שני העולמות. קשה לי. איה. אמא". חלמיש - הגמד הרוטן. פשוט גימלי, ובלי שטרחו הלסתיר את זה. קיטיארה - הזונה. גדיל - האתנחתא הקומית. נכון, כולם מתמפתחות והופכות מדמויות ברמה נמוכה לדמויות בינוניות, אבל לא הייתי קורא לזה כתיבה טובה. תגובה: רייסטלין הוא בפשטות הדמות המרשימה, העמוקה והמסובכת בינה לבין עצמה מכל הדמויות בתת הז'אנר הזה, איזה נוקם בכולם? במי הוא נקם? תראה איזה מהפכות הוא עובר- מילדותו הרעה, השותפות עם קרמון בנדודים לפני הרשומות ואחרי המבחן ששינה את חייו (המבחן של הקוסמים פשוט גאוני, תערבב אותו עם נשמה של קוסם עתיק יומין וקיבלת ממש פטוצ'יני), הבחירה שלו בסוף הרשומות וההתנגות לכל אורך האגדות עד לסליחה המרשימה בסופן, וההתערבות העדינה אך חשובה בבחירותיו של פאלין במבחן שלו ובדשל"ק. ברורות למדי? מה ברור פה? מתפתחות לא רע? לא רע? סער- זוהי דמות קלאסית של נאד עם שפם עם כי נאד מוזר (לידת פלד, אלהנה צפריר, השנאה אליו באבירות) חלמיש- נכון שהוא מבוסס על גימלי מטולקין הקדוש אבל תזכיר לי מה ההשפעה של גימלי על שה"ט? מה הוא עושה? טוקלין הנערץ (שסיפורו מבוסס על סיפור לילה טוב אם אני לא טועה) יצר דמות ריקה לחלוטין מתוכן רק לפרוטוקול שיהיה קצת משעשע בתוך היובש הכללי- חלמיש עולה עליו בכל המובנים. גדיל אתנחתא קומית? אתנחתא קומית???????? גדילן קוץ רגל הוא בעל חשיבות ע-ל-י-ו-נ-ה למהלך הסיפור, נוכחותו אינה רק בשביל להצחיק אלא בשביל לתת נפח נוסף ומסר חדש (הקטנים משפיעים- אז מה אם זה קיטשי?) הוא גם נמצא בקשר עם פיזבן- אל, תראה לי עוד "אתנחתא קומית" בספר כלשהוא עם השפעה כה רבה. (אין בכלל על מה לדבר שהוא השתנה גם במלחמת הנשמות אבל אני לא רוצה לדבר על הספר הזה) כתיבה טובה? אין טובה ממנה בתת הז'אנר. ד. החלוקה הכללית של העולם לטוב-ניטרלי-רע. הקוסמים. האלים. הדרקונים. אצל הקוסמים החלוקה לא מוחלטת, אצל האלים זה בסדר גמור ומהדרקונים לא ממש איכפת לי. רק לא לערב בדיון ספרים מסגנון אחר (למשל הרואים למרחק), אני מדבר על דברים בסגנון הרומח (הפנטזיה האפית- קלאסית) תום.

ואני (שוב !!!!) אחזק את דעתו של תום (שתמיד מגיב כמה דקות לפני....)

הפוסט של מר פלצ'י הוא פוסט שמייצג בצורה טובה את נושא השטחיות. חלוקה לטוב ורע: אין בזה שום דבר. כמו שהעולם מתחלק לצפון-דרום ולעוד אלפי חלוקות אחרות, האפיון של דמות כטובה או רעה הוא מאד מאד טוב. מה שעשו ברומח הדרקון זה ללכת אפילו מעבר לזה: למשל רייסטלין שמאופיין "בגדול" כדמות רעה או אנוכית, הוא גם אדם שביצע המון טוב בחייו. תניס שהוא סמל הטוב, ביצע מעשים "רעים" משל עצמו ולמעשה כל דמות מכילה בתוכה גם טוב וגם רע כאשר צד אחד חזק יותר. שינון לחשים: שיטה אחת טובה בדיוק כמו השניה. שיטת הלחשים ברומח הדרקון גורסת שאדם חש חלש לאחר הטלת לחש וזה דבר הגיוני מאד. לא נראה לי שאדם שכרגע יידה כדור אש, לא מרגיש את זה בגוף. החולשה מבטאת הן את המאמץ הנפשי הכרוך בהטלת לחש והן את ההדלדלות בריכוז, באנרגיה קסומה וכו'. בדיוק כמו שאתה מרגיש חלש אחרי שרצת 3 קילומטרים, כך הקוסמים מרגישים חלשים אחרי שסחטו את עצמם ויצרו יש מאין. העלילה הגדולה היא מלחמת הטוב ברע. הרוב המאד מכריע של ספרי פנטזיה (כולל אהובך טולקין) התבסס על הנוסחא (המנצחת) הזו. נכון, הטוב נלחם ברע והוא גם בד"כ מנצח (כמו ב-99% מהסרטים/ספרים שאתה מכיר), אבל הגדולה היא לאו דווקא בסיפור המסגרת הענק אלא במה שקורה בתוכו. רשומות רומח הדרקון מכילות הרבה יותר עלילה משלושת ספריו של טולקין. לא רק מבחינת עמודים אלא גם מבחינת תוכן (שלא לדבר על כך שיש את אגדות ושישית המפגשים). טולקין (אם ניקח אותו כדוגמא) כותב בצורה קצת איטית יותר. ההתפתחות של הדמויות הולכת ונבנית לאורך זמן רב (ע"ע קרמון של רשומות א' לעומת קרמון של אגדות ג'). הדמויות. אם כל מה שיש לך לכתוב על דמות שזה עתה סיימת לקרוא עליה משהו כמו 500 עמודים זה שהוא "טיפוס החנון הנוקם בכולם" אז אתה בפירוש אדם שטחי. רשומות ואגדות מכילים בערך 2500 עמודים כאשר רייסטלין הוא הדמות המרכזית ביותר (שלא לדבר על כך שיש ספר שלם המוקדש לו בלבד - כבשן הנשמה). הוא השתנה ללא היכר בין רשומות א לאגדות ג. אם כל מה שאתה יכול לומר עליו זה שהוא "חנון שנוקם במי שפגע בו" אתה מפספס בערך 90% מכל העלילה. (שלא לדבר על כך שהתיאור עצמו הוא בפירוש לא נכון). אם אתה מצליח לאפיין את קיטיארה במילה אחת (זונה) אתה פשוט לא מבין מה קראת. מעבר לעובדה שהיא ממש לא זונה (מהסיבה שהיא פשוט תהרוג כל מי שיגיד לה את זה), התפקיד שהיא משחקת הוא חשוב ביותר. כנ"ל חלמיש, קרמון וכל שאר בני החבורה. למה אתה חושב שסער הוא "נאד" ואראגורן לא ? גדיל אתנחתא קומית ?????????? לגדילן יש אולי את התפקיד החשוב ביותר בכל העלילה. הוא זה ששבר את בועת הדרקון, זה שהבין ראשון שיש דרקונים טובים, הוא זה שליווה את קרמון ב"אגדות" ורק בזכותו כל הזמן השתנה. הוא זה שהוכרז בסוף דשל"ק כ"אחד מגיבוריה המהוללים ביותר של אנסלון כולה". התפקיד שגדילן ממלא (מעבר להיותו מקור הצחוק בסדרה) הוא פשוט עצום !!!!! הדרקונים: אופיינו כטובים וכרעים. החלוקה ביניהם מקבלת מאפיין של צבע ואין בזה שום דבר רע. איך רצית שיאפיינו אותם בדיוק ?????? עם שלט ??????? העולם: העולם הכי מפורט שקראתי עליו (כן, כולל הארץ התיכונה): פולקלור והסיטוריה של 2000 שנים. עשרות גזעים שונים. פוליטיקה פנימית נרחבת מאין כמותה (כולל יריבויות ישנות וריביים בני מאד שנים), החלוקה בין טוב, רע ונייטרלי בקרב כל קבוצה שכזו, הגאוגרפיה הנרחבת, ה"אגדות" שכל עם מאמין בהם. כל אלה יוצרים מארג מופלא ומדהים של עולם שהושקעה בו תשומת לפרטים הכי קטנים. מערכת האלוהות העניפה ברומח הדרקון (שמזכירה קצת את אלי האולימפוס...) עולה פי כמה על כל מערכת דתית אחרת שקראתי עליה. לסיכום, אני אומר 2 דברים: א. ישבת וקראת 6 ספרים (רשומות ואגדות) וסביר להניח שגם את שישית המפגשים ועוד כמה ספרים. אם זה לא היה טוב, למה לא הפסקת אחרי ספר אחד ? אתה מגלה בקיאות די רבה בפרטי העלילה, למה קראת כל כך הרבה עמודים "לא מעניינים" ? ב. השטחיות והזלזול שאתה מגלה כלפי סדרה שחצי עולם קרא והכיר בגדולתה (כולל אתה !!!) ובשיטת משחק ששלטה בעולם במשך 20 שנה בערך (ושסביר שגם אתה שיחקת בה וחשוב מכך, נהנית ממנה מאד) מצביעה הן על שטחיות והן על "אנטי" מסויים או אולי נאמנות מאד נמוכה שאתה מפגין. בקיצור, שב וקרא את הספרים שוב ואולי זה יסייע לך לתאר את גדילן ביותר משתי מילים. 007
עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר