אחד אחד בבקשה...
הדרך הכי טובה לענות לך היא ע"י העתקת הנקודות שלך ותגובה עליהם.
"א. חלוקה דיכוטומית לטוב-ניטרלי-רע: מגוחך. לא אמין. לא מקובל בספר רציני. "אני קוסם רע אז אני לובש את הגלימות השחורות." בחייכם... "
תגובה: שכה יהיה לי טוב, אחותי עשתה במקרה עבודה לאוניברסיטה על "שטניזם ספיריטואלי" (אל תשאלו אותי) אני הצצתי בחומר שלה שנלקח בעיקר מאתרי אינטרנט.
מסתבר, שי היקר, שהיא מצאה 4 זרמים עיקריים בקשר לעבודתה: השטניסטים ("אני קוסם רע אז אני לובש את הגלימות השחורות"), ה"ויקה" שהם הכוהנים הלבנים, זרם נוסף שמשתמש בקסמים שלו (נו טוב) כדי לאזן בין הטובים לרעים (אדומים?)
והזרם העיקרי שאומר שהכל שטויות (עזבו האלים את העולם?)
יש גם לציין שהחלוקה לא צמיד מכרעת- רייסטלין שהיה אדום- שחור, דלמר האפל שמשום מה עוזר, ג'סטריוס השחור שגילה כמה תכונות לא אופיניות ועוד.
ב. שינון הלחשים - שוב, תופעה שנובעת מהשיטה ונראית מגוכחת בספר.
תגובה: מה מגוחך בזה? אדרבה, זה מחזק מאד את הרעיון שהקסם דורש את כל משאבי הגוף והנפש ומשאיר את הקוסם מרוקן לאחריו.
איזו שיטה של קסם קלאסי יותר טובה?
ג. עלילה - זולה וצפויה מראש. בתור קמפיין זה נהדר (כנראה אחד הקמפיינים הטובים), אבל בתור ספר זה פחות מבינוני. חבורה מתגבשת תוך שניות. האביר והגמד מתים בדרך. החבורה מצילה את העולם (ע"י מציאת חפץ קסום ורב עוצמה).
תגובה: העלילה הראשית באמת צפויה למדי אבל לי זה לא הפריע, הפשטות והקלילות שלה דווקא כבשו את לבי, וחוצ"מ יש את הקונפליקטים הרבים מחוץ לעלילה הראשית (הלגיטימית לחלוטין- בכמה ספרים הטובים לא נלחמים ברעים ומצילים את העולם?) ואת היריעה העמוקה (בשנים) והרחבה שנותנת לכל ה"עלילה הזולה" נפח בלתי רגיל.
ד. הדמויות - מתפתחות לא רע, אבל זולות וברורות למדי:
רייסטלין - טיפוס החנון שהציקו לו בילדותו וכעת, בעזרת כוחו הרב, הוא נוקם בכולם. זו הדמות עמה הקורא החנון הממוצע אמור להזדהות.
סער - נאד עם שפם.
תניס - חצי אלף מעונה. "אוי, אני נקרע בין שני העולמות. קשה לי. איה. אמא".
חלמיש - הגמד הרוטן. פשוט גימלי, ובלי שטרחו הלסתיר את זה.
קיטיארה - הזונה.
גדיל - האתנחתא הקומית.
נכון, כולם מתמפתחות והופכות מדמויות ברמה נמוכה לדמויות בינוניות, אבל לא הייתי קורא לזה כתיבה טובה.
תגובה: רייסטלין הוא בפשטות הדמות המרשימה, העמוקה והמסובכת בינה לבין עצמה מכל הדמויות בתת הז'אנר הזה, איזה נוקם בכולם? במי הוא נקם?
תראה איזה מהפכות הוא עובר- מילדותו הרעה, השותפות עם קרמון בנדודים לפני הרשומות ואחרי המבחן ששינה את חייו (המבחן של הקוסמים פשוט גאוני, תערבב אותו עם נשמה של קוסם עתיק יומין וקיבלת ממש פטוצ'יני), הבחירה שלו בסוף הרשומות וההתנגות לכל אורך האגדות עד לסליחה המרשימה בסופן, וההתערבות העדינה אך חשובה בבחירותיו של פאלין במבחן שלו ובדשל"ק.
ברורות למדי? מה ברור פה? מתפתחות לא רע? לא רע?
סער- זוהי דמות קלאסית של נאד עם שפם עם כי נאד מוזר (לידת פלד, אלהנה צפריר, השנאה אליו באבירות)
חלמיש- נכון שהוא מבוסס על גימלי מטולקין הקדוש אבל תזכיר לי מה ההשפעה של גימלי על שה"ט? מה הוא עושה? טוקלין הנערץ (שסיפורו מבוסס על סיפור לילה טוב אם אני לא טועה) יצר דמות ריקה לחלוטין מתוכן רק לפרוטוקול שיהיה קצת משעשע בתוך היובש הכללי- חלמיש עולה עליו בכל המובנים.
גדיל אתנחתא קומית? אתנחתא קומית???????? גדילן קוץ רגל הוא בעל חשיבות ע-ל-י-ו-נ-ה למהלך הסיפור, נוכחותו אינה רק בשביל להצחיק אלא בשביל לתת נפח נוסף ומסר חדש (הקטנים משפיעים- אז מה אם זה קיטשי?) הוא גם נמצא בקשר עם פיזבן- אל, תראה לי עוד "אתנחתא קומית" בספר כלשהוא עם השפעה כה רבה. (אין בכלל על מה לדבר שהוא השתנה גם במלחמת הנשמות אבל אני לא רוצה לדבר על הספר הזה)
כתיבה טובה? אין טובה ממנה בתת הז'אנר.
ד. החלוקה הכללית של העולם לטוב-ניטרלי-רע. הקוסמים. האלים. הדרקונים.
אצל הקוסמים החלוקה לא מוחלטת, אצל האלים זה בסדר גמור ומהדרקונים לא ממש איכפת לי.
רק לא לערב בדיון ספרים מסגנון אחר (למשל הרואים למרחק), אני מדבר על דברים בסגנון הרומח (הפנטזיה האפית- קלאסית)
תום.
, , , ,
, , , ,
