פנטזיה- הסטראוטיפים וההתמודדות איתם.

חברים וחברות יקרים. לקראת חג החנוכה הממשש ובא (שבו יהיה לי קצת אויר לנשימה) החלטתי להעלות לדיון, שאני מקוה שיהיה דיון רציני וגדול- נושא שכמעט כל קורא וחובב פנטזיה ומשחקי תפקידים נתקל בו. המדובר הוא במצב הבא שנראה לי נפוץ ומוכר: --------------------------------------------------------------------------------------------------------- ישבתי לי על הספסל, רגליים מורמות, יענו בסתלבט, ועלעלתי לי בספר המשובח (לדוג') רומח הדרקון. כמה מהחבר'ה עברו לידי, אחד התנוענע בקצביות לצלילי ה"דג נחש" שנשמעו בכל הסביבה, אחד הלך כשמתחת לזרועו מונח הספר "צו נשיאותי" של טום קלנסי והשניים האחרים פטפטו בינהם. אני קיבלתי התרעה מוקדמת (בזכות ה"דג נחש" ונסתי להבלע מאחורי הספר, מאד לא היה לי נוח שהחבר'ה שוב פעם ירדו על הספרים שאני קורא, מיותר לציין שזה לא הועיל לי, החבר'ה לא יפספסו הזדמנות פז שכזו. אווו, קרא אחד מהם, תראו תראו, שוב פעם הדביל הזה קורא על הקוסמים והדרקונים, שלושת חבריו הסתובבו ובחיוך מלא זדון הצטרפו למטבח. ניסתי טקטיקה נואשת של הומור עצמי, "אה כן, חחחחח", אמרתי בגמגום קל. המלומד שבחבר'ה (ההוא עם טום קלנסי) אמר: "מה אתם רוצים, התינוק הזה לא מסוגל לקרוא משהו "בוגר" יותר", חבריו הגיבו בגיחוכים וכאפות עידוד בגב המלומד. לא הייתה לי בררה אלא "לקפל זנב" (אחרי נסיונות קודמים של הסברים לא מוצלחים). "תמשיך לברוח מהמציאות"! הם צעקו אחרי, אולי תטיל עלינו איזה קסם? או תשסף את גרוננו בחרב הקסומה שלך..." בהליכה מאד מהירה הסתלקתי מהטוח שלהם, כשבליבי אני נשבע שבפעמים הבאות אני אקרא או בבית או.... בשרותים. ---------------------------------------------------------------------------------------------------- בסיפור המאד מוגזם שלי הגיבור לא ניחן בתבונה רבה (שלא לדבר על ה"חבר'ה") לדעתי התגובה שלו הייתה צריכה להיות שונה לגמרי. אני אישית נתקל מדי פעם בתופעה של אנשים מלאי דיעות קדומות על הפנטזיה, תינוקית, מפגרת, בורחת מהמציאות, כל אלה הם תארים מעטים מאלה שניתנים לה, לי יש תגובה שפתחתי עם הזמן אבל אני רוצה לשמוע אתכם לפני שאומר את דברי. אז מה אתם אומרים? מה לעשות? איך להתמודד? מה לומר? האם צריך להשלים עם התופעה ולהתחמק ממנה? אז קדימה, בוא נפתח פה דיון רציני. תום מרילין. להטוטן וחבר ב"קסמהדרין" (אההההההההההההההההההההההההההה....???????????) :-)

טוב, דעתי בעניין

כמובן שגם אני ניתקלתי בדברים מסוג זה, כמו כולנו, אבל אני פשוט לא מתייחס וממשיך הלאה (או שאני מחליט להציק להם ומתחיל לדבר על הספר).האמת היא שאפילו פעם אחת, בטיול לאילת בקיץ, הצלחתי לשכנע אחד מ"חברי" לקרוא ברומח הדרקון, שהוא בן אדם שחי ונושם רק פוליטיקה וטוען שאין טעם בקריאת ספרים כי זה לא נותן לך כלום(בורות לשמה). בכל אופן הוא קרא רק את הפתיחה, עוד לפני שהעלילה עצמה מתחילה, את כל הקטע עם של הפונדק עם טיקה ואוטיק וכל הבלה הזה. בכל אופן הוא אמר שהספר נחמד, רק שיש יותר מידי תיאורים (נו טוב). טוב, אין לי מושג למה מרחתי על "חברי" כלכך הרבה, אז ניגש לעניין. אני אומר שמי שלא מקבל אותי מקבל "בעיטה" (לא פיזית כמובן),וזהו. אני חושב שזה צריך להיות ככה בהרבה דברים בחיים שלנו, וגם אל תשכח שכל אחד מאיתנו נמצא בחזקת מיעוט ברגע מסויים. שי

כשאתה אומר פנטסיה, אתה מתכוון גם למד"ב?

אני יותר אוהבת (וקוראת) מד"ב ואני נתקלת בתגובות דומות לעיתים: "זה לא מציאותי", "זה בריחה מהמציאות" או בהירי ההתנסחות וחדי הלשון מכנים זאת בשם "שטויות במיץ". אני מוכרחה להודות שבגלל הסטיגמות קשה לי להודות לפעמים שאני קוראת מד"ב אבל מקרה מעניין היה לי לפני כמה זמן, ישבתי בפאב עם חברות והיו איתנו גם כמה אנשים שאני לא מכירה, פתאום חברה שלי אמרה בהתלהבות "שני פגשה את הסופר הזה!!" מסתבר שהם שוחחו על "המשחק של אנדר" ככה שיכולתי לספר להם חוויות מהמפגש ומהספר. מי שמכיר אותי יודע שאני קוראת והמון! ולאו דווקא מד"ב, אני מאוד אוהבת ספרות ישראלית וגם ספרות זרה ואני בהחלט חושבת שאני מבינה משהו בספרות וספרים. כשאנשים יורדים על מד"ב ופנטסיה אני אומרת להם שמאז ומעולם זו הייתה נטיית ליבי ושחלק מהספרים מציגים רעיונות מוכרים בסביבות לא מוכרות ושבמד"ב ופטסיה הגדולה של הסופרים היא לא רק בלנהל דמויות וקו עלילה אלא גם להמציא עולם חדש עם חוקים משלו, בהרבה ספרים ניתן למצוא התבססות על הקיים ובמקרה של מד"ב- על חוקים פיזיקליים ומתמטיים, אתה תמיד יכול להגיד שקהל קוראי המד"ב הוא קהל אינטיליגנטי מאוד (וזו לא שחצנות, זה נכון!) וגם, לא להתבייש להגיד שאין שום דבר רע בקצת אסקיפיזם! (בריחה מהמציאות) דרך אגב, עם כל הכבוד לטום קלנסי, הוא לא בדיוק בז'אנר של הספרות היפה, הייתי מסווגת אותו ככותב "ספרי טיסות"... (עוד משהו שאתה יכול להגיד למי שיורד עליך ;-) ). טוב, זו הייתה שליפה מהשרוול, נראה איך הדיון יתפתח. כל הכבוד על היוזמה! וחג שמח לכולם

טוב, דעתי בעניין

כמובן שגם אני ניתקלתי בדברים מסוג זה, כמו כולנו, אבל אני פשוט לא מתייחס וממשיך הלאה (או שאני מחליט להציק להם ומתחיל לדבר על הספר).האמת היא שאפילו פעם אחת, בטיול לאילת בקיץ, הצלחתי לשכנע אחד מ"חברי" לקרוא ברומח הדרקון, שהוא בן אדם שחי ונושם רק פוליטיקה וטוען שאין טעם בקריאת ספרים כי זה לא נותן לך כלום(בורות לשמה). בכל אופן הוא קרא רק את הפתיחה, עוד לפני שהעלילה עצמה מתחילה, את כל הקטע עם של הפונדק עם טיקה ואוטיק וכל הבלה הזה. בכל אופן הוא אמר שהספר נחמד, רק שיש יותר מידי תיאורים (נו טוב). טוב, אין לי מושג למה מרחתי על "חברי" כלכך הרבה, אז ניגש לעניין. אני אומר שמי שלא מקבל אותי מקבל "בעיטה" (לא פיזית כמובן),וזהו. אני חושב שזה צריך להיות ככה בהרבה דברים בחיים שלנו, וגם אל תשכח שכל אחד מאיתנו נמצא בחזקת מיעוט ברגע מסויים. שי

צודק

למה אנחנו צריכים להתנצל ולהרגיש לא נעים? על טעם ועל ריח... רק חבל שאני לא ממש מצליחה ליישם את הגישה האמיצה הזו.

"למה לעשות דרמה מכל דבר?"

לא צריך כאן אומץ, אנחנו מדברים על דבר פשוט הרבה יותר. אני לא אסתיר את מה שאני עושה, כי אין שום סיבה לכך. מה שאני עושה לגיטימי בדיוק כמו מה שהוא עושה. הוא אוהב כדורגל? אני אוהב מד"ב. לגיטימיות לא מקבלים משום מקום, לגיטימיות יוצרים- ועושים את זה על ידי הצגת הדבר כלגיטימי עד שזה ישתרש. "בטח שאני קורא מד"ב. למה שאני לא אקרא?" "זה? זה נקרא משחקי תפקידים. כמו תיאטרון, רק מתוחכם יותר." "זה ספר פנטזיה. כן, עם חרבות וכו'. הספציפי הזה לא משהו, אבל יש כמה מצויינים." בריחה מהמציאות? נו, יאללה. כאילו שטום קלנסי זה ממש דוקומנטרי. וכדורגל זה 22 איש שרודפים אחרי כדור. בכלל לא צריך לעניין אתכם מה אומרים על זה, ואם זאת התחושה שתציגו לעולם, גם להם עם הזמן לא יהיה איכפת באותה המידה. זה יפסיק להיות נושא שיחה, זה כבר לא יהיה -יוצא דופן-, אלא סתם תחביב. הבעיה שלכם כרגע, כפי שאני רואה אותה, היא לא מד"ב אלא תיכון. אני כרגע אחרי צבא, וממש לא איכפת לי ולאף אחד סביבי מאהבתי למד"ביות. אני קורא באוטובוסים ובאוניברסיטה, ואם מישהו שואל אני מסביר כאילו מדובר בספר שגרתי כלשהו, מהסיבה הפשוטה שבדיוק בזה מדובר. (ואם הוא לא מעריך אנשים שקוראים ספרים, זאת כבר בעיה אחרת לגמרי.)

פנטזיה- הסטראוטיפים וההתמודדות איתם.

חברים וחברות יקרים. לקראת חג החנוכה הממשש ובא (שבו יהיה לי קצת אויר לנשימה) החלטתי להעלות לדיון, שאני מקוה שיהיה דיון רציני וגדול- נושא שכמעט כל קורא וחובב פנטזיה ומשחקי תפקידים נתקל בו. המדובר הוא במצב הבא שנראה לי נפוץ ומוכר: --------------------------------------------------------------------------------------------------------- ישבתי לי על הספסל, רגליים מורמות, יענו בסתלבט, ועלעלתי לי בספר המשובח (לדוג') רומח הדרקון. כמה מהחבר'ה עברו לידי, אחד התנוענע בקצביות לצלילי ה"דג נחש" שנשמעו בכל הסביבה, אחד הלך כשמתחת לזרועו מונח הספר "צו נשיאותי" של טום קלנסי והשניים האחרים פטפטו בינהם. אני קיבלתי התרעה מוקדמת (בזכות ה"דג נחש" ונסתי להבלע מאחורי הספר, מאד לא היה לי נוח שהחבר'ה שוב פעם ירדו על הספרים שאני קורא, מיותר לציין שזה לא הועיל לי, החבר'ה לא יפספסו הזדמנות פז שכזו. אווו, קרא אחד מהם, תראו תראו, שוב פעם הדביל הזה קורא על הקוסמים והדרקונים, שלושת חבריו הסתובבו ובחיוך מלא זדון הצטרפו למטבח. ניסתי טקטיקה נואשת של הומור עצמי, "אה כן, חחחחח", אמרתי בגמגום קל. המלומד שבחבר'ה (ההוא עם טום קלנסי) אמר: "מה אתם רוצים, התינוק הזה לא מסוגל לקרוא משהו "בוגר" יותר", חבריו הגיבו בגיחוכים וכאפות עידוד בגב המלומד. לא הייתה לי בררה אלא "לקפל זנב" (אחרי נסיונות קודמים של הסברים לא מוצלחים). "תמשיך לברוח מהמציאות"! הם צעקו אחרי, אולי תטיל עלינו איזה קסם? או תשסף את גרוננו בחרב הקסומה שלך..." בהליכה מאד מהירה הסתלקתי מהטוח שלהם, כשבליבי אני נשבע שבפעמים הבאות אני אקרא או בבית או.... בשרותים. ---------------------------------------------------------------------------------------------------- בסיפור המאד מוגזם שלי הגיבור לא ניחן בתבונה רבה (שלא לדבר על ה"חבר'ה") לדעתי התגובה שלו הייתה צריכה להיות שונה לגמרי. אני אישית נתקל מדי פעם בתופעה של אנשים מלאי דיעות קדומות על הפנטזיה, תינוקית, מפגרת, בורחת מהמציאות, כל אלה הם תארים מעטים מאלה שניתנים לה, לי יש תגובה שפתחתי עם הזמן אבל אני רוצה לשמוע אתכם לפני שאומר את דברי. אז מה אתם אומרים? מה לעשות? איך להתמודד? מה לומר? האם צריך להשלים עם התופעה ולהתחמק ממנה? אז קדימה, בוא נפתח פה דיון רציני. תום מרילין. להטוטן וחבר ב"קסמהדרין" (אההההההההההההההההההההההההההה....???????????) :-)

שנים עברו....

שהייתי צעיר התביישתי בזה ,עד החטיבה למעשה כולל ,התביישתי בתחביבי כשחקן תפקידים, או יותר נכון שחקן די אנ די (כי אלו היו יותר השיטות שיצא לי לשחק בהם בקביעות) למעשה רק בתיכון ממש התחילה הבליעה הגדולה שלי לספרות פנטסיה ומד"ב, למעשה עד אז קראתי ספרות פנטסיה אומנם ,אך לא בתדירות גבוהה ,אומנם קראתי את שר הטבעות אחוות הטבעת בכיתה ב', (לא מומלץ בגיל כלכך צעיר:) אבל ממש ניכבשתי בוירוס בתיכון בזכות חבר קרוב שהיה לי אז , שפשוט דחף לי את הספרים ליד עוד ועוד, הוא בא אלי יום אחד עם ספרי רומח הדרקון שהאמת בעבר הרחוק ניסיתי לקרוא את הספר הראשון בשישית המפגשים, והשתעממתי רצח ,אז פסלתי מראש את הסידרה כולה. הוא דחף לי את הספרים ליד ואמר לי קרא אותם ,ואתה מחזיר לי אותם אחרי שקראת אותם עד סוף השבוע, שום מילים לא עזרו לי ותחנונים ,ואני ישבתי צהריים עד ערב ,קורא אותם ,בתחילה בפרקים הראשונים של הספר הראשון של הרשומות -עוד סוחב את הסלידה שהייתה לי ,אבל לאט לאט ניכנסתי לזה והתאהבתי ובלעתי את כל הטרילוגיה. ואז לא יכולתי להפסיק וכל יומיים אני הייתי מסיים ספר ולוקח חדש, תחילה קראתי כל ספר שהיה לו בספריה, ואחר כך עשיתי מנוי לספריה בתיכון אצלנו ,ולקחתי עוד ועוד ספרים - כל יומיים ספר חדש, קראתי כל מה שיצא אז ,וקראתי ספרים שונים שוב, בהפסקות בתיכון הרבה פעמים היה אפשר למצוא אותי עם ספר , היו תקופות ב-י"ב שהייתי מביא את הספר בתיק ,אבל בלי שאר הציוד לביה"ס ,הייתי יושב מאחור בצד בשיעור ובמקום לכתוב או להקשיב -הייתי שקוע בספר :) לבוק ריפורט באנגלית - עשיתי על טרילוגיית מונשי , לא רק שגיליתי באותו יום של ההגשה שצריך לעשות בוק ריפורט, אז הלכתי לספריה ישבתי שעתיים על חשבון לימודים אחרים ,וכתבתי על דף משובץ שתלשתי ממחברת של משהו את הבוק ריפורט -קיבלתי 85 :) ,אני לא יכול לשכוח את זה:) אז כך שהרבה ראו אותי עם הספר ,אבל מעולם לא קראו לי בשמות, צחקו עלי או ירדו עלי, להפך הרבה גילו התעניינות ,היו אפילו כמה שכל הזמן הפריעו לי בהפסקה ושאלו שאלות על הספר:) בעבר בחטיבה הרגשתי לא נוח שידעו שאני משחק די אנ די, אבל גם זה עבר , והאמת הקבוצה של האי די אנ די שלנו בתיכון ,היתה להיט רציני בכל השיכבה ,והמונים רצו להצטרף לקבוצה, אך לא יכולנו לקבל את כולם -כבר היינו כ-11 איש :) לא כולל מנחה. גם הארסים וגם הפריקים -הרבה רצו להצטרף אלינו :) היינו דיי פופולריים ברמה מסויימת ,כמובן שלא היינו מרכז ההתענינות:) טוב אז זה בערך , לדעתי גם ספרי טום קלנסי - איכותיים ביותר ושווה מאוד לקרוא אותם, אבל לא צריך לרדת על מי שקורא ספרות פנטסיה ,והאמת מאחר ומעולם לא צחקו עלי בנושא , אני לא יודע ממש איך זה אחרת. אסף פובונזק מנהל פורום מד"ב,פנטסיה ומשחקי-תפקידים

אין לי כותרת

האמת שגם עלי לא ממש צחקו מתישהו, וגם השיכבה שלי די מעורה בנושא והכל ואני וחברתי הטובה, שאגב זו סיליסטיארה שהצטרפה לפורום לא מזמן, יוצרים די הרבה עניין סביב הנושא. אבל האמת שהייתה פעם אחת לפני שנתיים שהצטרפתי לעיר אחת במשחק תפקידים חי, הסאגה, בין מאמיניו של קופרו, ושבוע לפני שהמשחק החל הורי החליטו שאני לא משתתף. וגם קיבלתי הרצאה מהאחיות שלי שאני מתוסבך ושעצוב להם שאני לא יכול להנות מהחיים בפשטות שלהם בלי לרצות להיות בעולם אחר, בעולם הפנטזיה. אני מחיתי ומחיתי, עד שכבר היום אפילו אחותי מוצאת את עצמה קוראת פנטזיה. לא שהן שללו את קריאת הספרים, הן פשוט חשבו שאני לא יודע להנות מהחיים כאן, בגלל שאני מדמה כל דבר למצב או איזור (מהדימיון שלי כמובן) בעולם הפנטזיה. שאגב ככה גם אני מקבל השראות לספרים שאני כותב. בכל אופן היום, בעוד חמש שעות למען האמת, אני הולך לראות את שר הטבעות - שיבת המלך, עם סיליסטיארה ועוד חברים, בסינמה סיטי ואני מאושר!!! :) שי
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר