מחשבות על דרך המלכים של ברנדון סנדרסון

באלנטריס באמת היה הרבה עניין על דת. יש שם את המסיונר הכושל ההוא ובהחלט יש שם אפשרות לקיים כמה דתות. יש גם הרבה יחסית דיונים דתיים בין הנסיכה לבינו. מצד שני לא התחברתי לדתות עצמן, הן נראו לי קצת חסרות. ראשי הדת ההירארכית כמובן מרמים את הדת של עצמם ומפסידים בקלות לנמוכי דרג פשוטים. בצד השני עומדת דת חסרת תוכן שכל מה שאני זוכר ממנה זה שאהבה זה טוב.

בלי קשר, שמתם לב איך התפאורה מזכירה את את הרואים למרחק? מתחיל בתקיפות מעבר לים. תהילה קסומה שאבדה ונסיון לשחזר אותה. נישואים פוליטיים. אני לא אומר שזה ממש דומה אבל יש סוג של דמיון.

ברגעים אלו סיימתי את דרך המלכים ורסיסים של אור. אחותי קראה את דרך המלכים מיד כשיצא, וכעת את רסיסים. אני המתנתי בסבלנות עד שביא הביאה את הספר החדש והתחלתי מרתון. למרות שאני ממש עמוסה, בכל שניה שהייתה לי קראתי, וכעת לאחר פחות משבוע אני במשבר- מה אעשה עד שיצאו הספרים הבאים? יש לי בעיה קשה של דחיית סיפוקים..

היה פשוט מדהים. עולם שלם, שבנוי כל כך טוב. בזכות שקראתי את אלנטריס וסדרת הערפילאים  ולמדתי להכיר מעט את הסגנון של סנדרסון, הצלחתי לנחש נכונה הרבה מההתפתחויות בעלילה (לדוג'- מי ימות, מי מת בכאילו, ומי הרעים-בינתיים). סנדרסון במובנים מסוימים מאוד צפוי, אבל מכיוון שזאת עלילה כל כך מורכבת, זה לא משפיע על התמונה הגדולה. מכיוון שזאת עדיין רק ההתחלה, אני מצפה לראות אזה חלק מהתיאוריות שלי לגבי ההמשך יתבררו כנכונות..

ויש לי רשימה של דברים שהוזכרו בספרים כבדרך אגב, ומעניין אותי כיצד הם יקבלו משמעות בהמשך..