אתמול סיימתי את שני הספרים של דרך המלכים וישנתי עליהם לילה. אזהיר כי בקיצור בטוח אין ספויילרים אבל בהמשך אני לא בטוח. אני לא יודע מה יכול להיות בשביל אנשים ספויילרים ומה לא. לי זה ממש לא משנה בין כך ובין כך.
בקיצור אומר שממש נהנתי. הספר מרגיש כאילו תוכנן מההתחלה עד הסוף (של הסדרה ולא של הספר הספציפי הזה). אין ספק כי כל הזרימה של הספר מתוכננת בקפידה. ההתקדמות מורגשת והפרטים נחשפים לאיטם ועם הזמן. הדיונים והשאלות המוסריות מושקעים ולא מוגבלים לטוב ורע כמו בספרים אחרים. הדמויות הראשיות מלאות מאוד לטעמי. הלבטים שלהם, החיים האישיים שלהם והפעילות שלהם לא מרגישה מזויפת יחסית. נראה כי הילדות שלהם וההיסטוריה שלהם באמת משפיעה על הפעולות שהם מבצעים. העולם בנוי באופן שלם למדי. כרגע גם הסופר לא טרח ליצור יותר מיבשת אחת או שהוא עוד לא הציג לנו אותה. התפאורה הפנטסטית מוצגת באופן אמין יחסית ומשפיעה על העלילה ולא משמשת רק כתירוץ לז'אנר. עדיין חסרים דברים בעולם שלא ניתן להם הסבר, כמו מעופפים וחרקים למיניהם. השינוי באקולוגיה גרע מהספר את המגוון של העולם החי הסטנדרטי בעולם אבל זה לא מפריע במיוחד. לסיכום, זה ספר מעורר השראה ואני מקווה שהסדרה תמשיך כך.
ואפרט:
עלילה
כמו שאמרתי, העלילה שלמה מאוד. רואים את זה בהתקדמות ובפרטים. לאורך כל הספר יש תמונות שעוזרות להפוך את הספר לחי ביותר וממחישות דברים שקשים לתיאור בעזרת מילים (כמו את העיר קראבאנאת'). תמונה לא מופיעה כמעט אף פעם לפני שהדבר המוצג בה מתואר בספר כך שזה לא פוגע בדמיון אלא רק משלים אותו. לדתיים אוסיף שהספר נקי מאוד, לא מצאתי בו כלום. הזכיר לי את הגרסה לילדים של "עלובי החיים".
בראש כל פרק מוצגים רמזים בצורת קטעים קצרים עם תיאור למקורם. רוב הקטעים לא עוזרים לקורא במיוחד עד שהם נחשפים לקראת הסוף.
פגם במבנה הספר מצאתי בחלופת הפרקים בין הדמויות. לרוב מעבר פרקים מתקיים כדי למקבל את העלילה ועל מנת ליצור תחושת מתח. מרכיב מרכזי במהלך הזה נמצא בשתילת פרטים בפרקים מקבילים שבלעדיהם קווים עלילתיים אחרים מובנים פחות. בספר הזה מצאתי את עצמי בוגד בסופר ופשוט ממשיך לקרוא קו עלילתי של דמות שנקטע לחינם באמצע על מנת ליצור מתח מיותר. לדעתי היה צריך לסמוך על הרמה של העלילה ולא לייצר מתח מיותר על ידי גורמים מלאכותיים. זה היה תורם במיוחד להרבה מן ההפוגות שלא תמיד השתמשתי בהן אלא קפצתי הלאה ולדעתי עשיתי בשכל כי ההשפעה של ההפוגות על העלילה הורגשה רק בפרקים הרבה יותר מאוחרים מהופעתם.
דמויות
כאן אשווה קצת לאלנטריס. כי לדעתי מבנה הדמויות קרוב מאוד. זוהי לא השוואה פוגמת לדעתי כי רואים שהסופר התקדם מאוד בכתיבה והדמויות הפעם הרבה יותר עגולות והרבה פחות מעצבנות!
קאלאדין הוא ראודן, דמות שמנסה ליצור חברת מופת מאוסף של שבורים. דברים נורא דומים בהתקדמות העלילה שלהם אבל הפעם לקאלאדין יש רקע מהותי והוא פחות מוחלט.
שאלאן היא סריני, אשה חכמה ושנונה שלא חושבת הרבה לפני שהיא מדברת. הפעם שאלאן היא דמות הרבה יותר צנועה ונחמדה וקל להתחבר אליה.
ניתן להמשיך בהשוואה אבל זה מיותר. אפשר לומר שהדמויות האהובות עלי בספר הן דווקא דאלינאר וג'סנה שאליהם התחברתי מאוד.
הדיונים
בספר הדיונים מתחלקים למוסר ולתיאולוגיה. ענייני המוסר מדברים על נושאים כמו משמעת וצבא ומצד שני הגות ולמדנות. הדברים מדברים על החיים וחשיבותם, על שאלת התוצאה או הדרך ועוד. ענייני התיאולוגיה מדברים על מהות האל, אתאיזם, משהו שדומה לתורת האיזון של מרגרט וטרייסי ועוד. הדיונים לא חוטאים ברדידות. יש בהם עומק מסוים והקווים שלהם לא חצויים.
בנוסף יש בספר נסיון לשלב מדעים מתקדמים מאוד ואם מבינים מה הסופר רוצה רואים שהוא הצליח ליצור מזה דבר נפלא.
התרגום
כמה מילים על התרגום, כיון שנראה שהיתה השקעה גדולה בכך. הספר לא מקל על מתרגמים בכלל. הסופר מתעסק עם פלינדרומים של מילים בודדות ושל שירים שלמים ומקשר בין מילים בשפה לשמות ומושגים. המתרגמים התמודדו עם כל זה באומץ ובהצלחה לדעתי.
לטעמי דברים שהיו לי קשים עם התרגום היו התרגומים של "אור-סער" שלא מובן אם היה ניסיון להבדיל בינו לבין ברקים או שזה פשוט שונה במקור. בנוסף לא ברור בהתחלה מכתיבה של "ספרן רוח" האם מדובר ברוח פיזית או רוח רפאים.
בנוסף נראה כי בטבלה בסוף החלק השני מושגים קצת השתנו מהספר עצמו. אני לא יודע אם זו היתה מטרתו של סנדרסון או שזה בעיה בתרגום.
לסיכום, התרשמתי עמוקות מהתכנון הגדול שקדם לספר. זוהי רמת תכנון שכבר לא רואים הרבה בספרות הפנטזיה שבה רוב הספרים נכתבים באופן ספונטני. אני כבר מצפה להמשך
