יהיו כאן הרבה ספויילרים:
נתחיל מהקטעים של הנחשים, האווירה שם קודרת מאוד וחסרת תקווה כמעט לאורך כל הספר. הם נאחזים בזכרונות שלהם ולא ממש מצליחים להבין מה הם עושים ולמה ובסוף תוקפים את הויואסיה ומעירים אותה לשיגעון.
משפחת ווסטריט בסדרה נמצאים בשפל מוחלט. סלדן לא ממש יוצלח, הוא נשלח לנזירות ובסוף מתעללים בו בספינה של הפיראט ההוא. מלטה הופכת לשפחה של הקיסר והחיים שלה לא ממש מוצלחים. אלטיאה בורחת מהמשפחה שלה לספינה שנשדדת על ידי הפיראט. האם והאחות הגדולה ששכחתי את שמם עוזבים לארצות הגשם הפראי ומתחילים לגדל גידולים סרטניים כמותם במקום להמשיך בניהול העסק שהיה להם. גורל די מדכא למשפחה אחת.
נחזור לפיראט ששכחתי את שמו. הוא אחד האנשים הדיכאוניים, הילדות שלו מסריחה. הוא מתעלל בפילגש שלו ובכל מה שזז. כשבסוף הוא מגיע לספינה שלקחה ממנו את כל הרגשות הרעים שלו והוא תרם לשגעון שלה אז גם לה הוא לא תורם במיוחד.
אמבר, שכולם יודעים מי זאת, כל הספר מתגעגעת לאהוב שלה והחיים שלה קצת חסרי משמעות. היא נראית נחמדה והכל אבל היא קצת בדיכאון.
הקיסר הוא פשוט כלומניק שמכור לסמים ולדבר אחר ולא עושה שום דבר עם החיים שלו. הוא לא שולט בממלכה שלו והוא מפונק עד מוות. בסוף בכלל הוא מודח ומוצא את עצמו ביערות הגשם הפראי כשהוא גם מקבל גידולים וגם חסר כל.
מה עוד יש לומר? הסיפור מלא באנשים חסרי תקווה שמנסים להציל את המעט שנשאר להם כל הזמן. העולם כולו שמוצג נמצא בתקופת שפל ואפילו כשהסיפור מסתיים סוף סוף הסוף הוא רק הרגע שבו הכל בשפל הגדול ביותר ואת התיקונים להכל ניתן למצוא רק בטרילוגיה הבאה.
לכן אני חושב ככה. (איזה בזבוז של נושא, זה יכל להיות נושא שלם על "מה הסדרה הכי מדכאת של רובין הוב?" :P)
... , , , ,
... , , , ,