על המדף. (או מה אתם קוראים כרגע?)

לא ידעתי שיצא ספר חדש. אולי אבקש מהספריה לקנות אותו.

אני מקווה שקארד יוותר על העולם של אנדר ובין, יסגור את הסדרה וייצור משהו אחר. לטעמי הוא כבר מיצה את עצמו שם.

אני סיימתי את ראי קירא. מאוד מומלץ לאנשים סבלניים שרוצים לקרוא פנטזיה שונה. (זה לא אומר שזו לא פנטזיה נוסחתית, אבל היא שונה).

עכשיו אני בגיבור העידנים. שלטעמי ההתחלה שלו ממשיכה את הקצב של הספר הקודם שהיה איטי יותר מהראשון. אני מקווה שזה ישתפר בהמשך.

הספריה אצלנו קנתה את דרך המלכים אחרי שביקשתי אז עשיתי טובה לכל הבאים אחרי [:

וואו, אחרי כמעט עשרה ימים בלי תגובה פתאום שתי תגובות ב24 שעות.

צ'ייד, מאוד מקנא שאתה יכול לבקש ככה מהספרייה לקנות ספרים מסוימים, אולי כדאי לי גם לנסות (למרות שלזכותם יאמר שהם קונים יחסית מהר את הספרים החדשים).

לדעתי מהספר הראשון בערפילאים הייתה ירידה בכלל ברמה, העלילה בשני ובשלישי עדיין מגניבה, אבל זה איבד טיפה את הקסם שהיה בראשון, האהוב עליי בלי ספק.

מסיים הערב את לעולם לא עולם ועובר מייד לדרך המלכים, מקווה שאני לא אתבאס שוב (בגני הירח והלהב עצמו היו לי ציפיות גבוהות מידי אחרי המלצות נלהבות ממשתמשים מסוימים פה).

עד כמה שהבנתי מהם, הם פשוט לא יודעים מה לקנות בתחום המד"ב והפנטזיה אז הם מבקשים שמות ואני נהנה מזה שהם סומכים עלי.

לדעתי אתה תהנה מדרך המלכים (אם אין לך בעיה עם זה, אני ממליץ לא להקשיב לסופר בנוגע למתי עוברים קווי עלילה, הוא לא היה טוב בזה במיוחד שם והמעברים שלו הורסים את הזרימה של הסיפור לדעתי). מה אתה חשוב על לעולם לא עולם?

זאת בעיה לא להקשיב לסופר במתי עוברים קווי עלילה, אני מניח שהם כן קשורים בצורה כלשהי ואם אני אקרא אותם אחד אחד עד הסוף, כול אחד בנפרד, יווצר לי סיפור מבולבל. אם יש לך הצעה טובה אני אשמח לשמוע.

בנוגע ללעולם לא עולם, אחרי שקראתי את אלים אמריקאים (שאני חושב שהבהרתי שלא התלהבתי ממנו), הוא היה מאוד מהנה. לא הרגשתי שהוא מתעלה לאיזה רמה גבוהה במיוחד -מה גם שהוא לא מנסה לעשות את זה- אלא פשוט מספר את הסיפור שלו, הדמויות נחמדות, עלילה זורמת... 

אגב, זה רק אני, או שלניל גיימן יש קטע של דמות ראשית שנכנסת לעולם לא הגיוני ומשוגע שלאט לאט מקבלת את העל טבעי וכול הקטע הזה? אמנם קראתי רק שניים, אבל זה מרגיש כאילו הוא מורגל בזה.

אז זהו, סיימתי את הערפילאים. או לפחות את החלק הזה שלהם. היה כיף.

לאניסטר, אולי כשתקרא תבין. גם אני ציפיתי שאולי אני אפספס משהו, אבל הסופר הפסיק בנקודות מעצבנות ביותר (מרגיש כמו פרסומות לפני הכרזת זוכים) וכשקראתי את נקודת העלילה האחרת הבנתי שלא הרווחתי ממנה כלום. אז החלטתי לבגוד בו (כי זה סוג של בגידה, לא לקרוא את הספר כמו שהסופר תכנן אותו). בנקודות מסוימות פשוט המשכתי בקו עלילה עד שהזנתי את סקרנותי ואז חזרתי לאחור כדי להסתנכרן.

לגבי ניל גיימן. למען האמת זה לא רק אתה. הוא בכל זאת מרבה לכתוב פנטזיה מחתרתית ונראה שברוב הספרים שלו זה ככה. גם באבק כוכבים, קרוליין, בני אנאנסי ואולי עוד.

מזל"ט.

סיימתי את לעולם לא עולם ועברתי לדרך המלכים, כרגע עמוד 100 בערך.

דבר אחד שמשגע אותי בברנדון סנדרסון זה שהוא פשוט לא יודע לבחור את השמות לדמויות שלו, לערים שלו, למושגים שלו... אני פשוט משתגע מזה, זה מתבטא בעיקר כאן ובאלנטריס, אני היחיד שמרגיש שכול שם שם הוא פשוט צירוף של הברות בלי קשר ביניהן שלרוב מופיעה בהן האות א' לפחות 3 פעמים.

עוד אין לי ממש התרשמות על הספר עצמו, אשמח לקצת סדר במושגים ודברים אחרים שקשורים לספר חוץ מספוילרים (מה הם לעזאזל הספרנים? איך בדיוק עובד הקסם? מי הכוחות ביבשת שנמצאים במלחמה?).

חח, תזכור את הדמויות לפי הקשר המשפחתי ביניהם :P

קצת קשה להבהיר על מושגים בספר בלי ספוילרים. תנסה להיעזר במילון בסוף, למרות שהוא גם עלול טיפה לספיילר (למרות שאני חושב שיש ניסיון שם לא לעשות את זה)

אפשר לומר שספרנים הם יצורים לא מוחשיים שמתקבצים סביב רגשות חזקים או דברים בסגנון. המהות שלהם מתבררת לאט במהלך הספר. הקסם מוצג בצורה מסוימת בתחילת הספר בפרולוג ומתגלים פרטים נוספים עליו בהמשך. אפשר לומר שהוא קשור לאור הסער ואולי ניזון ממנו. הכוחות שנלחמים הם בני הממלכה והפרשנדים מצד אחד. ובתוך הממלכה יש סכסוכי שטחים. כמובן שזה ברנדון אז ברור שיש עוד הרבה בלגאן.

בתכלס אפשר לסמוך על סנדרסון שיפתח עוד המון קצוות חוט ויסגור את כולם בסוף. לכן צריך לזכור שזה רק הספר הראשון מחמישה.

מוזר, אני כמעט משוכנע שחיפשתי מילון בסוף ולא מצאתי, בטוח שיש?

וכן, זה בערך מה שחשבתי על הספרנים... רק חשבתי שאולי יש משהו קצת יותר מעניין.

תודה :)

מוזר, אני כמעט משוכנע שחיפשתי מילון בסוף ולא מצאתי, בטוח שיש?

וכן, זה בערך מה שחשבתי על הספרנים... רק חשבתי שאולי יש משהו קצת יותר מעניין.

תודה :)

זכרתי שהיה מילון בסוף אבל אולי אני מתבלבל עם ספרים אחרים שלו.

ולא אמרתי שהם לא מעניינים. אני קראתי רק את הספר הראשון אבל אם אני חוזה נכון אז יהיה להם תפקיד ממש חשוב בהמשך. פשוט בספר הראשון הם לא כל כך מרגשים אלא רק מלאי פוטינציאל.

אני מתחיל משהו לא בדיוק ז'אנרי- את המבוך של קייט מוס

גמרתי את המבוך, מתחיל את ספר ההמשך שלו

אני קורא כרגע את "הבטחה של דם" של בריאן מקללן בהוצאת קוראים. לא יודע להגיד אם זה שווה קריאה. רעיונות נחמדים שלא ממומשים בצורה מספיק טובה. אחת מנקודות האור היא זה שהספר מתרחש בסביבה הדומה למאה ה-18 (אני לא טוב מספיק בהיסטוריה בשביל להחליט). מעורבים, אקדחים, גיליוטינות והרבה אבק שריפה וקסם.

שאני אסיים סוף סוף אומר לכם מה חשבתי באמת.

מעניין, זה דווקא אחד הספרים המבטיחים שיצאו לאחרונה. הסופר הוא תלמיד של סנדרסון, וסנדרסון נתן לספר הרבה המלצות.

למען האמת גיליתי את זה רק בסוף כשהוא הודה לו. זה לא מוזכר על הספר (שם כתוב שהוא תלמיד של קארד).

הבעיה שלי היתה בספר זה שנראה שהעולם שלו לא מבוסס מספיק וקצת מבולבל (מצחיק כשחושבים על זה שהוא תלמיד של סנדרסון) יש הרבה סוגי קסם חסרי כללים ויש קצת חוסר רציפות של הזמן. במיוחד הטריד אותי שיש יותר מדי דמויות כרגע שהן חזקות מדי (וכל מיני פיזבנים). במיוחד כשמצד שני הדמויות שכן יש להם חולשות הן אלה ששולטות.

יש בסיפור כמה קווי עלילה, קו העלילה של אדמט נראה לפעמים כאילו הוא מחפש את עצמו אבל הוא מגניב, קצת קשה להתחבר לדמות של טמאס, הבן שלו הצליח לספק עניין אבל לפעמים מרגיש כאילו הוא לא מתחבר לסיפור ולא ברורה מה רוצים מהכובסת. הספר עצמו גם מתחלק לחלקים קטנים יותר מה שלפעמים מרגיש כמו אוסף של סיפורים. ובסך הכל הספר היה סבבה.

זה מה שאני חשבתי, אם מישהו קורא אשמח לשמוע את דעתו.