צעד אמיץ.

חבר'ה, אני מתרגש קלות על פרסום ראשון מתוך הספר שלי, היצירה שלי במשך שנים. קטע קצרצר שאני אשמח לשמוע מה דעתכם, ויותר חשוב- האם הוא עשה לכם חשק לקרוא עוד. ולהלן הקטע: הערב הראשון של ההפלגה ירד. וויליאם המשיך לשוטט בסיפון במשך שארית היום, עוזר למלחים בכל דבר אפשרי. גרג עמד בראש עמוד התורן, צופה למרחקים כדי לאמוד את מקומם ולחזות סכנות קרבות. החשכה הקשתה עליו בשעות הללו, אך עיניו היו מיומנות לכך. האל אחז בהגה, מחליף את קאנדריק שהלך לתפוס מנוחה קלה בחדרו. רעש הגלים הפר את השקט הלילי. אגלי טל הרטיבו את הספינה והאוויר היה נעים. מתילדה ניגשה אל האביר החסון "תרצה כוס תה לקראת הלילה?" פנתה אליו בקולה החמים, אוחזת בקנקן תה ביד אחת ובכוס מלאה ביד השניה. "אי אפשר לסרב כשזה בא מפיך" אמר לה בחיוך ונטל ממנה את הכוס. המחמאה גרמה לה להסמיק קלות וכעת אחזה בקנקן החמים בשתי ידיה. "תודה על היום בבוקר" אמרה לו. הוא הביט בה מופתע "תודה על מה?" שאל אותה. "על שעזרת לי כשמעדתי והגובלין.." החלה לענות. "אינך צריכה להודות לי. אני אביר. תפקידי העיקרי הוא להציל גברות יפות פנים אשר נקלעות לצרה" אמר ולגם מכוס התה, מגניב חיוך בין שפתיו. "אה באמת?" אמרה בקול רם מחייכת גם היא "ואני חשבתי שלישון במיטת אפיריון זה העניין" השיבה לו. "אבל אני מניחה שמיטות מסוג זה משתלבות נהדר עם גברות יפות פנים". וויליאם הופתע מהערתה האחרונה והחווה לה בראשו על הפתיחות. הם הביטו לאופק החשוך ביחד ועל מי הים הכהים. משב רוח קליל חלף ביניהם, נושא עימו סיפורים ואגדות מעולמות רחוקים. מתילדה התנשפה בכבדות. "כמה יפה מראו של הים" ציינה בשקט "מלא בסודות כמוסים, לפעמים שקט לפעמים סוער. גליו עוברים מחוף לחוף ורואים את כל הבריאה בעולמנו. הם גם אלו אשר מעבירים את הנוודים מארץ לארץ, תורמים להפצת הסיפורים על ארצות העולם. אני יכולה להביט בו שעות". וויליאם לגם מכוס התה החמה "נשמע שזה מה שהיית רוצה לעשות לפי דבריך. לנדוד מארץ לארץ, לראות כמה שיותר" הוא לגם לגימה נוספת ורוקן את ספלו. "אולי זה ייעודך". "אתה חושב?" הרהרה בקול "אני לא בטוחה. מי אמר שלכל אחד יש ייעוד?. אני, יש לי את החנות הקטנה שלי בעיר הולדתי. אני נוסעת בארצנו לעיתים, לייבוא סחורות שונות. גם חציית המדבר היא נדידה מרתקת. אבל אני לא חושבת שיש לי ייעוד מיוחד". "בוודאי שיש לך. לכולנו יש ואסור לנו לתת לאף אחד לקחת את זה מאיתנו" השיב לה האביר. הם המשיכו לעמוד שם בלילה נעים זה ולהביט בים הגדול. שי גבסו
הנושא נעול

זה קצר...

שי, כל הכבוד על האומץ! זה קטע מאוד קצר, קשה לגבש דיעה. החשש שלי הוא מכתיבה של דמויות תבניתיות אך קשה לי לראות איך נמנעים מכך כאשר הדמויות מוגדרות כ"האביר" "הנערה" וכו'. מן הסתם מכל דמות כזו יש סדרה של ציפיות ודרישות והטריק הוא איך לא ליפול לקלישאות המוכרות ואיך לא ליפול לקלישאות החדשות... "האביר שלא רוצה להיות גיבור" "הנערה שנלחמת בגורל שלה" וכאלה. זו הבעיה עם הספרות הפנטסטית בעיניי באופן כללי שברגע שיש לך דמות של אביר... הוא אביר... ב"רומח הדרקון" הייתה רק דמות אחת שאהבתי וזו קיטיארה. והסיבה שאהבתי אותה היא שהיא לא נפלה בהגדרות המקובלות של פנטזיה, היא לא היית רעה במיוחד או טובה מיוחד, היא הלכה "לאן שנשב הרווח" היה בזה משהו מרען. האם יש דרך שאני יכולה להעביר לך את האימייל שלי בלי לכתוב אותו בפורום? אם לא, אני ארשום לך אימייל שאני לא מרבה להתשתמש בו. פעם אפשר היה לשלוח אימייל דרך שם המשתמש היום אני רואה שזה לא קיים.

את יכולה לקבל את המייל שלי

כשי גבסו כבר התרגלתי למיילים מטרידים :) shay216@walla.co.il סומך עליך שתפני אלי ! בקשר למה שרשמת- אם יש משהו שאני הכי גאה בו בספר שלי זה הדמויות שלי והאופן שבו הן מתפתחות לאורך הסיפור. מאוד השתדלתי להכניס משב רוח מרענן בגלל שאני בעצמי איש רענן שכזה. גם אני הרגשתי שהקטע קצר מידי- אבל מה אני אעשה, לא היה לי אומץ ליותר :) את תוכלי להתרשם יותר כשתהיי אחת היועצות שלי לגבי הספר- אני רק עכשיו מתחיל לגבש קבוצת איכות סביבי, בדר"כ מאנשים שהם אנונימיים. אם יש לך מסנג'ר אז תצרפי את המייל שלי- אני אשמח אם נוכל לדבר "לייב". שי.

צעד אמיץ.

חבר'ה, אני מתרגש קלות על פרסום ראשון מתוך הספר שלי, היצירה שלי במשך שנים. קטע קצרצר שאני אשמח לשמוע מה דעתכם, ויותר חשוב- האם הוא עשה לכם חשק לקרוא עוד. ולהלן הקטע: הערב הראשון של ההפלגה ירד. וויליאם המשיך לשוטט בסיפון במשך שארית היום, עוזר למלחים בכל דבר אפשרי. גרג עמד בראש עמוד התורן, צופה למרחקים כדי לאמוד את מקומם ולחזות סכנות קרבות. החשכה הקשתה עליו בשעות הללו, אך עיניו היו מיומנות לכך. האל אחז בהגה, מחליף את קאנדריק שהלך לתפוס מנוחה קלה בחדרו. רעש הגלים הפר את השקט הלילי. אגלי טל הרטיבו את הספינה והאוויר היה נעים. מתילדה ניגשה אל האביר החסון "תרצה כוס תה לקראת הלילה?" פנתה אליו בקולה החמים, אוחזת בקנקן תה ביד אחת ובכוס מלאה ביד השניה. "אי אפשר לסרב כשזה בא מפיך" אמר לה בחיוך ונטל ממנה את הכוס. המחמאה גרמה לה להסמיק קלות וכעת אחזה בקנקן החמים בשתי ידיה. "תודה על היום בבוקר" אמרה לו. הוא הביט בה מופתע "תודה על מה?" שאל אותה. "על שעזרת לי כשמעדתי והגובלין.." החלה לענות. "אינך צריכה להודות לי. אני אביר. תפקידי העיקרי הוא להציל גברות יפות פנים אשר נקלעות לצרה" אמר ולגם מכוס התה, מגניב חיוך בין שפתיו. "אה באמת?" אמרה בקול רם מחייכת גם היא "ואני חשבתי שלישון במיטת אפיריון זה העניין" השיבה לו. "אבל אני מניחה שמיטות מסוג זה משתלבות נהדר עם גברות יפות פנים". וויליאם הופתע מהערתה האחרונה והחווה לה בראשו על הפתיחות. הם הביטו לאופק החשוך ביחד ועל מי הים הכהים. משב רוח קליל חלף ביניהם, נושא עימו סיפורים ואגדות מעולמות רחוקים. מתילדה התנשפה בכבדות. "כמה יפה מראו של הים" ציינה בשקט "מלא בסודות כמוסים, לפעמים שקט לפעמים סוער. גליו עוברים מחוף לחוף ורואים את כל הבריאה בעולמנו. הם גם אלו אשר מעבירים את הנוודים מארץ לארץ, תורמים להפצת הסיפורים על ארצות העולם. אני יכולה להביט בו שעות". וויליאם לגם מכוס התה החמה "נשמע שזה מה שהיית רוצה לעשות לפי דבריך. לנדוד מארץ לארץ, לראות כמה שיותר" הוא לגם לגימה נוספת ורוקן את ספלו. "אולי זה ייעודך". "אתה חושב?" הרהרה בקול "אני לא בטוחה. מי אמר שלכל אחד יש ייעוד?. אני, יש לי את החנות הקטנה שלי בעיר הולדתי. אני נוסעת בארצנו לעיתים, לייבוא סחורות שונות. גם חציית המדבר היא נדידה מרתקת. אבל אני לא חושבת שיש לי ייעוד מיוחד". "בוודאי שיש לך. לכולנו יש ואסור לנו לתת לאף אחד לקחת את זה מאיתנו" השיב לה האביר. הם המשיכו לעמוד שם בלילה נעים זה ולהביט בים הגדול. שי גבסו

כמעט בלתי אפשרי

להתרשם מקטע כל כך תלוש מהקשר. עם זאת, הערה אחת סגנונית: על פי הקטע הנוכחי (ייתכן שכלל אינו מעיד על שאר היצירה)- נדמה לי שסגנון הניסוח הכללי נראה טיפה לא החלטי, כדאי לקבל החלטה האם כותבים בשפה יותר "כבדה" ו"ספרותית" (זה הרושם הכללי) או שהולכים על סגנון יותר "דיבורי" וקולח ("חשבתי שלישון במיטת אפיריון זה העניין", "אני יכולה להביט בו שעות"). כנ"ל לגבי סגנון דיבור של כל דמות בפני עצמה, אם מתילדה לצורך העניין משתמשת בלשון ארכאית- היא חייבת להצמד אליה ולא לעבור לשפה קלילה יותר.

קצת קשה

כל הכבוד על היוזמה כמו שאמרו קצת קשה לקבל מושג מקטע קצר מה שהפריע לי קצת היה אוסף מאוד גדול של דמויות ב 3 שורות הראשונות שמנסות לתרום לאווירה (זה יותר מתאים לתסריט ולא לספר) וזה לא ממש עובד. ודבר נוסף ההתיחסות לים היא בדרך כלל כלשון נקבה קח לדוגמה חלק מהאמונות של ימאים על למה אסור לשרוק בים כי זה כאילו מתחילים איתה וזה מכעיס את נפטוןץ יסלחו לי הנשים אבל לים יש יותר מאפיני אופי נשיים ולא גברים :)

וקצת פרגון, לשם שינוי

קודם כל- זה מעולה! נותן תחושה של חלק מספר, לא סתם איזה סיפור קצר. בנוגע לכתיבה, יש פה ושם פשלות (מעטות, הלוואי עלי לכתוב כל כך טוב כמוך), אבל אף אחד לא חף מהן, בשביל זה יש עורכים. כל הכבוד על הצעד האמיץ. נשמח לקרוא עוד (כשזה יוצא, חברי הפורום מקבלים עותק חינם?) יום טוב. יוסף.

כשזה יצא אני אחלק לכם חתימות בחינם

לא נראה לי כ"כ שהמוציא לאור יתעניין בי ובעותקים שארצה לתת חינם. אני אנצל את התגובה שלך ואני אגיב לכולם, לא רק אליך. אבל בהחלט נתחיל ממך :) יוסף- תודה על הפרגון, זה באמת נחוץ. אני גם חושב שזה קטע מעולה, על אף שהוא קצר. כשאני קורא אותו אני מרגיש שכסופר השגתי מטרות בספר שלי. גם אני עולה על טעויות כתיבה אצלי- אבל כבר אמרתי נואש בעניין הזה כי זה לא נגמר, בשביל זה באמת יש עורכים :). אני יודע שגם אתה ניסית/עדיין מנסה לכתוב ספר- דיברנו על זה בעבר. אתה מוזמן לשלוח לי חומרים למייל שלי שמופיע בעץ הזה למטה- אני אשמח לעזור באופן חברי. אורי- אני מבין את מה שאתה אומר על אוסף מרובה של דמויות בשלוש שורות הראשונות, אבל אל תשכח שאתה קורא קטע תלוש לגמרי מתוך אמצע של פרק. אני מאמין שבקריאה רציפה זה היה נעלם מעינך, מה גם שהיית מכיר את שמות הדמויות והדבר לא היה גורם לבלבול שבוודאי חשת כשקראת את הקטע. בעניין התחושה זה יותר מתאים לתסריט- אני לא אתפלא אם יש בזה מן האמת, כי אני מאוד חושב בצורה של סרט במקביל ולפעמים אני מרגיש צורך לתאר דברים באופן הזה. אבל אני לא חושב שזה פוגע באווירה. בעניין היחס לים כנקבה- כמו שאני זוכר את זה עניין השריקה קשור בבתולות ים (או אריות ים כפי שהן באמת), אבל אני לא בטוח לגבי זה :). בכל אופן בספר שלי הים הוא ים, לא גבר לא אישה :). מרילין ידידי- אני מסכים שכמעט בלתי אפשרי להתרשם מקטע קצר כזה, אבל יש שהצליחו :). בנוגע למה שאמרת בתוכן ההודעה- גם פה, כמו אצל אורי, אני חושב שאם זה היה חלק מקריאה רציפה של הפרק ופה גם של הספר בכלל, לא היית חש שיש חוסר החלטיות לגבי סגנון הניסוח. אם היית מכיר את מתילדה היית יודע שהיא אישה שלרוב רעננה ובעלת גישה קלילה וחיובית ולעיתים היא שוקעת לסוג של מתילדה אחרת, כזו שמדברת בלשון ארכאית. יש בה מהכל. גם אם היית מכיר אותי בחיים ברוב שעות היום היית שומע אותי מדבר בקלילות ובשפה יומיומית, אבל לא פעם ולא פעמיים ביום תשמע אותי מדבר בלשון גבוהה מהצופה, בפרט בסביבתינו הישראלית, וזה היה סותר את היומיום שלי. שני- באשר אליך, את עוד תגידי לי אם נפלתי לקלישאות ולתבניות הידועות של דמויות- את הרי בימים אלו ממש נחשפת לפרקים שלמים מהספר :) לסיום, אני מקווה שבקרוב אני אחליט לפרסם קטע נוסף, מעט יותר ארוך. שי גבסו

צעד אמיץ.

חבר'ה, אני מתרגש קלות על פרסום ראשון מתוך הספר שלי, היצירה שלי במשך שנים. קטע קצרצר שאני אשמח לשמוע מה דעתכם, ויותר חשוב- האם הוא עשה לכם חשק לקרוא עוד. ולהלן הקטע: הערב הראשון של ההפלגה ירד. וויליאם המשיך לשוטט בסיפון במשך שארית היום, עוזר למלחים בכל דבר אפשרי. גרג עמד בראש עמוד התורן, צופה למרחקים כדי לאמוד את מקומם ולחזות סכנות קרבות. החשכה הקשתה עליו בשעות הללו, אך עיניו היו מיומנות לכך. האל אחז בהגה, מחליף את קאנדריק שהלך לתפוס מנוחה קלה בחדרו. רעש הגלים הפר את השקט הלילי. אגלי טל הרטיבו את הספינה והאוויר היה נעים. מתילדה ניגשה אל האביר החסון "תרצה כוס תה לקראת הלילה?" פנתה אליו בקולה החמים, אוחזת בקנקן תה ביד אחת ובכוס מלאה ביד השניה. "אי אפשר לסרב כשזה בא מפיך" אמר לה בחיוך ונטל ממנה את הכוס. המחמאה גרמה לה להסמיק קלות וכעת אחזה בקנקן החמים בשתי ידיה. "תודה על היום בבוקר" אמרה לו. הוא הביט בה מופתע "תודה על מה?" שאל אותה. "על שעזרת לי כשמעדתי והגובלין.." החלה לענות. "אינך צריכה להודות לי. אני אביר. תפקידי העיקרי הוא להציל גברות יפות פנים אשר נקלעות לצרה" אמר ולגם מכוס התה, מגניב חיוך בין שפתיו. "אה באמת?" אמרה בקול רם מחייכת גם היא "ואני חשבתי שלישון במיטת אפיריון זה העניין" השיבה לו. "אבל אני מניחה שמיטות מסוג זה משתלבות נהדר עם גברות יפות פנים". וויליאם הופתע מהערתה האחרונה והחווה לה בראשו על הפתיחות. הם הביטו לאופק החשוך ביחד ועל מי הים הכהים. משב רוח קליל חלף ביניהם, נושא עימו סיפורים ואגדות מעולמות רחוקים. מתילדה התנשפה בכבדות. "כמה יפה מראו של הים" ציינה בשקט "מלא בסודות כמוסים, לפעמים שקט לפעמים סוער. גליו עוברים מחוף לחוף ורואים את כל הבריאה בעולמנו. הם גם אלו אשר מעבירים את הנוודים מארץ לארץ, תורמים להפצת הסיפורים על ארצות העולם. אני יכולה להביט בו שעות". וויליאם לגם מכוס התה החמה "נשמע שזה מה שהיית רוצה לעשות לפי דבריך. לנדוד מארץ לארץ, לראות כמה שיותר" הוא לגם לגימה נוספת ורוקן את ספלו. "אולי זה ייעודך". "אתה חושב?" הרהרה בקול "אני לא בטוחה. מי אמר שלכל אחד יש ייעוד?. אני, יש לי את החנות הקטנה שלי בעיר הולדתי. אני נוסעת בארצנו לעיתים, לייבוא סחורות שונות. גם חציית המדבר היא נדידה מרתקת. אבל אני לא חושבת שיש לי ייעוד מיוחד". "בוודאי שיש לך. לכולנו יש ואסור לנו לתת לאף אחד לקחת את זה מאיתנו" השיב לה האביר. הם המשיכו לעמוד שם בלילה נעים זה ולהביט בים הגדול. שי גבסו

נשמע מעניין..

למרות שיש משהו במה שתום אמר על הסגנון דיבור.. אבל בגדול זה נשמע כמו ספר שארצה לקרוא:) ד"א, נתת יופי של הופעה בשוהם לפני כמה חודשים.. Godric Gryffindor אסף טל

אכן מוצלח. יישר כח.

צעד אמיץ.

חבר'ה, אני מתרגש קלות על פרסום ראשון מתוך הספר שלי, היצירה שלי במשך שנים. קטע קצרצר שאני אשמח לשמוע מה דעתכם, ויותר חשוב- האם הוא עשה לכם חשק לקרוא עוד. ולהלן הקטע: הערב הראשון של ההפלגה ירד. וויליאם המשיך לשוטט בסיפון במשך שארית היום, עוזר למלחים בכל דבר אפשרי. גרג עמד בראש עמוד התורן, צופה למרחקים כדי לאמוד את מקומם ולחזות סכנות קרבות. החשכה הקשתה עליו בשעות הללו, אך עיניו היו מיומנות לכך. האל אחז בהגה, מחליף את קאנדריק שהלך לתפוס מנוחה קלה בחדרו. רעש הגלים הפר את השקט הלילי. אגלי טל הרטיבו את הספינה והאוויר היה נעים. מתילדה ניגשה אל האביר החסון "תרצה כוס תה לקראת הלילה?" פנתה אליו בקולה החמים, אוחזת בקנקן תה ביד אחת ובכוס מלאה ביד השניה. "אי אפשר לסרב כשזה בא מפיך" אמר לה בחיוך ונטל ממנה את הכוס. המחמאה גרמה לה להסמיק קלות וכעת אחזה בקנקן החמים בשתי ידיה. "תודה על היום בבוקר" אמרה לו. הוא הביט בה מופתע "תודה על מה?" שאל אותה. "על שעזרת לי כשמעדתי והגובלין.." החלה לענות. "אינך צריכה להודות לי. אני אביר. תפקידי העיקרי הוא להציל גברות יפות פנים אשר נקלעות לצרה" אמר ולגם מכוס התה, מגניב חיוך בין שפתיו. "אה באמת?" אמרה בקול רם מחייכת גם היא "ואני חשבתי שלישון במיטת אפיריון זה העניין" השיבה לו. "אבל אני מניחה שמיטות מסוג זה משתלבות נהדר עם גברות יפות פנים". וויליאם הופתע מהערתה האחרונה והחווה לה בראשו על הפתיחות. הם הביטו לאופק החשוך ביחד ועל מי הים הכהים. משב רוח קליל חלף ביניהם, נושא עימו סיפורים ואגדות מעולמות רחוקים. מתילדה התנשפה בכבדות. "כמה יפה מראו של הים" ציינה בשקט "מלא בסודות כמוסים, לפעמים שקט לפעמים סוער. גליו עוברים מחוף לחוף ורואים את כל הבריאה בעולמנו. הם גם אלו אשר מעבירים את הנוודים מארץ לארץ, תורמים להפצת הסיפורים על ארצות העולם. אני יכולה להביט בו שעות". וויליאם לגם מכוס התה החמה "נשמע שזה מה שהיית רוצה לעשות לפי דבריך. לנדוד מארץ לארץ, לראות כמה שיותר" הוא לגם לגימה נוספת ורוקן את ספלו. "אולי זה ייעודך". "אתה חושב?" הרהרה בקול "אני לא בטוחה. מי אמר שלכל אחד יש ייעוד?. אני, יש לי את החנות הקטנה שלי בעיר הולדתי. אני נוסעת בארצנו לעיתים, לייבוא סחורות שונות. גם חציית המדבר היא נדידה מרתקת. אבל אני לא חושבת שיש לי ייעוד מיוחד". "בוודאי שיש לך. לכולנו יש ואסור לנו לתת לאף אחד לקחת את זה מאיתנו" השיב לה האביר. הם המשיכו לעמוד שם בלילה נעים זה ולהביט בים הגדול. שי גבסו

דרמטי משהו

אפשר לעשות מזה גם מחזמר אבל זה קטע יפה אהבתי את ההשוואה בינך לבין מתילדה, יש בזה משהו :)

או-הו

כשזה יצא אני אחלק לכם חתימות בחינם

לא נראה לי כ"כ שהמוציא לאור יתעניין בי ובעותקים שארצה לתת חינם. אני אנצל את התגובה שלך ואני אגיב לכולם, לא רק אליך. אבל בהחלט נתחיל ממך :) יוסף- תודה על הפרגון, זה באמת נחוץ. אני גם חושב שזה קטע מעולה, על אף שהוא קצר. כשאני קורא אותו אני מרגיש שכסופר השגתי מטרות בספר שלי. גם אני עולה על טעויות כתיבה אצלי- אבל כבר אמרתי נואש בעניין הזה כי זה לא נגמר, בשביל זה באמת יש עורכים :). אני יודע שגם אתה ניסית/עדיין מנסה לכתוב ספר- דיברנו על זה בעבר. אתה מוזמן לשלוח לי חומרים למייל שלי שמופיע בעץ הזה למטה- אני אשמח לעזור באופן חברי. אורי- אני מבין את מה שאתה אומר על אוסף מרובה של דמויות בשלוש שורות הראשונות, אבל אל תשכח שאתה קורא קטע תלוש לגמרי מתוך אמצע של פרק. אני מאמין שבקריאה רציפה זה היה נעלם מעינך, מה גם שהיית מכיר את שמות הדמויות והדבר לא היה גורם לבלבול שבוודאי חשת כשקראת את הקטע. בעניין התחושה זה יותר מתאים לתסריט- אני לא אתפלא אם יש בזה מן האמת, כי אני מאוד חושב בצורה של סרט במקביל ולפעמים אני מרגיש צורך לתאר דברים באופן הזה. אבל אני לא חושב שזה פוגע באווירה. בעניין היחס לים כנקבה- כמו שאני זוכר את זה עניין השריקה קשור בבתולות ים (או אריות ים כפי שהן באמת), אבל אני לא בטוח לגבי זה :). בכל אופן בספר שלי הים הוא ים, לא גבר לא אישה :). מרילין ידידי- אני מסכים שכמעט בלתי אפשרי להתרשם מקטע קצר כזה, אבל יש שהצליחו :). בנוגע למה שאמרת בתוכן ההודעה- גם פה, כמו אצל אורי, אני חושב שאם זה היה חלק מקריאה רציפה של הפרק ופה גם של הספר בכלל, לא היית חש שיש חוסר החלטיות לגבי סגנון הניסוח. אם היית מכיר את מתילדה היית יודע שהיא אישה שלרוב רעננה ובעלת גישה קלילה וחיובית ולעיתים היא שוקעת לסוג של מתילדה אחרת, כזו שמדברת בלשון ארכאית. יש בה מהכל. גם אם היית מכיר אותי בחיים ברוב שעות היום היית שומע אותי מדבר בקלילות ובשפה יומיומית, אבל לא פעם ולא פעמיים ביום תשמע אותי מדבר בלשון גבוהה מהצופה, בפרט בסביבתינו הישראלית, וזה היה סותר את היומיום שלי. שני- באשר אליך, את עוד תגידי לי אם נפלתי לקלישאות ולתבניות הידועות של דמויות- את הרי בימים אלו ממש נחשפת לפרקים שלמים מהספר :) לסיום, אני מקווה שבקרוב אני אחליט לפרסם קטע נוסף, מעט יותר ארוך. שי גבסו

על הספר שלי אני ויתרתי כבר מזמן...

למרות שהוא בכלל לא היה ספר, אלא סיפור קצר של 20-30 עמודים. כיום אני עוסק בכתיבה סיטונאית (בערך 1 לשבוע) של סיפורים קצרים של 1000-2000 מילה כל אחד. אני אשמח מאוד לקרוא את הספר שלך (אני אפילו אקנה אותו, אם יהיה לי כסף) ואם אתה צריך עזרה כלשהי אני מוכן ומזומן. בהצלחה! יוסף.

צעד אמיץ.

חבר'ה, אני מתרגש קלות על פרסום ראשון מתוך הספר שלי, היצירה שלי במשך שנים. קטע קצרצר שאני אשמח לשמוע מה דעתכם, ויותר חשוב- האם הוא עשה לכם חשק לקרוא עוד. ולהלן הקטע: הערב הראשון של ההפלגה ירד. וויליאם המשיך לשוטט בסיפון במשך שארית היום, עוזר למלחים בכל דבר אפשרי. גרג עמד בראש עמוד התורן, צופה למרחקים כדי לאמוד את מקומם ולחזות סכנות קרבות. החשכה הקשתה עליו בשעות הללו, אך עיניו היו מיומנות לכך. האל אחז בהגה, מחליף את קאנדריק שהלך לתפוס מנוחה קלה בחדרו. רעש הגלים הפר את השקט הלילי. אגלי טל הרטיבו את הספינה והאוויר היה נעים. מתילדה ניגשה אל האביר החסון "תרצה כוס תה לקראת הלילה?" פנתה אליו בקולה החמים, אוחזת בקנקן תה ביד אחת ובכוס מלאה ביד השניה. "אי אפשר לסרב כשזה בא מפיך" אמר לה בחיוך ונטל ממנה את הכוס. המחמאה גרמה לה להסמיק קלות וכעת אחזה בקנקן החמים בשתי ידיה. "תודה על היום בבוקר" אמרה לו. הוא הביט בה מופתע "תודה על מה?" שאל אותה. "על שעזרת לי כשמעדתי והגובלין.." החלה לענות. "אינך צריכה להודות לי. אני אביר. תפקידי העיקרי הוא להציל גברות יפות פנים אשר נקלעות לצרה" אמר ולגם מכוס התה, מגניב חיוך בין שפתיו. "אה באמת?" אמרה בקול רם מחייכת גם היא "ואני חשבתי שלישון במיטת אפיריון זה העניין" השיבה לו. "אבל אני מניחה שמיטות מסוג זה משתלבות נהדר עם גברות יפות פנים". וויליאם הופתע מהערתה האחרונה והחווה לה בראשו על הפתיחות. הם הביטו לאופק החשוך ביחד ועל מי הים הכהים. משב רוח קליל חלף ביניהם, נושא עימו סיפורים ואגדות מעולמות רחוקים. מתילדה התנשפה בכבדות. "כמה יפה מראו של הים" ציינה בשקט "מלא בסודות כמוסים, לפעמים שקט לפעמים סוער. גליו עוברים מחוף לחוף ורואים את כל הבריאה בעולמנו. הם גם אלו אשר מעבירים את הנוודים מארץ לארץ, תורמים להפצת הסיפורים על ארצות העולם. אני יכולה להביט בו שעות". וויליאם לגם מכוס התה החמה "נשמע שזה מה שהיית רוצה לעשות לפי דבריך. לנדוד מארץ לארץ, לראות כמה שיותר" הוא לגם לגימה נוספת ורוקן את ספלו. "אולי זה ייעודך". "אתה חושב?" הרהרה בקול "אני לא בטוחה. מי אמר שלכל אחד יש ייעוד?. אני, יש לי את החנות הקטנה שלי בעיר הולדתי. אני נוסעת בארצנו לעיתים, לייבוא סחורות שונות. גם חציית המדבר היא נדידה מרתקת. אבל אני לא חושבת שיש לי ייעוד מיוחד". "בוודאי שיש לך. לכולנו יש ואסור לנו לתת לאף אחד לקחת את זה מאיתנו" השיב לה האביר. הם המשיכו לעמוד שם בלילה נעים זה ולהביט בים הגדול. שי גבסו

היי

היי שי, שמי אסף, אני צריך לדבר איתך על משהו אם תוכל, ופשוט לא רציתי לשלוח לך הודעה למייל שתחשוב שאני איזה מטרידן ותתעלם(למרות ששלחתי בכל זאת בשביל הסיכוי).. אז אם אתה יכול, בבקשה תשלח הודעה ל asaf____tal@walla.com ממש ממש ממש בבקשה! אסף
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר