פנטזיה מהיהדות: הגולם מפראג

מעשה ברבי יהודה ליוא בן בצלאל, המהר"ל, שהיה הרב הראשי של פראג. היה זה רב מסור שהקדיש את כל חייו לרווחת חייהם של בני הקהילה שלו, ומטרתו העיקרית בחיים הייתה לטהר את בני ישראל מעלילות הדם שריחפו עליהם תמיד. במסירות ובקנאות היה הרב מתפלל לאלוהים שיגלה לו את הדרך בה יוכל להפריך את השמועות הכוזבות שהופצו על בני עמו, שגרסו כי היהודים נהגו להשתמש בדמם של ילדים נוצרים בכדי ללוש את הבצק עבור המצות בפסח. לילה אחד, שמע הרב קול קורא לו ואומר: "עשה דמות אדם מחימר ובאמצעותה תצליח לסכל את מזימותיהם של אויבי עמך". בבוקר שלמחרת זימן אליו הרב את חתנו ואת תלמידו המצטיין ועדכן אותם בחיזיון שחווה. הוא ביקש את עזרתם בכדי ליצור את הגולם היות ועל פי ההוראות דרושים ארבעת היסודות, אדמה, אויר, מים ואש. הרב עצמו ייצג את האוויר, חתנו את האש, תלמידו את המים והדמות היא שנוצרה מהאדמה. הוא הבהיר לשותפיו את הצורך המוחלט בסודיות, ויחדיו התכנסו השלושה לעבודת ההכנה הממושכת שלקחה להם שבעה ימים תמימים. בכ` באדר, בשנת 5340 לבריאת העולם הלכו שלושת המלומדים אל גדות נהר הולטבה שם הם נעצרו ליד קרקע עשירה ובוצית. הם לשו את הטיט ויצרו באמצעותו דמות של אדם בגובה שלוש אמות, אותה הניחו כשגבה על האדמה. השלושה עמדו סביב לדמות שיצרו, אז ביקש הרב מחתנו, שייצג את האש, לסוב סביב הדמות שבע פעמים כשהוא מדקלם תפילה קבליסטית. ברגע שסיים החתן את ההקפה האחרונה החלה הדמות לזהור באור אדמדם, כמו פחם שנדלק. לאחר מכן ניגש תלמידו של הרבי, שייצג את המים, והקיף גם הוא את הדמות שבע פעמים, כשהוא מדקלם תפילה אחרת. אדים החלו לצאת מן הדמות שנהייתה לחה לפתע בעוד ציפורניים החלו לבצבץ מקצות האצבעות של הדמות ושיער התחיל לצמוח על ראשה. פניה של הדמות החלו ללבוש צורה, והוא נראה כאדם בוגר כבן שלושים. לבסוף ניגש רבי יהודה ליוא בעצמו אל הדמות, הקיף את הדמות שבע פעמים בעוד שלושתם יחדיו דקלמו פסוק מן התורה: "ויצר אדוני ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב-7). ברגע שסיימו השלושה את דבריהם פתח הגולם את עיניו ובהה בתמיהה ברב ובתלמידיו. הרב העמיד את הגולם והשלושה הלבישו אותו בבגדי השמש של בית הכנסת. אז פנה הרב אל הגולם ואמר לו: "דע זאת, יצרנו אותך מעפר האדמה בכדי שתגן על בני ישראל מפני אויביהם ותמנע מהם את הצער והסבל שהם מנת חלקם היום. שמך יהיה יוסף, אתה תתגורר בחצרי ותשמש כמשרת. עליך לציית לפקודותיי ולעשות כל אשר אורה לך לעשות באם זה לעבור באש, לקפוץ למים או להשליך את עצמך מגובה מגדל גבוה. הרבי רצה לשמור על העניין בסוד ככל האפשר, וכך אמר למנהלת המשק שלו שמדובר בקבצן שפגש והחליט לאסוף לביתו. הרב ייעד את הגולם לשמש כמשרת בחדר הלימוד שלו, אך אסר על בני ביתו לתת לו אף עבודה אחרת במשק הבית. במרבית שעות היום היה הגולם יושב בפינת חדר הלימוד, ראשו בין ידיו ונראה היה כאילו אינו שם לב למתרחש סביבו. הפעמים היחידות בהם שיחרר אותו הרב ממטלותיו הרבות היו בפעמים בהם נזדקקו בני הקהילה לעזרתו של הגולם. אז היה הרב,שחשש שיגלו את הגולם, תולה על צווארו של הגולם קמיע שהפך אותו לבלתי נראה. במהלך השבוע שקדם לחג הפסח הסתובב הגולם ברחובות העיר ובדק כל אדם שנכנס לרובע עם חבילות. פעמים רבות מצא הגולם בתוך החבילות תינוק מת, שניסו הגויים להניח ברובע היהודים בכדי שישמשו כהוכחה לעלילות הדם שטענו כי היהודים משתמשים בדמם של ילדים נוצרים כחלק ממנהגי הפסח שלהם. אז היה הגולם קושר את בעל החבילה ומוסר אותו לרשויות למשפט. כוחו של הגולם היה רב, כי כפי שציין הרב לא האש, לא המים ולא הרוח יכלו לו - וכך שירת הגולם נאמנה את חברי הקהילה היהודית בפראג. הגיע היום המיוחל, והוכרז ברבים כי עלילות הדם שיוחסו ליהודים הם עלילות שווא חסרות כל בסיס, והיהודים בפראג יכלו סוף כל סוף לנשום לרווחה כשנאסר על הרדיפות אחר היהודים. הרב ליוא חש כי זהו הזמן לקחת את החיים מהדמות שהוא בעצמו יצר בעבר. הוא קרא לשני עוזריו והשלושה שוב ביצעו את אותו הטקס, רק שהפעם דקלמו את תפילותיהם בסדר ההפוך. כאשר הושלם הסיבוב האחרון הפך הגולם שוב לגוש חימר חסר רוח חיים. הם הפשיטו את הדמות מבגדיו, כיסו אותו בטלית והניחו אותו מתחת לערמת ספרים בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישול של פראג. המסורת מספרת שדמות החימר עדיין נמצאת בעליית הגג של בית-הכנסת הישן "אלטנוישול" בפראג והכניסה אסורה לשם למבקרים עד עצם היום הזה. כמו כן עיריית פראג הציבה פסל של המהר"ל מול בניין העירייה כאות כבוד לפועלו ומעמדו הרם גם בעיני הגויים באותה תקופה.
הנושא נעול

ניראה לי שיש לי את הספר הזה

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר