פנטזייה מהיהדות: שלמה המלך ואשמדאי מלך השדים

זה אחד הסיפורים היותר מעניינים שקראתי: על משמעות תוכניותיו של האדם ביחס למה שבאמת עתיד לקרוא הטיבו לספר לנו חז"ל דרך המעשה הבא: כשרצה שלמה המלך לבנות את בית המקדש, ידע הוא שאסור לחתוך את האבנים למקדש בכלי ברזל, ושאל לחכמים כיצד יחתוך את האבנים למקדש? אמרו לו חכמים: תחתוך עם ה"שמיר" שחתך בו משה את אבני האפוד. אמר להם: איפה הוא נמצא? אמרו לו: שאל את השדים. תפס שלמה המלך שני שדים וכלאם בבית הסוהר עד שיגלו לו היכן נמצא השמיר. אמרו לו השדים: אנו לא יודעים היכן הוא, שאל את אשמדאי מלך השדים. שלח שלמה המלך את שר צבאו בניהו בן יהוידע עם שרשרת שחקוק עליה שם ה’, ונודות יין וחתיכות של צמר גפן. הלך בניהו למקום בו גר אשמדאי, באותו מקום היה בור מים. חפר בניהו מתחתיו, רוקן אותו ממימיו, חפר בור מעליו, שפך בתוכו את היין וסתם את החור בגיזי הצמר. בגמר המלאכה עלה והתחבא על אחד העצים. כשבא אשמדאי וראה שבור המים סגור ואף אחד לא פתח אותו, פתח את החותמת שעליו, אך לפתע הוא רואה בתוכו יין ולא מים. החליט בדעתו לא לשתות יין שמא ישתכר. לאחר זמן גבר עליו צמאונו ושתה מהיין ונרדם. באותה שעה ירד בניהו מן העץ וקשר את השרשרת על צוארו של אשמדאי. כשהתעורר אשמדאי רצה לקרוע את השרשרת במחי יד. אמר לו בניהו: הזהר! שם ה’ חקוק עליה. אם תשבור אותה ימחק שם ה’. נבהל אשמדאי והבין שהוא בידו של בניהו, הלך אחריו לארמונו של שלמה. בדרך עברו ליד עץ דקל גדול, חכך אשמדאי את גבו בעץ הדקל, ונפל העץ. עברו ליד בית בנוי - ושוב הפילו אשמדאי. לא נבהל בניהו מכוחו של אשמדאי והוליכו לארמון שלמה. בדרך עברו ליד צריף של אשה אלמנה, רצה אשמדאי להרסו והכניס לתוכו את ראשו, התחילה אותה אלמנה לבכות שזהו ביתה היחיד. ריחם עליה אשמדאי וכופף את ראשו להוציאו. כשכופף את ראשו נשברה לו עצם. "ולשון רכה תשבר גרם". בדרכם פגשו בניהו ואשמדאי עיוור שטעה בדרך. לקחו אשמדאי והחזירו לדרך המלך. שוב פגשו בשיכור שטעה בדרכו, לקחו אשמדאי והחזירו לדרך המלך. ראה אשמדאי בדרך חתונה שהיתה בה שמחה גדולה - ובכה. ראה אדם שביקש מהסנדלר שיכין לו נעלים לשבע שנים - וצחק. ראה קוסם שעשה קסמים וכשפים - ושוב צחק. כשהגיע לביתו של שלמה לא קיבל אותו שלמה מספר ימים. לבסוף כשנפגשו אמר אשמדאי לשלמה: איני מבין למה היית צריך לאסור אותי. בסוף ימיך יקברו אותך בקבר של ארבע אמות ועכשיו אתה רוצה לשלוט על כל העולם וגם עלי? אמר לו שלמה: אינני צריך לשלוט עליך, רק תאמר לי איך אשיג את תולעת ה"שמיר". אמר לו אשמדאי: שמיר זה מצוי בידו של שר הים והוא מסרה למשמרת אצל תרנגול הבר שנאמן לו בשבועה. תרנגול זה לוקח את השמיר ומניחה על הרי הסלעים. הסלעים נסדקות ונשברות, מניח תרנגול הבר זרעים של עצים בתוך הסדקים וכך מתיישב העולם.הלך בניהו ומצא קן של גוזלי תרנגול הבר ושם עליהם זכוכית שקופה. כשבא תרנגול הבר להאכיל את גוזליו לא יכול היה לגשת אליהם בגלל הזכוכית. הלך והביא את השמיר לשבור את הזכוכית. ברגע שהניח את השמיר על הזכוכית, הרים בניהו קול צעקה, נבהל התרנגול ובאותו רגע לקח בניהו את השמיר והביאה לשלמה. כשראה כך תרנגול הבר, הצטער וחנק את עצמו. שאל בניהו את אשמדאי: אמר לו: למה עזרת לעיור להגיע לביתו? ענה אשמדאי: הכריזו על עיור זה ברקיע שהוא צדיק גמור ומי שעוזר לו יזכה לעולם הבא. שאל בניהו: למה עזרת לשיכור להגיע לביתו? ענה אשמדאי: הכריזו עליו ברקיע שהוא רשע גמור, ומכיון שהוא עשה מספר מועט של מצוות, רצו לשלם לו שכר עליהן בעולם הזה. עזרתי לו מעט ושילמתי לו על מצוותיו. שוב שאל בניהו: למה בכית כשראית את החתונה? ענה אשמדאי: יודע אני שהחתן ימות בתוך שלשים יום ותשאר הכלה עגונה שלוש עשרה שנה. ולמה צחקת כשביקש אותו אדם מהסנדלר נעל לשבע שנים? ענה אשמדאי: אדם זה עתיד למות בתוך שבעה ימים והוא מבקש לעצמו נעלים לשבע שנים? ולמה צחקת על הקוסם? שאל בניהו. ענה אשמדאי: ליד הקוסם היה מונח אוצר של המלכות. אם הוא קוסם - שימצא מה שנמצא לידו. וכו’ וכו’. נשאר אשמדאי בארמון שלמה עד סיום בנית בית המקדש. בסיום הבניה הביא שלמה את אשמדאי לפניו. שאל שלמה את אשמדאי: אמור לי מה כוחכם גדול. אמר לו אשמדאי: שחרר אותי מהכבלים ותן טבעתך ואראה לך. התפתה שלמה ושיחררו. בלע אשמדאי את הטבעת, שם יד אחת ברקיע ויד אחת באדמה והעיף את שלמה ארבע מאות פרסה מירושלים. התחפש אשמדאי לשלמה וישב על כסא המלכות. על אותה שעה אמר שלמה: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". היה שלמה מחזר על הפתחים ואומר: אני שלמה הייתי מלך בירושלים, בכל המקומות היו מקבלים אותי בצחוק ובלעג. (שלמה המלך ניסה לשכנע בכל מקום שהוא שלמה האמיתי וכולם צחקו ולעגו לו). כשהגיע שלמה לירושלים הלך לפני הסנהדרין (זקני העם) ואמר להם: אני שלמה. גם הם בתחילה לא חשו לדבריו שהרי "שלמה" יושב על כסאו. אחרי מספר ימים אמרו: הרי שוטה לא מחזיק בשטותו כל הזמן, בואו ונבדוק את הטענה לגופה. קראו לבניהו ושאלו אותו: האם שלמה המלך קרא לך? אמר להם: בזמן האחרון - לא. שאלו את המלכות: האם שלמה בא אליכן? ואיך נראות רגליו? אמרו המלכות: כן, הוא בא אלינו כשאנחנו נידות (תקופת המחזור). והוא בא תמיד עם מנעלים שלא נראה את רגליו, והוא גם רוצה את בת שבע אימו. הבינו הסנהדרין שהמתחזה כשלמה הוא אשמדאי שיכול להפוך את גופו כדמות שלמה המלך אך רגליו נשארות כרגלי תרנגול. נתנו לשלמה טבעת שחקוק עליה שם ה’ ושרשרת ברזל. כשבא שלמה לארמון ראה אותו אשמדאי וברח. ואפילו כך פחד ממנו שלמה והציב בכל לילה 60 מגיבורי ישראל שישמרו עליו. וזהו שכתוב "הנה מיטתו של שלמה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות" (זוהי התפילה שקוראים מאז לפני השינה). חג שבועות שמח לכולם.
הנושא נעול

בהחלט חג שמח

ואתה יודע מה, אני הולך בקרוב להפוך את ההודעות האלה למאמרים קבועים.

מעולה.... אשמח לעוד כאלה

איפה השגת את זה ברשת?

הייתי צריך את זה פעם לעבודה אבל בסוף צילמתי מספר כי לא מצאתי.

כן לא חסרים אתרים

פנטזייה מהיהדות: שלמה המלך ואשמדאי מלך השדים

זה אחד הסיפורים היותר מעניינים שקראתי: על משמעות תוכניותיו של האדם ביחס למה שבאמת עתיד לקרוא הטיבו לספר לנו חז"ל דרך המעשה הבא: כשרצה שלמה המלך לבנות את בית המקדש, ידע הוא שאסור לחתוך את האבנים למקדש בכלי ברזל, ושאל לחכמים כיצד יחתוך את האבנים למקדש? אמרו לו חכמים: תחתוך עם ה"שמיר" שחתך בו משה את אבני האפוד. אמר להם: איפה הוא נמצא? אמרו לו: שאל את השדים. תפס שלמה המלך שני שדים וכלאם בבית הסוהר עד שיגלו לו היכן נמצא השמיר. אמרו לו השדים: אנו לא יודעים היכן הוא, שאל את אשמדאי מלך השדים. שלח שלמה המלך את שר צבאו בניהו בן יהוידע עם שרשרת שחקוק עליה שם ה’, ונודות יין וחתיכות של צמר גפן. הלך בניהו למקום בו גר אשמדאי, באותו מקום היה בור מים. חפר בניהו מתחתיו, רוקן אותו ממימיו, חפר בור מעליו, שפך בתוכו את היין וסתם את החור בגיזי הצמר. בגמר המלאכה עלה והתחבא על אחד העצים. כשבא אשמדאי וראה שבור המים סגור ואף אחד לא פתח אותו, פתח את החותמת שעליו, אך לפתע הוא רואה בתוכו יין ולא מים. החליט בדעתו לא לשתות יין שמא ישתכר. לאחר זמן גבר עליו צמאונו ושתה מהיין ונרדם. באותה שעה ירד בניהו מן העץ וקשר את השרשרת על צוארו של אשמדאי. כשהתעורר אשמדאי רצה לקרוע את השרשרת במחי יד. אמר לו בניהו: הזהר! שם ה’ חקוק עליה. אם תשבור אותה ימחק שם ה’. נבהל אשמדאי והבין שהוא בידו של בניהו, הלך אחריו לארמונו של שלמה. בדרך עברו ליד עץ דקל גדול, חכך אשמדאי את גבו בעץ הדקל, ונפל העץ. עברו ליד בית בנוי - ושוב הפילו אשמדאי. לא נבהל בניהו מכוחו של אשמדאי והוליכו לארמון שלמה. בדרך עברו ליד צריף של אשה אלמנה, רצה אשמדאי להרסו והכניס לתוכו את ראשו, התחילה אותה אלמנה לבכות שזהו ביתה היחיד. ריחם עליה אשמדאי וכופף את ראשו להוציאו. כשכופף את ראשו נשברה לו עצם. "ולשון רכה תשבר גרם". בדרכם פגשו בניהו ואשמדאי עיוור שטעה בדרך. לקחו אשמדאי והחזירו לדרך המלך. שוב פגשו בשיכור שטעה בדרכו, לקחו אשמדאי והחזירו לדרך המלך. ראה אשמדאי בדרך חתונה שהיתה בה שמחה גדולה - ובכה. ראה אדם שביקש מהסנדלר שיכין לו נעלים לשבע שנים - וצחק. ראה קוסם שעשה קסמים וכשפים - ושוב צחק. כשהגיע לביתו של שלמה לא קיבל אותו שלמה מספר ימים. לבסוף כשנפגשו אמר אשמדאי לשלמה: איני מבין למה היית צריך לאסור אותי. בסוף ימיך יקברו אותך בקבר של ארבע אמות ועכשיו אתה רוצה לשלוט על כל העולם וגם עלי? אמר לו שלמה: אינני צריך לשלוט עליך, רק תאמר לי איך אשיג את תולעת ה"שמיר". אמר לו אשמדאי: שמיר זה מצוי בידו של שר הים והוא מסרה למשמרת אצל תרנגול הבר שנאמן לו בשבועה. תרנגול זה לוקח את השמיר ומניחה על הרי הסלעים. הסלעים נסדקות ונשברות, מניח תרנגול הבר זרעים של עצים בתוך הסדקים וכך מתיישב העולם.הלך בניהו ומצא קן של גוזלי תרנגול הבר ושם עליהם זכוכית שקופה. כשבא תרנגול הבר להאכיל את גוזליו לא יכול היה לגשת אליהם בגלל הזכוכית. הלך והביא את השמיר לשבור את הזכוכית. ברגע שהניח את השמיר על הזכוכית, הרים בניהו קול צעקה, נבהל התרנגול ובאותו רגע לקח בניהו את השמיר והביאה לשלמה. כשראה כך תרנגול הבר, הצטער וחנק את עצמו. שאל בניהו את אשמדאי: אמר לו: למה עזרת לעיור להגיע לביתו? ענה אשמדאי: הכריזו על עיור זה ברקיע שהוא צדיק גמור ומי שעוזר לו יזכה לעולם הבא. שאל בניהו: למה עזרת לשיכור להגיע לביתו? ענה אשמדאי: הכריזו עליו ברקיע שהוא רשע גמור, ומכיון שהוא עשה מספר מועט של מצוות, רצו לשלם לו שכר עליהן בעולם הזה. עזרתי לו מעט ושילמתי לו על מצוותיו. שוב שאל בניהו: למה בכית כשראית את החתונה? ענה אשמדאי: יודע אני שהחתן ימות בתוך שלשים יום ותשאר הכלה עגונה שלוש עשרה שנה. ולמה צחקת כשביקש אותו אדם מהסנדלר נעל לשבע שנים? ענה אשמדאי: אדם זה עתיד למות בתוך שבעה ימים והוא מבקש לעצמו נעלים לשבע שנים? ולמה צחקת על הקוסם? שאל בניהו. ענה אשמדאי: ליד הקוסם היה מונח אוצר של המלכות. אם הוא קוסם - שימצא מה שנמצא לידו. וכו’ וכו’. נשאר אשמדאי בארמון שלמה עד סיום בנית בית המקדש. בסיום הבניה הביא שלמה את אשמדאי לפניו. שאל שלמה את אשמדאי: אמור לי מה כוחכם גדול. אמר לו אשמדאי: שחרר אותי מהכבלים ותן טבעתך ואראה לך. התפתה שלמה ושיחררו. בלע אשמדאי את הטבעת, שם יד אחת ברקיע ויד אחת באדמה והעיף את שלמה ארבע מאות פרסה מירושלים. התחפש אשמדאי לשלמה וישב על כסא המלכות. על אותה שעה אמר שלמה: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". היה שלמה מחזר על הפתחים ואומר: אני שלמה הייתי מלך בירושלים, בכל המקומות היו מקבלים אותי בצחוק ובלעג. (שלמה המלך ניסה לשכנע בכל מקום שהוא שלמה האמיתי וכולם צחקו ולעגו לו). כשהגיע שלמה לירושלים הלך לפני הסנהדרין (זקני העם) ואמר להם: אני שלמה. גם הם בתחילה לא חשו לדבריו שהרי "שלמה" יושב על כסאו. אחרי מספר ימים אמרו: הרי שוטה לא מחזיק בשטותו כל הזמן, בואו ונבדוק את הטענה לגופה. קראו לבניהו ושאלו אותו: האם שלמה המלך קרא לך? אמר להם: בזמן האחרון - לא. שאלו את המלכות: האם שלמה בא אליכן? ואיך נראות רגליו? אמרו המלכות: כן, הוא בא אלינו כשאנחנו נידות (תקופת המחזור). והוא בא תמיד עם מנעלים שלא נראה את רגליו, והוא גם רוצה את בת שבע אימו. הבינו הסנהדרין שהמתחזה כשלמה הוא אשמדאי שיכול להפוך את גופו כדמות שלמה המלך אך רגליו נשארות כרגלי תרנגול. נתנו לשלמה טבעת שחקוק עליה שם ה’ ושרשרת ברזל. כשבא שלמה לארמון ראה אותו אשמדאי וברח. ואפילו כך פחד ממנו שלמה והציב בכל לילה 60 מגיבורי ישראל שישמרו עליו. וזהו שכתוב "הנה מיטתו של שלמה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות" (זוהי התפילה שקוראים מאז לפני השינה). חג שבועות שמח לכולם.

שמתי לב ,כי שכחתי לכתוב תגובה, כבר קראתי את זה בזמנו, אבל פיספתי -ואמרתי אכתוב אחר-כך ,וזה לא הסתדר. בכל מקרה - אהבתי.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר