וויפסנה, מה זה? למה וכמה...שווה לקרוא..........

edodi :מאת 22:04 :שעה 15/12/2003 :תאריך וויפסנה, מה זה? למה וכמה...שווה לקרוא אז קצת רקע... וויפסנה היא בעצם טכניקה שגואטמה בודהא לימד בזמנו לפני כ-2500 שנה בהודו. למי שלא מכיר, גוטאמה היה נסיך ממשפחה עשירה שעזב את כל רכושו בכדי למצוא את סיבת הסבל בעולם והשחרור ממנו. לאחר נסיונות מרובים וטלאות פיתח טכניקה לשחרור מלא שמורכבת משלושה מרכיבים עיקריים: 1. סילה - מוסריות 2. סמהאדי - ריכוז 3. פאניה - חוכמה (יש כל מיני סוגים של פאניה, כגון כתובה או ממורים מוארים. כאן הכוונה לחוויה ברמה האישית. האמת היחידה שמציאותית עבורך היא המציאות שאת/ה חווה) בגיל 35 הגיע לשחרור מלא ועד סוף ימיו לימד את הטכניקה בכל רחבי הודו (45 שנה). הטכניקה בהמשך הופצה גם מחוץ להודו ובערך 500 שנה לאחר מות בודהא נעלמה. למרבה המזל לשכנתה של הודו - בורמה נשלחו בזמנו שני שליחים מוארים להפיץ אותה. המאסטר ששלח אותם ניבא ואמר להם שאחרי 2500 שנה ממותו של בודהא הטכניקה תחזור מבורמה להודו, תתבסס שם ומשם תצא לעולם ותתפשט (זה מה שקורה היום למען האמת). וכך הם שמרו על הטכניקה בצורתה המקורית בלי להוסיף או לגרוע דבר בעוד היא עוברת ממורה לתלמיד. כמובן שגם לפני גואטמה היו מוארים וטכניקות שונות אבל אף אחד לא ביצע ניתוח מעמיק של מבנה הנפש והחומר שיהיה נגיש ופשוט. כל תורה להארה בעצם אומרת שישנה תכונה של השתוקקות וסלידה לכל אחד. ייחודו של גואטמה הייתה בכך שפיתח טכניקה שבאמצעותה ניתן להגיע לפירוק החומר/נפש בעזרת התודעה ולהגיע לרמה של הבנת המבנה ברמה החוויתית (פאניה). דוגמא: מישהו העליב אותי לפני 5 שנים. אני חושב עכשיו על מה שהוא אמר ועולה בי תחושה של כעס/טינה. אני מזדהה עם התחושה ובכך חווה סבל. לחילופין, אני רוצה להשיג כסף. אני חושב על איך יהיה כשיהיה לי המון כסף, איך יהיה הבית שאני יקנה וכו' (כמה שאנחנו טובים בזה) ועולות בי תחושות טובות. אני מזדהה עם התחושות וכשאני חוזר למציאות אני חווה סבל. בטכניקה אנחנו מחדדים את התודעה ומודטים תוך כדי התבוננות בתחושות הגוף. עם הזמן ותרגול נכון התודעה מתחילה לפרק את הגוף לחומר הבסיס שלו וע"י התבוננות בתחושות מתגלה המציאות האמיתית ברמה החוויתית. הכל חולף וע"י הזדהות והיקשרות נוצר סבל מפני שהשינוי הוא טבע החומר. אנחנו מתמכרים לתחושות האלה בעצם (ולא לאובייקטים כפי שנדמה). ברגע שנקבל את המציאות כפי שהיא ברמה המוחלטת (נשמע פשוט אבל זה לא ככה) נצא ממעגל הסבל. כל היקשרות כזאת (לטוב ולרע) נקראת סנקהרא. בכל פעם שאני נקשר למשהו אני מייצר סנקהרא חדשה שמציירת עוד ועוד סבל. ברגע שמפסקים לייצר סנקהראות (ע"י התבוננות והבנת טבעה של הנפש פשוט מפסיקים להזדהות עם התחושות ובכך מפסיקים לייצר היקשרויות/סנקהראות) הגוף מתחיל להוציא סנקהראות ישנות מהעבר ובכך מתחיל תהליך של ניקוי הנפש. בסיום התהליך (שיכול לקחת כמובן אין ספור גלגולים) מתרחשת ההארה. לגבי הקורס: הקורס נמשך 10 ימים. כל יום מורכב ממדיטציות והפסקות לארוחות. בכל אורך הקורס ישנו כלל של שתיקה נאצלת (אנשים נוטים לחשוב שזה קשה אבל האמת שזה מקל על המדיטציות). שלושת הימים הראשונים מוקדשים לתרגול של חידוד התודעה וריכוז. ניקוי הנפש ברמה השטחית בכדי לאפשר ישיבה ממושכת במדיטציה בלי הפרעות. מכאן והלאה מתחילה הטכניקה של הויפסנה בהתבוננות בגוף ולאט, לאט מתקדמים תוך כדי הקניית כלים ובכל ערב תאוריה עפ"י גואנקה, מפיץ הטכניקה. אדם יקר לטעמי ונורא מצחיק אני חייב לציין. היתרון של הטכניקה הוא שהיא בעצם אוניברסלית, אין בה שום שיוך כזה או אחר והיא מספקת כלים כדי לחוות את האמת חוויתית ולא רק אינטלקטואלית. הקורס ועמותת הויפסנה לא נועד למטרות רווח ולכן התשלום הינו תרומה, כל אחד עפ"י יכולתו. כמובן שעשרת הימים הם רק טעימה ויש צורך בתרגול כדי להגיע לרמות יותר עמוקות (כמו בכל דבר). מומלץ ביותר כמו שכבר אמרתי גם למתחילים וגם למתקדמים. בנוסף אני רוצה להמליץ על הסרט "אגף הוויפסנה". סרט ישראלי שעשו שתי בנות על בית כלא הודי שבוצע בו ניסוי בלימוד ויפסנה. פשוט מרגש עד דמעות. מי שמעוניין בעוד מידע היכנסו לקישור למטה. ואם יש עוד שאלות אשמח לענות. רק אהבה, עידו :)

פינת הספר...........

netad169 :מאת 21:19 :שעה 10/12/2003 :תאריך "המלך הקטן דצמבר" - ספר אחר לא בעניין גלגול נשמות, אך נוגע בנשמה. ספר קטן ומקסים וכך כתוב על כריכתו האחורית: "המלך הקטן דצמבר דחק את בטנו השמנמנה בסדק הצר שנפער בין מדף הספרים לקיר, והופיע בחדרי. הוא נגס נגיסה בסוכריית הגומי בצורת דובי והתחיל להסביר: בעולם שלו נולדים גדולים ובמשך השנים הולכים וקטנים, עד אשר בוקר אחד המשרת לא מוצא אותך במיטה. בתחילת החיים יודעים את כל מה שצריך לדעת: לקרוא, לכתוב, לתכנת מחשבים ולשבת בישיבות הנהלה. ככל שנעשים קטנים יותר שוכחים יותר....." אתם תאהבו את הספר. ממליצה בחום. ערב נעים נטע

"הכל אחד (אברהם)..........

netad169 :מאת 18:30 :שעה 15/12/2003 :תאריך "הכל אחד (אברהם) הכל אהבה (ישוע הנוצרי) הכל כלכלה (קארל מארקס) הכל מין (זיגמונד פרויד) הכל יחסי (אלברט איינשטיין) והלאה?...." במילים אלו נפתח הספר "יומם של הנמלים" שכתב ברנאר ורבר. שווה, שווה כל רגע. רוחני? מדעי? אנושי? הכל ביחד, פשוט נפלא. ממליצה בחום ומתנצלת שלפעמים אני נשמעת כמו ספרנית בספריה העירונית..... ועידו יקר - כל מילה שתספר על מה שעברת, תתקבל באהבה. מעניין, מעניין ערב נעים נטע

מוזמנים להניח כאן מסרים ותובנות שהתקבלו - רק הקפידו בבקשה שלא לפתוח הודעות חדשות>>>>>>המשך

היות והדף מתחלף כל 15 הודעות, נשתדל כולנו להכניס את החמרים והמסרים כתגובה להודעה זו. אני ממש מבין את כל מי שלא יכול להשתדל אבל אמחק לו! כפי שאמרנו, אפשר להגיב בהחלט, רק שאין פה ויכוחים בכלל! תגובה למסרים תתקבל בברכה ובאהבה התנצחות לא תהיה פה! בברכה דוד

מי שלא רואה את האור בשעות היום, ייאלץ לחכות ללילה כדי לחוות את עלות השחר...

gitta_y :מאת 06:24 :שעה 16/12/2003 :תאריך מי שלא רואה את האור בשעות היום, ייאלץ לחכות ללילה כדי לחוות את עלות השחר... רק עם האהבה אפשר לראות את האור בכל שעות היממה... עם האהבה ובנותיה המקסימות, הסובלנות, החיבה, החמלה, ההבנה... ועם בניה המקסימים, השיתוף, האיזון, היישום של הידע הקוסמי... התורה שהבאת מלימודי הויפאסנה איננה שונה מכל שאר התורות, כולן מדברות על אותו יקום ועל אותן אנרגיות המצויות בו. הטבע של היקום אחד הוא, ולא חשוב באלו מונחים אתה מסביר אותו. מי שמנכס לעצמו את הבלעדיות ומציב תנאים לתלמידיו, פועל בניגוד לחוקי הטבע, ויום אחד יגלה את טעותו בהגבלתך לתחום זה או אחר. לכל אדם יש הזכות האלוהית לבחור, ומה שנתן אלוהים, או הטבע, לא יכול לקחת ממך אף בן-אדם. אלא אם כן אתה מוותר על זכותך המולדת.

בודאי שאני מוארת בדיוק כמו שאתה מואר

סיגל טל :מאת 23:54 :שעה 15/12/2003 :תאריך בודאי שאני מוארת בדיוק כמו שאתה מואר רק מה המחשבות והרעיונות שאתה דבק בהם מסתירים את האור פשוט תתבונן כשהם עולים תזהה אותם וכך יתפוגג לו הערפל לילה טוף באהבה סיגל

בעקבות הדיון על אור ...........

. אורלי :מאת 22:34 :שעה 16/12/2003 :תאריך בעקבות הדיון על אור ומה שסיגל אמרה, על זה שכולנו בעצם מוארים (משהו כזה), ואור ואהבה וכל זה. אני למשל בזמן האחרון מגלה כל מיני דברים על עצמי שלא חשבתי שאני כזאת, ואני מדברת על דברים די גועליים. וזאת האמת, כלומר, יבוא מישהו ויגיד שאני (כמו כל אחד אחר) טובה בדיוק כמו שאני והיקום אוהב אותי וכו', אבל מה עם כל הגועל נפש? כל התכונות הרעות ואני לא מדברת על רוע לב דווקא אלא כל מיני קטנוניות וצרות עין וארס, שאי אפשר להתעלם מזה ולהגיד שהם לא קיימים. הם ועוד איך קיימים ואישית, קשה לי לקבל בשוויון נפש דברים כאלה. הם רעים. בקיצור, איך אפשר לקבל דברים כאלה אצל עצמנו? לי מאוד קשה. אשמח להארות/הערות... לילה טוב אורלי הודיה אורנה :מאת 09:35 :שעה 17/12/2003 :תאריך השלם מכיל בתוכו את כל חלקיו השלם מכיל בתוכו את כל חלקיו, ובחמלה רבה ובאהבה שאין לה קץ, הוא עוטף ומכיל גם את חלקיו הילדותיים,הלא בשלים, הפוחדים, הפגועים, הזקנים, העייפים והכואבים ביותר באור תבונה, חכמה, אהבה וקבלה מוחלטת. השלם מכיל בתוכו את כל חלקיו, כי יש בו ידיעת האור שבתוכו, אשר יכולה להכיל את דבר היותו לא מושלם. יש בו ידיעת האור שבתוכו גם עבור חלקיו שפוחדים להיות באור ובורחים אל מקומות של צל. ככל שהוא שלם יותר, ככל שהוא בטוח באורו שלו, כך גם נרפאים חלקיו המוצללים. בתנאים של קבלה מוחלטת, חמלה ואהבה, הם הופכים להיות שקטים ורגועים, כמו תינוק ברחם אם שלווה, והתדר שלהם משתנה בהדרגה, בקצב שמתאים להם, עד שהם נולדים מחדש אל תוך האור והופכים להיות אחד עם האור בתוך השלם ההולך ומתעצם... הולך ומתעצם.... אורנה הודיה סיגל טל :מאת 01:25 :שעה 17/12/2003 :תאריך האם אנחנו מסוגלים לוותר... הי אורלי לא כל כך רוצה לדבר על מוארים וכאלו , משום שאצל רובנו זהו עוד רעיון שנדבק בהכרתנו מצד שני מרגיש לי להתיחס לשאלתך "אבל מה עם כל הגועל נפש,כל התכונות הרעות קטנוניות וצרות עין וארס, איך אפשר לקבל דברים כאלה אצל עצמנו? " ובלט לי במיוחד שאמרת שהדברים שאת רואה כגועליים ולא חשבת שאת כזאת... והנה זה לא שאנחנו מקבלים או לא מקבלים , זה שאנחנו מתבוננים ולפתע רואים אותם רואים את הקשר הקשר בין איך שאנחנו מתיחסים לאחרים ולאיך שאנו מתיחסים לעצמו הדרך בה את בעצם מתייחסת לאחרים היא בדיוק אותה דרך שבה את מתייחסת לעצמך וכמו שאמרה נורית כשאנחנו שופטים אנחנו שפוטים וכשאנחנו שפוטים אנחנו מרגישים כלואים ורע לנו כאדם חופשי את חופשייה לוותר או לא לוותר על הדברים הגועליים מה שאנחנו לא מסוגלים לוותר עליו אנחנו נרכשים על ידיו לילה טוף באהבה סיגל netad169 :מאת 03:38 :שעה 17/12/2003 :תאריך על שיפוטיות ואור זמן רב הייתי שפוטה בידיה של השיפוטיות. יופי של הגדרה הגדרתן. לאחרונה, הבנתי שהיכולת שלי לראות פרטים ולהתבונן בתשומת לב בהם, מופנת אל החיובי שבי ובאנשים. וכך, במקום לשפוט במובנים של "טוב ו"רע", "מכוער" או "מגעיל", כפי שאת כותבת, אורלי, אני פשוט רואה. רואה ומקבלת. איצתי בחום את התכונה הזו, כך שיותר ויותר אור ממלא את אותו מקום שהיה בו חלל שאני ראיתי כשחור. דווקא כשהתחלתי לקבל את הביקורתיות והשיפוטיות כחלק ממני, הן הלכו והתמעטו. וגם אם אני שבה לרגע לשם, איני מכה על חטא. מחייכת, מחבקת את עצמי וממשיכה. אהבה נטע md24 :מאת 23:26 :שעה 16/12/2003 :תאריך האור... אפשר להוסיף על רוע וגועל גם את הפחדים, אפשר להגיד שהפחדים שלנו הם תוצאה ישירה של מחסור של אור בנשמתנו ברגע שנכנס האור, ברגע שאנו מאפשרים לו להכנס האפל שהיה שם יוצא, כי אין לו מקום בתוכנו יותר... "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש..." כל הילדים שרים את השיר הזה כבר בשבוע שלפני חנוכה... סתם התחבר לי סיגל טל :מאת 00:52 :שעה 17/12/2003 :תאריך למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב בובה זהבה / מרים ילן שטקליס עייפה בובה זהבה, ועייף מאוד הדוב הצללים לחדר באו, לוחשים לי לילה טוב במיטה שוכבת נורית, על ידה יושב דובון וכדור וגם ארנבת, וכולם רוצים לישון אך לפתע קמה נורית, "אבא, אבא" היא קוראה בוא מהר גרש החושך, הוא מפריע, ילד רע צחקה בובה זהבה, וצחק מאוד הדוב למה לגרש החושך, והרי הוא ילד טוב צחקה בובה זהבה, וצחק מאוד הדוב למה לגרש החושך, והרי הוא ילד טוב עייפה בובה זהבה, ועייף מאוד הדוב הצללים לחדר באו, לוחשים לי לילה טוב md24 :מאת 01:12 :שעה 17/12/2003 :תאריך למה לגרש החושך... החושך יכול להיות טוב רק לאחר שנכנס לשם האור מרגיע, ונותן הארה והבנה שהחיים הם שלנו רק פעם בתקופה והפחד לא צריך להיות חלק מהם... ואז, רק אז, יכולים הצללים להכנס, בשקט בשקט, בודקים קודם אם הם לא מפריעים ואז הם לוחשים, מרגיעים פוחדים המסכנים שלא נגרש אותם שוב... דוד גילאור :מאת 23:13 :שעה 16/12/2003 :תאריך לדעתי אור כוונתו היא להארה של מקומות שלדעתנו הם חשוכים, מקומות של צרות עין וגם רוע, להבין שגם אלה הם חלקים שלנו, שלפעמים אין לנו את האומץ להביט בהם או שאנו מתכחשים להיותם אצלנו בכלל. על כן בא האור ומאיר, לנו נותר לראות, להתבונן, לדעת שכל זה הוא חלק מחלקי האנחנו וזה בסדר. השלב הבא הוא הבחירה, מה לעשות עם כל המואר שבנו? ולהחליט עם אחריות והבנה של תוצאות. מי אמר שאסור להיות רע? הרי כל בחירה שנעשה יבוא מי ויגיד עליה או על תוצאתה כך או אחרת. לאחד היא תהיה טובה ולשני רעה ועבור דעת השלישי תהיה זו סתם בחירה מטופשת. על כן להבנתי אדם מואר=אדם המחובר לכוליותו. בהארה רבה תודה אורלי מגיעה למפגש? בדולינה בדו :מאת 23:11 :שעה 16/12/2003 :תאריך ואהבת לרעך כמוך אחד הפרשנויות האהובות עלי למשפט חכם זה. ואהבת לרעך... תאהב את הרע שבך כמוך כחלק מהשלם שאתה ומהו הרע הזה שבך שגורם לך לא לקבל חלקים מעצמך להתכחש אליהם ולראות עצמך חצי או שליש או רבע... איפשהו הקלדנו על עצמנו טובים או רעים אהובים או שנואים חוטאים או סלוחים למדנו לראות עצמנו בזווית ראיה מצומצמת כישרון או כישלון ושפטנו עצמנו שיפוט שלא יכול להיות אמיתי לאור העובדה שבכל רגע מחדש אנו משתנים הסביבה שלנו משתנה והאפשרויות לנסות ולהתנסות הינן אין סופיות. ואהבת לרעך כמוך לאהוב ממקום של חמלה לחבוק את החלקים שבי להחליף את השיפוט בקבלה כי בשיפוט לעולם אני שפוט. בחמלה ה"רע"הופך לאפשרות לשינוי להתנסויות חדשות. אור אהבה נורית יעקב אלון :מאת 23:49 :שעה 16/12/2003 :תאריך היי נורית אהבתי את הפרשנות שלך על "ואהבת לרעך כמוך". אי קבלת אותם חלקים אפלים שבנו, היא אי קבלת העצמי, היא מקור לשנאה ותיעוב המכוונים כלפי העצמי בסופו של דבר, וממקום כזה לא תיתכן צמיחה והתפתחות. אבל אולי התחושה של אי הקבלה כפי שתיארה אורלי, מעידה על כך שחלקים אפלים אלו, הם לא כל כך אנחנו, אולי הם פולשים, מין חוצנים קטנים, חיילים באיזו מלחמה שאנו מנהלים עם העולם. אולי באם נכריז על הפסקת אש, פשוט לא יהיה בהם צורך, והם יעלמו מעצמם. מה דעתך? בידידות יעקב. בדולינה בדו :מאת 09:26 :שעה 17/12/2003 :תאריך שבת אחים גם יחד טוב ורע הם רק מושגים הם פרי השיפוט. אם נביט בוורד נוכל לראות את הרוך והיופי נוכל לראות את הקוצים והוורד מה? קיים ולא חושב אם אנחנו חושבים או מקבלים רק חלק ממנו.... הוא קיים במלא כשכל חלק ממנו ממלא יעודו. ולנו בני האדם ניתנה המחשבה וה"פולשים" פרי מחשבה עובדה שניתן להחליף פרשנות עליהם ולהפוך אותם למשהו אחר... יום טוב נורית xxx הילה :מאת 23:07 :שעה 16/12/2003 :תאריך היי אורלי - אנחנו בסה"כ בני אדם, ואפילו מלאכים יש טובים ורעים... מה הפלא???? זה חלק מטבע העולם - הרוע - מאז ומתמיד רק העניין הוא לדעת לגבור עליו - שהיצר ה"אלוקי" יתגבר על ה"בהמי" (הדתיים אומרים "נפש אלוקית")

על אור וחושך

ויויאן :מאת 15:44 :שעה 17/12/2003 :תאריך על אור וחושך בנשמה אני מצטרפת לכל מה שכתבו כאן בנושא האור והחושך בתוכנו ורוצה להוסיף עוד משהו מנקודת המבט של הקבלה בנושא. על פי הקבלה ככל שמתחילים להתקדם ברוחניות, מתחילים להתקרב לבורא, התכונות שלנו שהן הופכיות לתכונות הבורא מתחילות להתעצם. אנחנו מתחילים לשים לב יותר לתכונות הפחות מוארות שלנו וזה ממש מתעצם לנו מול העיניים. זה לא אומר שאותן התכונות לא היו בתוכנו מקודם אלא שעכשיו יש יותר אור שמברר אותן בתוכנו כדי שנעבוד על עצמנו ונתקן את התכונות האלה. ככל שנרצה להתקדם יותר אל האור כך יוצבו בפנינו יותר ויותר מראות על האיזורים החלשים בנו. זה תהליך לא פשוט ומאד מכאיב לעיתים אבל בסופו של דבר הוא מטהר. אי אפשר להתקדם אל האור בלי להכיר קודם את האיזורים החשוכים שבתוכנו באמצעות אותו האור. ועוד משהו, אלוהים לא מציב לנו מראה של מקום חשוך לפני שהוא נותן לנו פנס מתאים ביד להאיר על המקום. תודה על ההזדמנות, ויויאן

מוזמנים להניח כאן מסרים ותובנות שהתקבלו - רק הקפידו בבקשה שלא לפתוח הודעות חדשות>>>>>>המשך

היות והדף מתחלף כל 15 הודעות, נשתדל כולנו להכניס את החמרים והמסרים כתגובה להודעה זו. אני ממש מבין את כל מי שלא יכול להשתדל אבל אמחק לו! כפי שאמרנו, אפשר להגיב בהחלט, רק שאין פה ויכוחים בכלל! תגובה למסרים תתקבל בברכה ובאהבה התנצחות לא תהיה פה! בברכה דוד

קניה ומכירה כאקט של תקשורת...

הודיה אורנה :מאת 09:54 :שעה 18/12/2003 :תאריך קניה ומכירה כאקט של תקשורת התפתח כאן דיון, בפעם המי יודע כמה, על כמה צריך לשלם ועל מה. מכירה וקניה של שרות או מוצר זה אקט של תקשורת. יש לפחות שני צדדים בתקשורת הזו. האנרגיה שעוברת בתקשורת הזו היא גם אנרגיה של כסף. כמו בכל אקט של תקשורת, אני מעדיפה לקחת מאה אחוז אחריות על הצד שלי בתקשורת ולא להתעסק עם החשבונות והאחריות של הצד השני. כאשר אני רואה מוצר או שרות שאני רוצה בו, אני שואלת את עצמי אם אני רוצה בו עד כדי כך שאני מוכנה לשלם עבורו את המחיר שנקבע לו על ידי הצד השני בתקשורת (כלומר, המוכר) אני בודקת אם זה מתאים לי לשלם כך וכך אנרגיה (כסף) עבור המוצר/שרות ולוקחת אחריות על החלק שלי כאן (ההחלטה כמה אני צריכה/רוצה את המוצר/שרות והאם אני רוצה/יכולה לשלם עבורו את הסכום שנקבע). אני לא נכנסת לשיקולים של הצד השני. זה לא עינייני. אם הוא מפקיע מחירים- זו הבעייה שלו. זו האחריות שלי לזהות שזה לא מתאים לי. אם הוא נותן בחינם- זו הנדיבות שלו. זו האחריות שלי להחליט אם אני רוצה לקבל מתנה. דובר כאן על קורס רייקי במחיר של 440 ש"ח לעשר שעות. מה שאני ממליצה למי שמתעניין בו זה לשאול את עצמו :האם אני רוצה בקורס הזה עד כדי כך שאני מוכן להשקיע בו את הסכום המתבקש? כך אני ממקדת את העיניין בתחום האחריות שלי בלבד, כצד הקונה בתקשורת הזו. אני למשל, משלמת 200 ש"ח לחודש לחוג ריקודי בטן עבור כארבע שעות שבועיות. למה אני עושה זאת? כי זה מתאים לי. כי אני רוצה בזה ואני רוצה ויכולה לשלם עבור החוג הזה את הסכום הזה. גם כאשר אני הצד השני (המוכר) בתקשורת, אני לוקחת אחריות על החלק שלי ומניחה שהלקוח הפוטנציאלי לוקח אחריות על הצד שלו. בוקר טוב לכולם אורנה

חוזים עתיקים........

. אפרים :מאת 08:45 :שעה 11/02/2004 :תאריך חוזים עתיקים מאוד בלבוש חדש – או האיש שחלק אוהבים לשנוא בוקר טוב לכם חברי היקרים. יתכן ולא כולם יסכימו בשלב זה לכינוי חבר, אך לא נורא זה יעבור להם אם וכאשר יבינו על חוזים עתיקים מאוד הבאים לידי מימוש בהווה העכשווי. יתכן ומתוך הבנה חסרה בטוחים שאיש רע וחפץ מדנים עומד בפניכם ושולח את חיציו המורעלים אל כל עבר, ועוד ללא הבחנה. ויתכן שחלק מכם בטוחים שהנה הגיע משוגע שחושב שיוכל לתקן את העולם כי רק הוא יודע מה נכון ומה טוב לו. האם מישהו מכם הקדיש מחשבה לרגע מה בעצם מחזיק כל אחד מאיתנו, גם את אלה אשר פרשו בטריקת דלת וממשיכים להציץ לכאן מעמדה כזו או אחרת, כאן בפורום הזה? אולי כן, ויתכן שהשאלה לא נוסחה נכון, מה מניע גרעין קבוע ויציב, למרות התנודות החדות, למרות העליות והירידות שפורום זה יודע, להישאר כאן, ומדוע אף אחד מאיתנו אינו מרפה ממקום זה, למרות שישנם פורומים אחרים שכל תוכנם הוא רוך ואהבה והזורמים ברגיעה ובשלווה? והן הרוב כאן מצהיר גלויות – על רצונם לתת ולקבל אהבה, על דבקותם ברוח, על איכויותיה של הנשמה הרכה והחומלת, וכו'. ידידי היקרים – ואני מתכוון לכך במלוא הכנות – גם לאלה אשר בטוחים לחלוטין שה"שטן" (אני) בכבודו ובעצמו מהלך איתם יד ביד, ובטוחים שהיו מרגישים טוב יותר אילו "שטן" זה היה נעלם מחייהם. הם רק לא מודעים לדבר אחד חשוב – קיים חוזה עתיק וארוך טווח בין כל אחד מפוקדי פורום זה. וכל אחד מאיתנו נמצא כאן על מנת למלא את התחייבותו בחוזה זה, וחוזה זה אינו מאפשר לחתומים עליו, גם לאלה שיצאו בטריקת דלת, אך ממשיכים להציץ לכאן, להתנתק. כאן ודאי שתעלה השאלה; הן כל אחד מאיתנו הגיע לכאן בזמן אחר וממצב אחר, אז איך תיתכן שטות כזו, כמו חוזה עתיק ארוך טווח שכולנו חתומים עליו? ובכלל מה תורם כל אחד לקבוצה זו של אנשים יקרים וטובים, אם בכל פעם יש מישהו שדואג להפר את השלווה המתוקה של אימרות כנף, וזרם אהבה שוטף? כמובן שאיני יכול לדבר בשמם של אחרים על תפקידם, כי כל אחד מאיתנו חייב לזהות בעצמו, מה תורם לו כל אחד מקבוצה זו. כל שאני יכול לומר בוודאות מלאה – כולנו תורמים וכולנו נתרמים מכל המתרחש כאן. ברצוני לידע אתכם ברצינות מלאה – אין זה משנה כיצד כל אחד יגיב לדברי – אין זה משנה איזה כינוי אקבל מזה או אחר – אין זה חשוב כלל מה חושב פלוני או אלמוני עלי – והסיבה היא לא כדבריו של דוד ידידי היקר "שאינני יודע היכן אני מסתיים והיכן מתחיל השריון", תגובה זו רק מאשרת שיש לו עדיין מה ללמוד וליישם (כמו לכל אחד מאיתנו) אך זה כן אומר שמשהו בתוכו מביע התנגדות לשינוי בשלב זה. נכון, שמי אינו סת, גם לא קריון, ואפילו לא היו לי שיחות עם אלוהים, לפחות לא כאלה שאני מודע להם בשלב זה. שמי הוא אפרים, ומודע אני אך ורק לקבוצה נהדרת המלווה אותי, ומכוונת אותי בדרכי ומסייעת לי לראות את החלק שלי – בטיפין טיפין, כנראה על פי יכולת הקיבול שלי – בחוזה העתיק והמוסכם בינינו. התנגדויות הן חלק נכבד מהדרך שבה אנו לומדים את השיעור, והן גם חלק נכבד שתופס מקום במילוי החוזה העתיק בין הנשמות המלוות כל אחד מאיתנו או נכון יותר לומר, בין המקביל האנרגי שהוא האני הנצחי, והנושא את זיכרון כל הזמנים ומכאן שמודע הוא היטב לחוזים אלה. כן ידידי, המקבילים האנרגיים הניצחים של כל אחד מאיתנו הם המחזיקים קבוצה זו יחדיו. כאשר מישהו פורש, הוא לא פורש באמת, גם אם הוא מצהיר על כך קבל עם ופורום, הוא פשוט מחליף מקום לתקופה כלשהי וחוזר עם מטען חדש של שיעורים על מנת לפרוק אותו כאן להמשך. דבר לא מתרחש סתם כך; לכל סיבה יש תוצאה ולכל תוצאה יש סיבה המשכית! "הגורם של הגורם הוא התוצאה", ותהיה אשר תהיה התוצאה היא הופכת לגורם המניב תוצאה חדשה וכך הלאה. כל שצריך הוא לזהות את הסיבות ואת התוצאות, ובמקום להיעלב או להיפגע – הן להיפגע אפשר גם ממילים מתוקות מדבש, או משפה גבוהה לכאורה – כדאי יותר לנסות ולבדוק היטב מה הדבר בא ללמד אותי וכיצד עלי לנהוג על מנת לעמוד בחלק שלי בחוזה עתיק זה. אני זוכר את תחילת דרכי בפורום זה עוד מהימים העליזים באַי אוֹ אֶל – אני זוכר את הויכוחים הסוערים והכעסים שהיו מתעוררים בי כאשר לא הבנתי כיצד "האידיוט" הזה לא רואה את "האמת? והאמת היא כל כך פשוטה כיום. אז פעלתי מתוך אמת תועלתית נטו. אז בעטתי בכל מי שהעז להזכיר את המילה "מדריכים, הוויות, ישויות, ואפילו את אלוהים". היום אני מבין שכנראה (על מנת לא לעורר שדים) שתפקידי הוא לעורר להביט פנימה במקום החוצה. לנסות להוביל כל אחד להתחבר לאמת הפנימית שלו, שהיא האמת האבסולוטית (את זה ניתן להבין רק כאשר מתחברים אל אמת זו ולא לפני כן, וכל התרגילים של תואר ראשון לא ישנו עובדה זו) הקבועה והבלתי מִשתנה – להשתנות יכולה רק האמת התועלתית – זו הפועלת מהחוץ פנימה ולא מהפנים החוצה. המצחיק הוא שהאמת הפנימית הזו זהה לחלוטין אצל כל אחד ואחת במין האנושי, אך כמה קשה לכאורה לזהות אמת כל כך פשוטה. ועוד יותר מצחיקה העובדה, שבסיכומו של דבר כולנו אומרים את אותו הדבר רק במילים אחרות, וכתוצאה, הבנות שונות. כל דבר המתרחש בחיינו לא סתם כך מתרחש. כל התרחשות משמשת אותנו, כל התרחשות יש לה ערך מוסף שאם מזהים אותו מתאפשר השינוי. אין מצב בחיינו שאין לו תפקיד ואינו ניתן לשינוי, מחלות, עוני, אומללות וכל מה שיכול לעלות בדעתכם. אני זוכר שמגיל 40 בדיוק חדלה הנאתי משרות המילואים שלי. עד אז זה היה ממש תענוג לקבל צו קריאה למילואים. ואז התחלתי לחשוב (כוחה של מחשבה ידידיי) כיצד להתחמק מהמילואים – למרות שבגיל 45 הייתי משתחרר "מעול" זה. כלומר, כל שנותר לי היה 5 פעמים שירות – ובכל זאת, בכל פעם שראיתי צו לפני הייתי מופעל ובעוצמה, ואחרי כל שחרור כבר חשבתי על המילואים הבאים. צחוק הגורל (רק כביטוי כמובן) בגיל 44 עברתי אירוע בלב, וכאשר שאל אותי חבר "למה זה היה נחוץ לך?" עניתי מיד וללא מחשבה כלל – גמרתי עם המילואים!!!! - כוחה של מחשבה ידידיי. ועוד יותר מעניין, שברגע שזנחתי מחשבה זו – היא לא שמשה אותי יותר – גם הלב התייצב, בנה לעצמו מעקפים טבעיים ומאז כבר 14 שנים לא חל כל שינוי במצב והוא סטטי לחלוטין. כלומר; הגוף נכנע לתדרי מחשבה שזרמו במשך 4 שנים מבלי שאהיה מודע לכך ויצר את הפגיעה המבוקשת – לאחר שתדרי המחשבה השתנו גם הגוף הגיב בהתאם. בצינטור הבדיקתי האחרון אמר לי המצנטר שאם כולם היו מתנהגים כך כל מנתחי הלב היו מגיעים ללשכת התעסוקה. מדוע כל הסיפור הזה? כאשר אתם מזהים שמחשבה כלשהי תופסת מקום של כבוד נסו מיד ובהתחלה לזהות את התוצאות שיכולה מחשבה זו להביא עימה – ושנו אותה מיד אם שינוי מתחייב. כאן יוכל כל אחד מכם לטעון "הן אתה בתגובותיך עושה בדיוק את שאתה מייעץ לנו לא לעשות"! לא אוכל לשכנע את מי שחושב כך שלא כך הדבר, ומי שמזהה שלא כך הוא הדבר, לא זקוק לשכנוע. יום נהדר לכולנו, בריאות טובה ומחשבות שיוצרות את השינוי המתבקש כל כך. אפרים.

מה שבא - מעצמו הוא בא ...............

הודיה אורנה :מאת 10:56 :שעה 10/02/2004 :תאריך מה שבא - מעצמו הוא בא אחד ההגדים הנפוצים שנשמעים בזמן האחרון בחוג שוחרי העידן החדש, הוא: אני מזמן/ת לעצמי/לחיי______ (השלם את החסר). אני שומעת הגדי זימון כאלה בכל תחום אפשרי: אהבה, שפע, תקשור ועוד ועוד.... כדי שההגד לא יחזק את חווית החוסר (שהרי נהוג לומר במחוזותינו, שדומה מושך דומה וחוסר עלול לחזק את החוסר חלילה) יש המנסחים אותו כאילו הוא כאן בזמן הווה. אומרים:יש אהבה-במקום לאמר: אני מזמן לעצמי אהבה. אומרים: יש שפע –במקום לאמר: אני מזמן לעצמי שפע. בקיצור, משחקים עם עצמינו בנדמה לי. כאשר אין מרגישים את האהבה ואת השפע בזמן הווה, אין טעם לנסח זאת בזמן הווה ולהשלות את עצמינו. אם באמת מרגישים זאת, אין צורך לשחרר הגדים לחלל היקום. מה שמרגישים באמת, זה מה שיש. בכל תנועה רעיונית או רוחנית מתפתחות להן קלישאות למכביר. גם בקרבינו הקלישאות הללו משגשגות. קלישאות, טיבן שהן ריקות. כאשר אנחנו מנתבים את האנרגיה שלנו באמצעות קלישאות, אנחנו מבזבזים אותה לריק, בעוד אנו משלים את עצמינו שעשינו את הדבר הנכון. אנחנו מסמאים את עצמינו בקלישאות ומרוצים לרגע שעשינו משהו למען מטרותינו החשובות. המציאות לא מאחרת לומר את דברה, ואז אנחנו עלולים למצא לנו קלישאות חדשות, כדי להסביר מה לא עשינו נכון עם הקלישאות הקודמות, וחוזר חלילה וחס וחלילה. לכן, מאד חשוב לבחון מדי פעם מה באמת נמצא מאחורי ההגדים הנפוצים בקרבינו. בואו נבחן את נושא ה"זימונים". האם באמת אנחנו יכולים לזמן לעצמינו, דברים, אנשים, סיטואציות, מלאכים...? נפתחה בי ההבנה כי, מה שבא - מעצמו הוא בא. מהי משמעותו האמיתית של הזימון, אם כן,בעיני? הזימון אינו שחרור הגדים לעולם בנוסח זה או אחר. אין אנו מזמנים. מה שבא, מעצמו הוא בא. אנחנו יכולים רק להכין את עצמינו למפגש האפשרי, שכאשר הוא יבוא מעצמו, לא נפספס אותו. מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו יכולים לפתח את כלי המודעות העצמית האמיתית שלנו, להכיר לעומק את עצמינו, את כלי הגוף-נפש שלנו ואת דרכי הנשמה שלנו, ולרפא את מה שמבקש ריפוי בתוכינו. כאשר אנחנו הולכים בדרך הזו, אנחנו משכללים את היכולת שלנו לבחור מהמקום הכי צלול האפשרי עבורינו. כאשר אנחנו בוחרים מהמקום הכי צלול האפשרי עבורינו, אנחנו יודעים לזהות את המתנות שנשלחות אלינו מן היקום, ואשר באות מעצמן. אנחנו יכולים לזהות אותן, כאשר הן באות ולבחור בהן. בדרך הזו אין קיצורים ופטנטים, אין פלסטרים וניירות צלופן. הדרך הזו דורשת מחויבות פנימית עמוקה. הדרך הזו לא תמיד קלה, אבל היא הדרך שבה אני בוחרת. אני מודה למדריכים הרוחניים שלי על הדרכתם האוהבת. אורנה הודיה גל

הצפה...........

לביא אריאלה :מאת 10:37 :שעה 12/02/2004 :תאריך הצפה מזה שנים אני מצוייה בתהליך ארוך ומתמשך של שינויים. הלכתי לאינסוף סדנאות, התבודדויות והתכנסויות פנימה, קורסים שונים למודעות עצמית וכהנה כיד הדמיון הטובה עליי. היום, לאחר שהתנסיתי בכל כך הרבה תהליכים, הקשבתי לכל כך הרבה תאוריות מתייפיפות על איך להשיג את האושר המיוחל ולחיות חיים של שמחה, מוצאת עצמי שהגעתי לנקודת ההתחלה.... אזניי מסרבות לשמוע, עיני ממאנות לראות, ליבי מבולבל ומסוכסך עם ראשי עוד יותר מאשר היו קודם לתחילת התהליך. הגעתי לשלב בו אינני יכולה עוד לקלוט ולהפנים שום דבר חדש יען כי הינני מוצפת בכל כך הרבה ידע (שבחלקו יישמתי). היום אינני מסוגלת יותר לספוג יותר שום ידע חיצוני, מוצאת כי הידע כבר נמצא בתוכי מבקש לצאת ולתת ביטוי שונה מכל מה שלימדו אותי אחרים... מוצאת כי משהו בתוכי יודע כבר..... ומתקיימים בי זה בצד זה, כל מה שספגתי מאחרים במהלך השנים (ידע חיצוני) בצד משהו אחר חדש/ ישן שרוצה התייחסות, שמסרב שאתעלם ממנו. כן, מרגישה מעין הצפה של חדש וישן המתערבבים בתוכי ולא נותנים לי מנוח, מה שיוצר אצלי מצב של חוסר הרמוניה.. יודעת שזה מצב זמני אך כ"כ מבלבל, ארוך וכואב... מכירים?

הכלתלוי בך ובי

netad169 :מאת 08:02 :שעה 14/02/2004 :תאריך מוקדש למאיזה ולכולם, באהבה.................... שיר אחד יכול להאיר כל רגע פרח אחד יכול לעורר כל חלום. עץ אחד יכול להתחיל יער, ציפור אחת יכולה לבשר על אביב. חיוך אחד מתחיל ידידות, לחיצת יד אחת יכולה לבנות מטרה. קול הצבעה אחד יכול לשנות אומה, קרן אור אחת יכולה לבנות חדר. נר אחד מביס את החשיכה, צחוק אחד יכבוש את העצב. צעד אחד מתחיל כל מסע, מילה אחת מתחילה כל תפילה. תקווה אחת תרומם את רוחנו, נגיעה אחת מראה שאיכפת. לב אחד יכול לדעת מהי האמת, קול אחד יכול לדבר חוכמה. אדם אחד יכול לשנות, הכל תלוי בי ובך. הכותב בלתי ידוע. נטע

תעשה מה שאתה רוצה

. אפרים :מאת 12:20 :שעה 14/02/2004 :תאריך דו-שיח של חרשים! - (תודה לשולחת) "אל תשכח משה את חוק הכשרות" אומר אלוהים למשה, לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה אכזרי." משה חושב שניה ואומר, "למעשה מה שאתה אומר, זה לעולם לא לאכול בשר וחלב ביחד." "לא" משיב אלוהים, "מה שאני אומר זה לעולם לא תאכל גדי בחלב אימו, זה דבר אכזרי." "אם הבנתי נכון", אומר משה, "מה שאתה באמת אומר שחייבים לחכות שש שעות בין אכילת בשר לחלב בכדי שלא יהיו יחדיו בבטן." "משה!!!", אומר אלוהים בכעס, "מה שאני אומר זה אל תבשל גדי בחלב אימו, זה אכזרי." "או אלוהי בבקשה אל תעניש אותי על טפשותי" מתחנן משה, "כוונתך בוודאי היא שיהיו לנו שני סטים של כלי אוכל, אחד למאכלי חלב ואחד למאכלי בשר, ואם יש טעות אז צריך לקבור את הכלים בחוץ." "לעזאזל, תעשה מה שאתה רוצה"....

במורד העננים

יעקב אלון :מאת 19:37 :שעה 13/02/2004 :תאריך במורד העננים. במורד העננים, הובילה דרכי, אל ארץ לא אדע. במחוזות אבודים, בחצרות הקברים, התפתלה הדרך העתיקה. זוהר ואופל, רוגע וסער, נפשי בי המתה. עד קצה האופק, עד סוף הזמנים, הדרך לא תדע את קיצה. ועייפתי מנדוד, וכשלו פעמי, והאדמה אמצתני אל לבה. העולם היה רך וענוג, ואוהב ונכנע, והעולם היה השלוה. וידעתי, כי אנו אחד, מעכשיו, מתמיד, ותמה הדרך כי הגעתי לקיצה. שבת שלום ומבורך, יעקב.

עלים

................עלה נידף ברוח ........מהרשת קריאת /עת אמא אדמה- עלה נידף ברוח 11/02/2004 17:56:27 ותרעש הארץ רעדו אמות הסיפים. ואנחנו כקליפה ריקה בין משברי האוקיינוס. ואין הדברים נאמרים מתוך תחושת אפסיות, כלל וכלל לא אלא מתוך הערכת עוצמתו. הוא שברא אותנו כנמלים מתרוצצות על פני האדמה מלקטות פירורים...

על הרכבל

נושא : נשמות יורדות מן האור תאריך : 13/02/04 23:30 מחבר/ת : ניאו השבוע, על רכבל הגולשים העליון המוביל לפסגת החרמון אני יושב לבדי, עטוף בחליפת סקי ובערפל כבד, בפעם הראשונה, נסיעה ארוכה ודוממת. נסיעה מוזרה, הקרונות עולים למעלה עמוסים אנשים ומולם מגיחים קרונות ריקים בדרכם למטה. תנועה מעגלית לוקחת אותנו במעלה ההר אל נקודה בה נפרד מהקרון ונעשה את דרכנו למטה על רגלינו שלנו. הירידה למטה מדהימה...שלג, זיעה, אדרנלין, שלג בתוך האוזן, מהירות עצומה והתרסקויות מידי פעם. הירידה מסתיימת הלב פועם בחוזקה, השרירים דרוכים, נשימה עמוקה...ומיד...לרכבל העליון לגילגול נוסף...
עבור לעמוד
, , , , , , ...
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
בדרך לחיבור עשרת המימדים
בחר
בחר