הפעם הראשונה שדברתי בטלפון, היתה בצבא.
בטיול השנתי לירושלים, העברנו את היד מעבר לגדר,ודיווחנו שהיינו בחו"ל.
בביקורנו בשדה התעופה לוד, [נתב"ג], עלינו על מטוס, וראינו מטוס ממריא . כשחזרנו בערב לקיבוץ , נכנסנו לחדר האוכל וסיפרנו לכולמ, " עלינו על מטוס ו[ה]מטוס המריא וחשוב מכל, עד אחרי הצבא נסענו כמעט אך ורק בטרמפים. זה ממש לא היה מסוכן.
את כל הצבא עשיתי בטרמפים
טלפון? מי חלם על זה.
אני חושבת שאת הטלפון הראשון קיבלנו מתישהו באמצע שנות השבעים.
מצד שני אני חושבת על ההורים של היום לעומת ההורים של אז - היום הילד נוסע לחו"ל ויש קשר או בנייד או במיילים וכשבתי התרוצצה בדרום אמריקה הודעתי לה שאם אני לא שומעת ממנה כל יומיים מינימום אני מפעילה צוות חילוץ, כשאני נסעתי לראשונה בשנת 1971 יצא לי לדבר עם אמי משהו כמו פעם אחת בחודש, היה יקר בטירוף שלא לדבר ששנאתי לכתוב מכתבים ואם כבר כתבתי הם הגיעו אחרי שבוע פלוס.