אוף..

אני עצובה. לא רוצה חיזוק. רוצה לבכות וקצת למות..מין מות של רגע לרחף רחוק רחוק..להיתבונן על הכול ממעוף. לא כול כך מקרוב. להבין מה לי קרה? להבין מהיא בחירה? להבין איך חיי התגלגלו לזו הנקודה? אני רוצה את נשמתי בחזרה. אני בוחרת לעבוד לעבוד לעבוד. ואין לי כוח לקום מהמיטה. אין לי כוח למלמל.."מודה אני לפניך".., מה שלא תחשוב זה לא זה. אני בטוחה. בחיים לא פגשתי אותי עם כול כך הרבה הארה... ןבגלל ואולי וקצת בעקבות..אני כך. פעם ..היתי חייה כרגע...שורדת וכול הזמן מתגעגעת לאי שם... זכרתי את התחושה של להיות רק אור. בלי חיבור לכאן. היום כבר מזמן שחכתי את הזיכרון..גם בלב הוא לא מגיע..רק מציפה אותי מידי פעם תחושת חופש מדהימה של דרך ארוכה. מאז ש..אני חושבת שאין מחילה. אולי אני עוד לא הענקתי אותה. אי פעם אסלח לעצמי? אי פעם ארצה גם בשבילי? ולא רק לרצות..אני בכלל יודעת מה זה? אני עיפה. בוקר טוב..ככה זה עכשיו. ותכף שוב יעבור.

לא מובן

יש נוסח מקוצר?

מובן.

אין קיצורי דרך בחיים..
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
סודות + וידויים - סלון שיחות
בחר
בחר