דיסקים לשבת - דני רובס, איתי פרל

התקליט החדש של דני רובס, יותר משראוי לו להיקרא "משהו חדש מתחיל", מתאים לו השם "משהו ישן ממשיך". וזה טוב, כי אחרי שני תקליטים ראשונים מקסימים בחר רובס להתחבא בחיקה החמים של המסחריות המשעממת והמיותרת, ומאז לא שמענו ממנו הרבה שנים. עכשיו הוא חוזר ומנסה לשחזר את השירים הישנים שלו. האם הוא מצליח בכך? כן ולא. רובס לא חוזר אל הצליל האקוסטי של "מסגרות" או אל הרגישות של "פנים ושמות" אבל במידה רבה הוא כן מצא את האני הישן שלו. רובס הוא רומנטיקן בנשמה, וכשהוא לא מנסה להתנחמד בכח הוא בהחלט יודע איך לגעת ולרגש. אין ב"משהו חדש מתחיל" שום דבר באמת חדש או כזה שלא שמענו ממנו בעבר. רובס טוב בלכתוב שירי אהבה וכשהוא עושה את זה בגובה העיניים ולא בגובה הפלייליסט, הוא יוצר שורה של שירים שרובם טוב ונעים לשמיעה (למעט כמה החלקות לא נוראיות). בניגוד להרבה מאד זמרים יוצרים אחרים, רובס גם יודע לכתוב מלים. הטקסטים שלו מחליקים בנעימות, בלי צרימות מביכות (לא תשמעו אותו אומר "גודלים" כמו יובל בנאי למשל). אז נכון שהוא לא מגלה את הגלגל אבל כשהוא נמצא בסביבה הביתית שלו הוא גם לא הולך לאיבוד. דני רובס – משהו חדש מתחיל (הד ארצי / עננה) גם איתי פרל הוא רומנטיקן, אבל לא רגשן כמו דני אובס אלא מהסוג המחוספס והקשוח. בתקליט השני שלו, "מים מתחת לגשר", פרל נעזר בשירותיו הטובים של אלון אולארצ'יק כמפיק מוזיקלי, כדי לעבור ממעמד של זה שמחפש את עצמו מאחורי הפקות ג'אזיות כבדות למשבצת של הרוקר הממוקד, החד, הפוגע במטרה. ובאמת העבודה עם מפיק מנוסה באולפן עזרה לפרל לצאת עם תקליט שבו כל שיר נמצא במקום שלו, בלי להתפזר יותר מדי ובלי לאבד לרגע את הפוקוס על מה שפרל מנסה להגיד. כמו בתקליט הראשון שלו, גם פה הוא בונה לעצמו עולם של בנים-בנות בעיר הגדולה, רק שפה יש למלים פחות מקום להסתתר מאחוריו, כשההפקה המוזיקלית מחודדת יותר ועוזרת להן להתבלט. זה תקליט מאד אורבני אבל לאו דווקא מהסוג האפל והקודר, להיפך. אני מוצא אותו מאד אופטימי, גם אם הוא לא נשמע ככה משמיעה ראשונה. הוא מציג מבט מפוכח על החיים ומה הם מים מתחת לגשר אם לא סירוב להיתקע בעבר על כל הקשיים שבו? איתי פרל – מים מתחת לגשר (התו השמיני)
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית