דיסק לשבת - אהוד בנאי

לשמוע את המהדורה המיוחדת של "אהוד בנאי והפליטים" במלאת 20 שנה ליציאתו של התקליט הזה בפעם הראשונה, לא דומה מבחינתי לדברים אחרים. זה דיסק שאני מכיר כ"כ טוב מצד אחד, ומצד שני אף פעם לא באמת הפסקתי לשמוע אותו, זה תקליט שגדל יחד אתי, יחד עם הקריירה של אהוד ותמיד נשאר ברשימת ההשמעות הפרטית שלי. להגיד שהוא "נשאר רלוונטי גם אחרי 20 שנה" זו סתם קלישאה חסרת ייחוד. "אהוד בנאי והפליטים" נולד בתור תקליט על-זמני ואל-זמני, הוא נוסע בקו זמן שמותווה החל מתקופת המקרא ועד ימינו אלה, תוך שכל אחד מהשירים שבו מאופיין בסממן יהודי או ישראלי כלשהוא. רק תקשיבו טוב ליבבות היהודיות ב"עיר מקלט" ותבינו. במידה מסוימת, "אהוד בנאי והפליטים" כולו הוא מכתב ייאוש, אישי ולאומי. חלק מהשירים מביעים געגועים ("מלנכולי"), כמיהה למשהו אחר ("זמנך עבר"), מרוחק, ואיזשהוא חיפוש תמידי אחרי תקווה ("ממשיך לנסוע"). חלק אחר מהם מציב מראה מול פניה המכוערות של חברה שמתנכרת לזר, לגר ולשונה. אותה חברה אשר סגדה ל"עגל הזהב" והתכחשה לאלוהים שהוציא אותה ממצרים, היא גם זו שבחרה ("ערבב את הטיח, אחמד") להתעלם מסבלו של עם אחר (אשר יתפוצץ לה בפנים, תרתי משמע, חודשים מעטים אחרי שייצא התקליט הזה לעולם) ואפילו להתאכזר לבשר מבשרה ("עבודה שחורה"). מבחינה מוזיקלית "אהוד בנאי והפליטים" הוא תקליט רוקנרול אמיץ, חצוף לפעמים, מתריס אבל לא מדכא. האנרגיות שבו מעידות כי עדיין יש פה ושם מנהיגים (ולו מוזיקליים) שיכולים לדבר בשמם של האנשים, שיכולים לראות את הדברים נכוחה בזמן אמת ויכולים, גם דרך הגיטרה, לתת תקווה לאנשים אחרים. לכן, מבחינתי, 20 השנים האלו היו רק העשרים הראשונות. ארבעת התקליטים שבאו אחרי "והפליטים" הוכיחו שכוחו של בנאי לא נפגע במאום, והוא ממשיך להראות למאזיניו את הדרך. אהוד בנאי והפליטים – מהדורת 20 שנה כפולה (NMC)
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית