חמי רודנר במוריסון

מעולם לא ראיתי את חמי רודנר בהופעה, וזאת למרות מעמדו הבלתי מעורער ברוק הישראלי. מעבר לשמיעה אקראית ברדיו הוא מעולם לא "עשה לי את זה". אז הפעם החלטתי לנצל את ההזמנה של מנהלי הפורום השכן וללכת להופעה שלא הייתי מגיעה אליה ביוזמתי. אי לכך הגעתי למוריסון, שלישי בערב בשעה היעודה (כשעה לאחר הפרסום הרשמי כמובן). הבעיה עם הופעות בפאבים היא ידועה. קהל הטרוגני שלרוב לא ממש מרוכז במה שקורה לו מול העיניים, קולות ורעשים מכל הכיוונים, ובכלל חוסר אוריינטציה. לא ממש התנאים האידאליים כדי להנות מהופעה. אבל באתי בראש פתוח, ידעתי שרוב החומר יהיה מוכר, וציפיתי לאוירה טובה, אחרי הכל. חמי עלה לבמה , עם ערן וייץ על הגיטרה ורועי שקד על התופים, והתחיל בשירים דווקא פחות מוכרים לאלה שאינם מעריצים ותיקים. אהבתי את "הרבה יותר יפה לי מקרוב", עם הלחן הקליט יחסית, ואת "פעם אחת ביום". הלהקה כמובן עשתה עבודה טובה, וערן וייץ הוסיף את שלו בקולות. יש לחמי את הכישרון למילים פשוטות, כמו גם למשלב גבוה. ב"נוסע" זה נראה כאילו הכל פשוט מדי,אבל אז באה המנטרה הלקוחה ממשנת ברסלב "העיקר לא לפחד כלל", שהופכת את השיר על פניו. ההתעוררות החלה, מבחינתי לפחות, עם "השארת אותי עם רוח" מהאלבום החדש, שלדעתי הוא מצוין. אבל האנרגיות האמיתיות החלו לעבוד כמובן ב"אימפריות נופלות לאט", שמעיד על עצמו כשיר שיכול להעיר כל הופעה מתרדמה...חמי נותן הכל , ביחוד בשירים הסוחפים, והאוירה משתנה בהתאם. "מלנכוליה אהובתי" השאיר אותנו ברמת הלהיטים, כי צריך להתחבר לקהל, ואז הגיע "סוד הדברים הפשוטים" – שיר מקסים על בית ושני חתולים. חמי סיפר שהשיר הזה נכתב לפני שבע שנים, והיום יש כבר שלושה חתולים, ובקרוב תתווסף תינוקת קטנה... בז'אנר שירי עונות השנה היו "זה אותו הקיץ" ו"הביאו את הסתיו" תוך ציון של חמי לכך שלכל אמן יש איזה שהוא שיר על גשם. חמי התלונן על ה"תדר" הנשמע באופן קבוע מהקהל, ואת האחראית לו הזמין לבמה לשיתוף פעולה בשיר הבא – "רק בשביל לקבל חיבוק". הבחורה ניצלה את העניין לא רע בכלל.... "בואי נפרד" – שיר שכתוב מדהים, אין ספק שצריך לדעת גם ממי להפרד כדי לכתוב שיר כזה. לקראת סוף ההופעה, מעין סגירת מעגל – מחד שירים שמחזירים לשנות ה-90, "שנות הנעורים" של הרוק הישראלי, ומאידך "שיר המחאה" – "מכונת השירים הגדולה" שהציב את הדיסק האחרון על המפה. בהדרן היו: "מה שעובר עלי" בביצוע שקט ואיטי, "גאולה" והקאבר לדיוויד בואי "MoonAge Daydream" – אהבתי את הביצוע. אני נהניתי, למרות "אוירת הפאב" הברורה מאליה. מקוה שחמי לא התאכזב מדי מחוסר שיתוף הפעולה של הקהל בחלקים מההופעה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית