שלומי שבן בביט

לאחר האכזבה – זוטא שחוינו בנסיון האחרון להתגנב להופעה של שלומי שבן בחיפה, הגיעה החויה המתקנת. אז הפעם שלומי בחיפה, עם הלהקה. צריכים לקרות דברים מיוחדים כדי להתעלות על ההופעה המעולה שהיתה בסיטיהול לפני מספר חודשים, אבל עם כזו חבורה לא ניתן לצפות לפחות מזה. לאחר המתנה לא מבוטלת עלתה להופעת חימום לירון משולם, שיודעת לנגן יפה על הפסנתר ומאוחר יותר אף הסתבר לי שהיא מלווה את שלומי בחליל וקולות. שלומי עצמו התחיל את הערב באופן בלתי רשמי ב"עברנו לצפון" בביצוע שקט ובקונוטציה ברורה, אבל מכאן והלאה – הכל בגדול, הוא מתחיל לשבור את השיאים של עצמו מבחינת אנרגיה וטירוף. הוא מלהטט על הקלידים כמו שרק הוא יודע, וגורם שביעות רצון מבחירתו במוסיקת הרוק....היה שם הכל- אפקטים בתאורה, אפקטים קוליים (כמו תמיד אצל שלומי),הפסקות מתודיות להגברת הדרמה. לאחר "new age woman" הוא ביצע את "הומור" באופן מקסים במיוחד, אבל השיר הזה ראוי לכך, למען האמת קשה לבצע אותו לא טוב. הלהיב את הקהל גם בביצוע ל"גור חתולים" שנשמע באמת הרבה יותר טוב בהופעות, אבל בדיוק לשם כך התכנסנו. שלומי הוא הרי פרפורמר "לא קטן" בזכות עצמו, ולכן מרשה לעצמו לנפק ביצועים קברטיים משהו לשיריו, כמו למשל, "מצטער לראות שגם אתה נפלת ל...". גם "אני שוקעת" יכול להשתייך לאותה קבוצה. כתוספת קיבלנו את "שיר חצי ידוען", שהוא מעין פרפרזה של האחרון... עם כל הבלגן, צריך לנוח לפעמים. שלומי לא שכח את המפוחית , לפני "מותק את אצלי בראש", עפ"י בוב דילן, ואפילו תרם דיאגנוזה משלו אודות מידת המודעות של הקהל לדוד אבידן , טרם "בעיות אישיות", המקסים לכשעצמו. הוא ניגן בסינתי גיטר, שמזכירה את שנות ה-80, והתרוצץ בתזזיתיות חיננית על הבמה ברגעים אחרים. "מוכן לאהבה" הוקדש הפעם לתום מוכיח, האיש שעל הבאס, ש"חגג אתמול יום הולדת, וחוץ מזה, הוא האיש הכי מוכן לאהבה שאני מכיר". את ההופעה הרשמית סיים עם "אריק" בביצוע די מטורף, אבל זה כבר הפך לסטנדרט בהופעה שלו. אח"כ נשאר על הבמה לבדו, שלומי והפסנתר. זה החלק שתמיד מחכים לו, ואכן יש תמורה. שיר חדש – "החיים שלי טובים" (השיר הכי אוטוביוגרפי בכל ההופעה....), על הבועה התל אביבית האטומה לרעשים חיצוניים. אינטואיציה, המתבקש, ובעיות אישיות. אח"כ עלתה שוב הלהקה, עם מסיבת חוף ושרמוטה פוריטנית. אז חוויה מתקנת הייתה גם הייתה, ושלומי הבטיח שיבואו שוב. אמנם תאורת הבמה סינוורה מעט ברגעי הדרמה, אבל זה כאין וכאפס לעומת הכשרון המסנוור שניצב על הבמה עצמה.... שאפו ענק גם למנהל ההצגה, אלון ברגבאום, שחוגג היום יום הולדת, וכמובן לכל ההרכב ("הלהקה הכי טובה בארץ") – רע מוכיח, תום מוכיח, עידו אגמון ואסף רוט, שהפכו את ההופעה למה שהיא.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית