קרן שמש מאוחרת - שלום חנוך בסיטי הול

שלום חנוך הוא מלך. הבעיה היא, שהוא מודע לעובדת היותו כזה. הוא יודע שכל מה שיעשה יתקבל באהדה ע"י הקהל, לא חשוב מאיזה סוג. יש לו מגוון מוסיקלי שדרכו הוא יכול לפנות לכל סוג של קהל, והוא בהחלט יודע לנצל אותו. בהופעה שלום מרשה לעצמו, ממרום מעמדו, לפלרטט עם הקהל, לנהל מעין משא ומתן, תן וקח על אהדתו, מתוך ידיעה שהכל מכור מראש. לעיתים גולשת מכך איזו נימה צינית ומתנשאת, אבל הוא הרי לא מתכוון לכבוש את לב הקהל, מזה כבר יש לו. מדהימה התופעה של כוכב רוק מזדקן שמרשה לעצמו לעלות לבמה בערך שעתיים וחצי לאחר פתיחת הדלתות הרשמית. אז זהו מעמד שרק בודדים באמת, כמו חנוך, זוכים לו. הוא מתחיל בפליאה: "מה,באמת כולכם התכנסתם כאן במיוחד בשבילנו?" אז כן, שלום, אתה בהחלט רצוי. הקהל הוא בבחינת קהל שבוי, שלום יודע בדיוק איך לתמרן אותו ויחד עם זה לתת לו מה שהוא אוהב, וזוכה בשיתוף פעולה בחלק ניכר מהשירים . מעבר לסגנונות המשתנים בהתאם לעשורים המתארים את הרוק הישראלי במיטבו, עריכת הסטליסט מעבירה את הקהל בין רוק קלאסי, ג'אז ובלדות כמו במסע מתוכנן מראש. כל הלהיטים (כמעט) נמצאים שם. הכל ידוע ומוכר, ועם זאת מעורר התפעלות. הוא נותן את מה שהוא יודע, את הרוק הבסיסי, הישראלי והמחוספס. כל שיר מעביר לתקופה אחרת,כאשר כל תקופה מיוצגת ע"י שירים כמו חתונה לבנה, רומן אמיתי, ערב ערב,שוקו ככה וככה - שנותנים פרספקטיבה לתופעה הניצבת על הבמה, מחוזקת בהרכב הקבוע - רוני פיטרסון על הגיטרה, משה לוי על הקלידים, אשר פדי בתופים וזיו הרפז על הבס. שלום מתפלא על ממוצע הגילאים הצעיר יחסית, "אתם מה זה צעירים על ידי...." אבל זו רק עוד הוכחה לכך שבסיס חזק שורד. בדיוק קראתי איזו כותרת שטוענת שבני הנוער הם דווקא האוכלוסיה השמרנית ביותר, מה שמוכיח שוב שבשנות ה-70, השנים בהן אימץ שלום את תדמיתו הפרועה יחד עם חבורת לול, היצירתיות היתה שם יותר... בהדרן יש את הדרכים הידועות, סוף עונת התפוזים, והדובדבן שבקצפת – מאיה, שחוזרת להדרן שני, מינימליסטי במיוחד.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית