"מה שעבר לו בראש רק אני יודע"

זה הולך להיות וידוי ארוך ולא קל, עם קמצוץ של טעימה מההופעה של אביב גפן בסיטי הול בחיפה ביום שישי האחרון. אני אוהבת את אביב גפן מגיל 14 וחצי בדיוק (בחישוב מהיר, 6 שנים). מה זה אומר אוהבת? את האלבום הראשון שלו שהתחלתי לשמוע בגיל 14 וחצי, לקחתי מספריית התקליטים הענקית של גיסי – לילות לבנים, זה היה שם האלבום. משמיעה לשמיעה עברתי סוג של שטיפות מוח, התאהבתי בכל השירים והדבקתי את כל חברותי לחטיבת הביניים באורנית באותם שירים. הקלטתי להן על קסטות שירים נבחרים, והדבקתי אותן במחלה שלי. מהר מידי התחלתי להשלים את האלבומים החסרים שלי, הראשון שקניתי היה אור הירח, עם הלהיט המפורסם והאהוב מתוכו "אור הירח", והיו שם עוד כמה שירים שאהבתי. אחרי זה לפי סדר כרונולוגי של הוצאת האלבומים שלו, רכשתי את עכשיו מעונן, אביב גפן 3, באמצע בדיוק יצא לו האלבום החדש יומן מסע, וכך התגלגלתי, בתוך מערבולות השירים והאלבומים שלו. אהבתי ושמעתי נונ-סטופ, ואז בחטיבה כולם התחילו לקרוא לי "פריקית" כי הייתי שומעת אביב גפן כל הזמן, גם בהפסקות וגם בשיעורים בדיסקמן שהייתי גונבת לאחי בבוקר לפי שהיינו יוצאים בדרכנו לבית ספר, ואפילו כתבו עליי בספר מחזור שאני שומעת כל היום אביב גפן. אהבתי את השירים שלו, ולא התביישתי בזה. הייתי יושבת צמודה לוידאו ומקליטה הופעות שלו שהיו בטלויזיה, הנוער ינהג אחרת וכל מיני פסטיבלים ומיני הופעות ששידרו בטלויזיה. פעם בכמה שבועות כשהתחשק לי להרגיש לי כאילו אני שם ממש, באותה ההופעה, צועקת עם כולם "זה רק אור הירח" ומעיפה את היד שלי לאויר ומסמנת פיס עם האצבעות כמו כל יתר הקהל, הייתי שולפת את הקלטות וצופה בהן ומתרגשת גם אני, דרך המסך. והבנות שהיו שם, מרוחות במלא איפור שחור בעינים ושרשרות של פיס ענקיות היו תלויות להן על הצאוור. הן צרחו וצווחו ובכו אל מול האליל שלהם, ואני תמיד רציתי להיות שם. אבל אמא ואבא אף פעם לא הסכימו לי ללכת להופעות בגיל צעיר, הם אמרו שזאת תרבות רעה. אז נאלצתי לצפות בהקלטות מהטלויזיה, ולהאזין להקלטות החיות שהקלטתי מהרדיו, ולהמשיך ולנגן בבית את השירים שידעתי לנגן על הפסנתר, והמשכתי לאהוב ולחלום על כך שיום יבוא וגם אני אהיה שם בתוך הקהל הזה של אביב גפן. חלפו השנים, התבגרתי, השתנתי, פיתחתי טעם מוסיקלי משלי, התפתחתי והכרתי מגוון רחב ושונה של סוגי מוסיקה שונים, ביניהם גם מוסיקה לועזית ואינסטרומנטלית בלבד. קצת שכחתי מזה שפעם הייתי כזאת, וקצת שכחתי מזה שגם אף פעם לא ראיתי הופעה שלו, ובגיל 20 וחצי אחרי שראיתי כמעט כל אומן ישראלי שמופיע בתקופתי, הבנתי שזה לא באמת יכול להיות שאני עדיין לא הייתי בהופעה של אביב גפן. חיפה רחוקה ממני מרחק של 106 ק"מ בדיוק, משהו כמו שעה וחצי נסיעה, כך שלסיטי הול לא ממש יוצא לי להגיע (האמת שהייתי שם פעם אחת לפני שנתיים בהופעה של מוניקה סקס). רצה הגורל ואת הסופ"ש האחרון, בן זוגי היקר ואני החלטנו להעביר בחיפה (עניינים משפחתיים וכו'), כשבדיוק ביום שישי אביב גפן ערך את אחת משתי הופעותיו המיוחדות. מה זה אומר הופעה מיוחדת? לא יודעת בדיוק, בשבילי כל הופעה היא מיוחדת, בייחוד בגלל העבודה שאני לא יודעת מה לצפות מהופעה שלו, אף פעם לא ראיתי, אף פעם לא הייתי בתוך הקהל, תמיד זה היה רק מרחוק... בפלייר היה רשום "שירים נדירים", הנחתי שאלה השירים שאני ממש ממש אוהבת, אלה שחבויים עמוק בתוך אלבום ומעולם לא יצאו כסינגל, כך שסביר להניח שמי שלא רכש את התקליטים שלו ולא הקשיב להם אינספור פעמים, לא ממש ידע להכיר את השירים. ואני, סוג של גרופית חבויה ונסתרת, מכירה 95% מהשירים, ואוהבת במיוחד את אלה הפחות מוכרים. זה תזמון מושלם בשבילי, לחוות הופעה ראשונה של האומן הראשון שאהבתי באמת. הגענו לשם בדיוק בזמן, ואני חגיגית ונרגשת כל כך, כמו ילדה קטנה שפעם ראשונה לוקחים אותה בכלל לראות הופעה. שייגעצ עלו למופע חימום, והקהל חיבק וקיבל אותם בחום. מיד בתום ההופעה שלהם, הקהל החל לצעוק "אביב גפן" ולמחוא כפיים, בדיוק כמו שהייתי רואה שם מרחוק בטלויזיה בבית, ומצטרפת גם אני אל מול המרקע בקריאות שמו ומחיאות כפיים. התרגשתי כל כך, הלב שלי פירפר מהתרגשות, עוד כמה דקות אביב גפן עולה להופיע, ואני.. מרגישה ממש כמו גרופית מגודלת משתוללת מהתלהבות וצועקת גם אני עם הקהל. הוא עולה חמוש במסיכה לבנה על פניו, מלווה בלהקה הקבועה שלו התעויוט (בשינויי הרכב קלים, לא ידעתי למשל שעודד שחר כבר לא מתופף איתו, או שאת הבסיסט שנעצר שאני לא זוכרת את שמו החליפו בספי אפרתי שאני מאוד אוהבת). אחד אחרי השני, השירים נורים לעברי, שיר אחרי שיר, מעביר אותי במנהרת הזמן לתקופות רחוקות ושונות, נדמה לי לרגע שאני שם, לפני 6 וחצי שנים, ילדה קטנה ממש שעדיין לומדת בבית ספר, ועדיין יש לה הרבה מה ללמוד, במיוחד מבחינה מוסיקלית. אביב מתחיל עם שיר מהאלבום האחרון שלו - אלפי אנשים, ממשיך עם הכל נהיה לא רגיל, אני שונא, מסיבת מתגייסים, התאבדות, מרד הדמעות, המלחמה הבאה, משהו בין שנינו, ממנטו מורי, הרואין, מחר, ועם הזמן, ועוד שירים... אחד אחרי השני, הפתעה אחרי הפתעה. ריגשו אותי במיוחד, השיר שלנו, ואור הירח כמובן, שירים שלא נמאס לי מהם אף פעם וכנראה שגם לא ימאס לעולם. ההופעה עברה לי מהר מידי, והותירה בי חשק עז לראות עוד הופעות שלו. יצאתי משם בתחושה שגיליתי אומן חדש ושעכשיו אני הולכת לחרוש כל הופעה שלו שתהיה קרובה אלי לבית , ולא במרחק 106 ק"מ מביתי. יצאתי בתחושה מדהימה, ממש כמו חדשה. יצאתי מסופקת, כמעט כמו אחרי סקס טוב, או שוקולד טעים. בכל זאת, פעם ראשונה שלי בהופעה של האומן הראשון שאהבתי אהבת אמת.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית