מופע השקה ל Mosaic Project במועדון האומן בתל אביב

הגענו למקום בדיוק בזמן שאמרו לנו להגיע, חשבנו שהקדמנו, אבל כשנכנסו לבפנים הבנו שממש לא כך, שכן המקום היה מלא עד אפס מקום כמעט. אנשים מתעשיית הפרסום, בחליפות ועניבות, נשותיהם בשמלות ערב עונדות תכשיטים יקרים. מלצרים מסתובבים בין הקהל עם מגשים עמוסי כל טוב, חינם אין כסף למי שהגיע למופע ההשקה, ואפילו שמפניה לכל דיכפין. אף פעם לא הייתי במועדון הופעות או במופע חגיגי של אומן כלשהו, שנתן לי להרגיש כל כך מיוחדת. התפאורה הייתה עשירה באהילי ענק שהשתלשלו מתקרת המועדון, עטופים בתמונה מהאלבום החדש, מסכי פלזמות בגדלים שונים פוזרו מסביב לכל חלל המועדון, כשמוסיקת אלקטרו עוטפת את האנשים ואת החלל כולו. יותר מידי זמן המתנה עד שמישהו עלה לבמה והתחיל באירוע, וזה היה שמוליק נויפלד ביחד עם אייל ליאון קצב, היוצרים של האלבום, והמופע וכל הפרויקט בכלל. רשימה אינסופית של תודות לאנשים שתרמו להם בעשיית האלבום, ובהקמת האירוע הכה מיוחד. אז מה זה בעצם הפרויקט הזה? אייל ליאון קצב (מפיק מוסיקלי), ושמוליק נויפלד (שמגיע אלינו בעיקר מעולם הפרסום) חברו יחדיו לפני מספר שנים כדי ליצור משהו אחר. החומרים נאספו לאט לאט עד שהתחילה להתגבש האווירה הכללית של איך שהאלבום הולך להשמע. התוצאה הסופית – הרבה ובעיקר אלקטרו. אבל לא אלקטרו מהסוג המגעיל והמלוקק שאנחנו מכירים, אלא משהו באמת שונה ומיוחד. מלוטש מאוד, מעובד עד לשד עצמותיו, נראה שבכל צליל וצליל הושקעה המון מחשבה ועבודה של שעות על גבי שעות עד לקבלת התוצאה הסופית, והמושלמת. וזאת באמת מוסיקה מושלמת מהבחינה המוסיקלית שלה. כי אין בשירים אפילו לא פגם אחד, הכל שם נשמע מדויק ונכון, וזה בלי להגיע למילים וללחנים. ואם כבר מלל ולחן, אז גם הם לא פחות טובים מהסאונד עצמו. טקסטים עם המון רגש, לחנים עם המון הבנה וידיעה של מה שהם יצרו. יש אנשים שיבהלו ממוסיקה שכזאת, אנשים שמעדיפים את המוסיקה שלהם קצת פחות מלוקקת, קצת יותר טבעית וזורמת, יותר מחוספסת, וגם אני אוהבת מוסיקה כזאת, אבל לפעמים כשאתה שומע משהו שנשמע מושלם כל כך, זה מביא אותך לתהיה ומחשבה של מה באמת יותר נעים לך לשמוע? כך או כך? וברור שזה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני, אבל אני הבנתי אתמול מה נכון לגבי ולגבי המוסיקה שאני יוצרת, ולגבי המוסיקה שאני מעדיפה לשמוע. הערב התחיל בהקרנת 6 קליפים של 6 שירים מהאלבום, הראשון מביניהם והכי מוכר, קליפ לשיר Rhythm By Rhythm. כשראיתי את הקליפ לראשונה קצת התבלבלתי. לא הבנתי אם זה משהו שנעשה בארץ, או בחו"ל. כשמקשיבים למוסיקה זה עוד יותר מבלבל. הכל נראה ונשמע מושלם, ממש כמו בפרסומות בערוץ 22, לתה ויסוצקי או לחברה סלולרית. ועם כל הקיטצ' שבעניין, זה מקסים בעיני. קליפ אחרי קליפ לשירים מתוך האלבום החדש, שנתנו לנו את התחושה הכללית לגבי האלבום כולו. והקליפים לא פחות יפים מהמוסיקה. מיטב הבמאים בארץ שנבחרו בקפידת יתר אני מניחה, שידעו בדיוק איך להפוך את המילים והמנגינה למשהו מוחשי יותר, מרתק יותר, ממש כמו סרט. בלט במיוחד קליפ שביים רועי ורנר, לשיר הכי אלקטרוני באלבום (שאתם תאלצו לסלוח לי,אבל אני אינני זוכרת את שמו של השיר), שבו רואים קבצן מגיע לאזור סוער בתל אביב, מלווה בעגלת סופרמרקט, ולצידי המדרכה מתחיל לבנות לו קורת גג שבה יוכל להמשיך לבלות את יומו. מלפניו במצלמה נקלטות כל רגליהם של ההולכים והשבים, ומאחוריו תנועת המכוניות והאוטובוסים. אבל העריכה של הצילומים האמיתיים האלה, מושלמת עד כדי כך שאני עוד פעם מופתעת ועוד פעם תוהה עם עצמי, מדוע אין יותר קליפים כאלה בארץ? ואיך בכלל הצליחו לגרום לי להרגיש בשעתיים האלה, שאני נמצאת בכלל בהקרנה של קליפים של פרויקט מוסיקלי מצליח מחו"ל, ולא בדיוק כמו משהו שנעשה בארץ. בתום הקרנת הקליפים, עלו לבמה הלהקה בהופעת בכורה, ושרו לנו שלושה שירים מתוך האלבום. בהחלט סיום מוצלח לערב מוצלח.

מדוע אין יותר קליפים כאלה בארץ?

כי הם עולים מיליונים, זה למה. האינסטינקט הראשוני שלי הוא לרדת על הפרויקט הזה (אין מה לעשות, זה אינסטינקט. אי אפשר להילחם באינסטינקטים) אבל האמת היא שזה נשמע טוב, כמו שאמרת (לפחות משני השירים ששמעתי). הדבר היחיד שקצת מפריע לי הוא הליטוש, ההקפדה האולי קצת מוגזמת. נכון שיש משהו במוזיקה שנשמעת כ"כ מדויקת, לא מחופפת ולא מבולגנת אלא שכל תו וחצי תו יושבים בדיוק במקום שלהם, מסורקים ומגוהצים. אבל אולי בכלל מוזיקה לא צריכה להיות כזו? האם המוזיקה הפופולרית המודרנית לא התחילה מאלתורים, או מהמצאות של נגנים וירטואוזים? אולי בגלל זה אנשים הולכים עד היום להופעות, שם (אולי חוץ מהופעות של פינק פלויד) הצליל נשמע "מלוכלך", אבל אמיתי וחי, מבורדק במידה אבל בשלושה מימדים, נושם ונוגע בך.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית
בחר
בחר